1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשלום אובדן הכנסה בתקופת ההיריון ולאחריה, פיצויים עונשיים בגין אי קיום שימוע, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית ודמי הבראה, בסך כולל של 194,409 ₪. 2. התובעת טוענת בתביעתה כי עבדה אצל הנתבעת בתפקיד מוכרת בחנות נעליים הממוקמת בעיר נתיבות, מיום 27/4/10 ועד ליום 29/6/11, ופוטרה מעבודתה מחמת היריונה ללא מתן היתר מאת הממונה בניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן: "חוק עבודת נשים) ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1958 (להלן: "חוק השוויון"). 3. הנתבעת הכחישה את טענות התובעת וטענה כי התובעת התפטרה מעבודתה, כאשר לא התייצבה לעבודתה, באמצע חודש 6/11, ומבירור שנערך עימה הודיעה התובעת כי החליטה לעזוב את העבודה מרצונה. עוד ציינה הנתבעת כי עובדת היותה של התובעת בהיריון, כלל לא עמדה על הפרק והסיבה לסיום העבודה הייתה עזיבת התובעת מרצונה, ככל הנראה בשל בעיות אישיות. הרקע העובדתי וטענות הצדדים 4. התובעת אם ל-3 ילדים, עבדה אצל הנתבעת בתפקיד מוכרת החל מיום 27/4/10. 5. הנתבעת הינה חברה המפעילה חנויות לממכר נעליים, ובין השאר הינה בעלת חנות לממכר נעליים בעיר נתיבות. 6. ביום 29/6/11, במהלך בדיקה אצל רופאת נשים אובחן כי התובעת נמצאת בשבוע ה-12 להיריונה (נספח א' לכתב התביעה). 7. התובעת שהתה בתקופת מחלה החל מיום 31/5/11 ועד ליום 3/6/11. כמו כן, קיבלה התובעת אישורי מחלה עבור התקופה שמיום 26/6/11 ועד ליום 30/6/11 וכן מיום 3/7/11 ועד ליום 26/7/11 (נספח ב' לכתב התביעה). תמצית טענות התובעת 8. התובעת טוענת כי באותו המועד בו התגלתה העובדה כי היא בהיריון (29/6/11), פיטר אותה מר הרוש, וזאת לאחר שהתובעת הודיעה לו על עובדת היותה בהיריון, כאשר מר הרוש הורה לגב' מורן אלקרט (להלן: "מורן"), גיסתה של התובעת, אשר עבדה עימה בחנות, להתקשר אליה ולהודיע לה שהיא מפוטרת. לטענת התובעת, ביקשה ממורן לדבר ישירות עם מר הרוש והודיעה למר הרוש שאסור לו לעשות כך, אולם מר הרוש ענה לה "אני לא רואה את החוק" (סעיפים 6-8 לתצהיר התובעת). 9. אליבא דתובעת, על פי יעוץ משפטי שקיבלה, פיטוריה על ידי הנתבעת נעשו בשל עובדת היותה בהיריון, ולפיכך הינם מנוגדים לחוק עבודת נשים וחוק השוויון. 10. התובעת תובעת פיצויי פיטורין, לרבות שכר עבודה עד ליום הלידה בפועל (16/1/12), שכר עבודה בגין 60 יום לאחר חופשת הלידה, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, פיצויין בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ובניגוד לחוק השוויון ופיצויים עונשיים בשל אי עריכת שימוע. תמצית טענות הנתבעת 11. בפיה של הנתבעת גרסה שונה בתכלית. הנתבעת טוענת כי התובעת לא התייצבה לעבודה, באמצעו חודש 6/11, ומבירור שנערך עימה הודיעה התובעת כי החליטה לעזוב את העבודה מרצונה. לתובעת היו בעיות מבית עם בעלה והם שעמדו ביסוד החלטתה לעזוב את מקום עבודתה, מבלי להודיע על סיום עבודתה ומבלי לאפשר לנתבעת למצוא עובדת אחרת אשר תחליף אותה ותאפשר פעילות החנות. עובדת היותה של התובעת בהיריון, כלל לא עמדה על הפרק והסיבה לסיום העבודה הינה התפטרותה של התובעת וזאת בשל רצונה לסיים עבודתה, בשל נסיבות אישיות כאמור. 12. לטענת הנתבעת, התובעת פנתה לאחר מספר חודשים בהם לא התייצבה לעבודה ודרשה זכויותיה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, על אף שכלל לא פוטרה. רק אז, כחודשיים לאחר שעזבה, תלתה התובעת היעדרותה בחופש מחלה שניתן לה בשל היריונה, אך גם בחלוף תקופת המחלה לא שבה התובעת לעבודה. עוד טענה הנתבעת כי התובעת אף פנתה למשרד התמ"ת בכל הנוגע לפיטוריה, אלא שפנייה זו נעשתה מספר חודשים לאחר שהיא עצמה עזבה. השהות בפנייה למשרד התמ"ת, מלמד כי התובעת עזבה מרצונה וכלל לא פוטרה בשל הריונה ורק לאחר מספר חודשים ביקשה לעמוד על זכויותיה, בניגוד לדין. 13. הנתבעת טענה טענת קיזוז - לאור טענתה כי התובעת היא זו שהתפטרה ללא מתן הודעה מוקדמת, ביקשה הנתבעת לקזז מכל סכום שייפסק, באם ייפסק, את דמי ההודעה המוקדמת עבור חודש עבודה. דיון והכרעה המחלוקות העולות מטענות הצדדים 14. א. השאלה הראשונה שיש לדון בה היא - האם התובעת פוטרה או התפטרה? ב. לאחר מכן עלינו לבחון השאלה אם אכן פוטרה, האם התובעת פוטרה מחמת היריונה? ג. האם מדובר בפיטורים שלא כדין? ד. האם מדובר בפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ובניגוד לחוק השוויון כפי שטענה התובעת? ה. לבסוף יש לבחון זכאותה של התובעת לסעדים הכספיים שתבעה בתביעתה. הראיות 15. התובעת הגישה תצהיר מטעמה וכן תצהיר אחותה הגב' רינה אלון, ומטעם הנתבעת הוגש תצהירו של הבעלים ומנהל הנתבעת מר הרוש מכלוף. בתחילת דיון ההוכחות אשר התקיים ביום 21/5/13, ביקש ב"כ התובעת למשוך את תצהירה של אחות התובעת, וזאת מהטעם כי לא התייצבה לדיון. בהחלטה מאותו היום, הורה בית הדין על הוצאת תצהירה של גב' אלון מתיק בית הדין. האם התובעת פוטרה או התפטרה? 16. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח את פיטוריה (ראה דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד/ת תידחה (ראה דב"ע נו/3-269 לעיל). 17. הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, פד"ע כב' 271). הדיבור (או ההתנהגות - י.כ.), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/39-3 אליק בביוב - נפתלי גפן, לא פורסם). "הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ע"ע (ארצי) 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' נ' יוסי שוורץ, ניתן ביום 13/2/11; סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל ואח' - הר"י ואח', מיום 4/9/01). בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים שבין הצדדים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, גם שעה שלדעתו אין נפקות לשאלה בקשר לחבות בפיצויי פיטורים. כשבאים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב' 41). בעת ההכרעה מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון, בין היתר, למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. על בית הדין להכריע בסוגיה זו על פי המסכת העובדתית המובאת בפניו. יש להסיק המסקנה לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, ייתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות הוא למעשה פיטורים - או ההיפך. 