1. בפני בית הדין תביעת התובע לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות בגין עבודתו אצל הנתבע, מכון בן עמי לפסיכותרפיה ושיקום (להלן: "הנתבע" או "המכון"). הנתבע טוען כי לתובע ניתנה הודעה מוקדמת ושולם לו בגין ימי ההודעה המוקדמת וכי הנתבע לא התחייב להפריש לתובע לקרן השתלמות ולחילופין, כי התובע לא דרש ניכוי משכרו בגין הפרשה לקרן השתלמות. הנתבע הגיש תביעה שכנגד ובה טען כי יציאתו של התובע מיד לאחר ההודעה על פיטוריו לחופשה שלא אושרה על ידו, מהווה התפטרות ללא הודעה מוקדמת ולפיכך יש לחייבו בתשלום דמי הודעה מוקדמת. העובדות 2. התובע עבד בנתבע מיום 1.3.00 ועד ליום 31.8.05. בחצי שנה הראשונה עבד בחצי משרה ולאחר מכן במשרה מלאה. 3. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ביום 2.8.00 (נספח א' לכתב התביעה). 4. הנתבע הודיע לתובע כי עליו לרדת לחצי משרה, התובע סרב וביום 1.8.05 נתן מנהל הנתבע, מר יורם בן עמי לתובע מכתב ובו אמר כי עקב סירובו לרדת להיקף של חצי משרה, הוא לא יוכל להמשיך בתפקידו החל מיום 1.9.05 (נספח ו' לכתב התביעה). 5. התובע היה בחופשה בחודש אוגוסט בין התאריכים 3.8.05 עד 21.8.05. 6. התובע קיבל את משכורת חודש אוגוסט 2005 ואת פיצויי הפיטורים המגיעים לו במלואם. המחלוקות 1. באילו נסיבות יצא התובע לחופשה בחודש אוגוסט 2005 והאם בנסיבות אלו יש לראות את התובע כמי שקיבל את דמי ההודעה המוקדמת במלואם. 2. האם התובע ויתר על הזכויות שקמו לו מכוח החוזה להפרשות לקרן השתלמות ובמקום הפרשות, התובע קיבל העלאת שכר ותשלומים נוספים, כטענת הנתבע. 3. לעניין התביעה שכנגד, האם בנסיבות היציאה לחופשה יש לחייב את התובע בתשלום הודעה מוקדמת לנתבע. הכרעת הדין נסיבות סיום עבודתו של התובע 1. אין מחלוקת כי תובע פוטר (עמ' 10 לפרוטוקול, ש' 7). התובע קיבל את מכתב הפיטורים מהנתבע ביום 1.8.05 (נספח ו' לכתב התביעה). ביום 30.7.05 התובע כתב לנתבע מכתב ובו הודיע כי: "בתיאום עם הגברת אילנה, המנהלת המקצועית שלי, אני יוצא לחופשה מה-3 לאוגוסט עד ה-21 לאוגוסט." (נספח ה' לכתב התביעה). הצדדים חלוקים בשאלה האם חופשה זו אותה נטל התובע היתה מתוכננת ומאושרת על ידי הנתבע. הנתבע טוען כי חופשתו של התובע כלל לא היתה מתוכננת ומאושרת ולפיכך נעדר מהעבודה ללא אישורו ויש בכך משום התפטרות ללא הודעה מוקדמת למעביד. 2. התובע העיד כי יצא לחופש לאחר שתיאם זאת עם האחראית עליו: "ש. האם קיבלת אישור יציאה לחופשה ת. בוודאי מגב' אילנה..." (עמ' 8 לפרוטוקול) הנתבע בחקירתו העיד כי התובע נהג לקחת חופשה כל שנה באוגוסט: "ש.ת. הוא לקח את החופשה שלו בכל שנה בסביבות אוגוסט ותמיד אחרי שקיבל את האישור שלי... ... ש. אתה יודע למה התובע יוצא כל שנה באוג' לחופשה ת. על מנת לנפוש. זה השתנה פעם בתחילת אוג' או בסוף זה קשור לחופשת בנו מבית הספר." (עמ' 14-15 לפרוטוקול) הגב' אילנה ברגמן, האחראית על התובע, העידה כי התובע הודיע לה על רצונו לצאת לחופש באוגוסט: "ש. לפני שיצאת לחו"ל התובע אמר לך שרוצה לצאת לחופשה באוגוסט ת. כן." (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 5-6). 