1. בפניי בקשה של הנתבעת לאפשר לה להעיד את מר אלי בן פורת, מנהל כח אדם בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר-שבע, כ"עדות סותרת" (המכונה גם "עדות מפריכה" או "עדות הזמה"). 2. ואלו בתמצית נימוקי הבקשה: (א). במהלך ההכנות של האגודה לדיון ההוכחות, יומיים לפני מועד ההוכחות, אשר התקיים ביום 23/2/11, שוחחה סמנכ"ל הנתבעת, עם מר בן פורת, אשר גולל בפניה, כי התובעת פנתה אליו אישית בעבר בבקשה להעלאת שכרה, כאשר האחרון הבהיר לה היטב, כי שכרה הוא שכר כולל. מר בן פורת אף שלח לה מכתב ברוח זו, אולם לא עלה בידו לאתרו. (ב). עוד ציינה הנתבעת כי סמנכ"ל הנתבעת ביקשה ממר בן פורת לבוא ולמסור עדות בפני בית הדין, או לחלופין למסור תצהיר עדות ראשית מטעמו, אולם הלה סירב בנימוק שבהיותו עובד משרד הבריאות הוא אינו רשאי לעשות כן, ללא אישור המחלקה המשפטית במשרד הבריאות. (ג). במהלך דיון ההוכחות עומתה התובעת עם דבריו של מר בן פורת, אולם התובעת הכחישה אותם מכל וכל והציגה גרסה עובדתית הסותרת את דבריו של מר בן פורת. (ד). די בדבריו של מר בן פורת, כדי להטות את הכף ולהכריע את התיק לטובת הנתבעת (התובעת שכנגד). 3. התובעת (הנתבעת שכנגד) התנגדה נחרצות לבקשה, ואלו בתמצית נימוקי התובעת: (א). הניסיון להכניס אל התיק את עדותו של מר בן פורת "כעד הזמה" הוא בבחינת מקצה שיפורים שאין לו צל צילו של יסוד משפטי. (ב). הלכה למעשה אין מדובר כלל וכלל בעדות הזמה. (ג). תצהיר התובעת הוגש לתיק בית הדין כבר ביום 14/12/10 ומכאן שהיו לנתבעת למעלה מחודשיים ימים להכין את תצהיריה. (ד). מדוע לא התבקש זימונו של מר בן פורת בצו של בית הדין עובר לדיון ההוכחות? (ה). בין הצדדים התנהל הליך הודעת צד ג', ביחס לצירוף המדינה כצד להליך, כאשר כבר במסגרתו היה ידוע לנתבעת היטב כי יש צורך ונחיצות בזימון גורמים מטעם המדינה. (ו). הנתבעת תמהה - מה בדיוק היה לא צפוי באופן שמחייב כעת מתן צו כמבוקש? אלביא דתובעת, אין לנתבעת להלין אלא על עצמה, לאור מחדלה והתנהלותה כאמור. המסגרת המשפטית 4. תקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, קובעת כך: "בכפוף לכל הסדר שיקבע השופט בתוקף סמכותו לפי סעיף 18(ד)(4) לחוק - (1) ייפתח הדיון בבית הדין האזורי בדברי פתיחה של התובע ולאחר מכן יישמעו עדיו - אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות; לאחר מכן ישמע בית הדין את דברי הפתיחה של הנתבע ואת עדיו, אם יש לו עדים, ויוגשו ראיותיו האחרות, אולם רשאי בית הדין, לפי שיקול דעתו, להתיר לבעל הדין הפותח להביא עדות סותרת בטרם יסכמו בעלי הדין את פרשותיהם." 5. נוכח הוראות אלה נקבע כי הכלל לעניין הגשת ראיות לבית המשפט הוא כדלהלן: "בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה הקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)." (רע"א 2137/02 אליהו ממן - פז חברת נפט בע"מ, [ 30.7.2002]). כן נקבע כי : "הנה כי כן, הבאת ראיות הזמה היא עניין הנתון לשיקול דעת בית המשפט. עניין שעל התובע הנטל להוכיחו לא תותר לגביו הבאת ראיות מפריכות אלא בנסיבות יוצאות דופן בהן הוא הופתע מטיעון או מראיות של הנתבע (ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם, 4.1.00). ראו בהקשר זה דברים מפי השופט זילברג, ע"א 73/49 ויסרברג נ' חברת מייסדי חדרה בע"מ, פ"ד ד(1) 776, 780 (1950)). בנוסף, ייתכנו מקרים בהם תותר הבאת עדות הזמה על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) 508; ע"א 365/81 אזולאי נ' לביא, פ"ד לח(4) 125, 130 (1984); רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אולמי נ' מלכה בע"מ (לא פורסם,31.7.01)). ואולם, מדובר בשאלה של שיקול דעת המסור לערכאה הדיונית." (רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, (לא פורסם, 13/7/2006)). 