א) מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין בפני תובענה שעיקרה תשלום חיובי מע"מ ופיצויים מוסכמים מראש בגין הפרה נטענת של הסכם מכר. 1) בכתב התביעה בסדר דין מקוצר שהגישה התובעת נגד הנתבע נטען כי בעלי הדין התקשרו ביום 24.10.00 בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") לפיו התחייב הנתבע לרכוש מן התובעת חלקים בלתי מסוימים במקרקעין הקבועים כחלקה 42 בגוש 190 (להלן: "הממכר") ולשלם לתובעת בגין הממכר סך של 800,000 דולר בתוספת מע"מ כדין ובסה"כ 944,000 דולר. 2) לגרסת התובעת בכתב תביעתה לא עמד הנתבע בהתחייבותו, ושילם לה תשלומים המסתכמים בסכומם הכולל לסך של 796,294 דולר בלבד. לטענת התובעת הנתבע חייב לה את הפרש המחיר המוסכם בסך 139,706 דולר ומשלא שילמו, חרף פניות חוזרות ונשנות, היפר את ההסכם בהפרה יסודית. 3) התובעת טוענת כי הפרתו היסודית של ההסכם על ידי הנתבע, מזכה אותה בתשלום סכום הפיצויים המוסכמים שנקבע בהסכם בסך של 80,000 דולר, אשר בהיווספו ליתרת המחיר שטרם שולם, מזכה אותה בתשלום בסך 219,706 דולר ומכאן תביעתה לחיוב הנתבע בסכום זה ששוויו במועד הגשת התביעה עומד ע"ס 977,690 ש"ח. 4) הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן ובתצהיר התומך בה טען כי סכום המע"מ למועד כריתת ההסכם עמד על 17% וכי חישוב סכום התביעה על ידי התובעת המתבסס על מע"מ בשיעור 18% בטעות יסודו. 5) לעיצומם של דברים טען הנתבע כי כמתחייב מהוראות ההסכם שילם את תשלומי התמורה לידיהם הנאמנות של עוה"ד פרקש ושפייר וכי בנוסף לתשלומים ע"ח תמורת הממכר, בסכום כולל של 690,442 דולר, שילם "לצורך הבטחת האינטרסים שלו על פי ההסכם", גם תשלומי חובה שחלו על התובעת בסכום כולל של 111,340 דולר. מכאן שלגירסתו שילם הנתבע לתובעת ובעבורה סכום כולל של 801,782 דולר. 6) הנתבע הוסיף וטען כי לא נדרש לשלם את יתרת התמורה אלא נהפוך הוא: דרישתו לקבל קבלות ו/או חשבוניות מס הדרושות לו "כעוסק" - לא נענו, ובכך הפרה התובעת את ההסכם. הנתבע כפר בטענה כי היפר את ההסכם בהפרה יסודית וכי בהינתן כי שילם את מלוא מחיר הממכר (ללא מע"מ) לא היפר את ההסכם כלל ועיקר. 7) יתר על כן, לשיטתו, במועד כריתת ההסכם לא ראו הוא והתובעת את "מחדל" אי תשלום המע"מ כהפרה יסודית המזכה את התובעת בתשלום הפיצוי המוסכם. הנתבע הוסיף וטען כי התובעת היא שהפרה את ההסכם בהפרת חובת גילוי ובאי העברת הממכר על שמו. 8) במהלך הדיון בבקשת הרשות להתגונן (להלן: "בר"ל") הנתבע נחקר על תצהירו, ובעלי הדין הגישו סיכומים. בהחלטתו מיום 16.5.05 קבע בית המשפט כי תינתן לנתבע רשות להתגונן בסוגיות כדלקמן: (1) טענתו לפיה גם התובעת הפרה את ההסכם באי מתן חשבוניות לנתבע באופן המחייב אותה לשלם לנתבע את הפיצוי המוסכם - טענת קיזוז. (2) הפחתת סכום הפיצויים המוסכם הקבוע בהסכם, תוך בחינת סבירותו בעת כריתת ההסכם. (3) המחלוקת לעניין חישוב הסכומים ששולמו על ידי הנתבע. ב) דיון וממצאים 1. תשלום התמורה בגין הממכר בנושא זה חלוקים בעלי הדין בשתי סוגיות כדלקמן: (1) ערכם הדולרי של התשלומים השקליים ששילם הנתבע. (2) מעמדם של תשלומי המע"מ. 1. 