רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. מונחת בפני בקשה לביטולו של כתב האישום מחמת טענה מקדמית של הגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן: "חסד"פ"). 2. בתאריך 19.09.10 הוגש כתב אישום כנגד המבקש בו יוחסו לו עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה, שיווק ביצים שלא כדין, הובלת ביצי מאכל לא מוחתמות ללא תעודת משלוח ושימוש במסמך מזוייף. בכתב האישום נטען כי בתאריך 12.12.06 באשקלון, הסיע המבקש 7500 ביצי תרנגולת שנרכשו בשטחי הרשות הפלשתינאית, ואשר לא גודלו, מוינו ושווקו בהתאם לנדרש על פי דין. הביצים נתפסו כשהן לא ארוזות באריזה סגורה, לא מסומנות בתאריך אחרון לשיווק ונושאות חותמת מזוייפת. עוד על פי כתב האישום, בידי המבקש לא הייתה תעודת משלוח של המועצה לענף הלול. למבקש מיוחס כי התכוון לשווק ולהפיץ ביצים אלה ובכך סיכן את בריאות הציבור. 3. בדיון מיום 11.04.11 העלה ב"כ המבקש בתמצית טענה מקדמית של הגנה מן הצדק אותה פירט בדברים שהוגשו בכתב. לטענת ב"כ המבקש, הגשת כתב האישום לאחר תקופה ארוכה של כ-3 שנים ו-9 חודשים מיום האירוע נשוא כתב האישום עולה כדי שיהוי ניכר, ומשכך עומדת בסתירה לעקרונות של הגינות משפטית, פוגעת בהגנת הנאשם ומהווה התנהגות רשלנית ובלתי נסבלת של הרשות. 4. ב"כ המבקש הפנה לספרות ולפסיקה אשר הכירו בטענה של שיהוי כבד בהגשת כתב האישום ככזו שעשויה להוביל לביטול כתב אישום מחמת הגנה מן הצדק, גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. על פי המובאות מהן ציטט ב"כ המבקש, שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום עומד בסתירה לזכויות היסוד של הנאשם לכבוד, לחירות ולמשפט הוגן. העמדה לדין זמן רב אחרי ביצוע העבירה גוררת אחריה עינוי דין ופגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. 5. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי בנסיבות המקרה דנן אין המדובר בשיהוי מוצדק, כאשר ב"כ המשיבה עצמה הצהירה בדיון מיום 11.04.11 כי מדובר בתיק שהיקף חומר החקירה בו הוא "צנום עם מעט מסמכים". 6. אשר על כן טוען ב"כ המבקש כי עומדת לו למרשו טענה של הגנה מן הצדק, בעטיה יש להורות על ביטול כתב האישום שהוגש נגדו. 7. בתשובה מפורטת טענה ב"כ המשיבה מנגד, כי יש לדחות את טענת המבקש להגנה מן הצדק הואיל והמקרה דנן איננו עומד בתנאים שקבעה הפסיקה לתחולת הטענה. ביטוי לטענותיה של ב"כ המשיבה ינתן במסגרת פרקי הדיון וההכרעה. דיון 8. טענת ההגנה מן הצדק, על פיה מוסמך בית המשפט לבטל כתב אישום בנסיבות בהן הגשתו עמדה בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות, התקבלה לראשונה בדין הישראלי בע"פ 2910/94 יפת נ' מ"י (להלן: "הלכת יפת"), שם נקבע כי טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. בכלל זה חלו תמורות ובע"פ 4855/02 מ"י נ' בורוביץ (להלן: "הלכת בורוביץ'") נקבעה אמת מידה רחבה יותר לפיה ההגנה עשויה לחול גם עקב התנהלות רשלנית של הרשות או בכל מקרה שבו "לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן" או ש"קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט". 