18. ובענייננו, נקדים ונציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת זנחה/נטשה את עבודתה ולא פוטרה. אנו סבורים כי גרסתה של התובעת לוקה בחוסר עקביות ובמהלך עדותה התגלו סתירות משמעותיות בגרסתה, ושאליהן נתייחס להלן. 19. התובעת בתצהירה במקום עדות ראשית, הצהירה כי ביום 29/6/11 נבדקה בבדיקה רפואית אשר קבעה כי היא בהיריון בתחילתו של חודש רביעי. עוד הצהירה התובעת, כי לאחר שהודיעה למר הרוש על עובדת היותה בהיריון, הורה מר הרוש, לגב' מורן, שעבדה עם התובעת בחנות הנעליים, להתקשר אל התובעת ולהודיע לה שהיא מפוטרת, באם לא תגיע לעבודה בתקופת המחלה. התובעת טענה כי ביקשה ממורן לדבר ישירות עם מר הרוש והודיעה למר הרוש שאסור לו לעשות כך, אולם זה השיב לה "אני לא רואה את החוק". התובעת הוסיפה וציינה כי ביום 29/6/11 פיטר אותה מר הרוש, באמצעות שיחת הטלפון, וזאת עקב היותה בהיריון ולאחר שהודיעה לו על עובדת היותה בהיריון. 20. בחקירתה הנגדית סתרה התובעת את הגרסה שהציגה במסגרת כתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית, ולשאלה מתי הודיעה לבעלים של הנתבעת על עובדת היותה בהיריון, השיבה כך: "אני הודעתי חודשיים לפני שפוטרתי הוא ידע שאני בהיריון והכל בסדר" (פרוטוקול מיום 21/5/13, עמ' 6, ש' 22-24). לא ברור כיצד ידעה התובעת על הריונה חודשיים לפני המועד בו התגלה לראשונה שהיא בהיריון. גירסה זו של התובעת, אינה עומדת במבחן השכל הישר וההיגיון הבריא וסותרת האמור בתצהירה. 21. כאמור לעיל, התובעת טענה במסגרת תצהיר עדותה הראשית, כי מר הרוש הורה למורן, גיסתה של התובעת, אשר עבדה בחנות הנעליים, להתקשר אל התובעת ולהודיע לה שהיא מפוטרת במידה ולא תגיע לעבודה במהלך תקופת המחלה. במסגרת עדותה בפנינו העידה התובעת כדלקמן: "...קיבלתי טלפון מהעובדת שהיא גיסתי, שאם אני לא מגיעה היום לעבודה מבחינתו אני מפוטרת" (סעיף 7 לתצהיר התובעת, עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 19-21). התובעת לא זימנה את גב' מורן לעדות, אשר הינה גיסתה, ואשר אליבא דגרסת התובעת, הייתה מעורבת בקשר ישיר להליך ההודעה על פיטוריה. תמוה מאוד בעינינו כיצד זה התובעת לא הגישה בקשה לזימונה של מורן לעדות. הסבריה של התובעת במסגרת עדותה כי מורן לא העידה מטעמי דת שכן היא אשה חרדית, אינו מהווה נימוק למחדל זה, שכן התובעת יכולה היתה בנקל להגיש בקשה להזמין את מורן לעדות, אולם התובעת לא עשתה כן, ואין לה להלין אלא על עצמה. ההלכה היא, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה או העדות, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה הראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה ולעדות שלא הובאה (ראה ע"א 641/87 קלוגר - החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד (1) 239, 245). הימנעות התובעת, עליה מוטל הנטל להוכיח תביעתה, מהבאת עדות רלוונטית שתתמוך בגרסתה בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, פועלת לחובתה. 