1 אשר לערכם הדולרי של התשלומים 1. 1 1 הנתבע טען כי מסר למס הכנסה ביום 19.7.01 בעבור התובעת שיק ע"ס 431,975 ש"ח שזמן פירעונו ליום 30.9.01. לגרסת הנתבע זמן הפירעון של השיק נקבע כך מסיבות התלויות בהסדר לפירעון החוב (סעיף 4 (ג) לתצהיר הבר"ל), אלא שגרסה זו לא הוכחה בפני ומכל מקום אין חולק כי השיק נפרע רק ביום 30.9.01, שאז שוויו הדולרי עמד ע"ס 99,190 דולר ולא כגרסת הנתבע סך 102,729 דולר. 1. 1 2 התובעת הסכימה כי סה"כ הסכום השקלי ששולם על ידי התובע ביום 30.9.01 עמד ע"ס 469,475 ש"ח (פיסקה 2(ג) ו- 3 לסיכומיה) מכאן שסה"כ השווי הדולרי של סך 469,475 ש"ח מסתכם לסכום של 107,801 דולר. כמו כן הסכימה התובעת בסיכומיה כי שווה הערך הדולרי של הסכום בסך 1,000,000 (מיליון ש"ח) ששולם ע"י הנתבע ביום 24.10.00 הינו 240,442 דולר (סעיף 3 לסיכומי טענותיה). 1. 1 3 המסקנה המצרפית היא כי בסוגיית הפרשי השער, הדין הוא עם התובעת וכי סה"כ תשלומי הנתבע בגין הממכר לתובעת ו/או בעבורה (תשלומי חובה), הסתכמו לסכום של 798,243 דולר בלבד, מכאן שיתרת חוב הנתבע בגין תשלומי הממכר (ללא מע"מ) עומד על 1,757 דולר. 1. 2 מעמדם של תשלומי המע"מ 1. 1 2 בסעיף 5א להסכם נרשם: "בתמורה למילוי התחייבויות המוכרת כלפי הקונה על פי הסכם זה, מתחייב הקונה לשלם למוכרת סך בש"ח השווה ל- 800,000 דולר ארה"ב ובתוספת מס ערך מוסף כדין". 1. 2 2 בסעיף 5ה נרשם: "לכל תשלום ע"ח התמורה יתווסף מס ערך מוסף כדין לפי השיעור שיהיה בתוקף במועד התשלום. כנגד התשלום תמסור המוכרת לקונה חשבונית מס כדין". 1. 2 3 הגם שאין חולק כי חובת תשלום מע"מ חלה על התובעת, כמוכר המקרקעין (סעיף 16(1) לחוק מס ערך מוסף תשל"ו-1976), רשאית הייתה המוכרת, כפי שעשתה, להעביר את הנטל הכלכלי של התשלום על כתפי הנתבע ומכאן שסכום התמורה שעל הנתבע לשלם לתובעת כולל הן את מחיר הממכר והן את סכום המע"מ בגינו באופן שלכל תשלום המשולם ע"ח התמורה - היה על הנתבע להוסיף לתובעת את סכום המע"מ הגלום באותו תשלום. כוונה זו עולה בבירור מנוסח סעיפי ההסכם שצוטטו לעיל. 2. תרוצי הנתבע לאי תשלום המע"מ 2. 1 הנתבע לא חלק על העובדה כי לא שילם לתובעת את סכומי המע"מ. בתצהיר עדותו טען הנתבע כי לא שילם מע"מ באשר התובעת לא נתנה לו כל קבלה ו/או חשבונית מס בגין התשלומים שביצע (סעיף 4(ו) לתצהירו). על כך חזר בעדותו (עמ' 17 לפרוטוקול) תוך שהוסיף כי חשש גם מן העובדה שהתובעת הייתה במצב של פשיטת רגל (שם בעמ' 16). 2. 