9. עם זאת, גם בהלכת בורוביץ חזר בית המשפט על האמור בהלכת יפת ושב וציין כי "ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה ... מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר". 10. בתיקון לחסד"פ משנת 2007 עוגנה דוקטרינת ההגנה מן הצדק בחקיקה כטענה מקדמית בהליך הפלילי עם הוספת סעיף 149(10) לחסד"פ, המאפשר לנאשם להעלות טענה, לפיה "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית."על פי סעיף 150 לחסד"פ, תוצאות קבלתה של הטענה הינן תיקון כתב האישום או ביטולו. 11. בהלכת בורוביץ נקבע מבחן תלת-שלבי לבחינת תחולתה של טענת "הגנה מן הצדק" בנסיבות מקרה מסוים: בשלב הראשון זיהוי הפגמים ככל שנפלו בהליך שננקט נגד הנאשם תוך עמידה על עוצמתם. בשלב השני יש לבחון האם המשך ניהול ההליך חרף הפגמים יפגע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות, תוך שקילת אינטרסים שונים כמו חומרת העבירה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, מידת הפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן ומידת האשם הרובץ על הרשות. בשלב השלישי, אם השתכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם ניתן לרפא את הפגמים באמצעים מתונים ומידתיים מבלי להגיע לתוצאה של ביטול כתב האישום (ראו ע"פ 7014/06 מ"י נ' לימור, שם נקבע כי מבחן תלת שלבי זה יוסיף להנחות את בית המשפט גם אחרי הוספת סעיף 149(10) לחסד"פ). 12. מטרתו של מבחן תלת שלבי זה הינה להבטיח, שטענות הגנה מן הצדק תתקבלנה רק אחרי עריכת האיזון המתבקש בין הערך של זכותו של הנאשם למשפט הוגן ובין הערך של הגנה על בטחון הציבור. בע"פ 4596/05 זאב רוזנשטיין נ' מ"י נאמר בעניין זה כי ההגנה מן הצדק "משלבת בתוכה מארג מורכב של ערכים מתחרים: קידום האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עברינים, בצד ההכרח להקפיד בזכויות הנאשם; הרצון להגיע לחקר האמת, אך לא בכל מחיר; הגנה על ביטחון הציבור, בצד החובה לשרש שימוש לרעה בכוח שלטוני." 13. ההחלטה על הגשת כתב אישום נגד אדם והפיכתו מחשוד לנאשם הינה החלטה כבדת משקל והרת גורל, ולכן ראוי לה שתתקבל תוך זמן סביר מסיום הליכי החקירה. הפסיקה קבעה לא אחת כי שיהוי ניכר בהגשת כתב אישום מהווה פגם חמור שעשוי להוביל לקבלת הטענה של הגנה מן הצדק ולביטול כתב האישום. יחד עם זאת, בנשימה אחת גם נקבע כי טענות מעין אלה תתקבלנה רק במקרים נדירים, כאשר הכל תלוי בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ובשאלה האם הייתה סיבה מוצדקת לשיהוי. 