בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים והלנתם, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשה לקופת גמל, גמול שעות נוספות, תשלום הוצאות נסיעה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, ופיצוי בגין עוגמת נפש. הנתבעת מס' 1 טוענת כי התובעת פוטרה בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בפיצויי פיטורין וכי היא שילמה לתובעת את כל מה שהיתה זכאית לו בדין. הנתבע מס' 2 טוען כי דין התביעה כנגדו להידחות באשר הוא אינו המעביד של התובעת ואין עילה להרמת מסך. 1. העובדות 1.1 הנתבעת מס' 1 (להלן - הנתבעת) הינה חברה בע"מ המפעילה מוסך בשכונת תלפיות בירושלים, שהיה עד לחודש יולי 1999 מוסך מורשה של חברת מזדה (להלן - המוסך או הנתבעת). הנתבע מס' 2 (להלן - הנתבע) הינו מנהל המוסך ובעל השליטה בנתבעת. 1.2 התובעת עבדה במוסך כמזכירה שישה ימים בשבוע. ביום ו' עבדה התובעת חמש שעות, משעה 8:00 ועד השעה 13:00. 1.3 התובעת החלה את עבודתה ביום 4.9.1996, ועבדה עד יום 22.10.02. 1.4 ביום 22.10.02, פוטרה התובעת מעבודתה ונמסר לה מכתב שכותרתו "מכתב הפסקת עבודה". על נסיבות הפיטורין חלוקים הצדדים. 1.5 לנתבעת יש קופת פיצויים לעובדים בבנק הבינלאומי, בה הצטברו סכומי כסף גבוהים, הניתנים למשיכה רק על ידי עובד לאחר פיטוריו (להלן-קופת הפיצויים) (ר' עמ' 42 לפרוטוקול הדיון, ס' 15 לתצהיר התובעת). 1.6 הצדדים מסכימים כי על יחסי העבודה שביניהם חל הסכם עבודה קיבוצי כללי בענף המוסכים מיום 13.09.93 (ראה נספח ט' לכתב התביעה) (להלן - ההסכם הקיבוצי). 2. טענות התובעת 2.1 התובעת פוטרה בשל קשיים כלכליים אליהם נקלע המוסך לאחר שנשלל ממנו רישיון חברת מזדה ביולי 1999 ובעקבות ירידה משמעותית בהיקף העבודה. הנתבעת פיטרה את מרבית העובדים במוסך וכן פנתה אל התובעת בבקשה לצמצם את היקף משרתה, אולם התובעת סירבה. בנסיבות אלה הודע לתובעת כי היא תאלץ לסיים את עבודתה. 2.2 בעקבות כך, הצדדים ניסו להגיע לפשרה באשר לפיצוי הכספי שתקבל התובעת עם פיטוריה מקופת הפיצויים. ביום 21.10.02 ניסחו הצדדים טיוטת הסכם פשרה (ראה נספח ג' לתצהיר התובעת) והנתבע אף ניסח טיוטת מכתב המלצה והערכה לתובעת (ראה נספח ה' לתצהיר התובעת). אולם מאוחר יותר הנתבע ביקש להוסיף להסכם תנאים שלא היו מקובלים על התובעת. 2.3 משהתובעת סירבה לתנאים שהעמיד הנתבע, הנתבע הודיע לתובעת על הפסקה מיידית של עבודתה. ביום 22.10.02, מסר הנתבע לתובעת "מכתב הפסקת עבודה" (ראה נספח ד' לכתב התביעה), הכולל השמצות חסרות בסיס לטענתה כלפי התובעת. עוד הודיע הנתבע לתובעת כי אין בכוונתו לשלם לה פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 2.4 התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת של 30 יום, מתוכם שילמה לה הנתבעת 9 ימים בלבד במשכורת חודש אוקטובר 2002. 2.5 ציון רכיב הוצאות נסיעה ודמי הבראה בתלושי השכר הינו פיקטיבי, ובפועל אלו לא שולמו לתובעת משך כל שנות עבודתה. על כן התובעת זכאית לתשלום דמי הבראה בגין כל שנות עבודתה בהתאם להסכם הקיבוצי וכן לקצובת נסיעה בעבור כל אחד מחודשי העסקתה. 2.6 התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה בהתאם לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית), אשר גובר בעניין זה על הוראות ההסכם הקיבוצי. 2.7 התובעת זכאית לדמי חגים בהתאם להסכם הקיבוצי. 2.8 התובעת זכאית לתמורה בגין 5 שעות נוספות מידי יום שישי, החל מיום 1.4.2001 2.9 התובעת זכאית להפרשות לקופת גמל לאחר שהנתבעת הפרה את התחייבותה לפתוח על שם התובעת קופת גמל בה יופקד סכום התחלתי של 2,000 ₪ ומידי חודש 500 ₪ נוספים החל מיום 5.10.98 (ראה נספח ב' לכתב התביעה). 2.10 במהלך עבודתה כמזכירה במוסך, התובעת הועסקה על ידי הנתבע באופן אישי בסיוע לניהול עסקי הנדל"ן הרבים שבבעלות הנתבע, ועל כן יש לראות גם בנתבע, ולא רק בנתבעת, כמעביד של התובעת. 2.11 התנהגות הנתבע מחייבת את הרמת מסך ההתאגדות וחיוב הנתבע באופן אישי. 2.12 הנתבעים מחויבים בתשלום פיצויים בגין עוגמת הנפש שגרם לה הנתבע בהתנהגותו, על אף שהתובעת השקיעה את כל כולה בעבודה משך שנים לשביעות רצונו של הנתבע. 3. טענות הנתבעים 3.1 לטענת הנתבעים, הרקע לפיטוריה של התובעת הוא מצבה הכלכלי הקשה של התובעת בגינו היא פנתה לנתבעת בבקשה לקבלת הלוואה. תחת זאת, סוכם בין הצדדים כי התובעת תפסיק את עבודתה לשם קבלת פיצויי פיטורים, ומיד אח"כ תשוב לעבודה, תוך איפוס זכויותיה. 3.2 גובה הפיצוי סוכם בין הצדדים, אולם התובעת חזרה בה מהסכמתה והחלה לבוא בדרישות ובטענות תוך סחיטה ואיומים. הפרות המשמעת החמורות של התובעת החריפו וניבולי פה בפני הלקוחות הפכו לדבר שבשגרה. כן, התובעת לקחה מהנתבעת ללא רשות מסמכים לא לה וגרמה לה לנזקים בלתי הפיכים. 3.3 בעקבות כך פוטרה התובעת ונמסר בידה ביום 22.10.02 מכתב "הפסקת עבודה". לדידם של הנתבעים נסיבות אלה מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מהתובעת. לחילופין, טוענים הנתבעים כי התובעת לא פוטרה. 