22. סתירות נוספות נמצאו בגרסאות התובעת, כך למשל - כאשר נשאלה האם נעדרה מעבודתה במשך חודשיים לפני פיטוריה, השיבה התובעת: "אני לא נעדרתי, רק אם הייתה לי חופשת מחלה" (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 28) (ההדגשה שלי - י.כ.). בהמשך עדותה התברר כי התובעת נעדרה מעבודתה במשך תקופה - עובר לסיום עבודתה, וזאת ללא אישור מחלה, וכך העידה: "ש. את אמרת לפני כן שלא עבדת שבוע וחצי, זו הייתה טעות? ת. לא. שבוע אני לקחתי על עצמי חופש והשבוע השני זה חופש שהרופא נתן לי. ש. אני אומר שזה שבועיים, את אומרת שבוע, ישבת בבית בלי לקבל חופשת מחלה. הייתה תקופה שישבת בבית בלי חופשת מחלה? ת. כן." (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 24-28). הנה כי כן, מחד גיסא טענה התובעת כי במהלך אותם חודשיים עובר לסיום עבודתה, לא נעדרה אלא רק אם הייתה ברשותה תעודת מחלה, ומאידך גיסא, העידה כי נעדרה מהעבודה סמוך לסיום עבודתה בנתבעת, וזאת ללא אישור מחלה ועל דעת עצמה בלבד. 23. לבד מסתירות משמעותיות שמצאנו בגרסתה של התובעת, הרי שנתנו גם משקל רב לכך שהתובעת העלימה מעיני בית הדין את העובדה שנעדרה מעבודתה, עובר לסיום יחסי העבודה, וזאת ללא אישור מחלה, ועל דעת עצמה בלבד. עניין זה לא בא לידי ביטוי בכתב התביעה ובתצהיר עדותה הראשית של התובעת ומצאנו שיש בהסתרת מידע זה כדי להצביע על כך שהתובעת לא פוטרה מעבודתה אלא סיימה את עבודתה מרצונה כפי שנפרט עוד בהמשך. התרשמנו מעדות התובעת כי זו ניסתה להתחמק בכל פעם שנדרשה להתעמת עם העובדות, כך למשל כאשר נדרשה להסביר מדוע לא ציינה בכתב התביעה ובתצהיר עדותה שנעדרה מעבודתה ללא אישור מחלה, השיבה: "ת. לא רציתי להוציא חופשת מחלה, זו זכותי, רציתי לקחת על חופשת הימים שלי. ש. שאלתי אותך שאלה פשוטה, בית הדין לא צריך לדעת? ת. לא רוצה להתלונן על השבוע הזה. ש. את לא חושבת שבית הדין צריך לדעת פרט כזה חשוב בתביעה הזו? ת. לא. אני הצגתי את ימי המחלה שלי. אלה הימים שרציתי שהוא ישלם לי עליהם. ש. השאלה לא על החופש מחלה, השאלה היא על השבוע וחצי שאת לא בחופשת מחלה? ת. עכשיו אמרתי לך." (עמ' 12 לפרוטוקול, ש' 29 - עמ' 13 ש' 5). 24. מהתנהלות התובעת ניתן ללמוד, כי זו הוציאה אישורי מחלה בגין התקופה שמיום 3/7/11 עד 9/7/11, מיום 10/7/11 עד ליום 12/7/11 וכן מיום 14/7/11 עד ליום 26/7/11 - אישורי מחלה שהם לאחר סיום יחסי העבודה. אילו ראתה עצמה התובעת כמפוטרת, כבר ביום 29/6/11, כפי שהיא טוענת - הרי שלא היה לה צורך לקבל אישורי מחלה אלו, ובוודאי שלא להציגם זמן רב לאחר מכן. התנהגות זו של התובעת, אשר נעדרה מעבודתה בתקופה שלפני סיום יחסי העבודה והחליטה על דעת עצמה שלא לקבל אישור מחלה עבור התקופה בה נעדרה, ומצד שני להציג אישורי מחלה