הגשת ראיות לאחר סיכומים

בפני בקשת הנתבעת, להתיר לה להגיש ראיות נוספות ולקבוע מועד ישיבת הוכחות נוספת, לאחר שהסתיימה הבאת הראיות מטעמם של הצדדים וניתן על ידי בית המשפט צו להגשת סיכומים ביום 3/3/14. הנתבעת טענה כי במהלכה של ישיבת ההוכחות מיום 3/3/14, ביקשה הנתבעת להגיש מכתבים אשר ערך מנכ"ל הנתבעת מר רועי דגן, כאשר מר דגן עצמו לא הובא לעדות בפני בית המשפט ומשכך לא התאפשר לעדים מטעמה של הנתבעת, להתייחס בתשובותיהם למכתבים אלו. הנתבעת טוענת כי מסמכים אלו מהותיים להוכחת טענותיה וסתירת טענות התובעת. לטענתה, משלא התעוררה כל התנגדות למסמכים האמורים ומאחר וסברה כי יו"ר הנתבעת הבקיא בהתכתבויות השונות יוכל להעיד באשר למכתבים אלו, לא הובא לעדות עורך המסמכים - מר דגן. הנתבעת טוענת כי הגשת תצהירו של מר דגן והבאתו לעדות, לא תביא לפגיעה בתובעת, פרט לעיכוב במתן פסק הדין. לטענתה אין כאן טענות חדשות או מפתיעות והתובעת כבר הגיבה בתצהירי עדותה שלה לאמור בתצהירו של מר דגן אשר מבוקש להגישו. עוד מבקשת הנתבעת להגיש מכתב מעם רואה החשבון מטעמה, באשר לשיעור הרווח הגולמי של הנתבעת לשנת 2012, אשר הגשתו לא הותרה בהעדר רואה החשבון. הנתבעת טוענת כי מאחר ובית המשפט התיר לתובעת הגשת תצהירים משלימים לאחר הגשתם של תצהירי הנתבעת , הרי שיש להתיר אף לנתבעת לחרוג מסדרי הדין ולהביא ראיות נוספות מטעמה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת עתרה בעצמה להעדת עד נוסף מטעמה אשר לא התייצב לדיון - מר לבני ולפיכך אף התובעת סבורה כי לא יגרם נזק בקביעת דיון הוכחות נוסף. עוד טוענת הנתבעת כי הפסיקה קובעת שכאשר הגשת ראיה נוספת דרושה לבירור האמת, אזי יש להיעתר לבקשה, גם כאשר אי הגשתה נובעת ממחדלו של בעל דין ואפילו בשלב ההוכחות. התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בנסיון פסול לבצע מקצה שיפורים לראיות ולעדויות אשר נשמעו בפני בית המשפט, וזאת לאחר שנסתיימה שמיעת הראיות. לטענת התובעת, ככל שלא השכילה הנתבעת לפעול בהתאם להוראות פקודת הראיות, אין לה להלין בעניין זה על עצמה בלבד ואין צורך בהתנגדות התובעת להגשת המסמכים. התובעת מפנה להתנגדות אשר נרשמה מפי שני הצדדים, בתחילת ישיבת ההוכחות לעניין הגשת מסמכים שלא מידי עורכם. לטענת התובעת, מדובר בראיות אשר היו מצויות בהישג ידה של הנתבעת וזו כשלה בהגשתן. התובעת טוענת כי אכן הפרוצדורה אינה "מיטת סדום", ברם לסדר הדיוני יש לתת משקל וחשיבות הולמים. לטעמה של התובעת אין הראיות האמורות מהותיות ולא אמורה להיות להן השפעה מהותית על פסק הדין. משכך עתרה התובעת לדחות את הבקשה. דיון: כבר בראשית הדיון יש לציין כי הנתבעת עשתה דין לעצמה ולבקשתה צירפה את שני התצהירים אשר היא מבקשת להגיש כראיות, זאת בלא כל נטילת רשות מטעמו של בית המשפט. להתנהלות זו יינתן המשקל המתאים. זאת ועוד, בחינת הבקשה מעלה כי למעשה מבקשת הנתבעת להביא שלושה עדים נוספים שהרי לא ניתן להגיש כראיה את מכתב רואה החשבון בדבר שיעור הרווח הגולמי, כי אם יש להביא את רואה החשבון עצמו לעדות, להגיש באמצעותו את מכתבו שלו ולאפשר לתובעת ככל שתחפוץ בכך הבאת חוות דעת נגדית מטעמה בידי בעל מקצוע מתאים. לא ברור כיצד זה מבקשת הנתבעת