3.4 התובעת קיבלה 9 ימי הודעה מוקדמת במשכורת חודש אוקטובר 2002, ועל פי ההסכם הקיבוצי, התובעת זכאית ל 12 ימי הודעה מוקדמת לכל היותר. 3.5 הנתבעת שילמה לתובעת דמי הבראה והוצאות נסיעה, כפי שעולה מתלושי השכר. לחילופין, התובעת זכאית לדמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתה בלבד. 3.6 התובעת ניצלה את ימי החופשה להם היא זכאית. לעניין מספר ימי החופשה, חלות ההוראות בהסכם הקיבוצי ולא בחוק חופשה שנתית. 3.7 התובעת איננה זכאית לפדיון דמי חגים, מאחר וקיבלה שכר מלא בגין ימי החג, בהם ממילא לא עבדה. 3.8 היקף עבודתה של התובעת כלל 5 שעות עבודה ביום ו', ואין מדובר בשעות נוספות. 3.9 הנתבעת לא התחייבה לפתוח קופת גמל על שם התובעת ולהפריש לטובתה כספים, אלא דובר על הפקדת פיצויי הפיטורין בקופת גמל במקום בקרן פיצויים. 3.10 התובעת לא טיפלה במסגרת עבודתה בנכסים של הנתבע ולא נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין הנתבע. 3.11 דין התביעה כלפי הנתבע להידחות, באשר הוא איננו המעביד של התובעת ואין כל הצדקה להרמת מסך ההתאגדות. 3.12 התובעת איננה זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש. 4. בבואנו לדון במחלוקות, נדון בשאלות כסדרן, ראשית לגבי נתבעת 1 ואחר כך לגבי הטענה כלפי נתבע 2. 5. האם התובעת פוטרה בנסיבות בהן יש לשלול ממנה פיצויי פיטורים 5.1 אין חולק כי התובעת פוטרה ונמסר לה ביום 22.10.02 "מכתב הפסקת עבודה" בזו הלשון: "עקב מעילה באמון, העלמת מסמכים ומכתבים בעורמה וללא אישור, הפרת סדרי עבודה וכללי משמעת והתנהגות, ניבולי פה ולשון נאצה כלפי המעביד, הגעתי למסקנה שאין מקום להמשך עבודתך במוסך ולא נותרה שום אפשרות לתת לך התראה מוקדמת. כל נסיונותי להגיע אתך לפשרה נכשלו עקב חוסר יציבות מצידך ולכן, הרני להודיעך שכל טיוטות הפשרה שהיו בנינו בטלות ומבוטלות. אני מבקש להביא לידיעתך כי אין במכתב זה כדי לשחרר אותך מכל אחריות ונזק שנגרם או ייגרם על ידך, ואני שומר לעצמי הזכות לפעל בכל דרך חוקית לאור התנהגותך כאמור לעיל." (ראה נספח ד' לכתב התביעה). אשר על כן, אין מקום לטענה העובדתית החלופית שנשמעה מפי הנתבעים לפיה התובעת לא פוטרה. 5.2 הדרך היחידה לשלילת פיצויי פיטורים המגיעים לעובד על פי חוק, היא במסגרת סעיפים 16, 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. שלילת פיצויי פיטורים (או הפחתתם) הינה עונש משמעותי, אשר ממהותו הוא עונש כפול (המתלווה לפיטורים עצמם) (ראה למשל דב"ע מא/3-80 חברת אלקטרה (ישראל) בע"מ - ברק, פד"ע יב 419, 425). על כן, ההסכמים הקיבוציים ובתי הדין קובעים מדרג עונשי, החל מעונשים משמעתיים קלים ביותר וכלה בפיטורים תוך שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים. 5.3 לא כל פיטורים מסיבות של אי שביעות רצון של המעביד שוללים פיצויי פיטורים. בית הדין ישקול את מכלול הנסיבות, נימוקי הפיטורים, שיקולים אישיים של העובד, כגון אורך תקופת עבודתו והחומרה של הנסיבות בהן פוטר (ראה דב"ע נו/3-34 פוליקר ובניו בע"מ - אברהם לוי, עבודה ארצי, כרך כט (1), 383). 5.4 לעניינו, חל סעיף 16 לחוק, המתייחס לשלילת פיצויים מכוח הסכם קיבוצי, וזו לשונו: 16. לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד. (ההדגשות שלי - ש.ש). 5.5 אין חולק, כי על מערכת יחסי העבודה בין הנתבעת לבין התובעת חל ההסכם הקיבוצי לענף המוסכים. פרק 20 להסכם הקיבוצי מפנה לעניין זה לתקנון העבודה. מפאת חשיבות הדברים, ועל מנת לעמוד על המדרג העונשי, נביא את המקרים המפורטים בתקנון העבודה כלשונם: (1) עשה עובד אחת מאלו: (א) עזב מקום עבודתו בזמן העבודה בלי רשות או בלי סיבה סבירה (ב) נעדר מעבודתו בלי רשות ובלי סיבה סבירה (ג) עישן במוסך שלא במקום המיועד לכך (ד) אחר לעבודה יהיה צפוי: (א) להתראה בכתב עם או בלי הודעה בלוח המודעות (ב) לקנס כספי עד לשעור שכר יום עבודה (ג) להפסקת עבודה ללא תשלום עד לשלושה ימים (2) עשה עובד אחת מאלו: (א) לא ציית להוראות ההנהלה בקשר לעבודתו (ב) עבד במקום אחר בלי רשות מאת ההנהלה (ג) הכה, התקוטט או גרם לאלה (ד) החתים כרטיס הנוכחות של עובד אחר (ה) העלים תוצרת המוסך או העבירה למשמרת אחרת או לאדם אחר ולזכות בכך לטובת הנאה (ו) ניצל לרעה תעודת מחלה שקיבל (ז) מסירת סודות טכניים יהיה צפוי: (א) לקנס כספי (ב) להפסקה זמנית של העבודה ללא תשלום (ג) לפיטורין מהעבודה עם הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורין. (ד) לפיטורין מהעבודה בלי הודעה מוקדמת ועם תשלום פיצויי פיטורין. (3) עשה עובד אחת מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור (ב) גרם להכאות במוסך שתוצאותיהן חמורות (ג) גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה (ד) קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד (ה) בזבז חומרים בזדון (ו) מסר סודות המוסך (ז) עשן במוסך או בחלק