לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 28.1.14 (כב' השופט דניאל גולדברג ונציגי הציבור גב' רבקה לוי ומר סרחיו דקל; ס"ע 11616-05-11). פסק הדין ניתן במעמד הצדדים, ועל אף האמור, בקשה להארכת המועד להגשת כתב הערעור הוגשה ביום 2.3.14, באיחור של 3 ימים. כללי המבקשת הגישה לבית הדין קמא תביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודה של 10 שנים כטכנאית מעבדה, במרכז הרפואי "אבן סינא" שבשועפט. לאחר שהתקיימו 3 ישיבות מקדמיות והוגשו תצהירים מטעם הצדדים ובמהלך ישיבת ההוכחות, תביעתה של המבקשת נדחתה על ידי בית הדין קמא. בית הדין קמא קבע שהמבקשת לא הוכיחה שמרכז אבן סינא הינה אישיות משפטית נפרדת הכשרה לתבוע ולהיתבע ובעניין זה הוסיף, כדלקמן: "בנסיבות אלה היה מוטל על התובעת במסגרת ראיותיה להוכיח שהגוף שצורף על ידה כנתבע הינו אישיות משפטית. ב"כ התובעת בתשובתו לשאלת בית הדין הפנה לכך שישנן ראיות למכביר שקיים מרכז רפואי בשם אבן סינה ואולם אין בכך כל רבותא שכן השאלה איננה אם קיים מרכז רפואי אלה מהי האישיות המשפטית שבמסגרתה פועל המרכז. התובעת לא הביאה כל ראייה במסגרת ראיותיה כי קיימת אישיות משפטית ששמה אבן סינה מרכז רפואי. בנסיבות אלה, אין כל טעם בניהול חקירות שכן כל פסק דין ואף אם ינתן לטובת התובעת לא יהיה בר ביצוע בהוצאה לפועל." בכתב הערעור אשר צורף לבקשה להארכת מועד, טענה המבקשת כי לא היה מקום להורות על סילוק התביעה שכן הטענה להעדר כושר משפטי של המשיבה נזנחה על ידי המשיבה והיא הועלתה על ידי בית הדין מיוזמתו. עוד טענה המבקשת שבית הדין לא אפשר לה לתקן את תביעתה ולהוסיף את הבעלים של המרכז הרפואי, ד"ר חסן דג'אני, כנתבע נוסף. בבקשתה להארכת מועד טענה המבקשת כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממחלה של בא כוחה, אשר לא חש בטוב בתאריך האחרון להגשת הערעור. עוד הוסיפה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקשת לא הציגה כל "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשתה וטענה כי אין די באישורי המחלה שצורפו לבקשה מבלי שאלו נתמכו בתצהיר. כמו כן טענה המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים. בתשובתה לתגובת המשיבה חזרה המבקשת על טענותיה שבבקשה להארכת מועד והוסיפה כי מדובר באיחור קצר שאין בו מספיק כדי לפתח ציפיות בדבר סופיות הדיון. כמו כן טענה המבקשת כי מחלת בא כוחה הוכחה ויש בכך כדי להצדיק הארכת מועד כמבוקש. עוד טענה המבקשת כי אין חובה לצרף תצהיר לבקשה להארכת מועד ועל אף האמור ולמען הזהירות צירפה תצהיר מטעמה. הכרעה המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: "התקנות") אשר קובעת: "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור. סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי: "מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו". [ההדגשות הוספו - כ.א.ק]. הטעמים המיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות אינם מתוחמים ברשימה סגורה וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו. לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם: "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה". כלל הוא, כי איחור של ימים בודדים או אף יום אחד בלבד בהגשת הערעור טעון תרוץ והצדקה. הלכה היא כי גישתו הסלחנית של בית הדין בהכרה בקיומו של טעם מיוחד "תעמוד למבקש הארכת מועד רק אם יעלה בידו להוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" וכי "אכן, יש ולעיתים אף איחור של יום אחד לא יהווה "טעם מיוחד". כזאת היא עת אין בידי בעל הדין כל צידוק אחר נוסף לבקשה, או אם קיימת מצדו התרשלות חסרת הסבר ". מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. באשר למחלה כ"טעם מיוחד", קבע בית דין זה: "בדרך כלל, מכירים בתי המשפט במחלתו של אדם כבטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד, אם