2 עדותו של הנתבע אינה משרה אמינות יתר בלשון המעטה; טענתו לפיה לא קיבל מן התובעת קבלות (להבדיל מחשבוניות מס) על תשלום התמורה - הוכחה כגרסה בדויה בעדותו של עוה"ד פרקש (בעמ' 9 - 8 ומוצגים נ/1-נ/2) ועדותה של עו"ד שפייר (בעמ' 10 לפרוטוקול והמוצג נ/3). מעדותו של עו"ד פרסיק, מי שייצג את הנתבע בעסקת הרכישה של הממכר עולה כי הנתבע היה מודע באופן רציף ובזמן אמת לדרישות התובעת כי ישלם את סכומי המע"מ (שם בעמ' 14). עו"ד פרסיק אף העיד כי הנתבע טען כל העת שידאג להמציא חשבונית עצמית (שם בעמ' 14 שורות 4 - 3 וכן 18 -17). 2. 3 לא זו אף זו: במסגרת חקירתו בשלב בירור הבר"ל אישר הנתבע את גרסת התובעת לפיה נלווה למנהל התובעת לפגישה במשרדי מע"מ, אך הודה: "לא שילמנו את המע"מ כי ניסינו לפתור את העניין בחשבונית עצמית... אין לי שום בעיה להוציא חשבונית עצמית" (שם בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בבר"ל). בעדותו בפני טען הנתבע: "חשבונית עצמית לא הוצאנו כי זה היה אמור להיות בתיאום; בהתחלה ניסינו וזה לא הסתדר" (עמ' 16 שורות 21 - 19). לעומת זאת בהמשך עדותו הוא גורס: "לא העברתי את השיק של המע"מ כי הוא (התובעת - מ.ב.ח.) לא הוציא חשבוניות אם הוא היה מוציא חשבוניות, הייתי מוציא שיק (שם בעמ' 17 שורות 1 - 3). 2. 4 לבקשת ב"כ הנתבע הוריתי על המצאת תעודת ציבור בעניין מזכר המתעד פגישה במשרדי מע"מ אשר במהלכה העלה הנתבע בקשה לשלם את סכום המע"מ בעצמו (עמ' 18 לפרוטוקול). תעודת הציבור שנשלחה על ידי הגובה הראשי במשרדי מע"מ ברמלה מעידה כי אין כל תרשומת המאששת את גרסת הנתבע בענין זה (תע"צ מיום 29.6.06). 2. 5 הממצאים העולים מן המקובץ עד כאן הינם כדלקמן: 2. 5 1 בין אם התכוון לכך הנתבע ובין אם לאו אין חולק כי לא הסדיר את תשלום המע"מ באמצעות חשבונית עצמית. 2. 5 2 הנתבע היה מודע לדרישות חוזרות ונשנות של התובעת שהופנו כלפיו לשלם את סכום המע"מ אך נמנע מלעשות כן, ולמעשה לא התייחס כלל ועיקר למכתבי הדרישה (עדותו בע"מ 17 שורות 12 - 13). 3. חיובים שלובים 3. 1 בסיכום טענותיו טען הנתבע כי חובת התשלום של המע"מ על ידו מחד גיסא ומסירתה לידיו של חשבונית מס כדין מאידך הינם בגדר חיובים שלובים שיש לבצעם בד בבד כמתחייב מהוראת סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"), שם נקבע: "המועד לקיומו של חיוב נדחה: (1) ... (2) ... 3) אם על הצדדים לקיום חיוביהם בד בבד - כל עוד הנושה אינו מוכן לקיים את החיוב המוטל עליו". 3. 2 לטעמו של הנתבע, התובעת לא הוציאה לו חשבונית מס ולכן לא שילם לה את סכום המע"מ. טענה זו בלבושה המשפטי לא הועלתה במסגרת נימוקי הבר"ל. הגם שבמהלך חקירתו בדיון הבר"ל הצהיר הנתבע "אני מוכן לשלם את המע"מ רק תן לי חשבונית" (שם, בעמ' 3). על גילוי דעת זה ניתן לומר כי הוא בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי שכן הנתבע גילה מוכנות לשלם מע"מ רק לאחר שהתובעת הגישה נגדו תביעה; להגשת תביעה זו קדמה שורה ארוכה של מכתבים ששוגרו לנתבע ו/או לפרקליטו ובהם נכללה דרישה לשלם את סכום המע"מ לתובעת או להסדירו בחשבונית עצמית (מכתב התובעת לנתבע מיום 21.12.00, ומכתב ב"כ התובעת לב"כ הנתבע מיום 18.6.01 - צורפו בהתאמה כנספחים א' ו-ז' לתצהיר אלי שלוש מטעם התובעת). אין חולק בפני כי הנתבע לא הגיב כלל ועיקר על פניות אלו. 3. 