ממנו בו העשון קשור בסכנה והודע לעובדים (ח) עבד במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל. (ט) עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה תאונה. (י) עבר עבירה פלילית חמורה (יא) מסירת סודות טכניים (יב) הורדת התפוקה במזיד או פגיעה במזיד. יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום (ב) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. (ג) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים..." הנתבעים לא הפנו אותנו לסעיף כלשהו בתקנון העבודה החל לדעתם בנסיבות המקרה, ואולם דומה כי הסעיף הרלבנטי בענייננו לכל היותר הוא סעיף 3 (א) בדבר הפרת משמעת חמורה. לטעמנו אין הפרת משמעת חמורה וספק אם יש הפרת משמעת בכלל, כפי שעולה מטענות הנתבעים באשר לנסיבות הפיטורים, גם אם היו מוכחות בפנינו נסיבות לפיהן התובעת עברה עבירת משמעת חמורה מה שאין כן, תקנון העבודה איננו מחייב את שלילת פיצויי הפיטורים מהתובעת. 5.6 לעניין הנסיבות שהביאו לפיטורי התובעת, העיד בפנינו הנתבע כדלקמן: ת. המצב שנוצר זה שבשבועות האחרונים כמעט בכל יום הייתי מקבל צעקות מהומות הברחת לקוחות התקהלויות התנהגות אשר חזרה על עצמה מידי יום... ת. אם אני עושה הפרדה בין התקופה שעבדה התובעת עד לשבועות האחרונים, אני חושב שכן מגיע לה פיצויים, אבל אני חושב שבשבועות האחרונים היה מצב בלתי אפשרי שזה מוטט את האפשרות להגיע איתה להסדר. ובהמשך - ת. כן. היא סירבה להגיע לכל הסדר היא שינתה את דעתה ולא הייתה אפשרות להסתדר. ש.הסיבה שלא שילמת לה את הפיצויים זה שהיא לא הייתה מוכנה להגיע איתך להסדר כולל. ת. להסדר כולל או חלקי בכלל. ש. כלומר שלא היית מוכן לשלם פיצויים עד שלא יוסדר על העניין. ת. לא הייתה אפשרות מפני שהיא נכנסה לאטרף ושינתה את דעתה ולא היה עם מי לדבר. (ראה עמ' 44 לפרוטוקול הדיון) 5.7 הנה כי כן, עולה מעדותו כי התובעת פוטרה על רקע הסכסוך שהתגלע בין הצדדים בסמוך לתום תקופת העסקתה במסגרת מו"מ שניהלו ביניהם לעניין גובה הפיצוי הכספי שתקבל התובעת. רושם זה מתחזק אף נוכח טיוטות של הסכם פשרה לפיו התובעת תקבל פיצוי בסך 70,000 ₪ וטיוטת מכתב המלצה והערכה לתובעת, שנערכו בכתב ידו של הנתבע ערב הפיטורים ביום 21.10.02 (ראה נספחים ג', ה' לתצהיר התובעת). 5.8 לטענת התובעת, הצדדים החלו במו"מ לעניין גובה הפיצוי בשל רצון הנתבעים לפטרה על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלע המוסך (ראה בעמ' 2 לתצהירה) . לעומת זאת, הנתבעים טוענים כי המו"מ החל על רקע הסכמה בין הצדדים כי התובעת תפוטר לצורך קבלת פיצויי פיטורים מקרן הפיצויים (תחת הלוואה שביקשה מהנתבעים) ותחזור מיד לאחר מכן לעבודתה (ראה בס' 6 לתצהיר הנתבע). כך או כך - עדותו של הנתבע כאמור לעיל באשר לצעקות ומהומות מצד התובעת בשבועות האחרונים להעסקתה אינה נתמכת בעדויות וראיות אחרות שהובאו בפנינו. 5.9 לעניין נסיבות הפיטורים העידו בפנינו מטעם הנתבעים דוד אמיגה ומוטי אמיגה, אשר היו עדים להתנהגותה של התובעת בסמוך לפיטוריה. דוד אמיגה העיד בפנינו, כי ביום 22.10.02 (היום בו נמסר לידי התובעת מכתב הפיטורים) הגיע למוסך ושמע את התובעת צועקת על הנתבע. כל שזוכר העד הוא שהתובעת אמרה לנתבע "אתה בן אדם עשיר ושהכסף ילך לך לתרופות" (ראה עמ' 37 לפרוטוקול הדיון). עוד העיד דוד אמיגה בחקירתו הנגדית, כי הוא מגיע למוסך כמעט מידי יום ומלבד האירוע המתואר לעיל ביום בו פוטרה התובעת, מעולם לא שמע את התובעת מקללת וצועקת. 5.10 מר מוטי אמיגה, העיד בפנינו כי הוא היה מעורה בסכסוך שנתגלע בין התובעת לבין הנתבע, והוא אף נתבקש לפשר ביניהם. מעדותו עולה כי הרקע לפיטורים היה אותו סכסוך כספי שנתגלע בין הצדדים לעניין גובה פיצויי הפיטורים שתקבל התובעת, בעקבותיו היו מספר עימותים של "דיבורים לא יפים" בין התובעת לבין הנתבע (ראה עמ' 39). אולם אין כל זכר בעדותו לצעקות, מהומות והברחת לקוחות מצד התובעת, עליהם העיד הנתבע כאמור לעיל. 5.11בנוסף לאמור, הנתבע טען (ראה ס' 5 לתצהירו), כי התובעת לקחה מסמכים לא לה וגרמה לנזקים בלתי הפיכים, אולם לא פירט מהם אותם מסמכים ונזקים בהם מדובר. מהראיות שהובאו בפנינו עולה, כי התובעת לקחה את המסמכים הבאים: טיוטות של הסכם פשרה שנערך בין הצדדים ביום 21.10.02 באשר לסיום עבודתה של התובעת (ראה נספח ד' לתצהיר התובעת), טיוטה של מכתב המלצה שכתב הנתבע לתובעת ביום 21.10.02 (ראה נספח ה' לתצהירה של התובעת), ומכתב מהנתבע לבנק הבינלאומי באשר לפתיחת קופת גמל על שם התובעת (ראה נספח ב' לתצהירה של התובעת). הנה כי כן, מדובר במסמכים הנוגעים באופן ישיר לתובעת ולתנאי עבודתה. גם אם נקבל את גרסת הנתבע לפיה התובעת לקחה מסמכים אלו ללא רשותו, אין בכך כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם. 5.12 העובדה שהתובע כתב לתובעת מכתב המלצה ערב פיטוריה מכרסמת בגרסת הנתבע לפיה הצדדים סיכמו ביניהם כי התובעת תקבל פיצויי פיטורים ותשוב לעבודתה במוסך . 