דווקא על התקופות שאינן רלוונטיות - לאחר מועד סיום יחסי העבודה, מצביע בעינינו על הדואליות בה נקטה התובעת, ועל הסתרת המידע החשוב מעיני בית הדין. 25. כאשר ב"כ הנתבעת הציג בפני התובעת מסמך ממנו ניתן ללמוד כי מורן החלה עבודתה בנתבעת בסמוך למועד בו סיימה התובעת את עבודתה, ולאחר שהתובעת אישרה בעדותה כי היא זו ש"שידכה" בין מורן לבין הנתבעת, התבקשה היא להשיב האם עשתה זאת על מנת "להכין את הקרקע" ולהתפטר מעבודתה, וכך השיבה: "ש. את מכירה את הגב' מורן אלקרט? ת. היא גיסתי. ש. נכון שאת הבאת אותה לעבודה? ת. כן. ש. מתי הבאת אותה לעבודה? ת. חודש לפני, הבאתי אותה לעבודה. ש. את אומרת חודש בערך לפני שפוטרת שידכת בין מורן לנתבעת? ת. נכון. ש. אני רוצה להראות לך כרטיס עובד של מורן, שהיא התחילה לעבוד כמה ימים לפני שאת עזבת 23/6/11? ת. תראה את זה לבית הדין והיא בכלל לא העבירה כרטיס כשהיא התחילה לעבוד, הכל היה ידני. אני הייתי מנהלת החנות, אני ניהלתי לו את החנות ואני קיבלתי עובדות, העובדת שלי מורן אלקרט הכל הייתי רושמת לה ידני, תוציא את זה עכשיו, זה לא רשום שעות זה רק ידני. שבועיים וחצי העובדת נמצאת איתי ואני רושמת לה ידני. הכל היה בשחור. ש. את אמרת שאת שידכת בין הנתבעת למורן חודש ימים לפני כן ואני מראה לך עכשיו שזה היה בדיוק כשאת סיימת את עבודתך, איך את מסבירה את זה? ת. שבועיים וחצי לפני אני קיבלתי אותה, אני הייתי בעבודה, אני רשמתי לה את השעות והשעות האלה לא רשומות בתלוש המשכורת, גם אני לא קיבלתי תלוש משכורת." (עמ' 8, ש' 28 - עמ' 9, ש' 16). גם כאן ניתן לראות כיצד התובעת משנה את גרסתה חדשות לבקרים כאשר פעם אחת טוענת כי חודש לפני סיום עבודתה הביאה את מורן לעבוד בחנות הנעליים ולאחר מכן כאשר הופנתה לכרטיס העובד של מורן - טענה כי שבועיים וחצי לפני סיום עבודתה קיבלה את מורן לעבודה. גם בנקודה זו ניתן לראות עד כמה מחדלה של התובעת באי הזמנתה של מורן לעדות הוא קריטי ויורד לשורשו של עניין. 26. בכל הנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת. גרסת הנתבעת, לפיה התובעת לא התייצבה לעבודתה במהלך חודש יוני 2011 (סעיף 4 לתצהיר מר הרוש), נתמכת בעדות התובעת עצמה, אשר ציינה בעדותה בפנינו, כי נעדרה מהעבודה במהלך חודש יוני 2011, ללא אישור מחלה ועל דעת עצמה בלבד. הנתבע העיד בפנינו כדלקמן: "ש. אתה אומר בתצהיר שבאמצע חודש 6/11 התובעת לא התייצבה לעבודה, ומבירור איתה היא הודיעה שהיא עוזבת את העבודה מרצונה..., האם זה נכון? ת. לא דיברתי איתה, נעלמה הגברת, היא עבדה עד תאריך מסוים, רצינו לעשות שיפוץ בחנות. ש. לא היה בירור איתה, אתה דיברת איתה? ת. לא זוכר בדיוק מה דיברתי איתה, היא נעלמה. ש. דיברת עם התובעת או לא דיברת איתה? ת. ...