קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים לקשיש שנפגע בתאונת דרכים: הרקע 1. התובע גמלאי יליד 10.1.1919, מרחוב ראש פינה 26 בתל-אביב, רכב על אופניו, ביום 24.10.94, בהיותו כבן 76 עת הופל על ידי רכב הנתבעת 1 שפגע בו מאחור, הועף ונפל על הכביש. 2. התובע הובא לחדר המיון בבית החולים ע"ש איכילוב, ושם אובחנו שבר באף, שבר בזרוע שמאל (תעודת חדר מיון, נספח ה' לתצהיר התובע). 3. הנתבעים הודו בחובותם לתאונה (סעיפים 3, 4, לפרק מוסכמות להודעה בדבר המוסכמות ולפלגתאות), ומכאן שהשאלה העומדת לדיון היא שאלת גובה הנזק בלבד. המומחה הרפואי 4. ד"ר חנן טאובר, מנהל המחלקה האורטופדית של בית החולים קפלן ברחובות - מונה על ידי בית המשפט כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ובהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז-1986, המונעות האפשרות מן הצדדים להגיש ראיות רפואיות משלהם. עדות של המומחה הרפואי שהתמנה מטעם בית המשפט, על פי החוק האמור, על דרך חוות הדעת שהוגשה, היא העדות היחידה בתחום הרפואי המונחת בפני בית המשפט; על פי הוראות סעיף 6א' (ב) (1) לחוק הנ"ל, משמונה ד"ר חנן טאובר כמומחה רפואי אין הצדדים רשאים להביא עדות נוספת של מומחה, אלא ברשות בית המשפט. 5. הדגשתי את הדברים הללו, לנוכח העובדה שסיכומי ב"כ התובע שזורים לכל ארכם ציטטות מובאות והתייחסויות לממצאי ומסקנותיו של מומחה התובע בתחום האורטופדי (ד"ר וייס), וכן לניתוח של מסמכים רפואיים שונים מעברו הרפואי של התובע, שהם מסמכים רפואיים אשר בית המשפט לא התיר הבאתם כראיה על מצבו הרפואי של התובע קודם לתאונה. וראה: ת.א. (תל-אביב) 285/87 לוי נ. ציון, צלטנר 660(ג) 2 6. במילים אחרות - ובלשונה של כב' השופטת שטרסברג - כהן: "ההסדר של מינוי מומחים על ידי בית המשפט, בא במקום ההסדר הקודם, שבו נשמרה לכל צד זכות להביא מומחים מטעמו לשם הוכחת מצבו הרפואי של הנפגע, נכותו וכן מגבלותו הפיזית והנפשית של הנפגע שבגינם מבקש הוא פיצוי". וראה: ע.א. 5638/95 מגדל נ. שמיר פד"י מ"ט (4) 865, 870. 7. כך, אף נקבע כי משמונה מומחה רפואי שקבע את נכותו של הנפגע ואת הצרכים הטיפוליים שלו, אין להרשות הגשת חוות דעת פרטית של פזיוטרפיסט אשר מהווה אף היא עדות נוספת של מומחה האסורה בהגשה לפי הוראות החוק, כאשר לצורך הוכחת הצרכים הללו יש לבקש מינוי מומחה רפואי נוסף. וראה: 6706/95 בטוח חקלאי נ. לשם פד"י מ"ט (5) 133. 8. כך גם הבאת ראיות בקשר לצרכי סיעוד של הנפגע כאשר הן ראיות רפואיות מטעם הצדדים, שעה שמונה מומחה רפואי איננה מותרת. עם זאת - מינויו של המומחה הרפואי אינה מונעת מן הנפגע להעיד בעצמו או להביא ראיה חיצונית על קשיו בשל נכותו או להשמיע עדותו של רופא שטיפל בו כל אימת שעדותו אינה בגדר חוות דעת ביחס למצבו של הנפגע. וראה: ע.א. 185/88 אבו ג'עפר נ. אבו ג'עפר פד"י מ"ה (3) 117. 