5.13 לאור האמור אנו קובעים, כי לא הוכחו בפנינו נסיבות שיש בהן כדי להוות "הפרת משמעת באופן חמור" (ראה תקנון העבודה לעיל) מצידה של התובעת או הפרת משמעת בכלל, מצאנו כי נסתרה גרסת הנתבעים הן לאופן הדיבור של התובעת והן לגבי המסמכים שנלקחו לכאורה. לדעתנו אין כל הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים (או הפחתתם) ו/ או לשלילת הודעה מוקדמת מהתובעת. 6. התביעה לקבלת תמורת הודעה מוקדמת 6.1 משקבענו כי התובעת פוטרה בנסיבות שאין בהן כדי לשלול פיצויי פיטורין ו/או הודעה מוקדמת, הרי שהתובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת), ומשלא קיבלה דמי הודעה זו, היא זכאית לתמורתה. אין ממש בטענה כי לעניין מספר ימי ההודעה המוקדמת חל ההסכם הקיבוצי, שנחתם בשנת 1993, טרם שנחקק חוק הודעה מוקדמת. 6.2 בהיותה עובדת חודשית, זכאית התובעת להודעה מוקדמת של חודש ימים (ראה ס' 3 לחוק הודעה מוקדמת). אין חולק כי שולמו לתובעת 9 ימי הודעה מוקדמת במשכורת חודש אוקטובר 2002, ועל כן התובעת תהיה זכאית ליתרת 21 ימי הודעה מוקדמת שהם תמורת הודעה מוקדמת שלא שולמה לה בסך של 3,850 ₪ (ראה החישוב בס' 58 לסיכומי התובעת). 7. התביעה להחזר הוצאות נסיעה ופדיון דמי הבראה 8.1 התובעת הצהירה כי ציון הרכיבים של הוצאות נסיעה, דמי הבראה וקצובת ביגוד בתלוש השכר הינו פיקטיבי באשר מעולם לא סוכם בינה לבין הנתבעים כי משכורתה הבסיסית תכלול רכיבים אלה. 8.2 באשר להוצאות נסיעה, התובעת הצהירה כי רכיב זה צוין בתלושי השכר שלה משך כל תקופת העסקתה. באשר לדמי הבראה, הצהירה התובעת כי רק מחודש דצמבר 99 צוין רכיב זה בתלוש השכר. ואילו הרכיב של קצובת ביגוד צוין בתלושים רק מחודש פברואר 2002 (ראה ס' 5 לתצהירה). 8.3 בחקירתה חזרה התובעת על גרסתה זו והוסיפה, כי החל משנת 1999הנתבעים הורו להנהלת החשבונות להוסיף לתלושי השכר רכיב דמי הבראה בעקבות תביעה שהוגשה כנגדם על ידי אחד העובדים שפוטר (פרו' עמ' 17). 8.4 בעדותו בפנינו הודה הנתבע, כי הוסיף רכיבי שכר כאמור לעיל בשנים מאוחרות יותר ללא כל שינוי בשכר העובדים. אולם לטענתו, סוכם בינו לבין העובדים במוסך, וביניהם גם התובעת, כי שכרם יכלול את כל הרכיבים האמורים, ואולם הדבר לא צוין בתלושי השכר בשל טעות בהנהלת החשבונות. הנתבע שם לב לטעות לאחר סכסוך משפטי שהתנהל בינו לבין אחד העובדים שפוטר, והוא פנה להנהלת החשבונות בבקשה שיתקנו את הטעות. (ראה עמ' 41 לפרוטוקול הדיון) ובכך תמך למעשה בגרסת התובעת. 8.5 מנהל החשבונות של הנתבעים, מישל בן חיים, העיד בפנינו בדיון שהתקיים להוכחות באשר לנסיבות בהן הוספו לתלושי השכר הרכיבים של דמי הבראה וקצובת ביגוד. אולם עדותו רצופת סתירות ובלתי מהימנה עלינו ועל כן אין בה כדי לתמוך בטענת הנתבע באשר לטעות בהנהלת החשבונות. 8.6 אשר על כן, באשר לרכיבי של דמי ההבראה וקצובת ביגוד אנו מעדיפים את גרסת התובעת לפיה הציון המאוחר של רכיבים אלו בתלושי השכר הינו פיקטיבי. לענין ביגוד - זוהי זכות נלוות אשר לא קמה עם תום יחסי עובד ומעביד כלל. לענין הבראה, בהתאם להסכם הקיבוצי שחל על הצדדים, התובעת זכאית ל - 14 ימי הבראה בגין השתיים האחרונות להעסקתה (7 ימים לשנת העבודה החמישית ו - 7 ימים נוספים לשנת העבודה השישית). אין ממש בטענה לפיה התובעת זכאית לדמי הבראה בגין כל שנות העסקתה באשר ההסכם הקיבוצי קובע תקופת התיישנות של שנתיים ומעבר לה לא ניתן לתבוע. (ראה לעניין זה צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש, פורסם בי"פ 4364, התשנ"ו, 24.12.95, בעמ' 1005; ראה גם מ. פסטרנק, הסכמים קיבוציים, כרך 5, בעמ' 991.7, המפנה להחלטת ועדת המעקב מיום 28.2.91). 8.7 לאור האמור, ובהתאם להסכם הקיבוצי לעניין דמי הבראה, שהוראותיו הורחבו בצו הרחבה, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4102 ₪ פדיון דמי הבראה (285 ₪ X 7 לשנת העבודה החמישית ו- 301 ₪ X 7 לשנת העבודה השישית). 8.8 באשר לרכיב הוצאות נסיעה, הצהירה התובעת כאמור כי רכיב זה הופיע בתלושי השכר מתחילת העסקתה. בדיון שקוים להוכחות העידה התובעת בפנינו כדלקמן: "ש. כאשר קיבלת את תלוש המשכורת הראשון שלך הוא תאם את הציפיות שלך. ת. מבחינת השכר בפועל כן, היה כתוב שם שכר יסוד ונסיעות, אבל תעשה הפרדה במשך השנים..." (ראה עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). הנה כי כן, התובעת קיבלה לידה את תלוש השכר הראשון, ראתה שמצוין בו רכיב הוצאות נסיעה, ואף על פי כן לא פנתה אל הנתבע בעניין זה. על כן, אין לקבל את גרסתה כי גם ציון רכיב הוצאות נסיעה בתלוש השכר הינו פיקטיבי. אשר על כן התביעה לתשלום הוצאות נסיעה, נדחית. 8. השכר הקובע של התובעת לעניין חישוב פיצויי פיטורים 8.1 בהתאם לתלושים, שכרה האחרון של התובעת עמד על 6,009 ₪. משקבענו כי רכיבי דמי הבראה וקצובת ביגוד המצוינים בתלושי השכר הינם פיקטיביים ואילו רכיב הוצאות הנסיעה אינו פיקטיבי, יש להפחית מהשכר רק את רכיב הוצאות הנסיעה בסך של 208 ₪. שכרה של התובעת לצורך פיצויי פיטורים עומד על סך של 5801 ₪. 