1. בבסיס תביעה זו, עומדת טענת התובעת כי בגין אי תשלום דמי השתתפות עצמית, בהתאם לתנאי חוזה ביטוח שנחתם בין הצדדים (להלן - הפוליסה), נותרה לנתבעת יתרת חוב בסך 1,350 ₪. 2. ביום 22/03/02, אירעה תאונה בין רכבה של הנתבעת לרכב צד ג' (להלן - התאונה). בעקבות התאונה, נאלצה התובעת לשלם לצד ג' פיצוי בגין נזקיו בתאונה, בסך של 1,780 ₪. 3. הנתבעת טוענת כי על פי תנאי הפוליסה, במקרה בו נגרם נזק לרכב המבוטח וגם לרכב צד ג', על המבוטח לשאת רק בתשלום דמי ההשתתפות העצמית בגין הנזק לרכבו והוא פטור מתשלום דמי ההשתתפות העצמית בגין פיצוי צד ג'. לגרסתה, בעקבות התאונה נגרם לרכבה נזק בשיעור של 1,286 ₪, סכום הנמוך מדמי ההשתתפות העצמית שהיה עליה לשלם במידה והיתה בוחרת לתבוע את נזקיה מהתובעת. לטענת הנתבעת, משבחרה לשאת בעלות תיקון רכבה ללא הפעלת הפוליסה, היה על התובעת לפטור אותה מתשלום דמי ההשתתפות עצמית בתביעת צד ג'. 512 4. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, העדויות, ועיון בכל המסמכים הרלוונטיים (כולל הפוליסה, חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת ותמונות רכב הנתבעת לאחר התאונה), שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל. נימוקיי: 4.1. בעמ' 2 לפוליסה, תחת הכותרת השתתפות עצמית, נכתב - " המבוטח ישא בהשתתפות עצמית בסך: 1,776 ₪ מכל אובדן או נזק עצמי 1,244 ₪ בתביעת צד שלישי " זאת ותו לא. אי לכך, טענת הנתבעת, כי במקרה של תאונה בה נגרמו נזקים לרכבה ולרכב צד ג', היא תחויב רק בתשלום דמי השתתפות עצמית בגין הנזק לרכבה, איננה מצוינת כלל בפוליסה ועל כן לא הוכחה. בנוסף, הנתבעת טענה בישיבת 16/06/05 (בפני הרשם שדה), כי ביום 20/08/02 שלחה מכתב לתובעת באמצעות סוכן הביטוח שלה (להלן - סוכן הביטוח), בו דרשה מהתובעת לפטור אותה מתשלום דמי ההשתתפות העצמית. הנתבעת טענה, כי התובעת בתשובתה אכן פטרה אותה מתשלום זה. לאחר שב"כ התובעת טענה כי מכתב סוכן הביטוח לא הגיע מעולם לידי התובעת, התחייבה הנתבעת להמציא את תשובת התובעת לתיק בית המשפט. מכתב התשובה של התובעת לא הומצא לתיק. 4.2. בנוסף, בטופס ההודעה על התאונה לחברת הביטוח (צורף כנספח ב' לתצהיר התובעת), לא צוין, כי לרכב הנתבעת נגרם נזק בעקבות התאונה. חוות דעת השמאי מטעם הנתבעת נערכה רק ביום 25/08/03, כשנה וחצי לאחר קרות התאונה ולא הוכח כי הנזקים המפורטים בחוות הדעת, הם נזקים שנגרמו לרכב הנתבעת כתוצאה מהתאונה. בהקשר זה יצוין, כי קיימים הבדלים ברורים לעין בין תמונות הנזק אשר צורפו לחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת, לתמונות הנזק אשר צורפו למכתב סוכן הביטוח (צורפו כנספח לתצהיר סוכן הביטוח). בנוסף, הנתבעת צירפה קבלה מ"מוסך מרואן", המעידה לטענתה על גובה הנזק שנגרם לרכבה בתאונה (להלן - הקבלה; הוגשה וסומנה נ/1). הקבלה נושאת את התאריך 30/11/03 (כמעט שנתיים לאחר התאונה), סך התשלום הינו 3,000 ₪ (גבוה מסכום הנזק הנטען על ידי הנתבעת) ולא מצוינים בה פרטי המשלם ופרטי הרכב שתוקן ומהם הנזקים שתוקנו במסגרת תשלום זה. אשר על כן, אני קובע כי בכל מקרה, הנתבעת לא הצליחה להוכיח, כי בעקבות התאונה נגרמו נזקים כלשהם לרכבה ומהם שיעורם. 5. לעניין גובה יתרת החוב - התובעת אמנם טענה כי על פי הפוליסה, גובה דמי ההשתתפות העצמית בתביעת צד ג' הינו 1,350 ₪, אולם על פי האמור בפוליסה ובסע' 11 לתצהיר התובעת, שיעור דמי ההשתתפות העצמית הינו 1,244 ₪. בנוסף, התובעת טענה כי על פי הפוליסה, תשלום דמי השתתפות עצמית נושא תוספת של הפרשי הצמדה וריבית מיום כניסת הפוליסה לתוקף. עניין זה לא מצוין בפוליסה ולא הובאה על ידי התובעת כל ראיה להוכחתו. אשר על כן, אני קובע כי התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הפיצוי לצד ג' (29/07/02). 6. מן המקובץ, אני מורה על קבלת התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 1,244 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29/07/02 ועד התשלום המלא בפועל. 7. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 750 ₪ + מע"מ ואגרת משפט משוערכת אם שולמה. החיובים עפ"י סעיף זה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 8.השתתפות עצמית