9. טענת התובע ל"גולגלת הדקה" נדחית, לאחר שכל ביסוסה על ראיות רפואיות מטעם התובע שהצגתן לא נתבקשה ולא הותרה, כך - קביעות כגון "אוסטיאופורוזיס שכיחה יותר בקרב נשים ואולם נפוצה גם בקרב גברים מאפינות את הגיל המתקדם ומתפתחת באיטיות בחלוף השנים... אוסטיאופורוזיס גורמת להחלשות של העצמות מאשר אצל אדם צעיר יותר ושאינו סובל ממחלה זו" - הן קביעות רפואיות שבאו בסיכומי התובע וללא כל תימוכין בחוות הדעת הרפואית שבתיק. כך גם הקביעה בסיכומי התובע כי "שבר דחיסה בחוליה 10- d הינו תוצאה ישירה למחלת האוסטיאופורוזיס" קביעה שאינה נתמכת בדבר. הנכות הרפואית עקב התאונה 10. כאמור בחוות דעתו של ד"ר חנן טאובר: התובע נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופניים "ונגרם לו שבר בראש ההומרוס השמאלי". יומיים לאחר התאונה חזר התובע לחדר המיון "והפעם אובחנו שברי דחיסה ב-11- dו- 1,l מפוי עצמות שבוצע ב- 2.11.94 הדגים קליטת יתר בראש ההומרוס השמאלי, ולפי הפענוח - מדובר חד משמעית בשבר... שברי הדחיסה ב-11- dו-1- l לא נגרמו בעת התאונה אלא קודם לכן ובדומה לשבר ידוע ב- 10- l לפי רישום בתיק קופת חולים מיום 23.2.92". 11. במילים אחרות - "פגיעתו של התובע בגין התאונה מיום 24.10.94 הינה תוצאת השבר בכתף שמאל, שבר שהתחבר בעמדה לקוייה והותירה את התובע עם הגבלה ברורה בתנועות הכתף השמאלי". (עמ' 2 לחוות הדעת של ד"ר חנן טאובר מיום 20.11.97) 12. על כן, קבע המומחה הנכבד את נכותו זו של התובע - % 15 לצמיתות, לפי ס.ל. 41(4) (ב) מתקנון המל"ל. 13. בסיכומיו מבקש התובע לטעון כי בתאונה סבל אף מפגיעה בחוליות 11- dו-1- l טענה זו היא טענה העומדת בסתירה לחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט אשר קבע כי המדובר בשברי דחיסה לא שנגרמו בעת התאונה, אלא קודם לכן והם דומים לשבר 10- d הידוע מפברואר .92 הטענה נדחית לאחר שלמומחה בית המשפט הוצגו שאלות הבהרה, והוא לא זומן להיחקר על חוות דעתו אשר לא נסתרה במאומה. 14. יתר על כן בחוות הדעת, מתייחס מומחה בית המשפט לנושא שברי הדחיסה ב-11- dו-11- l וקובע כי "אילו השברים הנ"ל אכן היו טריים (מיום התאונה) הייתי מצפה לקליטת יתר גם שם". 15. על כך נשאל הוא בשאלות ההבהרה, ובהתייחסו לשאלה מהי נכותו של התובע בגין השברים הדחוסים בחוליות שלא עקב התאונה הוא משיב כי: "עבור כל שבר 'דחיסה % 5 נכות רפואית, סה"כ % 9.75 נכות רפואית". בחוות הדעת מתייחס המומחה לשלושה שברים שלוש חוליות שלא עקב התאונה ומכאן שנכותו שאינה קשורה לתאונה היא %14.25. 16. אלא שלמרות זאת - העניק ד"ר טאובר לתובע % 15 נכות לצמיתות בהתייחס לנכות שנגרמה בגין התאונה מיום 24.10.94 כתוצאה משבר בכתף השמאלי שבר שהתחבר בעמדה לקויה, והותירה את התובע עם מגבלה ברורה בתנועת הכתף השמאלית. 