8.2 שיעור פיצויי הפיטורים שהתובעת זכאית לו הינו 35,290 ₪ (5801 ₪ X 73 חודשי עבודה מחולק ב - 12). 9. פיצויי הלנת פיצויי פיטורים התובעת מבקשת שיפסקו לה פיצויי הלנה ביחס לפיצויי הפיטורין. אולם מורכבות המסכת העובדתית באשר למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בסמוך לפיטורי התובעת, כמו גם הטענות הקשות של הנתבע כלפי התובעת באשר להתנהגותה, כפי שעולה אף מהמכתב שכתב הנתבע לב"כ התובעת (ראה נספח ד' לתצהיר התובעת) מביאים אותנו לכלל החלטה, כי הנתבע טעה טעות כנה בכך שסבר כי לא מוטלת עליו החובה לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים. לפיכך מופחת פיצוי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית כמפורט לעיל. 10. היקף העבודה של התובעת 10.1 טרם שנדון בתביעה לקבלת גמול בגין שעות נוספות ופדיון דמי חופשה, יש להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשאלת היקף העבודה של התובעת. 10.2 אין חולק כי העסקתה של התובעת נחלקה לשלוש תקופות. בתקופה הראשונה, מתחילת העסקתה ועד יום 1.3.2000 (יום בו שבה התובעת מחופשת לידה כפי שעולה מדוחות הנוכחות שצורפו לתצהיר הנתבע), היקף המשרה של התובעת היה שישה ימים בשבוע (להלן - התקופה הראשונה). בתקופה השנייה, החל מיום 1.3.2000 ועד יום 1.4.2001, סוכם בין הצדדים שהתובעת תגיע לעבודה רק חמישה ימים בשבוע (ללא יום שישי, ראה עמ' 25-24 לפרוטוקול הדיון; ראה ס' 52-55 לתצהיר הנתבע; להלן - התקופה השנייה). בתקופה השלישית, החל מיום 1.4.01 ועד לפיטוריה, שבה התובעת לעבוד בימי שישי (להלן - התקופה השלישית). אין חולק כי לאורך כל תקופת העסקתה, ועל אף השינויים המפורטים לעיל, שכרה של התובעת נותר קבוע. 10.3 לטענת הנתבעים, במשך שלוש תקופות העסקתה, חוזה העבודה לא השתנה והיקף העבודה של התובעת נותר שישה ימים בשבוע. באשר לתקופה השנייה, הצהיר הנתבע כי הוא הסכים באופן זמני שהתובעת לא תעבוד בימי שישי לאחר ששבה מחופשת לידה, וסוכם ביניהם כי ימים אלה ייחשבו לה כימי חופש (ראה ס' 55-56 לתצהירו), על כן גם בתקופה זו היקף העבודה של התובעת נותר 6 ימים. 10.4 לטענת התובעת, בתקופה השנייה השתנה חוזה ההעסקה שלה, כך שעברה לעבוד בהיקף של 5 ימים בשבוע, ללא יום שישי. לדידה, חוזה ההעסקה שלה נותר בהיקף של 5 ימים בשבוע גם בתקופה השלישית, על אף ששבה לעבוד בימי שישי. על כן, היא תובעת תשלום בגין שעות נוספות בימי שישי בהם הגיעה לעבודה במהלך התקופה השלישית. כמו כן, מבקשת התובעת שלא להחשיב לה את ימי השישי בהם לא הגיעה לעבודה בתקופה השלישית כימי חופש. 10.5 בדיון שהתקיים להוכחות, העידה התובעת בפנינו באשר לתקופה השנייה, כי מעולם לא סוכם בינה לבין הנתבע כי ימי השישי ייחשבו לה כימי חופש. עוד העידה, כי היא שבה לעבוד בימי שישי (בתקופה השלישית) לבקשת התובע, בעקבות פיטוריו של אחד העובדים. (ראה עמ' 25 לפרוטוקול הדיון). 10.6 מעיון בדוחות הנוכחות (ראה נספח לתצהיר הנתבע), בהם נרשמו בצורה מפורטת ימי החופש של כל העובדים, וביניהם התובעת, מסתבר, כי ימי השישי בתקופה השנייה (בין ה- 1.3.2000 ועד 1.4.2001), לא נרשמו לתובעת כימי חופש וזאת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעים. 10.7 לאור האמור ולאחר ששקלנו את הדברים, אנו קובעים כי אין לקבל את הטענה לפיה חל אותו חוזה העסקה משך כל תקופת עבודתה של התובעת. בתקופה הראשונה, חוזה ההעסקה של התובעת היה בהיקף עבודה של 6 ימי עבודה בשבוע. בתקופה השנייה, השתנו התנאים של הסכם העבודה, כך שמספר ימי העבודה של התובעת הצטמצם עבור אותה תמורה. אין לראות בתקופה השנייה, שנמשכה מעל שנה, כתקופה זמנית והנתבעים לא הוכיחו את טענתם לפיה בתקופה זו החשיבו את ימי השישי בהם התובעת לא עבדה כימי חופש. עם זאת, בתקופה השלישית, שנמשכה כשנה וחצי, הסכימה התובעת לשוב לעבודה בימי שישי מבלי שישתנה שכרה, ועל כן השתכלל בין הצדדים חוזה העסקה חדש, ולפיו היקף המשרה של התובעת חזר להיות שישה ימים בשבוע בעבור אותה תמורה. 11. התביעה לגמול בגין שעות נוספות 11.1 התובעת תובעת גמול בגין 5 שעות העבודה שעבדה בימי שישי במהלך התקופה השלישית, באשר לטענתה באותה תקופה היקף עבודתה היה 5 ימים בשבוע. 11.2 משקבענו כי היקף העבודה של התובעת בתקופה השלישית היה 6 ימים בשבוע, אין לקבל את טענתה זו. ההסכם הקיבוצי, אותו צירפה התובעת לתביעתה ועל תחולתו על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים אין חולק, קובע בפרק 7, הדן בסדרי עבודה כדלקמן: "א. שעות עבודה רגילות. 1. שבוע עבודה הינו בן 45 שעות שבועיות. (א) במוסכים, שיעבדו 5 ימים בשבוע, יועסקו העובדים 5 ימים לפי 9 שעות ביום. (ב) במוסכים שיעבדו 6 ימים בשבוע, יום עבודה רגיל הוא בן 8 שעות ויום ו' בן 5 שעות. הנה כי כן, התובעת זכאית לגמול בגין שעות נוספות רק במידה ועבדה מעל 45 שעות שבועיות. 