רוזי הייתה מוכרת עד איזה תאריך פתאום נעלמה לי מהחנות, מחכים לה שתחזור, לא חוזרת חודש ראשון, לא חוזרת חודש שני, נעלמה. באה משהי מהמשפחה מורן, אני לא פיטרתי אותה. ש. אתה לא עשית איתה בירור למה היא לא באה, אלא רק אחרי חודשיים? ת. כן. התברר לי בחוץ, אפילו אחר כך, שמעתי שהיא עובדת באיזה חנות. ראיתי חברה שלה ושאלתי איפה רוזי והיא אמרה שהיא עובדת באיזה חנות, כל הזמן חיכיתי שתחזור. כל הזמן אני מחכה שתחזור. ש. היית סקרן איפה היא? ת. היא לא עונה לטלפון לא כלום. ש. היא נעלמה? ת. נעלמה. תשאל אותה אם פגעתי בה, לא אמרתי לה כלום." (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 2-22). גרסת מנהל הנתבעת לפיה התובעת לא התייצבה יותר לעבודתה וזנחה עבודתה, מהימנה בעינינו ולא נסתרה על ידי התובעת, ומשכך אנו מעדיפים גרסה זו על פני גרסתה הלא עקבית והלא מהימנה של התובעת. 27. אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה אישורי המחלה אשר צורפו לכתב התביעה, לא הוצגו על ידי התובעת לנתבעת בזמן אמת, אלא רק בחלוף מספר חודשים לאחר ניתוק הקשר בין הצדדים. כפי שציינו קודם לכן, התובעת הציגה אישורי מחלה לתקופה שמיום 3/7/11 ועד ליום 26/7/11, תקופה שהיא לאחר מועד הפיטורים הנטען על ידי התובעת. מנהל הנתבעת העיד בעניין זה כדלקמן: "התקופה של העבודה לא הייתה בכלל אישורים, אם זה מחלה, לא היה דרך היריון... אפילו לא קיבלתי מחלה, בגלל הילדים לא באה, בסדר, תעביר, אבל לא דרך מחלה קיבלתי... ש. עובדת שיש לה אישור מחלה, שהיא בהיריון? ת. לא ידעתי על מחלה, רק אחרי 4-5 חודשים ידענו שרוזי בהיריון. זהו." (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 26 עד 32). 28. לדעתנו, התובעת בהתנהגותה ובעובדה שנעדרה בסמוך לסיום יחסי העבודה, ללא אישור מחלה ועל דעת עצמה בלבד, וזאת תוך הסתרת מידע זה מעיני בית הדין, בצירוף עדות מנהל הנתבעת אשר הייתה מהימנה בעינינו, מביאה אותנו למסקנה כי לתובעת הייתה המוטיבציה לסיים את עבודתה בנתבעת והיא זו אשר התפטרה מעבודתה. 29. למותר לציין כי התובעת גם לא ביקשה לשוב לעבודה, לא שלחה מכתב בנדון, אלא בחרה להמתין עם תביעתה עד לאחר הלידה, התנהגות שאינה מתיישבת עם חובת תום הלב - ועם תכלית החקיקה שבחוק עבודת נשים, לאפשר לנשים הרות להמשיך ולעבוד בפועל בעבודתן. התובעת לא מצאה לנכון לפנות לערכאות בהקשר עם סיום עבודתה בהיותה בהיריון, אלא כאמור רק בתביעתה מיום 27/8/12. 30. מעיון בתצהיר התובעת עולה כי התובעת הייתה מודעת במועד פיטוריה אודות האיסור לפטר אישה בהיריון ללא היתר (סעיף 8 לתצהירה). מאידך, התובעת לא עשתה מאמץ כלשהו כדי להלין על סיום עבודתה כשהיא בהיריון או לבקש לשוב לעבודתה בזמן אמת. בנקודה זו יצויין כי אין לשלול באופן קטגורי כל טענה של פיטורים מחמת היריון רק בשל העובדה שהעובדת לא נקטה בצעד כלשהו על מנת להשיבה לעבודה, אולם בנסיבות המקרה הנוכחי, הימנעותה של התובעת מלנקוט בצעד כלשהו על מנת להלין על סיום עבודתה כשהיא בהיריון ובתחילתו של ההיריון, מעוררת תמיהה באשר לאמיתות גרסתה. 31. אשר על כן, מסקנתנו היא שהתובעת זנחה/נטשה את עבודתה, תוך שהיא מנסה ליצור מצג של פיטורים, אלא שכאמור גרסאותיה לא היו נאמנות עלינו כלל ועיקר. 32. אשר על כן, נדחות תביעותיה הכספיות של התובעת בכל הקשור בחוק עבודת נשים וחוק השוויון. 