17. נכות זו כאמור הוערכה על ידו ב-% 15 לצמיתות לפי ס. ל. 41(4) (ב) מתקנון המל"ל, ואני דוחה את טענת התובע לקביעת שיעור נכות אורטופדית גבוהה יותר לנוכח מחלת האוסטאופורוזיס ממנה הוא סובל לטענתו, בהעדר המומחה מטעם קביעה פוזיטיבית לכך על ידי מומחה בית המשפט. אני מאמצת את חוות הדעת של מומחה בית המשפט, ד"ר חנן טאובר וקובעת כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע בעקב התאונה עומדת על % 15 על פי סעיף 41(4) (ב) לתקנות המל"ל. התובע היה במעקב אצל ד"ר אוטורמסקי וד"ר גורדין, והיה בטיפול פזיוטרפי במשך 6 חודשים (ראה בחוות דעתו של ד"ר טאובר). מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה 18. בחינת מצבו הרפואי של התובע עובר לתאונה מעלה כי התובע סבל מחוליים שונים קשורים או נובעים מן התאונה. 19 א. התובע העיד בבית המשפט כי הוא אושפז בשנת 1984 לניתוח בלוטת הערמונית (עמ' 10שורה 17). לא הוכח כי יש בארוע זה משום תרומה למגבלותיו של התובע עקב פציעתו בכתף בתאונה. ב. אצל התובע אובחנה מחלת הסכרת בשנת 1990(נ/1) כאשר באפריל 96, לאחר התאונה נמצא כי הסכרת מאוזנת נ/2) ג. כאמור, על פי רישומי הכרטיס הרפואי אשר נבדק על ידי מומחה בית המשפט ד"ר טאובר, נגרמו לתובע שלושה שברי דחיסה בשלוש חוליות בעמוד השדרה בגבו עובר לתאונה וללא קשר אליה, נ/ 1מ- 2/92 ובחוות דעת המומחה התיחסות לשבר בחוליה 10-D;11- d ו1-l. ד. התובע התלונן בפני ד"ר טאובר כי יש לו כאבים בצואר, סחרחורת, כאבים בגב תחתון, כל אלה תלונות שאינן קשורות לתאונה על פי חוות הדעת של ד"ר טאובר אותה אני מאמצת. עם זאת, ואפילו תמצי לומר כי מקורם של השברים הנוספים קשור לתאונה - אין חולק כי אלה לא היו מעולם תפקודיים ולא ניכרה להם השפעה כלשהי אם אכן היו קיימים עובר לתאונה. ה. בחודש 9/95, לאחר התאונה התלונן התובע על כאבים בכתף ימין, שלא נפגעה בתאונה נ/1, בחוות הדעת אין המומחה ד"ר טאובר מאזכר פגיעה כלשהי בכתף ימין. ו. התובע עבר ניתוח לב פתוח, לאחר התאונה בחודש אפריל 1996 (נ/2, עמ' 11שורה 15). 20. התובע ובתו שהעידו בבית המשפט ציינו כי בתקופה שלאחר ניתוח המעקפים אשר עבר בהצלחה (נ/2) חש התובע הקלה, ותפקודו ככל שנוגע ליכולת מערכת לב ריאה השתפר באורח ניכר. לבד מגליון הניתוח נ/ 2לא הומצאה כל ראיה בדבר תלונה או טיפול רפואי כלשהו שנתנו לתובע בתחום הקרדיולוגיה לאחר שנת 96. נראה איפא כי התובע אינו סובל עוד מהגבלות בתחום הקרדיולוגי, ושב לתפקד, על פי עדותו זו המקובלת עלי והנתמכת בעדותה של בתו באופן העולה על תפקודו בתקופה הסמוכה עובר לניתוח המעקפים. תפקודו של התובע לפני התאונה 21. על פי עדותו של התובע, עדות בתו וחתנו מאז פרידתו מאשתו, מספר שנים עובר לתאונה ניהל התובע את שיגרת חייו ולרבות משק ביתו, בין מרצון ובין מכורח, באופן עצמאי לחלוטין. התובע נהג לבשל ארוחותיו, לנקות את דירתו ולעשות את מלאכות הבית בעצמו, באופן עצמאי. (סעיפים 7, 8, לתצהיר התובע; עמ' 5 שורה 14; עמ' 2 שורה 13; סעיפים 7-8 תצהיר גבי כהן; סעיף 6 תצהיר אפשטיין) כחלק משגרת חייו, נהג התובע לרכב על אופניו לכל יעד לו נזקק להגיע, לתחומי העיר תל-אביב. 22. כך גם הוכח כי התובע לא היסס לרכב על אופניו מתל - אביב לחולון על מנת לבקר את בתו ומשפחתה. כך גם בעדות חתנו של התובע, מתיחס אף הוא לנושא רכיבת האופניים של התובע עובר לתאונה בעמ' 3 שורה 8. 