בקשת נתבעת 1 (להלן:"הנתבעת"), להארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי [להלן - "ההודעה"]. ואלה העובדות הצריכות לעניין:- 1. התובע תבע ב - 10.9.02, בין השאר את המבקשת [להלן - "העירייה"] ונתבעת נוספת, מדינת ישראל - משרד החינוך [להלן - "המדינה"] , לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו, לטענתו, ביום 13.1.92 במהלך משחק בחצר ביה"ס בו הוא למד. 2. אין חולק כי כבר בספטמבר 2003 הגישה המדינה הודעה לצד שלישי כנגד העירייה - בעילת חבות לעוולה ולנזק וכנגד המשיבה [להלן - "המגן"] , בעילת שביטחה את חבות העירייה הרלוונטית. 3. בבקשה שלפני, מבקשת העירייה, שלא הגישה עד כה הודעה לצד שלישי כנגד המגן, להאריך לה את המועד למשלוח ההודעה כנגד המגן. הבקשה הוגשה רק ביום 2/7/07. אציין כי תחילה הכניסה העירייה, ללא רשות, הודעה לצד שלישי לתיק בית המשפט אך הודעה זו נמחקה ובית המשפט הורה לעירייה להגיש בקשה כדין. 4. לטענת העירייה, נמנעה היא מהגשת ההודעה מיד מתוך כוונה לייעל את הדיון ולא להכביד בהגשת תובענות שלא לצורך וכי רק עם סירובה של המגן לייצגה כנהוג וכמקובל היא נאלצה להגיש את ההודעה כנגדה. המבקשת תמכה את בקשתה בתצהיר חתום על ידי עו"ד כאיד סלאמה, המכהן כיועצה המשפטי. טענת התיישנות 5. המגן מתנגדת לבקשה, מחמת התיישנותה של עילת ההודעה כנגדה. לטענתה לאור היותה של ההודעה במהותה תביעה לתגמולי ביטוח, הרי שבהתאם להוראות סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981 [להלן - "חוק חוזה הביטוח"] המעמיד את תקופת ההתיישנות בתביעה על תגמולי ביטוח על שלוש שנים, הרי שהבקשה להארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי הוגשה, לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. 6. בתשובתה לתגובת המגן טוענת הנתבעת, כי "עפ"י סעיף 70 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981 שמהווה חריג לתקופת ההתיישנות של 3 שנים שנקבעה בסעיף 31 לאותו חוק, תקופת ההתיישנות לתביעת המבוטח נגד המבטח לקבלת תגמולי ביטוח בגין חבות המבוטח כלפי צד ג' בביטוח אחריות הינה מוארכת ל- 7 שנים וזאת החל מיום שנודע למבוטח על עילת התביעה. ... לכן ... מניין תקופת ההתיישנות לתביעת הנתבעת 1 (המבוטחת) כנגד הצד השלישי 2 (המבטחת), שהנו כאמור 7 שנים יחשב מיום 15.9.02 ולכן לא חלה התיישנות על תביעת הנתבעת 1 כנגד הצד השלישי 2." 7. למעט תגובתה של המגן ותגובת העירייה לתגובה זו, לא הוגשו תגובות אחרות מטעם יתר הצדדים. דיון דינה של הבקשה להידחות. 8. ככלל, תובענה אזרחית [שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין] מתיישנת כעבור שבע שנים מהיום, שבו נולדה עילת התובענה (סעיפים 5 ו- 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958). 9. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 קובעת:- "בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה: (1) כשנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה..." 10. במקרה שלפנינו, נשענת ההודעה כנגד המגן על עילת השיפוי, עילה המתבססת רובה ככולה על חיובה של מבטחת. פסק הדין המנחה בסוגיה זו הנו ע"א 493/63 קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בישראל נ' קבוצת כנרת, פ"ד יח (2) 225, שם קובע כבוד השופט לנדוי, כי: "עילת התביעה של הניזק נגד המערערת לפיצויים אינה זהה עם עילת התביעה... לדמי השתתפות: העילה הראשונה נעוצה במעשה העוולה והנזק שנגרם בעקבותיו, ואילו העילה השניה נעוצה באחריות המזיק לפצות את הניזק על הנזק ההוא... על אף האפשרות הדיונית לברר תביעת הפיצויים ותביעת דמי ההשתפות במסגרת דיונית אחת, הרי שונות הן לפי עילתן, ותביעת דמי ההשתתפות (על אף הגשתה מראש) למעשה אינה מתעוררת אלא לאחר בירור תביעת הפיצוים, לכשנקבעה אחריות המזיקים לנזק..." (שם, בעמ' 231- 232). 