לפניי בקשה להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית משפט השלום מיום 16.2.11 (להלן - פסק הדין). הבקשה הוגשה ביום 10.4.11 ובה עתרו המבקשים להאריך את המועד להגשת כתב הערעור עד יום 1.5.11, "עקב עומס עבודה וחילופי עורכי דין במשרד הח"מ..." (סעיף 3 לבקשה). המשיבים מתנגדים בכל תוקף לבקשה. בחנתי את טענות הצדדים - בבקשה, בתגובות ובתשובה, וראיתי לדחות את הבקשה. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מחייבת קיומו של "טעם מיוחד" להארכת מועד או זמן שנקבעו בחיקוק; משמעו של "טעם מיוחד" נבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו. בהתאם לפסיקה יחשב "טעם מיוחד" לטעם המצדיק הארכת מועד במקרים בהם הסיבה לאיחור בהגשת הערעור נבעה מנסיבה שלא הייתה בשליטתו של בעל הדין [בש"א 6402/96 הוועדה המקומית לתכנון נ' מיכשווילי, פ"ד נ(3) 209]; עוד בהתאם לפסיקה כאשר הסיבה לאיחור נובעת מהתנהלות בעל הדין לא ייטה בית המשפט להכיר בסיבה לאיחור כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי בפי המבקש טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. המבקשים מסבירים כי הטעם להארכת מועד הוא עומס עבודה וחילופי עורכי דין במשרד ב"כ המבקשים. טעמים אלה - הם בהחלט בשליטת המבקשים ומתייחסים לסיבות התלויות בהתנהלות משרד ב"כ המבקשים; לענין זה כבר נקבע בפסיקה כי עומס עבודה במשרד ב"כ מערערים לא יוכר בדרך כלל כטעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. כך נאמר בבש"א 3391/09 עיריית צפת נ' הסוכנות היהודית לא"י (לא פורסם, 30.4.09): "ככלל, טעמים מיוחדים קשורים בנסיבות שאינן בשליטת המבקשת או בא-כוחה. על כן עומס עבודה במשרדו של עורך דין אינו מהווה, ברגיל, טעם מיוחד להארכת מועד...". לציין כי טעם זה נטען בבקשה דנן באופן כללי וסתמי ללא פירוט כמתבקש וגם ללא כל תמיכה בתצהיר. אני סבורה כי אין מדובר באירוע בלתי צפוי שלא ניתן להיערך אליו מראש [ראו: ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904]. על ב"כ המבקשים היה לכלכל את מעשיו בהתאם לעומס הצפוי במשרדו, ולמצער היה עליו להגיש את הבקשה להארכת מועד מבעוד מועד, ובודאי בתוך פרק הזמן הקבוע בדין להגשת ערעור; אלא שהבקשה הוגשה רק ביום 10.4.11, בחלוף המועד להגשת ערעור על פסק הדין. לא זו אף זו, אלא שבבקשה אף עתרו המבקשים להאריך להם את המועד להגשת כתב ערעור עד יום 1.5.11 - היינו, להאריך להם את המועד בכמעט שלושה שבועות נוספים. אמנם חלק מהאורכה המבוקשת חפפה לפגרת הפסח שאינה נמנית במניין הימים, ואולם כשהבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר שהמועד להגשת הערעור חלף, מצופה היה כי בפי המבקשים יהיו טעמים ראויים יותר, ובודאי שהיה ראוי היה לפרטם כדבעי. רק בתשובת המבקשים נמצא ההסבר כשהמבקשים טוענים לראשונה כי למעשה הגישו את כתב הערעור עוד ביום 3.4.11 (היינו, במועד - א.נ.