23. הוכח כי עובר לתאונה עשה התובע שימוש רב באופניו, למרחקים קצרים וגם למרחקים ארוכים ואופניו שימשו אותו כל אימת שחפץ להגיע מביתו ליעד כלשהו. תפקודו של התובע לאחר התאונה 24. סלע המחלוקת העיקרי הוא בשאלת השלכותיה של הפגיעה עקב התאונה באשר למידת תפקודו היומיומי של התובע. לטענת התובע, עסקינן במוגבלות שהנה בפועל הרבה מעבר לנכות הרפואית שנקבעה על ידי המומחה; מנגד - טוענת הנתבעת כי לאחר התאונה חזר התובע לתיפקודו המלא, כפי שהיה עובר לתאונה. 25. לטענת הנתבעת, מעבר לחצי שנה לאחר התאונה, לא השפיעה התאונה כלל על תפקודו של התובע, ועל כן לגירסתה, הפיצוי המגיע לתובע הינו בגין כאב וסבל בלבד, והפסד שנגרם בתקופה של ששת החודשים הראשונים שלאחר התאונה. תפקודו של התובע בתקופה של 6חודשים לאחר התאונה. 26. בששת החודשים הראשונים שלאחר התאנה, היו מגבלותיו של התובע ניכרות באופן שבתקופה זו היה מתקשה מאוד בתפקודו. על פי חוות הדעת של ד"ר טאובר, נראה כי התובע היה מוגבל יותר, בחצי השנה הראשונה שלאחר התאונה ונזקק בתקופה זו לטיפולים פזיוטרפיים. כך מציין המומחה ד"ר טאובר, בחוות דעתו: "סבל בעיקר מכתף שמאל כאבים והגבלה בתנועה, היה בטיפול פזיוטרפי כששה חודשים היה מוגבל מאוד, אפילו לא היה מסוגל להרים קומקום". (עמ' 2 שורה 2) 27. חתנו של התובע, מר אפשטיין הצהיר כי בתקופה הראשונה נהגו אשתו ואחיותיה לבקרו, לעזור לו להתלבש להתרחץ לבשל לו אוכל לשבוע עד 10 ימים (סעיף 9 לתצהיר) (עמ' 2 שורה 7). וכך גם בתו של התובע הגב' כהן אשר דאגה לכל מחסורו של אביה לאחר התאונה ולאור מצבו. הואיל וגב' כהן מטופלת בעצמה בילדים ומתגוררת במרחק מתל-אביב, לא סעדה את אביה מדי יום, ובתקופה מסויימת לאחר התאונה דאגה להפנות לתובע את עוזרות הבית שעבדו בביתה על מנת שתסייענה לתובע ככל שניזקק ואף נשאה בשכרן (סעיף 15 לתצהירה). 28. כך גם לא פורט היקף עבודתן של עוזרות הבית, אומנם העזרה לרחצה והלבשה לא פורטה והתובע לא היה באי כושר ואולם נזקק לטיפולים פזיוטרפיים, מומחה בית המשפט הגדיר את מצבו כמוגבל מאוד באותה תקופה. 29. על כן ראיתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין התקופה של ששה חודשים בהם היה התובע מוגבל ביד שמאל, באופן שנזקק לעזרת המשפחה ולנקיון פעם בשבוע ל- 6 שעות לפי 30 ש"ח לשעה, סה"כ 720 ש"ח, ובסה"כ יש לפסוק לחודש 000, 2 ש"ח. לששת החודשים הראשונים אני פוסקת איפא 000, 12 ש"ח = ( 6x 720 ש"ח)+( 6X280, 1 ש"ח) סכומים אלה נפסקים כשהם משוערכים לסכומים המקובלים בתשלום לעוזרת הבית למועד מתן פסק הדין. תפקודו של התובע בתקופה שלאחר ששת החודשים הראשונים לאחר התאונה ועד סמוך למתן פסק הדין .30 אודה על האמת - כי התרשמתי מן התובע, אשר הוא כיום כבן 80, כי בכושרו הפיסי הצויין, חזר לתפקודו הכמעט המלא, כפי שהיה עובר לתאונה. כפי שציין ב"כ הנתבעת בסיכומיו, ואין לי אלא להסכים עם הדברים - אין טוב ממראה עיניים על מנת לשפוט את אופן תפקודו של התובע כיום. 31. בדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 16.11.98הוקרנה באולם בית המשפט קלטת, אשר עובר לכתיבת פסק הדין שבתי וצפיתי בה במכשיר ההקרנה בביתי. בקלטת רואים את התובע רוכב על אופניו בכביש סואן, לבית הדואר, ומבית הדואר חזרה לביתו. 