11.3 ביום 14.09.03, הודיעה התובעת לבית הדין כי בתקופה השלישית עבדה במוסך בכל יום משעה 8:00 עד שעה 16:00 (היינו 8 שעות) וביום ו' ובערבי חג משעה 8:00 עד שעה 13:00 (היינו 5 שעות). מכאן, שאף לטענת התובעת עבדה במהלך התקופה השלישית 45 שעות שבועיות. אשר על כן, תביעתה לתשלום בגין שעות נוספות נדחית. 12. התביעה לפדיון ימי חופשה 12.1 הלכה פסוקה היא כי על המעביד מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד, ומה היתה היתרה שנותרה עומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (ראה דב"ע לא/22-3 ציק ליפוט נ' חיים קסטנר פד"ע ג' 215). 12.2 הנתבעים צירפו לתצהירו של הנתבע דוח נוכחות, המפרט את ימי החופש אותם ניצלה התובעת בשנים 1999-2002 ובחלק משנת 1998. באשר לשנים 1996-1997 לא צורפה כל ראייה באשר לימי החופשה אותם ניצלה התובעת. בתלושי השכר המצורפים לתצהירה של התובעת, צוין כי התובעת מצויה ביתרת חוב של ימי חופשה, אולם מאחר ותלושי השכר אינם עולים בקנה אחד עם ניצול ימי החופש כפי שעולה מדו"ח הנוכחות, אין בידינו ליתן להם משקל. 12.3 התובעת איננה חולקת על הרישום שנעשה בדוח הנוכחות עצמו (רישום אשר אף נעשה בכתב ידה במהלך עבודתה - ראה בעמ' 27 לפרוטוקול הדיון), אלא חולקת על הפרשנות והחישובים המאוחרים, שערך הנתבע בקשר לכך על גבי דו"ח הנוכחות, כמפורט בסעיף 44 לתצהירה. 12.4 לאחר ששקלנו את הדברים אנו קובעים כי יש לקבל את הרישום בדו"ח הנוכחות כלשונו, ולא את הפרשנויות המאוחרות של מי מהצדדים. כך למשל אין לקבל את החישוב שערך הנתבע על גבי הדו"ח לפיו ימים בהם נרשם בדוח הנוכחות שהתובעת נעדרה מפאת מחלה, חופשת לידה, יום שבתון, יחשבו לה כימי חופש. בהתאם לכך, אין לקבל את טענות התובעת כי ימי שישי בהם נרשם לה בדוח הנוכחות יום חופש (בתקופות בהן קבענו לעיל כי עבדה 6 ימים בשבוע), אינם בגדר חופשה. 12.5 כמו כן, אנו מקבלים את טענת התובעת בסעיף 44 כא' לתצהירה, לפיו אין לקבל את החישוב שערך הנתבע על גבי דוח הנוכחות לפיו כל איחור או יציאה מוקדמת של התובעת, יחשבו לה כחצי יום חופש. כך למשל ביום 4.1.02 נרשם בדוח כי התובעת יצאה בשעה 2:30, ולמרות זאת הנתבע החשיב זאת כחצי יום חופש. אנו מקבלים את החישוב שערכה התובעת בסעיף 44 כא' לתצהירה, לפיו בדוח הנוכחות מופיעים 24 חצאי ימים המסתכמים ב - 8 ימי חופשה בסך הכל. 12.6 לאור האמור אנו קובעים כי לחישוב שערכה התובעת בסעיף 44 לתצהירה, לפיו ניצלה 63 ימי חופשה, יש להוסיף 10 ימי שישי בהם היה על התובעת להגיע לעבודה ושנרשמו לה בדוח הנוכחות כימי חופש (ראה ס' 44 ב' - ד', יד'- כ' לתצהיר התובעת). מכאן שהתובעת ניצלה 73 ימי חופשה. 12.7 באשר למספר ימי החופשה להם זכאית התובעת, צודקים הנתבעים בטענתם כי חל לעניין זה ההסכם הקיבוצי. אין בסיס לטענת התובעת בדבר תחולת חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, באשר הוא מיטיב עם התובעת במספר ימי החופשה להם היא זכאית (ראה לעניין זה דב"ע שם/4-20 מעבדות טרבינול בע"מ נ' מועצת פועלי אשדוד פד"ע יב 85; אושר בבג"צ 34/81 מועצת פועלי אשדוד נ' בית הדין הארצי לעבודה ומעבדות טרבינול (תקצירים יח 135). 12.8 בהתאם להסכם הקיבוצי, בעבור שלוש שנות עבודתה הראשונות (בהן עבדה 6 ימים בשבוע), התובעת זכאית ל - 37 ימי חופשה. בעבור שנות עבודתה הרביעית והחמישית (מתוכן עבדה כשנה בהיקף של 6 ימים בשבוע וכשנה בהיקף של 5 ימים בשבוע), זכאית התובעת ל - 26 ימי חופשה (שהן הממוצע בין מספר ימי החופשה ל -6 ימי עבודה בשבוע לבין מספר ימי החופשה ל - 5 ימי עבודה בשבוע). בעבור שנת עבודתה השישית (בה עבדה התובעת 6 ימים בשבוע), זכאית התובעת ל 19 ימי חופשה. מכאן, שבמהלך כל שנות עבודתה, זכאית התובעת ל - 81 ימי חופשה. 12.9 התובעת ניצלה מתוך 81 ימי החופשה להן היא זכאית 73 ימי חופשה, ועל כן היא זכאית לפדיון של 8 ימי חופשה. מקובל עלינו החישוב שערכה התובעת (עליו הנתבעים לא חלקו) לפיו שכרה הקובע של התובעת עומד על סכום של 212 ₪ נטו ליום (ראה סעיף 87 לסיכומיה). על כן, זכאית התובעת לסך של 1,696 ₪ פדיון דמי חופשה. 13. התביעה לפדיון דמי חגים 13.1 אין חולק כי התובעת עבדה כעובדת חודשית. ככזו, היא היתה זכאית לתשלום עבור ימי חגים כחלק בלתי נפרד ממשכורתה. התובעת לא הוכיחה ואף לא טענה כי ניכו ממשכורתה החודשית בגין ימי חג בהם לא עבדה. 13.2 צו ההרחבה המרחיב את ההסכם הקיבוצי הכללי (מסגרת) לשנים 97-95 במגזר העסקי, שנכרת בין לשכת התאום של הארגונים הכלכליים ובין ההסתדרות הכללית, הדן בין היתר בדמי חגים, אינו מתייחס לעובדים חודשיים, כפי שעולה בפירוש מסעיף 7 בו נכתב "עובד חודשי לא יהיה זכאי לתשלום נפרד עבור ימי החג". פירוש הדבר, שצו ההרחבה בא לתקן את זכויותיהם של עובדים שלא על בסיס חודשי, בעוד עובד חודשי מקבל את התשלום עבור ימי החג במסגרת משכורתו החודשית. 13.3 אשר על כן התביעה לתשלום דמי חגים נדחית. 