התובעת עותרת לתשלום פיצויי פיטורין, פדיון חופשה, דמי הבראה דמי חגים ופיצויי הלנה. בכתב ההגנה נטען כי התובעת התפטרה מעבודתה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורין; במהלך תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת שולמו לה כל התשלומים המגיעים לה בגין ימי חופשה , ימי חג ודמי הבראה; בתום תקופת העסקתה שולמו לתובעת יתרת שכר עבודה וכן יתרת התשלומים בגין פדיון חופשה ודמי הבראה. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהיר. דיון והכרעה 4. התובעת, עובדת זרה מאריטראה, הועסקה על ידי הנתבעת בעבודות משק בית החל מיום 19/10/97 ועד להתפטרותה ביום 30/8/07. התובעת עבדה 6 ימים בשבוע והתגוררה בבית הנתבעת. התובעת הועסקה על בסיס משכורת חודשית בסך של 900$ וכן שולמו לה דמי כיס שבועיים בשיעור של 100 ₪. 5. ביום 30/7/07 נשלח לנתבעת מכתב בשם התובעת, בו נאמר כי באם בתוך חודש ימים לא ישולמו לתובעת דמי חגים, דמי חופשה ודמי הבראה על פי דין, תיאלץ התובעת להפסיק את עבודתה אצל הנתבעת ביום 30/8/07 (ת/1). 6. ביום 5/8/07 נשלח לתובעת מכתב תשובה מטעם הנתבעת בו נטען כי מלוא זכויותיה הסוציאליות של התובעת לרבות חופשה, דמי הבראה וימי חג, שולמו לה על פי דין (ת/2). 7. התובעת התפטרה מעבודתה ביום 30/8/07, ולטענת הנתבעת, עזבה את ביתה ביום 31/8/07. 8. ביום 2/9/07 שולם לתובעת על ידי הנתבעת סך של 3,576 ₪ בהמחאה לפקודתה, והתובעת חתמה על קבלת ההמחאה (נ/3). לשאלת זכאות התובעת לפיצויי פיטורים 9. לטענת התובעת נסיבות הפסקת עבודתה אצל הנתבעת מזכות אותה בתשלום פיצויי פיטורים מכח הוראת סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963 (להלן: "החוק"), שכן נאלצה להתפטר מעבודתה בשל אי תשלום זכויות סוציאליות על פי דין. 10. סע' 11(א) לחוק קובע: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים." הנטל להוכחת קיומם של נסיבות כמפורט בסע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים מוטל על התובע (דב"ע מח/3-159 שלום נ' מירון סובל שור ושות', פד"ע כ 290). על מנת להיכנס בגדרו של סע' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים על הטוען להתפטרות בדין פיטורין להצביע על קשר סיבתי שבין ההרעה בתנאי עבודתו לבין התפטרותו בפועל (דב"ע לה/3-41 היגר נ' שוורץ, פד"ע ז 24). באשר להתפטרות עובד בשל אי קיום הוראות חוקי מגן וצווי הרחבה נפסק: "העסקת עובד בניגוד לחקיקת המגן מהווה נסיבה אשר בהתקיימה אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו" (ע"ע 300271/98 טפקו - יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ נ' מנחם טל; ר' גם ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אדריכלים מהנדסים יועצים ומודדים בע"מ נ' חיים אברהם). עוד נפסק כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן, על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר עקב הרעה בתנאי העבודה, בטרם יתפטר מעבודתו, כדי שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה להתפטרות, ורק אם לא עשה לסילוקה יתקיים האמור בסעיף (דב"ע לה/15-3 דרויאנוב נ' רוסקיס (לא פורסם); דב"ע מח/174-3 טלסיס בע"מ נ' רוגל, פד"ע כ 421). 11. בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת כי התפטרה לאחר שהנתבעת סירבה לשלם את זכויותיה בגין חופשה, הבראה וחגים. כך צויין גם במכתב שנשלח לנתבעת מטעמה של התובעת, עובר להתפטרותה (ת/1). לעומת זאת, בחקירתה הנגדית טענה התובעת "שאלתי רק הבראה. לא קיבלתי רק הבראה", ובהמשך עדותה ציינה "לא שילמה לי הבראה ובגלל זה הפסקתי לעבוד" (עמ' 7 לפרוטוקול). מכאן כי אף לשיטת התובעת לא מתקיים קשר סיבתי בין אי מתן זכויות אחרות, ובכללן דמי חגים וחופשה, לבין התפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת שכן לדבריה התפטרה בעקבות אי תשלום דמי הבראה בלבד. 12. אין חולק כי עובר להתפטרותה של התובעת העלתה בפני הנתבעת את טענותיה בדבר אי תשלום דמי הבראה. בעניין זה התקיימו בין הצדדים מספר שיחות, חלקן בנוכחות מכר של התובעת בשם טספהון (להלן: "טספהון") שביקש לסייע לתובעת. חלק מן השיחות הוקלטו על ידי הנתבעת ותמלילי ההקלטות הוגשו לתיק בית הדין (ת/6). בניגוד לטענת התובעת, מתמלילי השיחות שהוצגו לתיק עולה כי הנתבעת מעולם לא טענה כי התובעת אינה זכאית כלל לדמי הבראה, אלא טענתה העיקרית היתה כי כל הזכויות הסוציאליות, לרבות דמי הבראה, שולמו לתובעת כדין. כך עולה גם ממכתב התשובה ששלחה הנתבעת בתגובה למכתב שנשלח אליה מטעם התובעת (ת/2). כמו כן, בהמחאה שנמסרה לתובעת עם סיום העסקתה ביום 2/9/07, בהתאם לתחשיב שהוצג מטעם הנתבעת (נ/3) שולמו לתובעת דמי הבראה בגין שנת עבודתה האחרונה. לגבי יתרת הסכום הנתבע על ידי התובעת ברכיב זה, כאמור הצדדים חלוקים בשאלת תשלומו על ידי הנתבעת, אך לא בשאלת עצם זכאותה של התובעת לדמי הבראה. מכאן כי בניגוד לטענת התובעת, הנתבעת לא הכחישה את חובתה על פי דין לשלם דמי הבראה ואף שילמה לתובעת עם סיום העסקתה את הסכום שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות המתוארות אנו סבורים כי אין לראות בטענת התובעת בדבר אי תשלום דמי הבראה כעילה מוצדקת להתפטרות בדין מפוטרת מכח הוראת סע' 11(א) לחוק. בין הצדדים אמנם נתגלעה מחלוקת בשאלה האם שולמו לתובעת דמי הבראה כדין ושיעור התשלום לו זכאית התובעת בגין רכיב זה, ואולם הנתבעת לא התכחשה לחובתה לשלם דמי הבראה בהתאם לצווי ההרחבה. בנסיבות העניין אין במחלוקת זו כשלעצמה כדי להעיד על העסקת התובעת בניגוד להוראות חוקי מגן וצווי ההרחבה. 13. זאת ועוד, אף אם תתקבל טענת התובעת לפיה הנתבעת הפרה את חובתה לשלם לתובעת דמי הבראה כדין, לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אי תשלום דמי הבראה לבין התפטרותה, כפי שיפורט להלן. לטענת הנתבעת התובעת התפטרה מעבודתה בשל סירובה של הנתבעת להעלות את שכרה החודשי ל- 1,200$, ולאחר שהתובעת מצאה מקום עבודה אחר בשכר גבוה יותר. טענה זו של הנתבעת מוצאת תימוכין בתמלילי שיחות בינה לבין התובעת (ת/6), כאשר באחת השיחות אישרה התובעת: "ביקשתי שתעלה לי את השכר אך לא העלתה לי" (עמ' 25 לתמליל קלטת 2). בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי מיד עם התפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת החלה לעבוד אצל מעסיקה אחרת, אך טענה כי עבדה שם פעם בשבוע בלבד, מבלי שלנה במקום העבודה (עמ' 5 לפרוטוקול). בניגוד לעדותה זו, באחת השיחות שהתקיימה בין הצדדים עובר להתפטרותה של התובעת, לשאלת הנתבעת "את עובדת במקום אחר" השיבה התובעת "כן אני יושנת (כך במקור ו.