11. על קביעות אלה חזר, בהמשך סג"נ השופט ברנר בת"א 229/94 (מחוזי י-ם) דליה חזקין נ' אורי אברהמי, דינים מחוזי, כרך כו (4) 579, 582:- "לדעת מלומדים ועל פי הפסיקה עילת השיפוי איננה באה לעולם אלא לאחר שהמבקש לשלוח את ההודעה, חוייב בדין לשלם ואולי אפילו רק לאחר שהוא שילם [לניזוק] בפועל (וראה ז. יהודאי, דיני ההתיישנות בישראל, כרך א, 1991, בעמ' 75- 76 וכן בעמ' 80- 81...) ... ברם, בין אם המדובר בהודעה לצד ג' ובין אם בתביעת שיפוי (נפרדת) מנין תקופת ההתישנות איננו מתחיל ביום התאונה אלא- במקרה הנוח ביותר למבקשת- ביום הגשת התובענה כנגד המבקש לשלוח הודעת צד ג'." 12. כעת ומשברור, כי תקופת ההתיישנות בתביעה לפי עילת שיפוי מתחילה מרגע שנודע למבוטח על תביעת הניזוק כנגדו, נותר לנו לבדוק את סוגיית פרק הזמן העומד לרשות המבוטח להגיש תביעת שיפוי, כנגד המבטח. 13. בעניין זה מפנה העירייה להחלטה בעניין דנ"א 5916/02 משמר חברה לשמירה בטחון ושירותים בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, דינים עליון, כרך סב, 624 [להלן - "פרשת משמר"]. עיון בהחלטת השופט חשין ב"פרשת משמר" ובנסיבות המקרה שם, בהן תביעת השיפוי של המבוטח הוגשה 8 שנים לאחר שהוא נתבע על ידי הניזוק, מלמד, כי בית המשפט לא נדרש להכריע בסוגייה שעומדת לפנינו:- "ובכן, סעיף 70 אכן מאריך ביחס לתביעת שיפוי של מבוטח בביטוח אחריות את תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בסעיף 31 לשאר תביעות של מבוטחים נגד מבטחיהם. ככלל, ואם אין מתקיימת עילה להארכה נוספת של תקופת ההתיישנות - כגון על-פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות , בשל היעדר ידיעה או אפשרות ידיעה אודות קיומה של עילת הצד השלישי כנגדו - תקופת ההתיישנות לתביעת השיפוי של המבוטח נגד המבטח תחושב כחופפת את תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הצד השלישי נגד המבוטח. לא למותר לציין כי בקביעתו שעל ההודעה לצד רביעי שנשלחה על ידי המערערת לחברות הביטוח חלה התיישנות, יצא בית המשפט המחוזי מהנחה שהיטיבה עם המערערת, היינו כי עד ליום בו צורפה כצד שלישי לתובענה לא ידעה ואף לא יכלה לדעת אודות קיום עילתה של המשיבה כנגדה. לנוכח הנחה מיטיבה זו, שבפועל החילה עליה את הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, היה על מערערת לצרף את חברות הביטוח כצד רביעי לתובענה עד תום שבע שנים מיום צירופה שלה, אלא שהיא עשתה כן קרוב לשמונה שנים לאחר מועד זה, ובנסיבות אלו שוב לא יכול היה להתעורר ספק כי על הודעתה לצד רביעי חלה התיישנות." 14. מאידך מפנה המגן (בין היתר) להחלטת בית המשפט בעניין בש"א (י-ם) 1945/05 מיכל דורון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, העוסקת בסוגייה דומה. שם דן השופט ענבר ביחס שבין סעיפים 31 ו - 70 לחוק חוזה הביטוח ומשיב לשאלת פרק הזמן העומד, לרשותו של המבוטח להגיש תביעת שיפוי נגד המבטח:- "הנה כי כן, שיקולים של תכלית החקיקה ומדיניות שיפוטית תומכים בעמדתה הפרשנית של מגדל, שלפיה על המבוטח להגיש את תביעתו תוך שלוש שנים מעת שנודע לו על הגשתה נגדו של תביעת הצד השלישי. ... משהגיש הצד השלישי את תביעתו קודם שהתיישנה תם פעלו של הסייג שבסעיף 70 לחוק ועל המבוטח להגיש את תביעתו שלו נגד המבטח תוך שלוש שנים, בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 31." 15. במקרה שלפנינו, לטענת העירייה, התגלתה לה התביעה ועילת התביעה של התובע כלפיה לראשונה עם הגשת ההודעה לצד שלישי כנגדה, קרי בספטמבר 2003. בפרוטוקול הדיון מיום 11.3.07, הודה בא כוחה של העירייה כי כתב הגנה מטעמה הוגש עוד ביום 8.12.03. אם כך המועד המואחר ביותר ממנו ניתן להתחיל למנות את תקופת התיישנותה של תביעת השיפוי [ההודעה] הינו 7.12.06. והואיל וחלפו למעלה מ - 3.5 שנים ממועד זה ועד הגשת הבקשה להארכת מועד להגשת ההודעה, הרי עילת ההודעה התיישנה ודינה של הבקשה להארכת מועד להגשת ההודעה, להידחות. 16. לא נעלם מעיני כי תוצאת החלטתי הינה נוכחותה של המגן כמבטחת העירייה וכצד שלישי מול הודעת המדינה כלפיה וכלפי העירייה מול היעדרה ככזו מול העירייה עצמה. ואולם, תוצאה זו נובעת מהתנהלותה של העירייה ורובצת לפתחה בלבד. 17. בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. נקבע לישיבת קדם משפט ליום 7.3.08 בשעה 9:00. חוזההודעה לצד שלישישיפוי