3. אשר על כן, משהנתבע ידע כי בכל שנה התובע נוהג לצאת לחופשה בחודש אוגוסט ומאחר והגב' ברגמן ידעה על רצונו של התובע לצאת לחופשה עוד לפני נסיעתה לחו"ל, לא מצאנו כי יציאתו של התובע לחופשתו היתה פתאומית ואין היא מהווה זניחה של מקום העבודה. טענה זו נדחית. 4. נשאלת השאלה האם התובע זכאי לתשלום בגין ימי חופשה מעבר לתשלום בגין ימי ההודעה המוקדמת שניתנה לו. סעיף 5(א)(7) לחוק עוסק במצב, בו המעסיק אינו מבקש מהעובד להפסיק את עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת אלא מעונין בעבודתו בתקופה זו. על-אף רצונו זה של המעסיק, מודיע העובד על יציאתו לחופשה שנתית בתקופה ההודעה המוקדמת. בנסיבות הללו, מגן סעיף 5(א)(7) לחוק על המעסיק, בכך שמבטל את החופשה שנצברה מעל ל-14 ימים. כלומר כאשר העובד מחליט לצאת לחופשה שנתית במהלך תקופת ההודעה המוקדמת "ימי הודעה מוקדמת לפיטורים" לא יובאו במניין ימי החופשה אלא אם עלו על 14 ימים ואז יתחשב התשלום בגין הודעה מוקדמת גם כתשלום בגין חופשה שנתית (דבע (ארצי) 3-107/98 אורי ארבל נ'H.P.H. Products Ltd. , לב(1999) 156). 5. לפיכך, על הנתבע לשלם לתובע 14 ימי הודעה מוקדמת כדלקמן: 14 X 26 : 5,614 = 3,023 ₪. התביעה שכנגד 6. מנהל הנתבע והגב' ברגמן העידו כי בזמן שהתובע נמצא בחופשה, יש מי שיחליף את התובע בעבודה (עמ' 15 ו-18 לפרוטוקול). לפיכך, מאחר וקבענו כי יציאתו לחופש של התובע לא היתה פתאומית והיתה מתואמת, גם אם יציאתו לחופשה של התובע גרמה לכך שלא בוצעה חפיפה כנדרש, הנתבע לא הוכיח כל נזק שנגרם לו בעקבות כך, ומשבעת היעדרותו של התובע מהעבודה, היה ניתן לבצע את עבודתו על ידי מחליף, התביעה שכנגד נדחית. האם התובע ויתר על הזכויות שקמו לו מכוח החוזה להפרשות לקרן השתלמות 7. בחוזה העסקה בין הצדדים הוסף בכתב יד הסעיף הבא: "א.4 העובד זכאי להפרשת המעביד לקרן השתלמות של העובד." (נספח א' לכתב התביעה). המחלוקת בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף זה. התובע טוען כי בסעיף זה הנתבע התחייב להפריש לתובע תשלומים עבור קרן השתלמות, בעוד שהנתבע טוען כי הסעיף קובע רק כי התובע זכאי להפרשות, אך אין הוא קובע כי הינו מתחייב לעשות כן. 8. על פי ההלכה, על פרשנותו של הסכם חלים כללי פרשנות חוזים, ובראש ובראשונה סעיף 25(א) לחוק החוזים הקובע, כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות". כדי להשיב על השאלה האם הסעיף דנן מחייב את הנתבע להפריש לתובע לקרן השתלמות ובעצם מהם התנאים שהוסכמו בין הצדדים, עלינו לבחון את הראיות הנוגעות בדבר, כמו גם את כוונתם של הצדדים. 9. כפי שנקבע בפס"ד אפרופים לעניין פרשנות הסכם, יש לבחון את החוזה בהתאם ללשונו ולנסיבותיו החיצוניות, תוך יצירת חזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה (ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265 , 314). בענייננו, נראה כי לא סביר שאומד דעתם של הצדדים היתה להפריש לתובע סכומים לקרן השתלמות ואנו נפרט מסקנתנו להלן. 10. בחקירתו, הסביר הנתבע מדוע הוסף הסעיף העוסק בהפרשה לקרן השתלמות ואמר כי הגיע לסיכום שהעניין ידון חצי