32. הדרך כוללת שפוע/עליה בכביש, ובכך מודה התובע שנחקר על הדברים. בקלטת נראה התובע רוכב על אופניו לרבות במעלה הרחוב. בדרך חזרה לביתו. כן נראה התובע כשהוא מגיע לבית, הוא מרים את האופניים ברמה בכניסה לבית שהיא תלולה ומשתרעת לאורך מספר מטרים לא מבוטל, אם כי אינני יכולה לקבוע את אורכה לאחר שהדבר לא הוכח בפני. כאשר התובע נראה מרים את אופניו בכניסה התלולה לבית - הוא נראה מחזיק את הכידון ביד ימין ואת הכסא ביד שמאל. 33. עוד נראה התובע מחזיק את הכידון ביד ימין ואת כסא האופנים ביד שמאל תוך שהוא מוליך את האופניים בחצית הכביש, כאשר הוא מרים את האופניים הוא שוב עושה שימוש ביד שמאל, וביד ימין - אוחז בכידון. כזכור - הפגיעה בתאונה היתה ביד שמאל. 34. אין אני מסכימה עם מסקנתו מרחיקת הלכת של ב"כ התובע כי השימוש הזה שעושה התובע ביד שמאל, מלמד באופן הכי ברור כי תפקודו ביד שמאל לא נפגע, וכל התפקודים להם נזקק ליד שמאל לפני התאונה - נשמרו גם לאחר התאונה. הוכת בפני כי התובע מוגבל בתפקודו ביד שמאל, אם כי בשיעור נמוך במחצית משיעור הנכות הרפואית. לנוכח הצפייה בקלטת באולם בית המשפט, נשאל התובע בחקירה הנגדית לגבי הרמת האופנים ביד שמאל שנגעה בתאונה ועדותו היא: "ש. ראו אותך מרים אופנים ביד שמאל. ת. אולי מי שראה חשב שזה צד שמאל". 35. אינני מקבלת את עדותו זו של התובע. כאמור שבתי וצפיתי בקלטת עובר לכתיבת פסק הדין ואין כל ספק בליבי לאחר שהתובע זיהה את עצמו כמי שצולם בקלטת כי הוכח שהתובע עושה ביד שמאל שנפגעה בתאונה שימוש לצרכי הרכיבה באופניו - ללא כל מגבלה, ואולם אין בכך לקבוע כטענת הנתבעת כי לכן הוכח כי לתאונה אין כל השפעה על תפקודיות היד שנפגעה. 36. לפני התאונה - נפרד התובע מאשתו. התובע מתגורר בגפו. בתצהירו, מעיד התובע כי לפני התאונה נהג לערוך סידורים למשק הבית והשתמש באופניו להגיע לבנק, לקופת חולים, למכולת ולפעמים לבקר חברים (סעיף 8). בתצהירו אף מציין הוא כי לאחר התאונה הוא ממשיך לרכב על אופניים למקומות קרובים הסמוכים למקום מגוריו. 37. למעשה לא הוכיח התובע כי קיים הבדל כלשהו בין השימוש אותו עשה באופניו לפני התאונה או כי חל שינוי באורחות חייו כפי שניהל קודם לכן. 38. התובע בעדותו מאשר כי הוא רוכב על אופניו הרבה לאחר התאונה וטוען כי זה החל מלאחר ניתוח המעקפים: "לשוק הכרמל, לקניות לא זוכר בדיוק, בתוך העיר לבית הדואר" וכשנשאל מהם עסוקיו בחיי היום יום משיב: "אני לא עובד. אני נפגש עם חברים. אני נמצא בבית. אין לי עיסוק" 39. לפני התאונה וגם לאחריה, התובע נוהג ברכבו לביקור אצל משפחתו: על פי עדותו לאחר התאונה נוסע התובע ברכבו לבקר את בתו בשוהם אחת לשבוע. לפני התאונה היה מבקר את בתו, גב' אפשטיין שגרה מרחק 20 דקות נסיעה ברכב ממנו, כאשר נהג להגיע אליהם עם רכבו (עמ' 2 לפרוטוקול). 