1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה אשר ניתן ביום 8.7.04 במעמד הצדדים, עד ליום 29.11.04 ועד בכלל. יחד עם הבקשה להארכת מועד, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע העונש. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 29.11.04 ותגובת המשיבה הוגשה ביום 3.12.04. התיק הובא להחלטה בפני היום (7.12.04). 2. כעולה מהבקשה, המבקש הורשע בבית משפט השלום, לפי הודאתו, בביצוע עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי ששולם המס הכלול בהן, עבירות לפי סעיף 117 (א) (14) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975. בית משפט השלום גזר עליו קנס של 20,000 ₪, מאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים ומאסר על תנאי של שבעה חודשים לתקופה של שלוש שנים. המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה. לטענת המבקש, על אף שהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור היה ה- 23.9.04, הרי שמאז מתן פסק הדין, התקיימו נסיבות אישיות חריגות ביותר בעניינו ובעיות כספיות אשר מנעו ממנו להגיש את ההליך במועד. כך למשל נושים וביניהם עבריינים רדפו אותו ואיימו על חייו ועל חיי משפחתו; המבקש החל סובל מבעיות רפואיות רבות; חמו שהיה כמו אב עבורו, התאבד בכך שהשליך עצמו מתחת לרכבת נוסעת; אשתו סובלת מבעיות נפשיות שהחריפו בחודשים האחרונים ובכלל זה סובלת מאנורקסיה ואביו עבר ניתוח מעקפים בעקבות אירוע לב. כמו כן, היה המבקש, לטענתו, שרוי במצוקה כספית בלא יכולת לשלם עבור הגשת בקשת רשות ערעור. עניין זה נפתר בשלב מאוחר יותר עת בא כוחו הסכים לטפל בעניין תמורת סכום סמלי, לאחר פנייתו ומשהובררו נסיבותיו הקשות. המבקש הוסיף, כי במסגרת בקשה להארכת מועד בהליך הפלילי לא נדרש "טעם מיוחד", ולבית המשפט נתון שיקול דעת להארכת מועד מקום שנסיבות העניין מצדיקות זאת. לבסוף טען המבקש, כי סיכוי בקשת רשות הערעור להתקבל סבירים ומכאן שיש להיעתר לבקשתו. 3. המשיבה, בתגובתה, מתנגדת לבקשה. לדבריה, הבקשה הוגשה בחלוף שלושה חודשים מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות הערעור. המדובר באיחור משמעותי ואין בנימוקים המועלים על ידי המבקש כדי להסביר את האיחור בהגשת ההליך. מצבו הרפואי של המבקש מלווה אותו תקופה ארוכה כפי העולה מטיעוניו לעונש בבית משפט השלום. המבקש לא הוכיח כי מצבו הרפואי המתמשך הוא שמנע ממנו להגיש את הבקשה במועד. בנוסף, בא כוחו מייצג אותו בשתי הערכאות. המבקש היה צריך להנחותו להגיש בקשה לרשות ערעור במועד ולמצער, בקשה להארכת מועד. אף בנסיבות המשפחתיות המתוארות בבקשה ובתצהיר המצורף לה, אין כדי להצדיק הארכת מועד להגשת הבקשה לרשות ערעור. האירועים המשפחתיים אירעו ברובם זמן רב לאחר שהמועד החוקי להגשת בקשת רשות הערעור חלף לו, והמבקש לא הביא כל ראיה לכך כי נבצר ממנו עקב הנסיבות המשפחתיות להורות לבא כוחו לפעול במועד. כמו כן, נימוקו הנוסף של המבקש בדבר חוסר יכולתו לשלם את שכר הטרחה למיצגו אין בו די כשלעצמו כדי להצדיק את האיחור בבקשה. עוד מוסיפה המשיבה כי הבקשה הוגשה רק ביום 30.11.04 קרי ביום שנקבע לתחילת ריצוי העונש. עיתוי זה, כשלעצמו, מעורר תהיות גם באשר לצדקת נימוקיו של המבקש. לא בלתי סביר, טענה המשיבה, כי ההשתהות בהגשת הבקשה עד לרגע האחרון נועדה כדי לאפשר למבקש לנצל את עיכוב הביצוע שניתן, מתוך תקווה שינתן עיכוב ביצוע נוסף עד להחלטה בבקשה. לבסוף, סיכוי הבקשה לרשות ערעור להתקבל אפסיים. הבקשה האמורה מופנה כולה כנגד חומרת העונש. כבר נפסק כי חומרת העונש אינה מהווה עילה לדיון בגלגול שלישי. העונש שהוטל על המבקש הולם את העבירות שהוא ביצע ואף מקל עימו. המבקש לא הסיר את מחדליו ולא שילם את המע"מ שהעלים (למעט סכום קטן), וככל הנראה לא יוכלו רשויות המס לקבל כספים אלו כלל, שכן המבקש עצמו מעיד על כך כי נקלע לחדלות פירעון. לאור האמור, דין הבקשה להידחות. 4. לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין הבקשה להארכת המועד להידחות. יאמר מיד, כי נסיבותיו האישיות של המבקש הן קשות. מצבו הרפואי, שאינו שנוי במחלוקת, התאבדות טרגית של קרוב משפחה וכן מחלת רעייתו, הם בוודאי נסיבות שיש בהן כדי להקשות על אדם בניהול ענייניו השוטפים, לרבות ניהול של ההליכים המשפטיים בהם הוא מעורב. יחד עם זאת, נסיבות אישיות קשות אינן כשלעצמן עילה להארכת המועד. כך בהליך אזרחי, בו נדרש "טעם מיוחד", כך גם בהליך פלילי בו הרף אותו נדרש המבקש לחצות הוא נמוך יותר. אכן, בבקשה להארכת מועד יש להראות טעם לאי הגשת ההליך במועד או לאי הגשת בקשה להארכת המועד בתוך המועד שנקצב. זוהי, למעשה, בחינה בעלת מרכיב סיבתי - שעניינו עוצמת הקשר העובדתי והמשפטי בין הנסיבות הספציפיות ובין האיחור. על בחינה סיבתית זו יש להוסיף נדבך נוסף - שהוא מצטבר במהותו - והוא סיכויי הערעור עצמו. 5. בחינת שני הנדבכים האמורים בנסיבות המקרה שבפני מובילה כאמור לדחיית הבקשה. המבקש טוען כי הוא נרדף על-ידי נושים. בה בעת, הוא מוסיף בתצהירו, כי מצב זה היה גם בעת הדיון בבית-משפט השלום ובבית המשפט המחוזי. בהינתן עובדה זו ובהיעדר פירוט נוסף, אין לראות בעניין זה עילה להארכת המועד והסבר מניח את הדעת לאיחור של שלושה חודשים בהגשה הבקשה. המבקש צירף תעודה רפואית להוכחת מצבו הבריאותי, כפי הנטען בשל כך, אולם התעודה שצורפה הינה מיום 16.11.04 ואין בה ממצא שיכול להסביר את האיחור או לתת קצה הסבר מעין זה לאיחור. תעודה רפואית נוספת שצורפה היא זו המתייחסת לרעייתו של המבקש. כעולה מן התעודה (שהוצאה ביום 16.11.04), סובלת היא מהידרדרות במצבה הבריאותי "לפני שנה ו-3 חודשים". מכאן, שאין בנתון זה בכדי להסביר את האיחור בהגשת הבקשה, מה גם שבמצב הבריאותי הקונקרטי לא הוכח כי המבקש מנוע היה מלפעול בצורה כלשהי אם להגשת בקשה רשות הערעור ואם להגשת בקשה להארכת המועד. המבקש הוסיף והביא נתונים לגבי מצבו של אביו שעבר, לטענת המבקש, ניתוח מעקפים בשל אוטם חריף בשריר הלב. אולם, התעודה הרפואית שצורפה היא מיום 21.6.04. פסק הדין בערעורו של המבקש ניתן, כאמור, ביום 8.7.04 במעמד הצדדים, והבקשה שבפני הוגשה ביום 29.11.04. לא מצאתי בדבריו של המבקש הסבר העולה כדי טעם להארכת המועד, לאיחור כה ניכר בנסיבות אלו הקשורות בסופו של יום באביו של המבקש ולא במבקש עצמו, ובוודאי שלא באלו של באי כוחו שייצגו אותו, כאמור, בערכאות דלמטה. 6. התלבטתי יותר בשאלה אם אין לראות בנסיבות הטרגיות של התאבדות חמו של המבקש משום טעם להארכת המועד. מן המסמכים הרפואיים שצורפו ברי כי כבר מיום 23.9.04 היה מצבו הנפשי של חמו של המבקש קשה. כך עולה גם מהתעודה שמיום 13.10.04. לבסוף שם חמו של המבקש קץ לחייו ביום 22.10.04. המבקש טוען כי חמו היה כאב בשבילו ומותו השפיע עליו קשות. אכן, מקובל עלי כי גם בדין ובסדרי הדין אין אדם נתפס בשעת צערו, מקום בו יש מקום ושיקול דעת לשקול נסיבות אישיות מעין אלו, כפי המצב במסגרת בקשה להארכת המועד. אולם, ההתחשבות בנסיבות אישיות מעין אלה אינה בלתי מוגבלת. הדין וסדי הדין משקפים איזון בין אינטרסים וזכויות מעין אלה ובין אינטרסים וזכויות חשובים אחרים. אחד מאלה הוא עקרון סופיות הדיון והאכיפה היעילה של הדין הפלילי, לטובת שלטון החוק והציבור כולו. בבחינה מעין זו לא מצאתי בנסיבות אישיות אלו משום עילה להארכת המועד. כך, שכן אין בהן את אותו המימד הסיבתי - העובדתי והמשפטי - באשר לאיחור. פסק הדין ניתן עוד ביום 8.7.04 ואילו ההידרדרות במצבו הנפשי של חמו של המבקש באה - על פי החומר שבפני - מיום 23.9.04, כלומר כחלוף חודש ומחצה בהם לא פעל המבקש או בא כוחו לשם הגשת בקשת רשות הערעור או בקשה להארכת המועד. המנוח נפטר ביום 22.10.04, אולם בקשת רשות הערעור הוגשה כעבור קרוב ל-40 יום לאחר מכן. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש לראות טעם להארכת המועד. שוכנעתי, כי המבקש יכול וצריך היה לפעול במסגרת סדרי הדין למרות האמור בטענותיו ומשלא עשה כן, אין עילה להארכת המועד. 7. על האמור לעיל יש להוסיף, כי גם אם יש לראות בנסיבות האמורות משום טעם להארכת המועד, הרי שבכך אין די שכן יש לבסס את סיכויי ההליך. בבחינה זו נחה דעתי כי סיכויי ההליך אינם מצדיקים את הארכת המועד. המדובר ברשות ערעור ב"גלגול שלישי" על חומרת העונש, שעה שעניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי דן בהרחבה בטענות המבקש לעניין העונש ודחה אותן בפסק-דין מפורט ומנומק. בשים לב גם לכך שהמבקש הורשע בעבר בשתי עבירות נוספות על חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, הרי שלא מצאתי כי סיכויי הערעור הם כאלו המצדיקים את הארכת המועד. 8.התוצאה היא, כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. ממילא מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. החלטה זו תומצא לצדדים ללא דיחוי באמצעות הפקסימיליה. הארכת מועדנסיבות אישיות