שנה לאחר מכן: "ת. כי לחץ אותי הוא התחיל לעבוד במרץ ובאוג' ישבנו על החוזה, הוא ביקש לעבוד אצלי משרה מלאה ובדק איתי כמה פעמים שמובטח לו משרה מלאה... והוא לחץ אותי והיינו בתקופה ראשונית של עבודה ואמר שרוצה את כל הזכויות שהיו לו במקום עבודה קודם להמשיך אותם, בין היתר לגבי קרן השתלמות שהיו לו אצל פוירשטין, אמרתי לו אני לא מסוגל לשלם קרן השתלמות לעובדים הוא המשיך ולחץ והגענו לסיכום בעל פה שאנחנו נידון בזה חצי שנה אחרי זה. הוא אמר שאכתוב את זה ואז לקחתי את החוזה ופשוט כתבתי והוספתי בחוזה סעיף שלא היה בחוזה המקורי שהוא זכאי לקרן השתלמות שלו כל זה על בסיס שנדבר על זה אבל אתה זכאי בעתיד לאחר דיון נוסף בעוד חצי שנה... ... וזו היתה טעות שלי ועכשיו כל המערכת יושבת כי אני לוקח אחריות על המעשים שלי אבל היו עוד דברים נוספים שכתבתי בכתב יד." (עמ' 11 לפרוטוקול, ש' 18-28). ובהמשך נשאל: "ש. למה לא רשמת שתדונו בעוד חצי שנה ת. שאלה טובה ואני מתחרט." (עמ' 12 לפרוטוקול) 11. רואת החשבון של הנתבע, הגב' יפה מזרחי, העידה על נסיבות החתמת התובע על חוזה העבודה: "ת. יורם התייעץ איתי בכל דבר, והתייעץ איתי בקשר לחוזי עובדים. לא הבנתי למה זה בכתב יד ולא חלק אינטגרלי מהחוזה והוא אמר שזה הוסף לבקשת התובע שלא היה מתוכנן מהתחלה וסוכם איתו שהעניין יבחן לאחר חצי שנה." (עמ' 18 לפרוטוקול). 12. לעומת זאת, התובע אמר כי הוא לא ביקש קרן השתלמות וטען כי במעמד החתימה החוזה הוגש לו כבר לאחר שהסעיף בדבר ההפרשה הוסף בכתב יד (עמ' 6, ש' 4, 17לפרוטוקול). אין אנו מקבלים טענה זו. בית הדין אינו רואה טעם בהוספת סעיף בדבר הפרשות לקרן השתלמות על ידי הנתבע ללא כל סיבה וללא כל דרישה, קל וחומר לאחר שהנתבע העיד כי אין הוא נוהג להפריש לעובדיו לקרן השתלמות חוץ מאשר לעובדת אחת (עמ' 10, ש' 20-21) וכך גם העידה רו"ח הגב' מזרחי (עמ' 16, ש' 15-16). 13. עוד לדעתנו, גרסת הנתבע מתיישבת עם המסקנה כי כוונתם של הצדדים בהוספת הסעיף הנ"ל לחוזה העסקה לא היתה הפרשות לקרן השתלמות לתובע באופן מיידי. כידוע, על מנת שמפגש הרצונות המגולם בדרך של הצעה וקיבול אכן יהווה חוזה, נדרשת מסוימות המאפשרת כריתה. המשמעות אינה כי על ההצעה לכלול את כל הפרטים שניתן להעלות על הדעת, אלא את אותה מידה מינימלית של פירוט בעניינים המהותיים והחיוניים היורדים לשורש ההתקשרות, אשר בלעדיהם לא ניתן לומר כי הצדדים "הסכימו". מנוסחו הלאקוני של הסעיף לא ניתן ללמוד דבר על מהות הזכאות להפרשה לקרן השתלמות, לאיזה תקופה הוא מתייחס וממתי יש להפריש את הסכומים האמורים, באיזה שיעור ולאיזו קרן. משכך, בהתייחס למבחן גמירות הדעת, אין בסעיף או בחוזה עצמו כדי ללמד על קיומה של כוונה מלאה ומגובשת להפרשות לקרן השתלמות, ולפיכך לא ניתן להגיד כי היה קיבול אשר שיכלל את הסעיף לכלל סעיף הניתן למימוש. 