1. זוהי תביעה לפינוי מושכר. הנתבעת 1 [להלן: "הנתבעת"] חתמה על הסכם שכירות ביום 05.11.1999 [להלן: "הסכם השכירות"], לפיו שכרה את חנות מס' B-25 בקניון "מול הים" באילת [להלן: "החנות" או "המושכר"]. יחד עם הסכם השכירות נחתם גם הסכם ניהול. זכויות והתחייבויות המשכירה על פי הסכם השכירות הומחו לתובעת. הנתבעת שכרה מהתובעת חנות נוספת בקניון, אשר פונתה. 2. הנתבע 2 [להלן: "הנתבע"] הינו הבעלים והמנהל של הנתבעת וערב להתחייבויותיה על פי הסכם השכירות. 3. עילת הפינוי הינה בגין אי תשלום במועד של דמי שכירות לחודשים ינואר ופברואר 2009. 4. על פי כתב התביעה, תשלומי דמי השכירות בגין החנות עבור החודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 לא שולמו במועדם אלא רק לאחר משלוח מכתבי התראה. 5. לאחר שלא שולמו דמי שכירות עבור חנות אחרת אשר שכרה הנתבעת, בגין החודשים דצמבר 2008 וכן ינואר ופברואר 2009, ולא שולמו דמי השכירות בגין החנות נשוא תביעה זו, לחודשים ינואר ופברואר 2009, נשלחה על ידי התובעת, בתאריך 30.3.2009, הודעת ביטול ביחס להסכמי השכירות של שתי החנויות [נספח ג' - 16 לכתב התביעה], זאת לאחר התראות ותכתובות שקדמו לכך. עוד הודיעה התובעת במכתב האמור על חילוט ביטחונות שהופקדו על ידי הנתבעת. הנתבעת הודיעה בתשובה כי תפנה את החנות האחרת ותמשיך להחזיק בחנות נשוא תובענה זו. 6. על ידי הנתבעת הוגשה בקשה למתן צו מניעה כנגד ניתוק חשמל לחנויות. הצדדים, במהלך הדיון בצו המניעה, הגיעו להסכמות בדבר הפקדת תשלומים חלף פקדונות שחולטו. הנתבעת ממשיכה להחזיק בחנות. 7. לטענת התובעת, על פי הסכם השכירות, פיגור בתשלום העולה על 30 יום מהווה הפרה יסודית של הסכם השכירות ולפיכך, היתה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם כפי שעשתה ביום 30.03.2009, במכתב ששלחה, ומשבוטל הסכם השכירות כדין, על הנתבעת לפנות את החנות ולהשיב את החזקה בה לידי התובעת כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ. 8. הנתבעת מאשרת אי תשלום דמי השכירות כאמור, וטוענת כי במהלך חודש פברואר נקלעה לקשיים בתזרים מזומנים בשל משבר כלכלי שפקד את המדינה ולאור התנהלות הנהלת הקניון אשר שינתה את תמהיל הקניון והדוכנים המצויים בו. לטענת הנתבעת, היא פנתה לתובעת בחודש פברואר 2009, ועוד קודם למועד תשלום דמי השכירות, הודיעה על הקשיים אליהם נקלעה והציעה פתרון לתשלום דמי השכירות, כך שעד חודש מאי 2009 ישולמו דמי השכירות וכן יושלמו הערבויות המצויות בידי התובעת. הנתבעת מוסיפה כי בכל המועדים הרלבנטיים שילמה את דמי הניהול ואת תשלומי החשמל על פי דרישת התובעת ובמועדים הקבועים בהסכם. עוד טוענת הנתבעת כי הפניה לתובעת בוצעה לאחר מספר פגישות עם מנהל הקניון, אשר אף אישר את נוסח הפניה ותוכנה וכי נציג בעלי המניות השיב לפניית ב"כ הנתבעת, וביקש כי יציגו בפניו את הדרכים המוצעות לפתרון המצוקה הזמנית אליו נקלעה הנתבעת על מנת שניתן יהיה לבחון את ההצעות ולשקול אותן. הנתבעת טוענת כי פעלה על פי הנחיות מנהל הקניון ונציג הבעלים והיתה סמוכה ובטוחה כי הללו יתנו ידם למציאת פתרון הולם כפי שעשו עם שוכרים שונים בקניון, אשר נקלעו למצוקה דומה ואולם לטענתה התובעת בחרה שלא לנהוג בתום לב במו"מ, התכחשה למו"מ ודרשה תשלום מיידי של פרעון החוב, תוך איום בסנקציות קשות אם לא ייעשה כן. הנתבעת טוענת כי משהפרה התובעת את חובתה לנהל מו"מ בתום לב, הרי שאין לקבוע כי הפרה את ההסכם הפרה יסודית ואין לפנות את הנתבעים מהחנות, וביטול ההסכם ומימוש הערבויות נעשה בחוסר תום לב. עוד נטען כי התנהלות התובעת מהווה הפגנת כח פסולה הנובעת מזכויות לכאורה המעוגנות בסעיפים דרקוניים ומחוזה אחיד מקפח שלא קיבל את האישורים הנדרשים על פי החוק. כך על פי כתב ההגנה. 9. ב"כ הצדדים הודיעו בישיבת 22.4.2010 כי אין מחלוקת על העובדות הבאות : - הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות לחודשים ינואר ופברואר 2009. - חולטו ערבויות בדמות כסף מזומן שהיה מופקד אצל התובעת עבור תשלום דמי השכירות לחודשים ינואר ופברואר 2009 במרץ 2009. - הסכום אשר הערבויות פחתו בו כתוצאה מהחילוט הינו 70,000 ש"ח והוא שולם כולו בתשלומים, כך שהערבויות חזרו לגובהן המקורי, על פי ההסכם. ב"כ התובעת הודיע כי עילות הפינוי הינן אך ורק בגין אי תשלום במועד של דמי השכירות לחודשים ינואר ופברואר 2009. 10. העידו מטעם התובעת מנהלת נכסים והשכרות בתובעת, ומנהל הקניון, ומטעם הנתבעים העיד הנתבע. 11. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים, בנספחים ובסיכומים, באתי למסקנה כי התובענה בדין יסודה, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית, כי בגין הפרה יסודית זו קמה לתובעת הזכות לבטל את הסכם השכירות, וכי אין בכך כדי חוסר תום לב בקיום הסכם, וכן לא חוסר תום לב במשא ומתן. אני מוצא, מההתרשמות מהעדויות והראיות, כי הנתבעים הם שנהגו בחוסר תום לב, הכל כמפורט להלן. 12. אין מחלוקת אמיתית על העובדה כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית באי תשלום דמי השכירות לחודש ינואר 2009. הנתבעים מאשרים את העובדות המקימות הפרה יסודית כאמור. סעיף 6.3 להסכם קובע כי דמי השכירות ישולמו ביום ה - 16 לכל חודש, לגבי החודש שקדם לו. סעיף 19.1 להסכם קובע כי פיגור בן 30 יום או יותר בתשלום אותו מתחייב השוכר לשלם ייחשב להפרה יסודית של ההסכם ויחול האמור בסעיף 29.1. סעיף 29.1.1 להסכם קובע את זכות המשכירה לבטל את ההסכם במידה והשוכר יפר אותו הפרה יסודית. 