אקדים ואציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו לאחר שבנסיבות הענין, החלטתי לקבל את טענת ההגנה מן הצדק. בדיון הקודם טען ב"כ הנאשם כי בנסיבות הענין קיימת הצדקה להורות על ביטול כתב האישום ואף לזכות את הנאשם בשל העובדה כי הוא כבר נשפט על העובדות נשוא כתב האישום. ב"כ הנאשם הפנה לתיק פלילי 2999/05 שם נשפט הנאשם בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה ונדון. בנוסף, ציין ב"כ הנאשם כי ההגנה מן הצדק מאיינת את העובדות העומדות בבסיס כתב האישום. אקדים ואומר כי אמנם מדובר באותה פרשה עובדתית אך בנסיבות הענין, לא קיימת זהות בין העבירות המיוחסות לנאשם. כך שבתיק זה יוחסו לנאשם עבירות נפרדות ונבדלות מהעבירות אשר יוחסו לו בתיק הפלילי. אמנם עדיף היה אילו נשפט הנאשם על אותה פרשה עובדתית פעם אחת. לנאשם קיימת זכות להיות מועמד לדין, בשל אותה פרשה עובדתית, פעם אחת. הערכים, היסודות והמרכבים של ההגנה מן הצדק: סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה רשימה של תשע טענות מקדמיות אשר עשויות לעמוד לרשותו של נאשם בפלילים בפתח הדיון במשפטו. ההגנה מן הצדק אינה מנויה בין הטענות המקדמיות המנויות בסעיף זה. מקור הדוקטרינה בפסק -דין אנגלי, בו נקבע כי לבית המשפט סמכות טבועה לבטל אישום שהינו מנוגד לצדק בנסיבות העניין. ביחס לטענות המקדמיות, ראוי שהן יועלו מוקדם ככל האפשר. שכן לגבי חלק לא מבוטל מהן קבלתן חורצת את גורל האישום, היינו קובעת אם בכלל היה ניתן להגיש כתב אישום. אולם, אין לראות ברשימה זו רשימה סגורה וממצה. הנאשם רשאי להעלות טענות מקדמיות נוספות. מקומה הטבעי של מקדמית הוא מיד לאחר תחילת המשפט, היינו מיד לאחר הקראת כתב האישום והבהרת תוכנו, הרי בהתחשב בתוצאות האפשריות הכרוכות בקבלתה ניתן להעלותה גם בשלב אחר של המשפט ואפילו בשלב של הערעור. (ספרו של המלומד י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, ספר ראשון עמ' 758). טענת הגנה מן הצדק הינה טענה מקדמית אשר קבלתה מביאה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם או לעיכוב ההליך המשפטי, יודגש כי על פי כללי הדיון הפלילי גם בית המשפט רשאי להעלות טענה מקדמית אף ביוזמתו הוא. (רע"פ 603/92, ברוד נ' מדינת ישראל). דוקטרינת ההגנה מן הצדק אשר הצהיר בית המשפט העליון בקיומה במשפט הפלילי הישראלי (ע"פ 2910/94, יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (2) 221, בעמ' 370). נותנת רשות לבית המשפט הדן בעניין פלילי לבטל כתב אישום או לעכב הליך פלילי שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק ושל הגינות משפטית. לפי ההלכה שנפסקה בפרשת הבנקאים- "ההגנה מן הצדק" תופעל במקרים שבהם ימצא בית המשפט שלפניו הובא נאשם בפלילים כי הגשת כתב האישום ,פעולות רשויות השלטון עובר להגשתו או ניהול המשפט עלו כדי "התנהגות בלתי נסבלת" ,היינו התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. המדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת, דבר שבית המשפט עומד פעור פה מולו ואין הדעת יכולה לסבלו. (ראה גם בג"צ 6781/96 אולמרט נ' מ"י , פ"ד נ (4) 793, עמ' 811). קיימים מספר עקרונות, ערכים ואינטרסים המתמודדים בינם לבין עצמם בזירתה של דוקטרינת "ההגנה מן הצדק". צריך למצוא את שביל הזהב בין התכלית של אכיפת החוק והבאת עבריינים על עונשם, לבין שימור ערכי יסוד, ובהם עקרון החוקיות, חזקת החפות, שמירת כבוד האדם, הגינות, שוויון וקיום הליך נאות שימנע עיוות דין. התכלית המתייחסת לשימור ערכי היסוד חוזקה עם חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.