40. לפני התאונה, מעיד התובע כי נהג לרכב על אופניו לבית בתו ונכדיו בחולון. גם בתו העידה על כך. אלא שבחקירתה הנגדית הסתבר כי המדובר באירוע חד פעמי שהיה ב- 91 או ב-92. 41. לשון אחר וכעולה מן העדויות - התובע עושה שימוש באופניו וברכבו, אותו שימוש שעשה לפני התאונה, התובע מבקר בבית בנותיו, נפגש עם חברים עורך סידורים קניות כפי שעשה לפני התאונה. הזקקות התובע - עזרת צד ג' 42. טוען התובע כי בעקבות התאונה הוא מנוע מלשטוף את ריצפת דירתו, לטאטא את הדירה, לנקות אבק, לסדר חפצים לנקות חלונות ותריסים, להזיז רהיטים, כגון : שטיח, שולחן, כסאות, לשאת כבסים רטובים, לתלות ולהוריד כבסים מחבלי היבוש, להציע את מיטתו, לסדר ארון בגדים, לשטוף כלים, להוריד ולהעלות כלי אוכל לארונות המטבח, ועוד פעולות הנדרשות לאחזקת משק הבית. 43. מנגד טוענת הנתבעת - כי הזקקות לעזרה לנקיון ממילא נדרשת לנוכח גילו של התובע, ומצבו הרפואי, ולאו דווקא מחמת הפגיעה בתאונה. בטיעונו זה נתלה ב"כ הנתבעת בעדות שהוכחה כי המאמץ של רכיבה על אופניים המערב את יד שמאל, והרמת האופניים ביד שמאל, מוכיחים כי ידו שמאלית מסוגלת לתפקד בכל עבודות הנקיון. 44. ולא היא - שכן עניינה של הפגיעה הינו שבר מרוסק בחיבור עצם הזרוע לעצם הכתף, ומכאן המגבלה להרמת היד מעבר לגובה מסוים. מכאן שאני מקבלת כי חרף יכולתו של התובע לרכב על אופניו ואף להרים את כסא האופניים במעבר חציה, אין בזה כדי לשלול את טענתו בדבר אי יכולתו לבצע את כל מטלות הנקיון ואחזקת משק הבית שלו. 45. התובע מעיד כי הוא מעסיק עזרה (עמ' 13). כשאני לוקחת בחשבון את מצבו הרפואי שלא עקב התאונה קרי נתוח לב פתוח שעבר, מצב לאחר שלושה שברים בחוליות גב, סכרת, כאבי צוואר וגב, וגילו המתקדם מחייבים את המסקנה שהעסקת העוזרת אינה קשורה במלואה לתאונה משום שהפגיעה שגרמה התאונה הוכחה כמשפיעה בצמצום על תפקוד יד שמאל של התובע. אין ספק בליבי כי התובע היה מעסיק בדיוק אותה עזרה גם אלמלא התאונה, וללא קשר אליה. עם זאת - ומאחר ולא נסתרה עדות התובע בדבר כי יכולתו לבצע את כל מטלות הנקיון ואחזקת משק הבית לנוכח נכותו, אני רואה המקום לפסוק לו % 7.5 משיעור הנכות הרפואית, כשאני מתחשבת בעובדה שהתובע יכול להרים דברים (כגון כסא האופנים), אולם לא הוכח כי הוא מסוגל להרים את ידיו. 46. על כן, בהתחשב בעלות שעת עבודה של עוזרת הבית בסך 30 ש"ח לשעה (כולל תשלומי המל"ל בשיעור %12), אני מעמידה את עלות השתתפות הנתבעת בעזרת צד ג' עוזרת הבית על % 7.5 כדלקמן: לעבר: 916,2 = 54חודשים לעבר x 4פעמים בחודש x 6שעות לשבוע x % 7.5 x 30 ש"ח. לעתיד: הואיל והתובע הוא כבן 80 ותוחלת החיים עומדת על 7 שנים נוספת יהא החישוב של השתתפות הנתבעת בהוצאות עזרת צד ג' לתובע: 536,4 = 84 חודשים x 4 פעמים לחודש x 6 שעות לשבוע x % 7.5x 30 ש"ח סה"כ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד : 452, 7 ש"ח = 536, 4 ש"ח + 916, 2 ש"ח