רקע וטענות הצדדים כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של עבודה ושימוש ללא היתר- עבירה בניגוד לסעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, (להלן - החוק). בהתאם לעובדות כתב האישום, בתאריך 12.11.09 או בסמוך לכך, הקים הנאשם סככה לרכב במידות 4X4 מ', ברח' הדולפין 21 באשקלון, גוש 2433, חלקה 28.הנאשם הודה בעובדות כתב האישום ובביצוע העבירה עם זאת, טען כי יש להורות על ביטול כתב האישום, מטעמים של הגנה מן הצדק.לטענת הנאשם, בבית השכן הצמוד לביתו בוצעו עבירות בניה חמורות בכללן, חריגות בניה שונות, הסבת החניה למחסן ושימוש בקיר המשותף לבתים כקיר חיצוני לביתו. הנאשם פנה למאשימה והתלונן על חריגות הבניה של שכנו, אשר גרמו לו למטרד ולירידת ערך לשווי ביתו, עם זאת, למרות מספר תלונות שהוגשו, לא ננקטו כנגד השכן הליכים כלשהם ובשל כך החליט הנאשם להגיש תביעה אזרחית נגד שכנו ונגד המאשימה. כחמישה חודשים לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם המאשימה, הוגש כנגד הנאשם כתב האישום דנן בגין בניית הסככה.הנאשם טען כי הנסיבות מוכיחות שהגשת כתב האישום כנגדו נועדה לשם התעמרות בו ועל מנת להענישו בגין הגשת התביעה האזרחית. בנוסף, הגשת כתב האישום נגד הנאשם בלבד, מהווה אכיפה בררנית ומפלה המצדיקה ביטולו של כתב האישום.הנאשם העלה בנוסף טענת שיהוי- לדבריו חלף זמן ניכר בין מועד עריכת כתיבת הדו"ח- 12.11.09 לבין -מועד הגשת כתב האישום- 16.05.12 ואף בעובדה זו יש לתמוך בטענה לפיה יש לבטל את כתב האישום.לטענת הנאשם בנוסף, בתאריך 17.02.13 קיבל היתר בניה בדיעבד על הקמת הסככה ובמכלול הנסיבות לעיל, יש לשקול בכובד ראש החלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק.2. מנגד, לטענת המאשימה, אין המדובר באכיפה בררנית שכן עבירות הבנייה שביצע שכנו של הנאשם, התגלו לאחר שהתיישנו ולא ניתן היה להגיש כתב אישום בגינם. בהחלטה שלא לפעול נגד השכן פעלה המאשימה מתוך שיקולים עניינים ולא מתוך שיקולים זרים או שרירותיים. עוד נטען כי אין יסוד לטענת ההסתמכות שהעלה הנאשם מאחר ומייד עם גילוי העבירה נערך הדו"ח בעקבותיו הוגש כתב האישום. כמו כן נטען כי כדרך קבע, מתבצעת אכיפה כנגד עבירות בניה בשכונה בה מתגורר הנאשם וכי קיימת אכיפה מלאה של החוק, למעט כנגד שכנו של הנאשם, אשר לא ניתן לפעול כנגדו בשל התיישנות העבירות. הגנה מן הצדקבניה