14. יתר על כן, התובע העיד כי לא פנה אל הנתבע בדרישה להפריש לקרן השתלמות כל השנים וזאת עד לחודש האחרון של עבודתו: "ש. אתה עבדת לדעתך כל כך טוב איך אתה מסביר ולא פנית אליו בדרישה לתת לך קרן השתלמות כמעט שנתיים ואחר כך שלוש שנים. איך דווקא בחודש האחרון פתאום התחיל בן עמי לצעוק עליך ת. מר בן עמי במשך כל התקופה התייחס בצורה לא יפה, אני פחדתי לאבד את העבודה... ש. האם פעלת באיזה שהיא דרך על העוול שלא ניתנה לך קרן השתלמות ת. בן עמי שבועיים לפני שפיטר אותי הוא שקל והתכוון לא לשלם לי את קרן ההשתלמות ולכן באתי לפה לבית הדין זה יותר לכבוד שלי. בן עמי חודש לפני שפיטר אותי ניסה להוציא ממני מכתב התפטרות ושאלתי אותו אם ישלם פיצויים אמר שכן ושאלתי אם ישלם קרן השתלמות ואמר שלא, כי שקל לא רוצה לשלם לי." (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 11-15). 15. למרות שהנתבע לא הפריש לתובע לקרן השלמות לאחר חצי שנה, המשיך התובע לעבוד בתנאים אלה. בהתאם לפסיקה, בהסכמתו של התובע להמשיך לעבוד אצל הנתבע חרף העובדה שזו לא העלתה את שכרו כפי שלדעתו התחייבה לעשות בהתאם להסכם העבודה, יש משום ויתור על תנאי זה בהסכם (ר' דב"ע נד/3-3 אבי כהן נ' החברה המרכזית לתכנה ואוטומציה בע"מ, פד"ע כח 90 והאסמכתאות שם). ניתן להקיש הלכה זו למקרה שלנו, ואנו רואים בהסכמתו של התובע להמשיך ולעבוד בנתבע למרות שלא הופרש לו לקרן השתלמות כפי שלטענתו הובטח לו, כויתור מצידו על תנאי זה בחוזה, שכלל לא הבשיל. 16. יתר על כן, התובע לא סיפק הסבר הגיוני מדוע לא פנה בדרישה לנתבע בזמן עבודתו להפריש לו לקרן השתלמות. אמנם בעדותו אמר התובע כי פחד לאבד את מקום עבודתו, אך מאידך הוא העיד כי לא היה מקרה בו הנתבע פיטר עובד על רקע חילוקי דעות כספיים: "ש. איך קורה שלפי כתב תביעה שלך שנתיים אחרי שהיית צריך להתחיל להפריש לך לקרן השתלמות רק אז כתבת שפנית לבנק דיסקונט, למה כל השנים שתקת ת. פחדתי לאבד את העבודה מתוך היכרותי עם בן עמי והוא כל הזמן דחה אותי האם אתה יכול להצביע ולו על מקרה אחד שמר בן עמי פיטר מישהו מהעבודה בגלל חילוקי דעות לגבי משכורת שמגיעה ת. לא יכול לציין אבל היו פיטורים ש. שקשורים לתנאי עבודה ת. לא ... ש. שנתיים לא דרשת לפתוח לך קרן השתלמות ולהפריש, אחר כך אתה אומר שפנית לבנק דיסקונט ולא נענית בחיוב ועד 05 חלפו שלוש שנים למה לא דרשת בשנים אלה ת. דרשתי במספר פעמים וכך כתבתי בכתב התביעה, לא בכתב..." (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 12-24). 17. לאור האמור לעיל תביעת התובע לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השלמות נדחית. 18. הצדדים התייחסו באריכות לטענת הנתבע כי התובע קיבל תוספות שכר במקום הפרשות לקרן השתלמות. מאחר וקבענו כי הסעיף בחוזה העוסק בהפרשות לקרן השתלמות אינו מהווה הסכמה או כוונה מלאה להפרשות לקרן השתלמות, בית הדין אינו רואה טעם לדון בעניין זה, והוא התייתר. סוף דבר 19. על הנתבע לשלם לתובע בגין הודעה מוקדמת סך של 3,023 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום וישא הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עובד-מעביד (1.9.2005) ועד ליום התשלום בפועל. 20. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות נדחית. 21. התביעה שכנגד לתשלום ימי הודעה מוקדמת נדחית אף היא. 22. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. הודעה מוקדמת