ס.) בעבודה"(עמ' 16 לתמליל קלטת 3). יצויין כי התובעת לא הכחישה את נכונות התמלילים שהוגשה לתיק, ואף ביקשה להציג חלקים מהם לתמיכה בגירסתה. מתמלילי השיחות שהוצגו לתיק עולה כי בסמוך להתפטרותה מעבודתה אצל הנתבעת ביקשה התובעת להעלות את שכרה, אך הנתבעת סירבה לבקשתה. עוד עולה מן התמלילים, אף מעדותה של התובעת בפנינו, כי עם הפסקת עבודתה אצל הנתבעת החלה לעבוד במקום אחר. התובעת בחרה שלא לציין בתצהירה את העובדה כי ביקשה לקבל העלאת שכר סמוך להתפטרותה, על אף שטענה זו הועלתה על ידי הנתבעת כבר במסגרת כתב ההגנה. עובדה זו פועלת לחובת התובעת בכל הקשור לשאלה מה גרם להחלטתה להתפטר. 14. אשר למכתב ההתראה שנשלח מטעם התובעת (ת/1) והמצביע לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בין התפטרותה לבין אי תשלום זכויות סוציאליות - בחקירתה הנגדית טענה התובעת כי היא כלל לא חתומה על המכתב, בהמשך העידה כי אינה יודעת האם המכתב נשלח בשמה על ידי טספהון, ובהתייחס לנסיבות כתיבת המכתב ציינה "אני לא זוכרת את זה אני לא יודעת" (עמ' 6 לפרוטוקול). עדות זו של התובעת, לפיה לא זכרה את נסיבות משלוח מכתב ההתראה, אשר אף לא נכתב ולא נחתם על ידה, מחזקת את גירסת הנתבעת לפיה לא היה קשר סיבתי בין מכתב ההתראה והנטען בו בדבר הפרת זכויות סוציאליות לבין התפטרותה של התובעת. בהמשך חקירתה הנגדית העידה התובעת כי סברה שמכתב ההתראה לגביו נשאלה על ידי ב"כ הנתבעת, הוא מכתב אשר נשלח לנתבעת מטעם "קו לעובד" (עמ' 6 לפרוטוקול), כאשר על פי חומר הראיות שהוצג לתיק, המכתב הראשון שנשלח לנתבעת מטעם "קו לעובד" נושא תאריך המאוחר למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים (ת/4). גם עובדה זו מחזקת את גירסת הנתבעת לפיה לא היה קשר בין הטענות שהועלו כלפיה כמפורט במכתב מטעם "קו לעובד" לבין התפטרותה של התובעת, בסמוך למועד הפסקת העבודה. 15. בנסיבות המתוארות לא הוכח קיומן של נסיבות שיש בהן כדי לראות בתובעת בדין מפוטרת, כאשר טענתה בדבר אי תשלום דמי הבראה הוכחשה על ידי הנתבעת והסכום שאינו במחלוקת שולם לה בסמוך למועד הפסקת העבודה. כמו כן לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התפטרותה של התובעת לבין טענתה בדבר אי תשלום דמי הבראה, כאשר מחומר הראיות עולה כי התובעת ביקשה לעבור למקום עבודה אחר, ככל הנראה עם משכורת חודשית גבוהה יותר, וזאת לאחר שהנתבעת סירבה לבקשתה להעלאת שכר. לאור האמור לא הוכחה זכאות התובעת לפיצויי פיטורים מכח הוראת סע' 11(א) לחוק ודין התביעה ברכיב זה להידחות. לשאלת זכאות התובעת לפידיון חופשה 16. התובעת עותרת לתשלום פדיון חופשה בגין שלוש השנים האחרונות להעסקתה, בטענה כי לא קיבלה ימי חופשה בתשלום במשך כל שנות עבודתה בנתבעת. הנטל להוכחת ניצול ימי חופשה על ידי העובד ותשלום בגינם מוטל על המעביד. 