(י' קרפ "המשפט הפלילי: יאנוס של זכויות האדם: קונסטיטוציונליזציה לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו" הפרקליט מב (תשנ"ב) 64 .א' ברק "הקוסטיטוציונליזציה של מערכת המשפט בעקבות חוקי היסוד והשלכותיה על המשפט הפלילי" מחקרי משפט יג (תשנ"ו) 27.) וכן, (בג"ץ 218/85 ארביב נ' פרקליטות מחוז ת"א).וכן, (בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין). "אסור לה למדינה להפלות ,לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להימצא במצב של ניגוד עניינים. עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי" (בג"ץ 840/79 מכרז הקבלנים נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד (3) 729) במאמר של המלומדים בעז אוקון ועודד שחם "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי", המשפט כרך ג' עמ' 265 - הודגשה השלכת חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו על מערך הזכויות הפלילי.כן, הוכרה זכותו של אדם להליך ראוי והשינוי שהתחולל בפירמידה הערכית. כן צויין שם כי - "ניתן לומר בהקשר זה , כי בעוד שבחינת סדרי הדין ככאלה מבקשת לאתר את ה"איך" של ההליך הפלילי , הבדיקה התוכנית מבקשת למצוא את ה"למה" שלו. פענוח ה"למה" מהווה חוליה מהותית בהגנת הזכויות של הפרט. ניהולו של הליך "כמו שצריך" מבחינה דיונית אינו סוף פסוק.יש לברר אם מבחינה מהותית יש הצדקה להליך וניהולו "(עמ' 267). ההגנה מן הצדק בראי הפסיקה: בנוסף לפסיקה אשר צוינה לעיל וכן למקור ההגנה הנ"ל, בפרשת "גנור" נקבע כי בבוא תובע להחליט אם להעמיד לדין אדם פלוני ,עליו לקבל את החלטתו בתום לב ,בהגינות ללא הפליה ובסבירות. התביעה עליה להיות מסוגלת לטפל לא רק מתוך הראיה הצרה של מערכת התביעה, אלא גם מתוך ראיה רחבה יותר של הסדר והעניין הציבורי.(בג"צ 935/98 גנור נ' מ"י פ"ד מד (2) 485,עמ' 507.) התביעה מתייחדת מהסנגוריה "בהיותה שירות הציבור במבט הכולל ולא רק הפרטני...אין היא מחפשת את החשוד או את הנאשם, אין היא מבקשת הרשעה בכל מחיר.לתביעה הרשעה אינה בהכרח ניצחון ,זיכוי אינו בהכרח הפסד".(א' רובינשטיין' התביעה הכללית בשנת היובל למדינת ישראל ולהכרזה האוניברסאלית על זכויות האדם, עלי משפט א (תש"ס 17)).טוהר ההליך השיפוטי הוא תנאי מוקדם לקיומה של מערכת משפט תקינה שבלעדיה אין. ראוי להדגיש את הדברים שצויינו בענין "אפרתי" לפיהם: "לעולם יזכור תובע ותשמור פרקליטות מה כוח ושליטה על חיי אדם וכבודו ניתנים בידיהם"(דברי כב' השופט חשין בבג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד, פ"ד מו (3) 501, 511.). "תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מרקם היחסים בין אדם לרעהו... בהפליה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה" (בג"ץ 7111/96 מרכז השלטון המקומי ואח' נ' הכנסת.).השוויון אם כן הוא בעצם התכלית של חברה כזאת או התכלית של המשפט בחברה ככל שהמשפט מבקש לעשות צדק (י' זמיר "השוויון בפני החוק" משפט וממשל ה (תש"ס 166)). בפרשת "גנור" שהוזכרה לעיל ציין כב' הנשיא שמגר כתוארו אז באומרו כי : "מן הראוי לבחון אם אנשים שעשו מעשי עבירה דומים או זהים זוכים ליחס דומה או זהה מצד הרשויות המופקדות על אכיפת החוק". בפס"ד "אולמרט" אשר צוין לעיל נדחתה טענת ההגנה מן הצדק.