1. בתאריך 26/11/12 הוגשה בקשה לביטול הקובלנה בשל טענות מקדמיות, כאשר ב"כ הנאשמים טען כי עומדת לנאשמים טענה של הגנה מן הצדק, בהתאם להוראת סעיף 149(10) לחסד"פ. לטענתו, הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי בקובלנה נשוא תיק זה עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. ב"כ הנאשמים סבור כי דין קובלנה כדין כתב אישום, ועל כן סדרי הדין החלים על כתב אישום יחולו גם על קובלנה, כמו גם הטענות המקדמיות לפי סעיף 149 לחסד"פ. ב"כ הנאשמים טען כי הקובלנה מקוממת ונוגדת את עקרונות הצדק, היושר וההגינות המשפטית, כאשר לדבריו ברור לעין כי מדובר בהליך אשר נועד להפעיל לחץ על הנאשמים על מנת לגרום להם להיענות לדרישותיהם הסחטניות של הקובלים לנוכח ההליכים המשפטיים המתנהלים בין הצדדים ומצבם המשפטי העגום של הנאשמים באותם הליכים. לדבריו, הסיבה היחידה לכך שהקובלים נוקטים בהליך הקובלנה היא ההליכים המשפטיים האחרים בין הצדדים ובשל כך על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהורות על ביטול הקובלנה. ב"כ הנאשמים פירט את השתלשלות העניינים ביחסים שבין הקובלים לנאשמים והפנה להחלטות ולפסקי דין בהליכים המקבילים. עוד טען ב"כ הנאשמים - טענות האיומים, ההטרדות והפגיעה בפרטיות נדונו בהליך אזרחי במסגרת ההליך שהתנהל בין הצדדים בבקשה למתן צו למניעת הטרדה ובסיום הליך זה הגיעו הצדדים להסכמות. ב"כ הנאשמים טען כי כל מטרתם של הקובלים היא להתעמר בהם, להמשיך להטריד אותם בהליכי סרק הגוזלים משאבים וזמן יקר, כמעשה נקם על כך שהנאשמים העזו לפנות לערכאות משפטיות ולהתנגד לתוכניות הבנייה ללא היתר שביצעו הקובלים. 2. בית המשפט הורה לקובלים להגיש את תגובתם, ואכן בתאריך 03/02/13 הוגשה תגובת הקובלים לטענות הנ"ל. אלה ביקשו לדחות את בקשת הנאשמים. ב"כ הקובלים ציינה כי נימוקי הנאשמים לביסוס הגנה מן הצדק אינם עומדים בתנאים הנוקשים שנקבעו בפסיקה הנוגעת ליישום סעיף 149(10) לחסד"פ וציינה כי למעשה טענת הנאשמים היא כי ההליך שננקט על ידי הקובלים חוסם אותם משימוש בהליך הקובלנה הפלילית אך טענה זו אינה יכולה לעמוד. לטענת ב"כ הקובלים, תיאור הרקע העובדתי בבקשת הנאשמים אינו מדויק ואף מטעה את בית המשפט. מדובר בתיאור מסולף, אשר נתמך אם בכלל בראיות חלקיות בלבד, המציגות תמונה מסולפת של האמת. לפיכך ביקשה ב"כ הקובלים לדחות בשלב זה את הבקשה לביטול הקובלנה, ולכל היותר להכריע בה רק לאחר שמיעת העדויות בתיק. אף ב"כ הקובלים פירטה בטיעוניה את ההליכים הנוספים אשר התנהלו ומתנהלים בעניינם מערכת היחסים בין הקובלים לנאשמים וציינה עוד כי לנאשמים לא קמה הגנה מן הצדק, שכן מיפוי הסכסוך בין הצדדים מראה כי הסוחטים בפרשה הם הנאשמים עצמם, המבקשים לגרום לקובלים לוותר על זכויותיהם הקנייניות. ב"כ הקובלים טענה עוד כי הקובלים נקטו בהליך הגשת הקובלנה בדרך של שימוש בהליכים משפטיים חוקיים, שיש בהם כדי להגן על עצמם מהמשך פגיעת הנאשמים בחייהם תוך שהנאשמים ממשיכים לפגוע פגיעה גסה בפרטיותם של הקובלים. 3. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני קובעת כי אכן בשלב זה לא ניתן להעתר לבקשת הנאשמים לביטול כתב האישום, שכן בשלב זה לא ביססו את טענתם לקיומה של ההגנה מן הצדק. טענה זו יש להוכיח בראיות וכאלה לא הובאו לי. השוני בגרסאות הצדדים (כולל "הדם הרע" הזורם ביניהם - ולו רק על פי ניסוח כתבי הטענות על ידי בא כוחם) אינו מאפשר לי בשלב זה לקבוע ממצא עובדתי התומך בגרסת צד זה או האחר. עוד אעיר כי לטעמי גם אם ניתן להחיל על הליך הקובלנה עקרונות מתחום המשפט הפלילי, לרבות סדרי הדין בו, ספק בעיני אם דווקא ההגנה מן הצדק המתייחסת להתנהלות מקוממת ומתעמרת של הרשות מתאימה למקרה כגון זה שבפנינו, בו הצדדים להליך הינם אנשים פרטיים ולא רשות מרשויות המדינה. לעניין זה אצפה מהנאשמים, בהמשך ההליך, אם ימשיכו לעמוד על טענתם, להציג לי אסמכתאות המאפשרות החלת דוקטרינה זו על הליך של קובלנה בין אנשים פרטיים. הנאשמים כמובן יהיו רשאים להוכיח את טענתם במסגרת שמיעת הראיות בתיק - בין אם באמצעות פרשת התביעה ובמיוחד באמצעות פרשת ההגנה ולטעון לקיומה במסגרת סיכומיהם בתום ההליך. 4. החלטה תשלח לצדדים. הגנה מן הצדק