14. התביעה להפרשה לקופת גמל 14.1 תביעת התובעת בדבר זכאותה להפרשה לקופת גמל נסמכת על מכתב מיום 6.9.98 מהנתבע לבנק הבינלאומי, שכותרתו "קופת גמל" (להלן - המכתב) , בזו הלשון: "אבקש לפתוח קופת גמל על שם זהבה בצלאל להפקיד סכום ראשוני ע"ס 2,000 ₪. והחל מתאריך 5.10.98 הוראת קבע ע"ס 500 ₪ בכל 5 לחודש. נ.ב. קופת גמל רק מעביד...". (ראה נספח ב' לתצהיר התובעת) 14.2 עוד יצוין, כי בתחתית המסמך נכתב שמה של התובעת ותעודת הזהות שלה, אולם אין בפנינו ראיות כלשהן באשר לזמן ולנסיבות בהן הוספו אלה, ועל כן לא ניתן לכך כל משקל. 14.3 לטענת התובעת, מלשון המכתב עולה כי מדובר בהתחייבות תקפה של הנתבעים לפתוח קופת תגמולים על שם התובעת ומדובר בחלק בלתי נפרד מתנאי עבודתה. עוד נטען בסיכומים, כי מדובר בחוזה שנכרת בין הצדדים (ראה סעיף 71 לסיכומים). 14.4 בחקירתה הנגדית בדיון שקוים להוכחות, העידה הנתבעת באשר לנסיבות בהן נכתב המכתב כדלקמן: "...אלי אמר שיפתח קופת גמל וכתבנו מכתב, אני כתבתי בכתב ידי, הוא הכתיב לי מה לכתוב. סוכם איתי לבין אלי שהוא יפתח קופת גמל. הוא ביקש מהבנק על פי מה שכתוב להפקיד סכום התחלתי של 2,000 ₪ החל מתאריך מסוים, והחל מכל - 5 לחודש להפקיד 500 ₪. ש. מניין הגיע אליך המסמך הזה ת. שסיימנו לכתוב אותו, אלי ביקש לדבר עם אילנה מהבנק, וניהלתי עם אילנה שיחות הן בענין המוסך והן בענינים הפרטיים שלו, פיקססתי לאילנה, אלי הנחה אותה טלפונית שנפקסס לה, הוא אמר לה שהוא רוצה לפתוח קופת גמל וכמו שהוא כתב...המסמך הגיע אלי שסיימנו לפקסס לאילנה והוא צילם את זה והוא נתן לי ואמר לי שאשמור אצלי העתק". (ראה בעמ' 17 לפרוטוקול הדיון) 14.5 הנתבע אינו חולק על כך כי המכתב נכתב בכתב ידה של התובעת (ראה עמ' 41 לפרוטוקול הדיון), אולם לטענתו אין במכתב כל התחייבות מצידו לפתוח קופת תגמולים ע"ש התובעת. הנתבע הצהיר בתצהיר מטעמו כי מטרת המכתב היתה להקפיא את ההפרשות לקופת הפיצויים שיש לנתבעת בבנק הבינלאומי ותחת זאת להפריש את כספי הפיצויים לקופת גמל (ראה סעיפים 16-17). 14.6 בדיון שהתקיים להוכחות הוסיף הנתבע שבקופת הפיצויים הצטברו לנתבעת סכומי כסף גבוהים, אותם הוא איננו יכול למשוך אלא לצורך פיצויי פיטורים לעובד. מסיבה זו פקידת הבנק, אילנה הראל, יעצה לו להקפיא את ההפרשות לקופת הפיצויים ולפתוח את קופת הגמל כאמור. לדבריו, הוא הביא את המכתב לידיעתה של התובעת משום שכל המסמכים לבנק עברו דרכה, ועל מנת ליידע אותה שהקפאת קרן הפיצויים לא תפגע בה באשר הוא ממשיך להפריש את כספי הפיצויים עבורה לקופת גמל (ראה עמ' 42 לפרוטוקול הדיון). 14.7 עדותה של פקידת הבנק, אילנה הראל, תומכת בגרסתו של הנתבע. לדבריה, הנתבע פנה אליה באותה עת וביקש לפתוח קופת פיצויים. היא הסבירה לו שקופת פיצויים לא פותחים ע"ש העובד אלא יש קופה מרכזית ע"ש המעביד אליה מופרשים כל כספי הפיצויים (ראה עמ' 50 לפרוטוקול הדיון). עוד הוסיפה העדה: "ת. כשהוא רצה לפתוח קופת גמל רק מעביד הבהרתי לו שזה פיצויים. ... ש. מאיפה את מסיקה את המסקנה שקופת גמל מעביד זה קופת פיצויים ת. זה בשיחת הבהרה שהיתה לי איתו. (ראה בעמ' 50 ) 14.8 לאחר ששקלנו את הראיות והעדויות שהובאו בפנינו אנו קובעים כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי המכתב, שהינו התכתבות בין הנתבע לבין הבנק, מהווה התחייבות של הנתבעת כלפיה או חוזה מחייב ובר תוקף שהשתכלל בין הצדדים. 14.9 לשון המכתב איננה ברורה וחד משמעית. מחד, נכתב כי תפתח קופת גמל על שם התובעת באופן המתיישב עם קופת תגמולים. מנגד, נכתב "קופת תגמולים רק מעביד" באופן שמתיישב עם קופת פיצויים. הנוסח הלא מובן, משקף העדר גמירת דעת מצידו של הנתבע. ואכן, הנתבע פנה לבנק לקבלת הבהרות, כפי שעולה גם מעדותה של הגב' הראל. חזקה עלינו עדותה הבלתי תלויה של פקידת הבנק, אילנה הראל, אשר תמכה בגרסתו של הנתבע לפיה כוונת הנתבע היתה להפריש עבור כספי פיצויים, כפי שאף נעשה בפועל. 14.10 עדותה של התובעת בדבר נסיבות כתיבת המכתב מחזקת אף היא את הרושם כי אין מדובר בחוזה שנכרת בין הצדדים. התובעת העידה כי הנתבע הכתיב לה את נוסח המכתב, ביקש ממנה לפקסס אותו לבנק והביע את רצונו לשוחח עם פקידת הבנק, הגב' הראל. התובעת איננה מתארת בעדותה מו"מ כלשהו שהתנהל בין הצדדים ואינדיקציות המצביעות על הצעה, קיבול וגמירת דעת של מי מהצדדים, באופן המחזק את הרושם כי לא נכרת בין הצדדים חוזה. 14.11 יתרה מכך, תמוהה העובדה כי מיום 6.9.98, עת שנכתב המכתב, ועד פתיחת ההליכים המשפטיים בתיק זה (8.1.03), התובעת לא עשתה דבר על מנת לברר האם אכן נפתחה קופת גמל על שמה וראתה כי לא נוכה משכרה כל חלק בגין גמל, וזאת על אף שמעדותן של התובעת ושל פקידת הבנק הגב' הראל, עולה כי הן ניהלו קשרי עבודה שוטפים (ראה עמ' 51, 17 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, אין בפנינו ראיות כי התובעת פנתה בעניין זה לנתבע במהלך השנים. התנהגות זו מעידה על כך שהתובעת עצמה לא סברה כי נכרת בין הצדדים חוזה. אשר על כן דין תביעתה של התובעת להפרשות לקופת גמל להידחות. 