מדובר בפסיקה אשר ניתנה חודשים ספורים לאחר פסק דין "יפת" ,תוך אימוץ הדרישה להוכחת התנהגות "שערורייתית" של הרשויות לשם ביטול כתב אישום. בעניין "כץ" שוב חזר בית המשפט על אותו המבחן אשר אומץ בענין "יפת" (בג"צ 1563/96 כץ נ' מ"י , פ"ד נה (1) 429). בענין "קוגן" נקבע כי אמנם מקומה של טענת "הגנה מן הצדק" הוא בפני הערכאה הדיונית שבפניה יתקיים המשפט הפלילי,אולם למעשה בית המשפט הגבוה לצדק דן בטענה זו ודחה אותה אף במקרה בו הושג הסכם בים העצורים המורדים לבין המדינה אשר לפיו הובטח למורדים כי לא יוגשו נגדם כתבי אישום.על אף שההבטחה לא קויימה על ידי המדינה, בית המשפט העליון לא החיל את ה"ההגנה מן הצדק" וזאת בשונה מפסק דין אנגלי אשר בנסיבות דומות בחר כן להחיל הגנה זו.(פרופ' זאב סגל ואבי זמיר,"הגנות מן הצדק כיסוד לביטול אישום-על קו התפר בין המשפט הפלילי למשפט הציבורי" הפרקליט,כרך מז ,חוברת א' כסלו תשס"ד-דצמבר 2003. בג"צ 5319/97 קוגן נ' הפרקליט הצבאי הראשי ,פ"ד נא(5) 67. בעניין "נאבסו" אשר נפסק בשנת 1999 ,בית המשפט העליון חזר שוב על מבחן "יפת" ובחר לא להחיל את ה"הגנה מן הצדק". (רע"פ 3396/99 נאבסו נ' מ"י ,דינים עליון ,כרך נו 439).במקרה זה דובר בהגשת אישום בגין עבירות מס ערך מוסף ,שלוש שנים לאחר שהנאשם הורשע בעבירות מס הכנסה,בגין אותן שנות מס ממש. בפסק דין זה צוין כי למרות "אי נוחות קשה שצריך היה למונעה", אין הצדקה לביטול כתב האישום אלא,לכל היותר,להקלה בענש. בעניין "עסאף" דובר על הבאת נאשם מלבנון לישראל שלא בדרך של הסגרה ובניגוד לרצונו. גם במקרה זה בחר בית המשפט לדחות את הטענה בדבר השתק שמקורו ב"הגנה מן הצדק".(ע"פ 568/99 עסאף נ' מ"י ,דינים עליון ,כרך נט 460). בענין "אדורם הר שפי" נפסק ,שאפשר שהחוקרים אכן עשו מעשים נפסדים,אך באלה לא היה כדי להשפיע על קו ההגנה של הנאשמים וכי יכולתם להתגונן לא נפגעה. ראוי להדגיש כי בפסק דין זה צויין גם ,כי יש להפעיל הגנה זו במשורה ולהגביל את החלתה למקרים נדירים ויוצאי דופן.(ע"פ 6471/00 הר שפי נ' מ"י ,פ"ד נו(3)756). עתירה לקיום דיון נוסף בנושא זה נדחתה תוך קביעה כי בבואנו לבדוק את תחולת ההגנה ,יש מקום לבדוק את התלות והזיקה בין חומרת מעשי הרשות לבין שאר הנסיבות שבפני בית המשפט,לרבות סוג העבירה. בעניין "בר טוב" צוין כי לבית המשפט נתון שיקול דעת לבטל כתב אישום, או חלקים ממנו, אם ראה שאין באפשרותו להעניק לנאשם משפט הוגן,או שיש בניהול המשפט משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות( בג"צ 1607/97 בר טוב נ' הפרקליט הצבאי הראשי, תק-על 97 (1)88). בעניין "רחמילביץ" נקבע כי ניתן לראות ב"הגנה מן הצדק" כזכות יסוד פרטיקולרית, זכות "בלי שם" ,הנגזרת ונלמדת באופן ישיר מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא מאפשרת בדיקה ביחס לתום לבה של הרשות במטרה להבטיח שהרשות תפעל באחריות והגינות.(ת"פ (ת"א)10345/98 רחמילביץ נ' מ"י ,דינים מחוזי ,כרך כז(2)198). מאמרם של פרופ' זאב סגל ואבי זמיר שאוזכר מקודם,סוקר בהרחבה את התפתחות הפסיקה ביחס להגנה מן הצדק. במאמר זה הובעה דעה לפיה חובת הצדק מחייבת הרחבת הפרשנות והתחולה של ההגנה מן הצדק ,כך שכתב האישום יבוטל לא רק נוכח התנהגות "שערורייתית" של הרשויות אלא גם במקרים חמורים פחות של חקירה פסולה ,שיהוי בלתי סביר בהגשת כתב אישום,הפרת הבטחה שניתנה על ידי רשות, אכיפה בררנית של החוק והעדר מידתיות בבחירת האמצעי הפלילי וזאת כפי המבחן האנגלי שהוצב זה לא מכבר בעניין looselley.