לשוב על אותה התנהלות בה בחרה במהלכה של ישיבת ההוכחות מיום 3/3/14 ועל שבוודאי ברורים לה היטב הכללים הנקובים בפקודת הראיות, היא מבקשת להגיש את מכתב רואה החשבון , מבלי להעידו ולחשוף אותו לחקירה נגדית בידי התובעת. בכך יש חריגה ברורה מדיני הראיות ופגיעה בזכויותיה המהותיות של התובעת ולא רק הזכויות הדיוניות. כבר נפסק לא אחת, כי אכן דלתות בית המשפט פתוחות לרווחה בפני המבקשים סעד ויכולת הפניה לבתי המשפט, היא מזכויות היסוד של האדם. אולם בצד זאת החובה על בית המשפט לשמור על סדריו. אכן נכון כי הפרוצדורה אינה "מיטת סדום" וכאשר קורית תקלה ובעל דין שוגה במהלכו של המשפט וניתן לתקן זאת מבלי לגרום עוול לבעל הדין האחר, כי אז על בית המשפט להרשות זאת. אולם בעל דין צריך להגיש ראיותיו בבת אחת ולא טיפין טיפין ובבחינת השאלה אם להתיר הבאת ראיות נוספות, יש לשקול את אופי הראיה הנוספת(האם זו ראיה "טכנית" ופשוטה), השלב אליו הגיע המשפט, האם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם ומדוע זה לא הובאו אותן ראיות בזמן הראוי. ראה ברע"א 2370/12 מנחם קורן נ. חיפה כימיקלים בע"מ (ניתן ביום 31/10/12). הנטל להוכיח כי הבקשה נכנסת בגדרו של החריג לסדר הבאת הראיות, מוטל על כתפיו של המבקש לחרוג מן הסדר התקין. ראה ע"א 579/90 רוזין נ. בן נון פ"ד מו(3) 738. בבחינתם של מכלול השיקולים, אין מקום להתיר הבאת הראיות הנוספות אותן מבקשת הנתבעת להביא ואבהיר באשר לכל אחד מהתנאים אשר נקבעו בפסיקה. על טיבן של הראיות הנוספות אותן מבקשת הנתבעת להביא כבר עמדתי, המדובר בשלש עדויות נוספות - האחת של מר דגן, אשר נועדה על מנת להביא לידיעת בית המשפט חליפת מכתבים אשר הייתה מטעמו עם אנשי התובעת, האחרת של מר גאולי, אשר העיד בפני בית המשפט זה מכבר ולא ברור מה טעם יהא בהעדתו פעם נוספת, שהרי לא ניתן להגיש מכתבו של רו"ח הנתבעת באשר לרווח גולמי באמצעותו ואילו העדות השלישית הינה של רו"ח הנתבעת באשר לשיעור הרווח הגולמי של הנתבעת בשנה ספציפית. שתי הראיות הראשונות הינן ראיות טכניות ו"פשוטות", אלא שהראיה השלישית כלל אינה טכנית, אלא עדות רואה החשבון של הנתבעת וככל שהתובעת תעמוד על כך היא תהא רשאית להביא ראיות להזמת עדות עד מומחה זה. כל אלו, מטים את הכף לחובתה של הנתבעת. אשר לשלב אליו הגיע המשפט- הרי שמדובר בשלב שלאחר סיומן של הבאת הראיות מטעמם של כל הצדדים, שלב בו נשמעו מלוא עדויות הצדדים וניתן צו להגשת סיכומים מטעמם של הצדדים, על מנת שיינתן פסק דין בתובענה. המדובר בשלב מתקדם. כבר נפסק כי בית המשפט עשוי להתיר הגשת ראיה גם בשלב הערעור, ברם נקבע כי הדבר יעשה ככל שניכר כי הראיה נשוא הבקשה, הינה בעלת חשיבות ניכרת להכרעה בפסק הדין. ראה בע"א (ת"א)1999/09 הולדשלג נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ (ניתן ביום 6/2/11). לאחר ששמעתי מכלול הראיות במסגרתו של תיק זה, איני סבורה כי זהו המקרה שבפני וכי אותן ראיות על הבאתן עומדת הנתבעת, אינן כאלה אשר נודעת להן חשיבות מכרעת לצורך מתן פסק הדין במסגרתו של תיק זה. אשר לשאלה האם ידעה הנתבעת על אודות אותן ראיות בשלב מוקדם יותר, ברי כי הללו היו כל העת בהישג ידה של הנתבעת וכי מחדליה שלה בלבד מנעו את