14. הנה דברים בעניין זה מפי כב' השופט ג'ובראן בע"פ 4434/10 אבי יחזקאל נ' מ"י: "... עוד נקבע כי סחבת ועינוי דין הם פגם חמור, ועלינו להקפיד שהחלטות במשפט הפלילי, על כל שלביו יתקבלו תוך זמן סביר, בין השאר בהתחשב באילוצי המערכת בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה... עד כאן, נראה כי אמרנו את המובן מאליו - יש לנהל הליך הפלילי על כל שלביו תוך זמן סביר. שאלה מורכבת יותר ורבת פנים היא מהי הנפקות של שיהוי משמעותי בניהול ההליך הפלילי, ובמקרה דנן, בהגשת כתב אישום, ללא כל הצדקה עניינית והסבר מניח את הדעת. כיום נראה בית קיבול משפטי אפשרי לסוגיה זו הוא בדמות המוסד המשפטי של "הגנה מן הצדק"... נקבע כי ייתכנו מקרים נדירים בהם השתהותה של התביעה בהגשת כתב האישום תהיה בלתי סבירה באופן אשר יצדיק את ביטולו של כתב האישום וזאת בייחוד כאשר השתהות זו לא נובעת מסיבות מוצדקות". מן הכלל אל הפרט 15. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאור אמות המידה והמבחנים שנקבעו בפסיקה, מצאתי כי דין טענת ההגנה מן הצדק להידחות. 16. במקרה דנן הוגש כתב האישום בעניינו של המבקש כמעט ארבע שנים ממועד ביצוע העבירות לכאורה. אכן מדובר בשיהוי ניכר, בייחוד נוכח אופי העבירות והיקף חומר החקירה בתיק כפי שהצהירה ב"כ המשיבה. 17. יחד עם זאת, ב"כ המשיבה הסבירה את סיבת השיהוי בהגשת כתב האישום. לדבריה, כתב אישום בגין עבירות דומות הוגש נגד המבקש בבית משפט השלום בפתח תקווה בתאריך 19.12.06, בהליך פ 4048/06 (להלן: "כתב האישום האחר"). דא עקא, שעקב אי התייצבות המבקש ואי ההצלחה לאתרו גם אחרי שהוצא נגדו צו הבאה, ביום 21.05.07 הורה בית המשפט בפתח תקווה, לאור בקשת ב"כ המשיבה, על ביטול כתב האישום האחר. בנסיבות הללו לדבריה, את הגשתו של כתב האישום דנן נגד המבקש, בגין עבירות שבוצעו לכאורה בתאריך 12.12.06, נאלצה המשיבה לדחות עד לאיתורו של המבקש. 18. נוכח הסבר זה של ב"כ המשיבה נחה דעתי כי השיהוי בהגשת כתב האישום דנן נבע מסיבה מוצדקת. בזמן הראוי להגשת כתב האישום דנן בוטל כתב האישום האחר בשל אי התייצבות המבקש והקושי באיתורו. לאור זאת מובן מדוע לא הוגש בשעתו כתב האישום דנן. אין זה מתקבל על הדעת שאי התייצבותו של המבקש אשר הובילה זה מכבר לביטול כתב האישום האחר נגדו תוביל גם לביטול כתב אישום נוסף במקרה דנן. השיהוי בהגשת כתב האישום דנן נגרם בעטיו של המבקש ולא בשל רשלנות המשיבה. בנסיבות הללו קיימת הצדקה עניינית לשיהוי כך שלא ניתן לומר כי התנהלותה של המשיבה בעניין זה הייתה בלתי סבירה. 19. יתירה מזאת, ב"כ המבקש לא הצביע על נזק ראייתי ספציפי שנגרם למרשו כתוצאה מן השיהוי בהגשת כתב האישום נגדו (ראו בעניין זה ע"פ 70770/00 מ"י נ' משה ארויה). 20. בנסיבות הללו לא מצאתי כי נפל פגם בהליך, כך שטענת המבקש איננה עומדת כבר בשלב הראשון מתוך השלושה שנזכרו לעיל בהלכת בורוביץ ומתייתר הצורך לבחון את שני השלבים הנוספים. 21. מכל מקום, במקרה דנן מיוחסים למבקש מעשים חמורים בעלי השלכות מרחיקות לכת. שיווקם של מוצרי מזון שאינם עומדים בתקן הבריאותי הקבוע בחוק מסכן את הציבור הרחב סכנה של ממש ברמה המיידית. גם אם תאמר כי השיהוי בא בגדר פגם שנפל בהליך, באיזון עם האינטרס הציבורי שבהעמדתם של נאשמים לדין בעבירות חמורות כמו במקרה דנן נסוג השיהוי והכף נוטה שלא לקבל את טענת ההגנה מן הצדק. 22. לאור כל האמור, טענת ההגנה מן הצדק נדחית. 23. קובעת למענה ליום 13.9.11 בשעה 09:00. 24.שיהוימשפט פליליהגנה מן הצדקכתב אישום