15. יחסי עובד מעביד בין התובעת לנתבע 2 15.1 בתצהיר מטעמה, הצהירה התובעת כי במהלך עבודתה כמזכירה במוסך, סייעה לנתבע ב"ניהול נכסי הנדל"ן הרבים שבבעלותו" (ראה ס' 3 לתצהירה), ועל כן, לטענתה יש לראות בנתבע, ולא רק בנתבעת, כמעבידה. 15.2 התובעת העידה בפנינו בדיון שהתקיים להוכחות, כי במהלך עבודתה במוסך, סייעה לנתבע בגביית כספי שכירות של נכסים בבעלותו והוצאת קבלות/חשבוניות (ראה בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון). ויודגש - אין לתובעת כל תביעה כספית כלפי הנתבע, שהיא מעבר לתביעה הכספית שיש לה כלפי הנתבעת. 15.3 הנתבע הכחיש כי התובעת הועסקה במסגרת תפקידה כמזכירת המוסך בניהול נכסיו האישיים (ראה ס' 10 לתצהיר הנתבע). בעדותו בפנינו טען הנתבע כי לתובעת לא היתה כל נגיעה לנכסי הנדל"ן הרשומים על שמו, אלא רק לנכסי הנדל"ן הרשומים על שם הנתבעת, לגביהם היתה התובעת מנפיקה חשבונית מעת לעת (ראה עמ' 40 לפרוטוקול הדיון). 15.4 מטעמה של התובעת העיד לעניין זה שלום מזר, שעבד במוסך ופוטר. לדבריו: "...היא (התובעת - ש.ש.) גם ניהלה את עניינו של אלי, עם שכירת הדירות וגביית הכספים שבאו לשלם, לגבי נכסים פרטיים שלא קשורים למוסך... "ש. האם אתה יודע שהנכסים האלה שאותם הזכרת האם אתה יודע בבעלות מי הם שבגינם שולם שכירות ת. אני יודע שהתשלומים עבור אלי, מה מעבר לזה אין לי מושג..." ובהמשך - "ש. אמרת קודם שאתה לא יודע בבעלות מי הנכסים, אז למה כתבת בסעיף 10 הנכסים הפרטיים שלו. ת. אז אני אתקן, אני לא יודע אם הם בבעלות שלו אבל בטיפולו..." (ראה בעמ' 8-7 לפרוטוקול הדיון). הנה כי כן, אין בעדותו של שלום מזר כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי טיפלה בנכסים פרטיים של הנתבע. כן, הנתבע מבקש מאיתנו לא ליתן כל משקל לעדותו של שלום מזר בשל סכסוך משפטי שהתגלע בין העד לבין הנתבע בעבר בעקבות פיטוריו של שלום מזר. 15.5 לאחר ששקלנו את העדויות ואת יתר הראיות שהובאו בפנינו, אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה בפנינו קיומן של נסיבות מהן עולה כי בינה לבין הנתבע אישית התקיימה מערכת יחסי עובד-מעביד. יתרה מכך, גם אם התובעת היתה מוכיחה את טענתה לפיה התבקשה (והסכימה) על ידי הנתבע לסייע לו בענייניו הפרטיים במסגרת עבודתה כמזכירה במוסך, לא היה בכך כדי לבסס קיומה של מערכת יחסי עובד-מעביד בין הנתבע לבין התובעת. 16. הרמת מסך 16.1 באשר להרמת מסך טוענת התובעת בסעיף 122 לסיכומיה כדלקמן: "יתרה מכך, התנהגותו הנלוזה של הנתבע לכל אורך הדרך, לרבות לאחר הגשת התביעה, מצדיקה, כשלעצמה, את הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין המוסך וחיובו באופן אישי". עוד הפנתה התובעת לע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) - אילת בע"מ ואח'. אולם, הנסיבות בפסק דין זה שונות בתכלית מנסיבות המקרה שבפנינו. 16.2 הרמת מסך נעשית כחריג שבחריגים ורק בנסיבות חמורות לפי סעיף 6 לחוק החברות. אלה לא הוכחו ולא נתקיימו בענין שבפנינו, טענת התובעת לעניין הרמת מסך נותרה טענה בעלמא, כללית וסתמית, ללא התייחסות ממשית לעילות המוכרות באשר להרמת מסך. בנסיבות המקרה, כפי שהוכחו בפנינו, אין הצדקה כלשהי להרמת מסך ההתאגדות. אשר על כן, דין טענות התובעת לעניין הרמת מסך ההתאגדות, להידחות. 17. פיצוי בגין עוגמת נפש התובעת מבקשת מאיתנו לפסוק לה פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לה בשל התנהגות הנתבע כלפיה - מכתב הפיטורים השקרי והמשמיץ, השמצת התובעת בפני בעלי עסק שכנים והסירוב לתת לה פיצויי פיטורים. לאחר ששקלנו את הדברים, לא שוכנעו כי בנסיבות כפי שהוכחו בפנינו, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק מעין זה, באשר נקבע בפסיקה כי פיצוי בגין נזק לא ממוני נפסק רק בנסיבות מיוחדות (ראה לעניין זה: דב"ע נג/3-114,דב"ע נג/3-99 מדינת ישראל - דוד מצגר פד"ע כו 563, דב"ע נד/2-11 יורי גורדון - משרד העבודה והרווחה, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך כז (2), 203, וע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, עבודה ועוד ארצי, כרך לג (61), 32). תביעה זו נדחית. 18. סיכומו של דבר 18.1 הנתבעת תשלם לתובעת סך של 35,290 ₪ פיצויי פיטורים. 18.2 הנתבעת תשלם לתובעת סך של 4,102 ₪ פדיון דמי הבראה. 18.3 הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1,696 ש"ח פדיון חופשה. 18.4 הנתבעת תשלם לתובעת תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.10.02 ועד ליום התשלום בפועל. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ואם לא ישולמו במועד ימשיכו לצבור הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל. 18.5 יתר התביעות הכספיות של התובעת נדחות. 18.5 התביעה כנגד הנתבע מס' 2 נדחית, כך גם התביעה להרמת מסך. בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אם לא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הודעה מוקדמת