3 יתר על כן, סכומי ההפקדות ששולמו על ידי הנתבע לחשבון הבנק ו/או לידי עו"ד פרקש (829,400 ש"ח ביום 26.10.00 וסך 1,022,750 ש"ח ביום 17.12.00, נ/1, נ/2 בהתאמה - כעדותו של עו"ש פרקש בעמ' 8), מייצגים את התשלומים שנקבעו בסעיף 5(ב)(1)(2) של ההסכם ללא מרכיב המע"מ. טענתו של הנתבע לפיה הציע לשלם את סכום המע"מ נטענה איפוא מן השפה לחוץ וללא כל בסיס בחומר הראיות. טענתו האחרת לפיה ניסה להסדיר את תשלום המע"מ באמצעות חשבונית עצמית לא עומדת במבחן התוצאה. 3. 4 מסקנתי הינה איפוא כי לא זו בלבד שהנתבע לא הוכיח כי גילה נכונות מעשית (כוונה ויכולת גם יחד) לקיים את חיובו כלפי התובעת, דהיינו לשלם את סכום המע"מ אלא שלא עלה בידו גם להוכיח את הרכיב החיוני המובנה בסעיף 43(א)(3) לחוק החוזים לפיו התובעת (הנושה) לא הייתה כביכול מוכנה לקיים את החיוב המוטל עליה, קרי: להוציא חשבונית מס. 4. אי תשלום המע"מ - הפרה יסודית של ההסכם על ידי הנתבע 4. 1 קבעתי לעיל כממצא כי הבחינה המצרפית של ס"ק (א) ו-(ה) לסעיף 5 של ההסכם מנביעה כי בעלי ההסכם ראו בתשלום המע"מ חלק בלתי נפרד מחובת תשלום התמורה ע"ח הממכר. בסעיף 14 להסכם נקבע: "א) מוסכם כי הפרת הוראות הסעיפים 4,5 ו-7 להסכם זה תהווה הפרה יסודית של ההסכם אשר תקנה לצד המקיים את כל הזכויות העומדות לו על פי כל דין ו/או הסכם זה... ב) היפר אחד הצדדים הסכם זה הפרה יסודית, יהיה הצד המקיים זכאי לקבל מן הצד המיפר פיצויים קבועים ומוסכמים מראש אשר נקבעו על ידי הצדדים לאחר הערכה זהירה לסך השווה ל- 80,000 דולר וזאת ללא צורך בהוכחת נזקו. ג) ... 4. 2 על יסוד הממצאים שקבעתי לעיל ברי כי באי-תשלום המע"מ הנתבע הפר את ההסכם בהפרה יסודית המתניעה את זכותה של התובעת לגבות את הפיצוי המוסכם. הנתבע טען בפני כי סכום הפיצוי המוסכם נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה ולפיכך יש להפחית את סכום הפיצוי עד כדי אפס. טענת הנתבע הינה בבחינת בבואה מדויקת למדי של הוראת הסיפא לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א (להלן: "חוק התרופות") אלא שמטעמים השמורים עימו התעלם הנתבע מהוראות הרישא של אותו סעיף שם נקבע: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים (להלן: "פיצויים מוסכמים") יהיו הפיצויים כמוסכם ללא הוכחת נזק..." 4. 3 במסגרת הדיון בבר"ל הודה הנתבע כי קרא את ההסכם טרם חתימתו, הסכים כי ההסכם נערך בהערכה זהירה ואף הסכים כי פיצוי מוסכם של 10%, הוא סטנדרטי בעסקאות מקרקעין (שם, בעמ' 4 לפרוטוקול הדיון בבר"ל). עו"ד שפייר אישרה בעדותה את מודעות בעלי הדין לסכום הפיצוי המוסכם, ללא כל הערה מצידם, כ-10% מסכום העיסקה (עמ' 10 לפרוטוקול). 