המחלה מנעה אותו מלעסוק בענייניו, ובלבד שהבקשה הוגשה ללא איחור... כלל זה טומן בחובו שני רכיבים מצטברים הטעונים הוכחה: האחד - עובדת קיומה של המחלה; והשני - השפעת המחלה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית-המשפט במועד. רק בנסיבות בהן יוכח שבעטיה של המחלה נבצר מבעל הדין לפעול במועד יהווה הדבר טעם מיוחד להארכת המועד." בענייננו, ב"כ המבקש צירף לבקשתו תעודה רפואית מיום 7.2.14 שניתנה כ-3 שבועות עובר לחלוף המועד להגשת הערעור ועל כן אינה רלוונטית לעניננו. התעודה הרפואית שצורפה מעידה על ביקור במרפאה ועל הנפקת מרשם לתרופה מסוימת. אין בתעודה הרפואית שצורפה כדי להוכיח כי נמנע מב"כ המבקש להגיש את הערעור ולמצער בקשה להארכת המועד בתוך המועד להגשת הערעור. התעודה הרפואית הנוספת שהוגשה הינה מיום 28.2.14 והיא ממליצה על מנוחה רפואית רטרואקטיבית מיום 27.2.14 ועד ליום 28.2.14 עקב "Epigastric Distress" (מצוקה של רום הבטן). אין בידי לקבל את המסמך הרפואי שצורף, אשר הונפק בדיעבד ואינו ערוך על פי פקודת הראיות. כפי שמוטבע עליו, האישור הרפואי שניתן אינו תקף עבור מוסדות משפטיים, והוא ממלא לא נתמך בתצהיר מטעם ב"כ המבקש כנדרש. על כן, אין במחלתו של ב"כ המבקש "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור. באשר לתצהיר שצורף על ידי המבקשת. בהתאם לפסיקת בית דין זה, ההוראה בתקנות סדר הדין האזרחי המחייבת תמיכה בתצהיר בכל בקשה אינה חלה בבית הדין לעבודה. לפיכך, אין חובה לצרף תצהיר לכל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, והדבר תלוי בסוג הטענות המועלות בבקשה. יחד עם זאת, במקרה הנדון, היה מקום להגשת תצהיר מטעם ב"כ המבקשת, שיפרט את הנסיבות שמנעו ממנו להגיש את בקשתו מבעוד מועד. תצהיר המבקשת, חלף תצהיר מטעם בא כוחה, אינו אלא עדות שמיעה ולפיכך אין לתת לו כל משקל בהליך שלפנינו. הלכה היא, כי בכל מקרה יש להכריע לפי מכלול נסיבות העניין, תוך עריכת איזון האינטרסים בין הצדדים. סיכויי הערעור גופו, מהווים שיקול חשוב ומהותי בהחלטה בדבר הארכת המועד להגשת ערעור ולמעשה "הנימוק העיקרי שצריך להנחות את בית הדין כאשר הוא שוקל בקשה להארכת מועד להגשת ערעור, הוא סיכויי הערעור. בחינת סיכויי הערעור בענייננו, מעלה כי אין בהם כדי להוות "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשתו וזאת בין היתר מן הנימוקים שלהלן: קביעת בית הדין ולפיה לא הובאו ראיות כלשהן להוכחת הטענה כי קיימת אישיות משפטית ששמה "אבן סינה מרכז רפואי" הינה מסוג הקביעות העובדתיות שערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בהן. עיון בראיות שהוגשו לבית הדין מעלה כי אין עדות לכך כי "אבן סינא" הינה אישיות משפטית נפרדת. בתלושי המשכורת של המבקשת נרשם במקום המיועד לזהות המעביד: "חסן דגאני מרכז אבן סינא רפואי" ובמקום המיועד לרישום מספר המעסיק במס הכנסה נרשם מספר תעודת הזהות של ד"ר דג'אני. זאת יחד עם הצהרת ב"כ המשיבה כי ד"ר דג'אני הינו המעסיק של המשיבה והמכתב שנמסר למבקשת בסיום העסקתה החתום על ידי ד"ר דג'אני, יש כדי לצמצם משמעותית את סיכויי הערעור. שערי בית הדין לא ננעלו בפני המבקשת שכן היא עדיין יכולה לעמוד על זכויותיה כלפי המעסיק הנכון. בית הדין רשאי להעלות את שאלת הסמכות העניינית מיוזמתו, בכל שלב. אין בפרוטוקול הדיון זכר לבקשה לתיקון כתב התביעה, וחזקה שפרוטוקול הדיון משקף את כל שהתרחש באולם בית הדין. נוכח סיכויי הערעור הנמוכים, ובהעדר טעם מיוחד להארכת מועד, הבקשה להארכת המועד - נדחית. סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בהעדר טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערעור, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ובשים לב כי המשיבה אינה אישיות משפטית נפרדת - אין צו להוצאות. הארכת מועד להגשת ערעורהארכת מועדהמועד להגשת ערעוריםרפואהערעור