33. כן נדחות תביעותיה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים עונשיים והודעה מוקדמת. פדיון חופשה שנתית 34. על פי העולה מתלוש השכר לחודש 6/11, זכאית התובעת לפדיון 6.66 ימי חופשה בעת סיום עבודתה. 35. שווי יום עבודה של התובעת עומד על סך של 192 ₪ (8 שעות x 24 ₪). לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת עבור פדיון חופשה סך של 1,279 ₪ (6.66 x 192 ₪). דמי הבראה 36. התובעת תבעה דמי הבראה בגין 6 ימים בסך 2,226 ₪. 37. מבדיקת 12 תלושי שכרה האחרונים של התובעת עולה כי היקף משרתה הממוצע של התובעת עמד על 67%. 38. לפיכך, זכאית התובעת לתשלום דמי הבראה בהתאם לוויתקה בעבודה ולהיקף משרתה, בסך של 1,427 ₪ (5.833 ימים x 365 ₪ 67%). טענת הקיזוז 39. במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובעת התפטרה מיידית ולא נתנה הודעה מוקדמת כנדרש על פי חוק ומשכך יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת 30 ימי הודעה מוקדמת. כמו כן, טענה הנתבע כי ביום 11/3/11 שולמה לתובעת מקדמה בסך 1,000 ₪, אשר לא קוזזה משכרה של התובעת. 40. משנקבע כי יחסי עובד ומעביד הסתיימו ביוזמת התובעת, ומששוכנענו שהתובעת לא נתנה הודעה מוקדמת טרם התפטרה, אזי יש לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת. הנתבעת ביקשה לקזז 30 ימי עבודה, אולם בפועל יש לקזז 14 ימי עבודה בלבד, וזאת מאחר ולפי סעיף 4 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001, יש ליתן במהלך שנת העבודה הראשונה, הודעה מוקדמת של יום אחד בשל כל חודש עבודה. לאור האמור לעיל, מהסכום שנפסק לחובת הנתבעת יש לקזז סך 2,688 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת. 41. באשר לטענת קיזוז המקדמה בסך 1,000 ₪, מעיון בתלוש שכר חודש 6/11 עולה כי המקדמה בסך 1,000 ₪ נוכתה משכרה של התובעת. לפיכך - דין טענה זו - להידחות. אחרית דבר 42. נדחות תביעותיה הכספיות של התובעת בכל הקשור בחוק עבודת נשים וחוק השוויון. כן נדחות תביעותיה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים עונשיים והודעה מוקדמת. 43. הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום פדיון חופשה בסך של 1,279 ₪ ודמי הבראה בסך של 1,427 ₪. הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1/7/11 עד לפירעון המלא בפועל. 44. מנגד, טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת לעניין הודעה מוקדמת - התקבלה. משכך, מהסכומים שנפסקו לטובת התובעת יש לקזז את הסך של 2,688 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1/7/11. 45. בשים לב לתוצאות פסק הדין ודחיית רוב רובן של התביעות נגד הנתבעת ובפרט דחיית טענות התובעת כלפי הנתבעת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק השוויון, יש לחייב התובעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת הנתבעת בסך של 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום ממועד פסק הדין עד לפירעון המלא בפועל. רפואההודעה מוקדמתדמי מחלה