13. אין חולק כי בתאריך 30.3.2010 (מועד משלוח הודעת הביטול) היתה הנתבעת בפיגור בן 44 יום בתשלום דמי השכירות בגין חודש ינואר. מכאן שהנתבעת היתה במצב של הפרה יסודית של ההסכם, ועל פי ההסכם רשאית היתה התובעת לשלוח הודעת ביטול. באותו מועד היתה הנתבעת גם בהפרה נוספת של חובתה לשלם את דמי השכירות בגין חודש פברואר, וזאת כבר במשך 14 יום. ההפרה לא תוקנה על ידי הנתבעת מיד לאחר הודעת הביטול. הנתבעת בתגובה להודעת הביטול מודיעה כי תמשיך להחזיק בחנות תוך הצעת הצעות שונות אשר יש בהן להעמיד את התובעת במצב בו קטנים ביטחונותיה. ניתן היה לצפות שתתקן לאלתר את הפרתה, ולא כך נעשה. 14. התובעת, לאחר שהודיעה על ביטול ההסכם, הפעילה את זכותה לחילוט ביטחונות כאמור, והנתבעים טוענים כי בכך קיבלה את דמי השכירות. יש לדחות טענה זו. תיקון הפרה איננו נעשה בדרך של שימוש בביטחונות אשר צריכים להמשיך ולעמוד בתוקף. מצב דברים בו צד להסכם מאלץ את הצד השני להשתמש בביטחונות שבידו לתשלום חוב שוטף יש בו כדי להביא להפרת החובה להעמיד ביטחונות, שהינה חלק בלתי נפרד מההסכם. הנתבעים ניסו לאלץ את הנתבעת להשלים עם מצב בו הם ימשיכו להחזיק בנכס ללא בטחונות, או עם בטחונות מופחתים. אני רואה בכך חוסר תום לב מצידם, ואין לראות בכך ביצוע של חובתם לתשלום דמי השכירות. חובה לשלם דמי שכירות לחוד, וביטחונות לחוד. 15. גם לאחר חילוט הביטחונות המשיכו הנתבעים בהפרה, ולא שילמו את דמי השכירות גם לא בגין חודש פברואר. כך, רק במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה בדיון שהתקיים ביום 22.4.2009 נאותה הנתבעת להסדר בענין זה במסגרתו יושלמו תשלומי הביטחונות אותם היא צריכה לשלם, בפריסה לתשלומים. מכאן המסקנה הברורה בדבר הפרה יסודית בגין אי תשלום דמי שכירות עבור ינואר ועבור פברואר 2009, אשר לא תוקנה אלא בחלוף מספר חודשים. 16. הנתבעים טוענים כי במתן הודעת ביטול יש חוסר תום לב מצד התובעת בשל כך שההפרה תוקנה. יש לדחות טענה זו ממספר טעמים. העיקרי שבהם הוא כי עד המועד בו נשלחה הודעת הביטול לא תוקנה ההפרה היסודית באי תשלום דמי השכירות של חודש ינואר, ואף החלה הפרה של החובה לשלם את דמי השכירות בגין חודש פברואר. מבחן תום הלב צריך להיערך ביחס למועד מתן הודעת הביטול, שהוא המועד בו עושה התובעת שימוש בזכותה החוזית לביטול ההסכם. יש לבחון האם פעולתה, נכון לאותו רגע, היתה חסרת תום לב. התשובה לכך שלילית. אין לצפות ממשכיר, אשר שוכר אינו משלם דמי שכירות לחודש אחד, תוך איחור של 44 ימים, ומתחיל בהפרה שניה (אשר טרם הפכה ליסודית) באי תשלום חודש נוסף, לשבת בחוסר מעש, להשלים עם מצב דברים זה ולא להשתמש בזכותו החוזית כפי שהוסכמה בחתימת החוזה. במצב דברים זה ניתן להבין עמדה של משכיר אשר אינו מעוניין כי נכס השייך לו ימשיך להיות מוחזק על ידי מי שאינו משלם, וברור ולגיטימי רצונו להפסיק את ההתקשרות עם המפר. כלום יש לצפות מהמשכיר כי יוסיף להמתין להגדלת החוב, ויכניס עצמו