(R.V. Looselley[2001]4 All E.R.897) פסק דין אנגלי זה עסק בסוגיית ה"פח היקוש" היכול להכיל בחובו,בין היתר, הדחה על ידי הרשות לביצוע עבירה. בפס"ד "זקין" אשר דן בסוגיית האכיפה הבררנית של חוקים, דובר בפקחי עירייה אשר דאגו להסיר כרזות שכוונו נגד ראש העירייה בעוד כרזות אחרות לא הוסרו. נפסק כי אין המדובר באכיפה מדגמית מותרת, אלא באכיפה בררנית אסורה, בשל היותה נובעת משיקולים זרים. כן, הודגש באותו פסק דין כי במידה והיה מוגש כתב אישום פלילי נגד אלה שתלו את הכרזות ללא רשיון,ואילו הוכח כי ההחלטה התבססה על רצון למנוע ביקורת נגד ראש העירייה, עשוי היה בית המשפט לבטל את כתב האישום בגין שיקול זר או פגיעה בעקרון השוויון. (בג"צ 6396/96 זקין נ' ראש עיריית באר שבע ,פד נג (3) 289,305, ע"מ 307). בעניין "ארויה" וכן "שטיפנהולץ" נידונה סוגיית השיהוי בהגשת כתב אשום.שם נקבע כי אין מקום לקבוע תקופת "התיישנות שיפוטית" ואין לקבל את הטענה בדבר השתק בנסיבות המקרה.אולם, ייתכנו מקרים ספיציפיים בהם הטענה תתקבל וזאת במידה ותהא פגיעה מהותית ,שאינה ברת-תיקון,בהגנתו של הנאשם.(ע"פ (מחוזי ת"א) 71031/99 מ"י נ' שטיפנהולץ ,דינים מחוזי, כרך לב(6) 813. וכן , ע"פ (מחוזי ת"א) 70770/00 מ"י נ' ארויה ,דינים מחוזי, כרך לב (8) 687). יישום למקרה הספציפי ומסקנות: כפי שצויין מקודם, ניתן לסכם ולומר כי בנסיבות הענין (לאור הפסיקה הקיימת וכן לאור העובדות) ענין הגנה מן הצדק, בנסיבות הענין, מתקיים. הנאשם הובא לדין בבית משפט השלום בנצרת על כל שנהג בזמן פסילה ותוך שימוש במסמך מזוייף. המדובר הוא באותה פרשה עובדתית. מטיעוני ב"כ המלומד של הנאשם אני למד כי הנאשם אף נעצר במסגרת התיק נשוא התיק הפלילי והוטלו עליו עונשים הכוללים גם מרכיב של פסילה בפועל לתקופה ארוכה בת 7 שנים וגם מאסר בפועל (ראה גז"ד). ראוי להדגיש כי קיימים שלושה ערוצים ל"הגנה מן הצדק" שהם: 1. הגנה מן הצדק מטעם של השתק פלילי, דוגמת דוקטרינת ה"פח היקוש" וכן דוקטרינת ההתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות ודוקטרינת ההסתמכות. 2. הגנה מן הצדק בשל שיקולים של צדק כגון ליקוי בפעולת התביעה ותום לבה של התביעה בהגשת האישום, אכיפה סלקטיבית ואפליה בהעמדה לדין. 3. הגנה מן הצדק שמקורה ב"סיכון כפול", בין היתר, כגון שפיטה על ידי התקשורת וכן על ידי טריבונלים שיפוטיים ומעין שיפוטיים. (אסף פורת ,"הגנה מן הצדק בעידן החוקתי" ,קרית משפט, שנתון הקריה האקדמית, כרך א' (התשס"א-2001) 381 ). ראוי להדגיש כי, לדעתי, דוקטרינת "ההגנה מן הצדק" דומה היא לייצור רב זרועות החי לו במישור הרחב של שיטתנו המשפטית ויונק ממספר רב של מקורות שלא ניתן להגדיר ולגדור אותן באופן ממצא. זכויות האדם, שוויון, הגינות, יושר, משפט הוגן, חירות, העדר קיפוח ורדיפה. כל אלה יכולים לדור תחת כנפי ההגנה. אולם, יש להדגיש,שוב, כי הרשימה אינה סגורה. במקרה דנן ,דין הטענה להתקבל. זכותו של נאשם להיות מועמד לדין פעם אחת על אותה פרשה. המדובר הוא בדיוק באותן עובדות, אותה זירת אירוע ובדיוק אותה שעת התרחשות. ראוי להדגיש כי מדובר בעבירות דומות להפליא , כך שלא היתה מניעה כלשהיא להעמיד את הנאשם לדין על אותן עבירות שהוגשו במסגרת התיק נשוא הדיון כאן. משהתקבלה טענת הגנה מן הצדק, אני מורה על זיכוי הנאשם. הגנה מן הצדקמשפט תעבורה