הבאת אותן הראיות בשלב מוקדם יותר. מדובר באנשיה של הנתבעת אשר בשקידה סבירה, ניתן היה להגיש מטעמם תצהירי עדות ראשית ולהביאם לעדות בפני בית המשפט. אין כל הסבר בבקשה, מדוע זה לא הובאו הראיות האמורות קודם לכן והנתבעת אינה מצביעה על מניעה כלשהי אשר גרמה לאותו המחדל. מצב דברים זה, שוב אינו מטה את הכף לטובתה של הנתבעת וראה בעניין זה בע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ. המועצה המקומית דבוריה פ"ד מז(1) 661. ניסיונה של הנתבעת לטעון כי היות והותר לתובעת להגיש תצהירים משלימים לאחר הגשת תצהירי הנתבעת ומשכך יש להתיר כעת את החריגה האמורה בדמות הגשת ראיות נוספות מטעמה של הנתבעת, הינו נסיון נואל, שכן דווקא התצהיר הנוסף אשר ביקשה התובעת לצרף הינו תצהיר מהותי ולא ניתן היה להגיע אליו בשקידה סבירה עוד טרם המועד אשר נקצב להגשת תצהירי התובעת. כזכור, מדובר דווקא בעובד לשעבר של הנתבעת, אשר הביע רצונו להעיד מטעמה של התובעת ותצהירו תומך בתביעתה. בסופו של יום, הגיעו הצדדים, לצורך יעילות הדיון, להסכמה אודות הוצאת אותו התצהיר מתיק בית המשפט. הנה כי כן, עולה מן המקובץ כי יש לדחות את בקשתה של הנתבעת, שעיתויה מתמיה (לאחר סיום הבאת ראיות הצדדים וטרם הגשת סיכומיהם), כוללת ראיות אשר אין בכוחן להעלות או להוריד לצורך הכרעה בתובענה ולאותן ראיות ניתן היה בהחלט להגיע בשקידה סבירה במועד אשר נקצב להבאת ראיות הנתבעת. לזאת יש להוסיף כי הנתבעת לא סיפקה כל הסבר למחדלה זה וספק גמור אם אכן קיים הסבר שכזה. הפסיקה מצווה על ראיה רחבה ובחינת מכלול השיקולים כפי שפירטתי לעיל (ראה פסק הדין בעניין קורן נ. חיפה כימיקלים , אשר צוטט לעיל) ובראיה רחבה זו, היה על הבקשה להידחות. יחד עם זאת ועל מנת שלא יהא חשש שמא תינתן הכרעה כאשר הראיות בחסר, אתיר הבאת תצהירו של מר דגן ואף אתיר חקירתו בפני בית המשפט, ככל שהתובעת תחפוץ בכך. הדבר אינו מהווה פתיחת חזית נוספת וממילא התובעת בראיותיה והעדויות מטעמה התייחסה לתוכן עדותו העתידית של מר דגן. זאת יעשה אך ורק בכפוף תשלום הוצאות בסך 10,000 ₪, בידי הנתבעת בתוך 14 יום מהיום. לא ישולמו ההוצאות במועד אשר נקבע, לא אתיר הגשת התצהיר לתיק. לא אתיר הגשת תצהירו הנוסף של מר גאולי שכן הלה כבר הגיש עדותו בפני בית המשפט, נחקר בחקירה נגדית ולא ניתן להגיש מכתב מטעמו של רו"ח באמצעותו, בהתאם לאמור לעיל בהרחבה. אף לא אתיר הבאת רואה החשבון של הנתבעת לעדות, באשר כאמור, עתיד הדבר לפתוח חזית נוספת בין הצדדים שהינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, שהרי לא אוכל לתקן עוול בעוול ולמנוע מהתובעת את זכותה להבאת ראיות הזמה מטעמה בעניין זה. סוף דבר, הנתבעת תהא רשאית להגיש תצהיר מר דגן בכפוף לתשלום הוצאות בסך 10,000 ₪ , אשר ישולמו לקופת בית המשפט בתוך 14 יום מהיום. יתרת הבקשה נדחית. ככל שתחפוץ התובעת בחקירת מר דגן, היא תודיע על כך לבית המשפט, מיד עם הפקדת ההוצאות בקופת בית המשפט ותינתנה הוראותי בהתאם. המועד להגשת סיכומים עליו הוריתי בהחלטתי מיום 3/3/14, נדחה איפוא בהתאם והצדדים יחלו במניין הימים לאחר הגשת תצהיר מר דגן, ככל שלא יקבע אחרת. לתזכורת פנימית ליום 6/4/14. ראיותמסמכיםסיכומיםהגשת ראיות