לסיכון ההולך וגדל מדי יום. הסיכון משמעותו בהקטנת היחס בין הביטחונות לסכום החוב, מדי יום שעובר, ובכך שככל שההמתנה תהיה ארוכה יותר, ושכר הדירה לא ישולם, נזקו של המשכיר יהיה גדול יותר. לא ברור מה הוא פרק הזמן אשר הנתבעים טוענים כי מעבר לו לא היה בכך חוסר תום לב. הסכם השכירות קבע את נקודת האיזון בין פרק הזמן בו ניתן לאפשר קיומה של הפרה בלא שתזכה בסעד הדרסטי של ביטול, לבין שמירה על זכויות המשכיר. נקודת האיזון אשר נקבעה בהסכם היתה חלוף 30 יום. הנתבעת הסכימה לנקודת איזון זו בחתימתה על ההסכם, ולא מצאתי קיומן של נסיבות המהוות חוסר תום לב בהפעלת הזכות שהוקנתה לתובעת. הנתבעת לא תיקנה את ההפרה בפרק הזמן שעד הודעת הביטול. לכך יש לטעמי משמעות רבה. צד לחוזה אינו חייב להשלים עם הפרה נמשכת, וכל עוד לא תוקנה, אין מקום לקבוע כי עמידת התובעת, בנסיבות הענין, על זכותה הנובעת מהפרה יסודית של הנתבעת הינה חוסר תום לב. גם לאחר שמתוקנת הפרה אין בכך כדי לאיין את הזכות לדרוש ביטול ההסכם, וודאי שכך הדבר קודם לתיקון. רצונם של הצדדים והסכמותיהם כפי שקיבלו ביטוי בחוזה חתום על ידם צריכים להיות ברי מימוש. הצדדים אשר עורכים הסכם מנהלים את הפעילות העסקית המשותפת שלהם, ואת סיכוניה, בהתאם להסכם ולחיובים והמועדים אשר נקבעו בו. השימוש בעקרון תום הלב להגבלת שימוש בזכויות שנקבעו במפורש בהסכם בכתב בין הצדדים, צריך להיעשות בזהירות, שמא נמצא פוגעים ברצון המשותף של הצדדים כפי שהובע בהסכמות שהועלו על הכתב, ובכך גם בחופש החוזים. במישור העקרוני, אין לשלול את הטענה כי עמידה דווקנית על קיומו של הסכם יכול ותעלה בנסיבות מסויימות כדי חוסר תום לב. אך אין זה המקרה בענייננו. הנתבעת הפעילה את זכויותיה החוזיות בתום לב, ולא באופן דווקני כנטען. 17. עוד לענין טענת חוסר תום הלב - יש לזכור כי להפרה היסודית קדמו הפרות אשר לא השתכללו להפרה יסודית, והנתבעת עצמה הודיעה כי היא בקשיים כלכליים. אם לא די בכך, הרי שגם לאחר הודעת הביטול ממשיכה הנתבעת בהפרות של ההסכם אשר אמנם אינן משתכללות להפרה יסודית אך הפרות הן. הנתבע 2 נשאל בחקירה נגדית "שילמת באיחור?" (השאלה התייחסה לתשלומים שלאחר צו המניעה הזמני) והוא משיב: "שילמתי באיחור קל, אבל תמיד שילמתי, משהו כמו שבוע עד 10 ימים מיום חוסר התשלום" (פרו' עמ' 16 שו' 18-19). לגבי ההפרות הקודמות ראה האמור לעיל. הנה כי כן עסקינן בנתבעת אשר עמידה במועדים אשר בהסכם אינה נר לרגליה, לא רק בהפרות נשוא עילת הפינוי, אלא גם לפני כן ולאחר מכן. חובת תום הלב אינה נבחנת בחלל ריק, וכך גם הקביעה אם הפעלת זכות ביטול על פי חוזה הינה בתום לב אם לאו. דרישת תום הלב הינה הדדית. אמנם העילה הישירה לביטול ההסכם הן ההפרות בגין אי תשלום דמי השכירות לחודשים ינואר ופברואר 2009, אולם כשבוחנים את שאלת תום הלב, ניתן לבחון גם את ההתנהלות הכללית. אין הרי שוכר המקפיד על מילוי הוראות ההסכם ועמידה במועדי תשלום, אשר חרג פעם אחת ממנהגו, כהרי מי שאיחר לא פעם, לפני ואחרי ההפרה היסודית, כפי הנתבעת בעניננו. 