6. בית הדין הארצי לעבודה קבע לא אחת כי בעניני זימון עדים וניהול דיונים, יודרך בית הדין על ידי עקרונות יסוד של דיני הראיות (דב"ע (ארצי) מג/121-3 תכשיטי אבדור - כספי, פד"ע טו 212, 216 (1984)). ברוח הדברים האלה גם נפסק ע"י הנשיא לענין עדות סותרת כך: "מתן היתר להבאת עדויות סותרות, נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך, כאמור בתקנה 51(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), התשנ"ב - 1991. הלכה פסוקה היא, כי היתר כאמור ינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל וערכאת הערעור לא תתערב בהחלטת בית הדין קמא, אלא מנימוקים כבדי משקל. (ראו ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח (לא פורסם); א' הרנון, דיני ראיות, חלק ראשון, תשמ"ה 130; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995) בע' 507-508)." בר"ע (ארצי) 430/03 רפי בונוביצקי - מדינת ישראל, (לא פורסם, 21/10/2003)). הכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים אין לי אלא לציין כי בקשה זו טוב היה לה אלמלא הוגשה, ומשהוגשה דינה אחת להדחות. ואלה טעמיי בתמצית: במקרה דנן, לא מתקיימות אותן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מן הכלל של הגשת ראיות הנתבעת ב"חבילה אחת". למעשה, מדובר בבקשה שאינה הוגנת באשר בסמוך לאחר סיום פרשת התביעה עלה עניין זה על הפרק. הנתבעת, שבפניה הונחה גירסתה של התובעת עוד בחודש 12/10, הייתה צריכה לבחון את הראיות שיכולה הייתה להגיש מלכתחילה. כמו כן; אין מדובר בעניין שצץ באופן מפתיע שכן, הטיעון שהתובעת ידעה והסכימה לשכר כולל הוא טיעון הקיים בתיק מתחילתו (ראה סעיפים 2-6 לכתב ההגנה). לא הייתה כל מניעה מהנתבעת להעיד את מר בן פורת במועד ההוכחות, והיה עליה לדעת קיומה של ראיה/עדות זו בשלב מוקדם יותר. 8. בנסיבות העניין, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת ולפיה, בטרם שוחחה סמנכ"לית הנתבעת עם מר בן פורת, עניין זה לא היה ידוע. יודגש, כי בהחלטת כב' השופט סופר מיום 15/4/10 בעניין הליך הודעת צד ג' לצירוף המדינה כצד להליך, ציין בית הדין בהאי לישנא: "טענתה השנייה של הנתבעת היא כי נדרש צירופו של משרד הבריאות להליך על מנת לברר את טענותיה העובדתיות של התובעת בכתב התביעה. ככל שדרוש בירור מסוג זה, הרי שעדות היא הדרך המתאימה לכך"... גם בהחלטת כב' השופט אנגלברג מיום 11/10/10 בהקשר של צירוף המדינה כנתבעת להליך, צויינו הדברם הבאים: "כאמור, משהצהירה המדינה כי תעמוד לרשות הצדדים ובית הדין היה ויידרש תצהיר בעניין נסיבות העסקתה של התובעת, איני סבורה כי המדינה היא בגדר "צד דרוש" לתובענה". הנה כי כן, עוד בטרם הגשת ראיותיה, ידעה גם ידעה הנתבעת כי יש צורך ונחיצות לכאורה לאור טענותיה, בזימון גורמים מטעם המדינה, כדי לברר את גדר המחלוקת בתיק. לפיכך, אין לה לנתבעת אלא להלין על עצמה. 9. לאור האמור, דין הבקשה להידחות. הנתבעת לא השכילה להצביע על טעמים סבירים והוגנים שיש בהם כדי להצדיק סטייה מדרך הגשת הראיות. 10. לאור האמור, על הצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, כדלקמן: התובעת תגיש סיכומיה עד ליום 17/4/11. הנתבעת תגיש סיכומיה עד ליום 30/5/11. כל צד יישלח למשנהו עותק מהסיכומים. אורך הסיכומים לא יעלה על 10 עמודים, עם רווח של שורה וחצי, גודל פונט 12. 11. לאור התוצאה אליה הגענו, הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪, תוך 30 ימים ממועד קבלת ההחלטה. 12. לעיון ביום 31/5/11. הגשת ראיותראיות