ח.) באמצעות פקס לבית המשפט "עם זאת לאחר בירור מול מרכז המידע של בתי המשפט, לפיו בקשתם טרם הוקלדה הוסיפו והגישו המבקשים בשנית ואף בשלישית את הבקשה באמצעות פקס, אך חרף זאת בקשתם לא הוקלדה... למעשה, עד להגשת הבקשה פיזית לבית המשפט באמצעות שליח, ולא באמצעות הפקס, לא הוקלדה הבקשה" (סעיף 3). לא רק שהייתי מצפה שטענה עובדתית זו תובא במסגרת הבקשה ולא ימתינו למסור אותה רק בתשובה ולאחר קבלת תגובת המשיבים, אלא שגם לא שוכנעתי כי יש בהסבר זה כדי להתגבר על מחדלי המבקשים. אף לפי גישת המבקשים עצמם המועד האחרון להגשת כתב הערעור היה ביום 3.4.11. בנסיבות אלה, מצופה היה כי בעל הדין יוודא מסירת הכתב בפועל ויעשה כל הנדרש לעמוד בזמן הקצוב בדין, ולשם כך ידאג כי כתב הערעור יוגש פיסית לבית המשפט במועד. ובודאי שלא היה מקום כי המבקשים ישגרו את כתב הערעור לבית המשפט באמצעות הפקס, "וימתינו" עד להקלדת הערעור ורק כעבור 7 ימים (קרי: ביום 10.4.11) יראו לנכון לפנות ישירות לבית המשפט כדי להגיש את הבקשה ואת כתב הערעור באמצעות שליח. במקום זאת טוענים המבקשים, כי שלחו שלוש פעמים את כתב הערעור ואת הבקשה להארכת מועד לבית המשפט באמצעות הפקס והוסיפו כי "בענייננו ניכר חוסר תקשורת ו/או תקלה טכנית ו/או אי יכולת לבצע את תקנות סדר הדין בדבר המצאת כתבי בי דין, וזאת מסיבה שאינה ידועה למבקשים, אשר המציאו כדין את הבקשה במועד לבית המשפט הנכבד, קיבלו אישור פקס שהבקשה התקבלה, ובכל זאת, מטעם לא ידוע גילו כי הבקשה מעולם לא הוקלדה..." (סעיף 5 לתשובה). התנהלות זו של המבקשים לא רק שאינה ראויה אלא שגם אינה מצדיקה הארכת מועד; שכן משלוח הבקשה אינו מתישב עם הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שהרי לפי תקנה 497א(ג) בצירוף תקנה 497ב לתקנות, לא ניתן להמציא לבית המשפט באמצעות הפקס את כתב בי-הדין הראשון בתיק, בין היתר, מהטעם כי עם פתיחת ההליך נדרש גם תשלום האגרה, כך גם לא ניתן להגיש באמצעות הפקס בקשה שמוגשת לפני הגשת כתב הערעור כדוגמת בקשה להארכת מועד שכן טרם נפתח ההליך וכדי להגיש בקשה זו יש לפתוח הליך, לשלם אגרה ולמספר את הבקשה. משכך אין באישור משלוח באמצעות הפקס שצרפו המבקשים, כדי להעלות או להוריד לעניין הבקשה שלפניי. ושוב, מצופה היה כי בסד הזמנים שנוצר, יפעלו המבקשים ביתר שאת להמציא את כתב הערעור ואת הבקשה לבית המשפט במועד הקבוע בתקנות. לא למותר לציין, כי בשלב בו הוגשה לבסוף הבקשה וכתב הערעור, היינו: ביום 10.4.11, כבר התגבשה בלב המשיבים הציפייה לסופיות הדיון. טעם נוסף בגינו ראיתי לדחות את הבקשה - לא התרשמתי כי להליך סיכויים טובים להתברר, אם להתבטא בלשון המעטה. כאמור בפסיקה, "...ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו" [בש"א 5636/06 נשר נ' גפן, (לא פורסם)]. עיינתי בכתב הערעור, שלפי רישומי תיק המחשב הוגש רק ביום 10.4.11(!) וכן בחנתי את פסק הדין נושא הערעור - והתרשמתי כי מסקנות בית המשפט קמא מבוססות אל קביעות עובדתיות ועל התרשמותו מהראיות שהיו לפניו, (למשל הקביעה כי היתה הפרה של הסכם התבססה על קביעות עובדתיות ועל התרשמותו מההתנהלות של הצדדים) ונגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא אליהן הגיע לאחר התרשמותו מהתנהלות הצדדים מבקשים המבקשים לערער; הלכה היא כי בית המשפט של ערעור אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא. לאור הנימוקים שלעיל, הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור נדחית. לא ראיתי לעשות צו להוצאות.הארכת מועדעומס בעבודה