4. 4 לא עלה בידי הנתבע לשכנעני כי התקיימו הנסיבות המצדיקות הפעלת שיקול דעתו של בית המשפט להפחתת סכום הפיצוי. חומר הראיות שבפני מעלה כי הנתבע התעלם לחלוטין מפניות התובעת ודרישותיה לתשלום מע"מ וכי טענותיו בדבר כוונתו להוציא חשבונית עצמית לא עמדו במבחן התוצאה במקרה הטוב, או שהיו מלכתחילה בבחינת עורבא פרח, במקרה הרע. 4. 5 אין חולק כי חובת תשלום המע"מ חלה מבחינת חוק מס ערך מוסף על התובעת, אולם זו רשאית, כפי שעשתה במסגרת ההסכם, להבטיח את תשלומו על ידי הנתבע באופן שיאפשר לה לעמוד בהתחייבותה כלפי מנהל מע"מ, ללא הפסדי מימון הנובעים "מחילוץ" תשומות המע"מ מתוך הכספים ששולמו ע"ח הממכר. נחה דעתי כי בעלי ההסכם היו מודעים לחשיבות הנודעת לתשלומם במועד של כל התשלומים להם התחייב הנתבע ובכלל אלו תשלומי המע"מ תוך ששיוו לנגד עיניהם את הנזק העלול להיגרם לתובעת כתוצאה מאי תשלום במועד. 4. 6 ההלכה הפסוקה גורסת כי ככלל, התערבות בית המשפט בסכום הפיצוי המוסכם היא מצומצמת וכי "כל עוד קיים יחס סביר כלשהו ולו גם דחוק משאירים את הפיצוי הכספי בתקפו (ע.א. 300/77 רוזנר נ. בנייני ט.ל.מ, פד"י לב(3) 682 (בעמ' 686)). ב"כ הנתבע ביקש בסיכומיו לטעון כי הנזק שנגרם לתובעת מתמצה באי תשלום סכומי המע"מ ומכאן שיש לגזור את סכום הפיצוי המוסכם רק מסכום המע"מ בסך 136,000 דולר. אין בידי לקבל טענה זו. 4. 7 המבחן הקבוע בסעיף 15 לחוק התרופות אינו מתחשב בנזק אשר נגרם בפועל כפי שמתברר בדיעבד עקב ההפרה, כי אם בנזק שניתן היה לצפותו מראש בשעתו בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה מן הסוג שאירעה בפועל (ראו ע.א. 539/92 מטלוב נ. זיזה, פד"י מח(4) 89; עמדה זו צוטטה תוך הסכמה ב-ע.א. 4630/04 קניונים ונכסים בע"מ נ. בני יעקב נדל"ן (טרם פורסם). 4. 8 בענייננו הנזק שנגרם לתובעת נובע הן מן המחדל שבאי תשלום יתרת תשלומי המכר (בסך 1,757 דולר) ובנוסף לכך אי תשלום סכום כלשהו מסכומי המע"מ (בסך של 136,000 דולר). מעבר לכך נגרם לתובעת נזק בסכום של כ-300,000 ש"ח עקב הצטברות ריבית וקנסות (ראו: סעיף 8 לתצהיר שלוש מטעם התובעת, שלא נסתר בעדותו). לטעמי יש לראות גם בסכומי הריבית והקנסות תוצאה מסתברת של ההפרה בעת כריתת ההסכם. בנסיבות אלו איני רואה עילה להתערב בסכום הפיצויים המוסכמים ובכלל זה איני רואה מקום להעמיד את סכום הפיצוי המוסכם על שיעור של 10% מגובה סכום המע"מ בלבד, כפי שביקש הנתבע. ג. סוף דבר 1) אני מקבל את התביעה במלואה (בכפוף לתיקון המפורט בסעיף 12 לסיכומי התובעת והמתייחס להפרשי השער) ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 969,018 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין על סכום זה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 2) לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 30,000 ש"ח. הודעה זכות הערעור. חוזהמיסיםמע"מ (מס ערך מוסף)