18. טענת הנתבעים בדבר חוסר תום לב במשא ומתן מצד התובעת הינה חסרת בסיס. ממכלול הראיות שבפני עולה כי הנתבעת לא רק שמפרה את הסכם השכירות, אלא גם מבקשת להכתיב תנאים לתשלום, והלכה למעשה מבקשת לכפות על התובעת מו"מ. אין לכפות על צד כלשהו מו"מ ואין לכפות עליו הסדר כזה או אחר. טענה כי גורם כזה או אחר הציע להציע הצעות (טענה שלא הוכחה) אין בה כדי להתיר הפרה, אין בה כדי להביא למחיקתה של ההפרה ואין בה כדי פעולה המאיינת או מעכבת זכויות על פי החוזה ועל פי כל דין. אין חולק כי לא ניתנה לנתבעת כל ארכה, לא במסגרת מו"מ ולא במסגרת אחרת כלשהיא. אני מוצא את התנהגות הנתבעים, כנסיון לכפות על התובעת פתרון בדמות דחיית תשלומים באופן הנוח להם. הנתבעת מפרה את ההסכם, והנתבעים מבקשים לחייב את התובעת לשבת עימם לשולחן המו"מ, תוך שהם מציעים הצעות שונות אשר אף אחת מהן לא התקבלה. צד להסכם, משמבין הוא כי אינו יכול לעמוד בו בשל קשייו שלו, אינו יכול להישמע בטענה בדבר חוסר תום לב של הצד שכנגד, אשר אינו מסכים להכתבת תנאים, לאי תשלום במועד ולצמצום ביטחונותיו. עיון בתכתובות שבין הצדדים מעלה תמונה לפיה בעוד הנתבעת במצב של הפרה ולא משלמת דמי שכירות, מתנהלים הנתבעים אל מול התובעת תוך נסיון לכפות עליה הסדר. 19. מהעדויות שבפני אני מתרשם כי הנתבעת נקלעה לקשיים. הדבר עולה מדברים שנכתבו בטעם הנתבעת עצמה. בעדות הנתבע ניכר נסיון לצמצם את הקשיים, לתחמם בזמן מסויים, ולתלותם במשבר כלכלי שפקד את המדינה. אינני נותן אמון בגירסת הנתבע בענין זה ולא מצאתיה מהימנה. בסעיף 2 לתצהירו טוען הנתבע כי בחודש פברואר פנתה הנתבעת אל התובעת והודיעה על קשיים אליהם נקלעה. ואולם, כאמור לעיל כבר בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2008 לא שולמו דמי השכירות במועד, הוראות הקבע חזרו, ונדרשו מכתבי התראה כדי להביא לתשלום דמי השכירות. ראה נספחים ג'1 ו - ג'2 לתצהיר מנהלת הנכסים. הטענה כי הנתבע חזר מחו"ל וקודם לכן לא היו קשיים אינה סבירה בעיני. הנתבע מעיד כי ביקש לפנות את החנות השניה בחודש ספטמבר, אולם טוען כי אז לא היה זה בגלל שלא היה לו כסף לשלם דמי שכירות, אלא לטענתו הוא חזר בספטמבר מארה"ב, ראה "מה שהולך להיות", ומסיבות אישיות והואיל והגיע לגיל 50 רצה להצטמצם. וכך באים הדברים לידי ביטוי בחקירתו הנגדית: "ש. מפנה לסעיף 25 לתצהירך - בחודש ספטמבר 2008 ביקשת לפנות את חנות טריפ" נכון? ת.ביקשתי ממנהל הקניון בחודש ספטמבר וגם באוקטובר. ש.בחודש ספטמבר ביקשת לפנות את חנות "טריפ"? ת.בחודש ספטמבר ביקשתי לפנות בהסדרה את חנות "טריפ". ש.