המל"ל 47. התובע אשר לא הסתפק בעזרת בני משפחתו, פנה למוסד לביטוח לאומי בבקשה לקבלת עזרה בבית ובקשתו נדחתה. הטעם שבשלו לא נתקבלה בקשת העזרה של התובע לא הובהר ומכאן שאינני קובעת לענייננו כטענת ב"כ הנתבע כי העובדה שהבקשה נדחתה היא משום שהמוסד לביטוח לאומי לא ראה מצב מצדיק מתן עזרה. בנקודה זו לא אכריע בהעדר תשתית עובדתית מלאה ואינני רואה לזקוף את דחיית הבקשה לחובת התובע או לזכותו, כמי שביקש לעשות לצמצום הנזק. 48. את טענת ב"כ התובע כי "משרד העבודה הכיר בחומרת הפגיעה של התובע ומצאו זכאי להעסיק עובדת פיליפינית ברשיון". טענה זו אין לה על מה שתסמוך לנוכח הוראות סעיף 32לחוק שירות התעסוקה תשי"ט- 1956והתוספת השניה (תקון תשל"א). ניידות 49. התובע נוהג כאמור לרכב על אופניו. לא הכוח כי הדבר קשה עליו מבעבר. התובע עושה שימוש ברכבו הפרטי. לא הוכח כי לא עשה שימוש ברכבו הפרטי עובר לתאונה או כי כל שינוי בהיקף השימוש, פרט לעובדה שהתובע ציין כי הרכב ישן מאוד ועלות החלפת חלפים בו יקרה מאוד, ולא כדאית. 50. לא הוכח כי התובע עושה שימוש במוניות כלל ועיקר. 51. כאמור - הקלטת שהוצגה בבית המשפט מדברת בעדה, העובדה שרשות הרישוי לא מצאה לנכון לפסול את התובע מלנהוג ברכב פרטי לאחר התאונה - כל אלה מצביעים על העדר ירידה בתפקודו של התובע מבחינת ניידותו לעומת התקופה שקדמה לתאונה. מכאן שאין כל מקום לאמוד את ראש נזק הניידות, כטענת התובע. הפגיעה בתחום הפה והלסת 52. בעת התאונה - נפגע התובע פגיעה ניכרת בפניו ובלסת. התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפה והלסת, ד"ר ברק, אשר בהתאם לה אני פוסקת לתובע 000, 9 ש"ח בגין תותבת-על כולל הכנות של השיניים המאחזות והשתלים. 53. התותבת טובה ל- 8 שנים (על פי תשובות ההבהרה של ד"ר ברק), ולתובע תוחלת חיים בת 7 שנים . סך 000, 9 ש"ח משוערך להיום - 744, 9 ש"ח. 54. אני דוחה את טענת התובע בסיכומיו, כי אין די בהתקנת "גשר על גשר" ויש צורך בשיקום הלסת, באשר טענה זו היא בסתירה לקביעתו של מומחה בית המשפט, ד"ר ברק כי התובע זקוק להתקנת גשר תותב על גדמי השיניים הקיימים. כאמור בחוות דעתו: "לאחר הפגיעה בגשר והסרתו, ועקב המצב של השיניים התומכות אותו 2, 11, והשתל 23 אשר סביבו ספיגת עצם מתקדמת ביותר, שאינה קשורה עם התאונה, לא ניתן לבצע גשר חדש, ולכן בוצעה תותבת שלמה. לצורך החזרת התפקוד התקין יש לבצע "תותבת על" אשר תשען על שני השתלים ועל גדמי שלוש שיניים. תותבת כזו תהיה יציבה לחלוטין, בדומה לגשר קבוע". 55. טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי אי התקנת גשר חדש במקום הגשר שנפגע הוא טיפול לא נכון נטענת ללא כל בסיס ראייתי. ד"ר ברק קבע כי התקנת גשר חדש במקום זה שנפגע בתאונה - לא אפשרית כדרך של טיפול במקרה של התובע. גם הרופא שטיפל בתובע, לא ביצע גשר במקום הגשר שנפגע, אלא התקין תותבת. מומחה בית המשפט, ד"ר ברק קובע דרך של שיקום הפה כאשר המניעות לבצע את הגשר החדש נובעת בחלקה גם ממצב שלא קשור לתאונה. 