כי לא היה לך כסף לשלם דמי שכירות בגין חנות "טריפ"? ת. לא נכון. ש.אז למה רצית לפנות את החנות ? ת.אני חזרתי בתחילת ספטמבר 2008 מארה"ב, בדיוק שהחלו הבורסות לרדת וקיבלתי ראיה על מה שהולך להיות. הבת שלי עמדה להתגייס בנובמבר אותה שנה לצבא וגרושתי נמצאת בחו"ל באפריקה, רציתי להיות עם הבת וגם עברתי את גיל 50 וחשבתי שזה הזמן להצטמצם וכל הסיבות האלה הסברתי למר בטיטו." (פרוטוקול עמ' 13 שו' 7-15). האמירה כי בחודש ספטמבר לא היתה כל בעיה כספית מעבר לכך שהנתבע צפה כי תהיה בעיה בעתיד, אינה אמינה בעיני ואינה סבירה. חודש לאחר מכן חוזרת הוראת קבע. אין זה סביר בעיניי כי הנתבע לא ידע חודש קודם לכן כי לא יוכל לשלם שכירות בקרוב. בנוסף, בתאריך 15.2.2009 שולחת הנתבעת מכתב אל התובעת בו נכתב "לאור מחזורי המכירות בחודשים האחרונים, יש לנו קשיים לעמוד בתנאי השכירות" (ראה נספח ג'5 לתצהיר מנהלת הנכסים). טענה כי בספטמבר 2008 אין כל בעיה כספית ויש רצון להחזיר חנות אחת לאור הגעה לגיל 50, אינה מתיישבת עם טענה באמצע פברואר 2009 על קשיים "בחודשים האחרונים". ההודעה המאוחרת של הנתבעת, מתאריך 15.2.2010 על אי ביצוע תשלום, לאחר שנכנסה הנתבעת לתוך חודש השכירות השני אותו היא אינה משלמת (פברואר), ויום לפני המועד לביצוע התשלום, אינה פעולה בתום לב. מדוע המתינה עד יום לפני מועד התשלום להודיע על אי תשלום אם כבר חודשים לטענתה קיימים קשיים? הודעה יום אחד בלבד לפני התשלום יש בה כדי להעמיד את התובעת בפני עובדה מוגמרת. תשובות הנתבע מתחמקות - הוא משיב כי אינו זוכר האם הוראת הקבע בגין החנות חזרה יום למחרת הפגישה, ולאחר מכן אומר שחזרה יום לאחר מכן (פרו' עמ' 14 שו' 16-20). הנתבע אינו זוכר שחזרו הוראות קבע בגין שתי החנויות בחודש אוקטובר 2008 ורק לאחר שמראים לו את מכתבי התובעת הוא מאשר שחזרה ושילם תוך שבוע. ניכר בעדותו של הנתבע נסיון גם לצמצם את המשמעות של ההפרות מצד הנתבעת. 20. אני מוצא את עדויות עדי הנתבעת מהימנות ומתיישבות עם המסמכים והראיות שבפני. מנהלת הנכסים מתארת את השתלשלות הענינים ואי תשלום דמי השכירות אשר הביאה להודעת הביטול. עדותה מהימנה ומתיישבת עם המסמכים אשר צורפו ובהם ההסכמים ותכתובות בין הצדדים. מנהלת הנכסים מעידה כי מדובר בשוכר המפר את הסכם השכירות "במשך שנים, חודשים" (פרו' עמ' 7 שו' 20). מנהל הקניון מעיד כי הנתבע נפגש עימו לאור קשיי הנתבעת, וכי אמר לנתבע כי הנתבעת מחוייבת בתשלום מלוא החיובים החלים עליה בגין שתי החנויות, היא אינה זכאית לכספים כלשהם עבור פינוי החנות על ידה, וקל וחומר כאשר הפינוי נובע מאי עמידתה בתנאי הסכם השכירות. לטענת מנהל הקניון הנתבע "כנראה ביקש לנצל את נכונותי לנסות ולעזור לנתבעת, כדי לנסות וליצור מצג הפוך מהמציאות" (סעיף 6 לתצהירו). בחקירתו בבית המשפט אומר מנהל הקניון "הוא בפגישה הזו דרש לקבל סכום כספי מאיתנו מה שהסברתי לו שזה בלתי אפשרי" (פרו' עמ' 9 שו' 27-31). לא מצאתי בחקירה נגדית של עדי הנתבעת כדי לפגוע במהימנותם. 