56. כך גם אני דוחה את טענת התובע להחזר ההוצאה של התותבת שהותקנה בפיו לאחר שטענת עלות התותבת בסך 000, 5 ש"ח לא הוכחה כלל. מומחה בית המשפט, ד"ר ברק, לא ראה מקום להתייחס להוצאה של התותבת בנפרד, והוא אף לא נשאל על כך. הוצאות רפואיות אחרות 57. התאונה דעסקינן - היא תאונת דרכים ומכאן שמלוא הטיפולים הרפואיים, פרט לטיפולי השיניים, ורכישת תרופות ואביזרים אמורים להשתלם על ידי קופת חולים בהיותם כלולים בסל הבריאות. התובע לא הציג כל ראיה על הוצאות שהוציא מעבר ל"סל הבריאות". מעבר לכך, התובע לא הציג ראייה כלשהי על הוצאות שהוציא והן כלולות בסל הבריאות. לפיכך נדחית הטענה. עדויות החוקרים 58. מקבלת אני את מלוא טענותיו של ב"כ התובע ככל שהן מתייחסות לעדות החוקר רוזינר, ואומר מייד כי לא ייחסתי אפילו משקל נוצה לעדותו. אין כל משמעות לעדותו של החוקר רוזינר שראה לדבריו את התובע "כשהוא מצודד עם צוארו בחופשיות ולא ראיתי מגבלה" (נ/ 4 סעיף 6). זוהי עדות שבמומחיות ואין לה מקום. 59. עד זה לא ערך כל תמליל מפגשתו עם התובע, והתברר בחקירתו הנגדית כי התרשמויותיו נולדו לראשונה בדו"ח החקירה המודפס שנערך במשרד החקירות (עמ' 26 שורה 17 ואילך). בחקירתו בבית המשפט הודה החוקר כי השיחה לא הוקלטה ואף לא זכר אם נרשמה, ואם כן נרשמה, על פי עדותו, התמליל הושמד. 60. החוקר האחר - מר אורן שגיב - עדותו היא צילום התובע בקלטת - כאשר זמן הצילום הנו שלוש דקות (עמ' 21 ש' 25) התוספת בעדותו של עד זה בדבר היות העליה תלולה איננה שגויה. זאת אני קובעת לאחר צפיה חוזרת ונשנית מקום לקבל את טענת ב"כ התובע למחיקת חלקים מעדות העד שגיא. לאור המסקנות אליהן הגעתי ביחס לעדות החוקרים לא ראיתי להעתר לבקשת ב"כ הנתבעת לחייב את התובע בהוצאות החוקרים על פי שומת רשם בית המשפט. כאב וסבל 61. לתובע שהוא בן 80 נקבעו % 15 נכות רפואית (עפ"י מוסכמות 5 ו- 6 לכתב מוסכמות ופלוגתאות מטעם הצדדים) (ללא אשפוז) ולפיכך הינו זכאי בגין ראש נזק זה בהתאם להוראות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נוק ממון) התשל"ו - 1976 לפצוי בסך - 722, 12 ש"ח. נכויים 62. מסכום הפיצויים - יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בסך 000, 11 ש"ח ביום 7.4.95 (בהסכמת ב"כ הצדדים עמ' 16 ש' 25- 29) ואשר ערכו דהיום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך: 715, 17 ש"ח. מסכום הפיצויים יש לנכות את התשלום התכוף. סוף דבר 63. אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע פיצויים בגין נזקיו מהתאונה בהתאם לסכומים שנפסקו בפסק הדין כדלקמן: עזרה לצד ג' (ב- 6 חודשים ראשונים) 000, 12 ש"ח. עזרה לצד ג' (לאחר 6 חודשים) 452, 7 ש"ח. כאב וסבל 722, 12 ש"ח. טיפולי שיניים 744, 9 ש"ח. סה"כ 918, 41 ש"ח. בנכוי תשלום תכוף 715, 17 ש"ח. כמו כן ישלמו הנתבעים, הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בסך של 000, 6 ש"ח, בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.פיצוייםתאונת דרכים