21. אשר לטענה כי התובעת התנהגה עם שוכרים אחרים באופן שונה - אין בטענה זו כדי להקים מניעה מצד התובעת לממש את זכויותיה החוזיות. אינני מוצא מקור נורמטיבי לחיוב התובעת ליתן לנתבעת הטבה, הקלה או ארכה כלשהיא הואיל וכאלו ניתנו על ידה למאן דהוא אחר. ההתקשרות עם כל שוכר הינה התקשרות עצמאית, עם שיקולים שונים, ואין בפי הנתבעים להצביע על מקור לחובה כאמור. למעלה מן הצורך אוסיף כי הטענה נטענת באופן כללי, ללא בסיס ראייתי וללא פירוט. 22. יש לדחות את הטענות המתייחסות לשאלה מי הוא אשר ניהל את המו"מ מול הנתבעים, מי מוסמך לבצע פעולה כלשהיא במסגרתם, והאם היה זה מנהל הקניון אשר הכתיב נוסח כזה או אחר לפניה אל הנתבעת, אם לאו. בטענות אלו אין ממש, ואין הן רלוונטיות למחלוקת שבפני. 23. באשר לטענת הנתבעים בדבר תנאים מקפחים בהסכם השכירות - הטענה נטענת באופן כללי וסתמי ואיננה מייחסת קיפוח לסעיפים הרלוונטיים למחלוקת בתיק זה. ככל שקיים סעיף מקפח כזה או אחר בהסכם (ואינני קובע זאת), הרי שיש לבחון את הרלוונטיות שלו להפרה שהפרה הנתבעת את ההסכם ולשימוש בזכות הביטול של התובעת. תניה בחוזה הקובעת כי איחור בתשלום (בענייננו של דמי שכירות) במשך 30 יום יהווה הפרה יסודית איננה בנסיבות הענין תניה מקפחת. תניה בחוזה המקימה זכות לביטול הסכם שכירות לאור הפרה יסודית בתשלום דמי שכירות, כאשר הפרה יסודית זו משתכללת לאחר 30 יום כאמור, איננה בנסיבות הענין תניה מקפחת. אעיר כי מדובר בהסכם אשר נחתם ב -1999, ו - 10 שנים לאחר מכן טענת חוזה אחיד מקפח. הטענות בדבר אפשרות ניתוק חשמל אינן רלוונטיות שכן הנתבעת הפרה את ההסכם הפרה יסודית וההסכם בוטל כדין בהודעת ביטול, זמן רב לפני הניתוק הנטען. הטענה אינה רלוונטית לסעיפי ההפרה היסודית, הביטול והפעלתם. 24. מכל האמור אני קובע כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית, כי בגין הפרה יסודית זו קמה לתובעת הזכות לבטל את ההסכם, וכי ההסכם בוטל כדין בהודעת ביטול שנמסרה לנתבעת. משבוטל ההסכם כדין, על הנתבעת לפנות את המושכר ולהשיב את החזקה בו לתובעת בהתאם להוראת הסכם השכירות. בשים לב לכך שמדובר בחנות, יש לאפשר פרק זמן קצר להתארגנות לפינוי. 25. אשר על כן אני מורה כי הנתבעת תפנה את המושכר כהגדרתו לעיל ותשיב את החזקה בו לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ, לא יאוחר מיום 31.8.2010 שעה 12:00. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ אשר ישולמו עד ליום 31.8.2010. זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. פסק הדין יועבר בפקס ובדואר רשום לצדדים. הפרת חוזההפרה יסודיתשכירותדמי שכירות