17. לטענת הנתבעת, במהלך תקופת עבודתה ניצלה התובעת את כל ימי החופשה המגיעים לה על פי דין, כאשר תמורת ימי חופשה שלא נוצלו, מבחירתה של התובעת, שולם לה פדיון חופשה. לתמיכה בטענתה הציגה הנתבעת פירוט "ימי חג וחופשה שנתית" בהתייחס לשלוש השנים האחרונות להעסקת התובעת, אשר לטענת הנתבעת נערך על ידה בזמן אמת, מדי שנה בחודש אוקטובר (נ/2). 18. המסמכים שהוצגו על ידי הנתבעת אינם חתומים בידי התובעת, והתובעת אף טענה בחקירתה הנגדית כי אינה מכירה אותם (עמ' 8 לפרוטוקול). ואולם במהלך חקירתה הנגדית, אישרה התובעת במספר הזדמנויות שונות, בין היתר, לאחר שעומתה עם דבריה על פי התמלילים (ת/6), כי נטלה חופשות במהלך עבודתה, וכדבריה: "חופשה כן קיבלתי", "חופשה קיבלתי, לא שיקרתי בזה" (עמ' 7 לפרוטוקול), ובהמשך עדותה: "לא אמרתי שלא לקחתי חופש" (עמ' 9 לפרוטוקול). זאת בניגוד לטענת התובעת בתצהירה, כי מעולם לא קיבלה ימי חופשה. 19. תשובותיה של התובעת במהלך חקירתה הנגדית בדבר קבלת ימי חופשה על ידה, היו ברורות וחד משמעיות, ללא הסתייגות כלשהי מצידה בעניין ניצול חלק של ימי החופשה בלבד ו/או אי תשלום בעדם. עדות זו של התובעת, המנוגדת לגירסה שמסרה בתצהירה, מהווה תמיכה בטענת הנתבעת לפיה התובעת ניצלה את כל ימי החופשה המגיעים לה על פי דין. בנסיבות העניין עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת ניצול ימי חופשה על ידי התובעת, כאשר גירסת התובעת בעניין זה לא היתה אחידה ונסתרה בחקירתה הנגדית. אשר על כן נדחית התביעה ברכיב זה. לשאלת זכאות התובעת לדמי חגים 20. בכתב התביעה ובתצהירה טענה התובעת כי במהלך תקופת העסקתה אצל הנתבעת ניצלה מדי שנה 2 ימי חג בלבד. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית אישרה התובעת למעשה כי קיבלה את כל התשלומים המגיעים לה, מלבד דמי הבראה, ולרבות ימי חג. כך כאשר נשאלה התובעת האם קיבלה כספים בגין חופשה וחגים השיבה: "אני שאלתי אותה רק הבראה" ובהמשך עדותה כאשר נשאלה שוב לגבי חגים השיבה: "מה זה חגים? שאלתי רק הבראה. לא קיבלתי רק הבראה" (עמ' 7 לפרוטוקול). בהמשך עדותה בחקירה נגדית, ובניגוד לנטען בתצהירה, טענה התובעת כי ניצלה 4 ימי חג מידי שנה (עמ' 8 לפרוטוקול). כאשר הופנתה לטענתה בתצהיר, לא הציגה התובעת כל הסבר לסתירה בין הגירסאות שמסרה ואך השיבה: "מה שאמרתי עכשיו נכון, יומיים בכריסמס ויומיים בפסחא" (שורה 17 שם). 21. לטענת הנתבעת, ניצלה התובעת את כל ימי החג המגיעים לה מידי שנה, למעט ימי החג אשר חלו ביום ראשון, שהוא היום החופשי של התובעת. גם בעניין זה ביקשה הנתבעת להסתמך על רישומים שערכה לגבי פירוט "ימי חג וחופשה שנתית" (נ/2), אשר לא אושרו על ידי התובעת. ואולם נוכח הסתירות שנתגלו בגירסת התובעת בעניין ניצול ימי חג כמפורט לעיל, ומאחר ובחקירתה הנגדית מאשרת התובעת למעשה כי קיבלה את כל הזכויות המגיעות לה למעט דמי הבראה - בחרנו להעדיף בעניין זה את גירסת הנתבעת שהיתה אחידה ורציפה, והנתבעת חזרה עליה הן בעדותה בפנינו והן בשיחותיה עם התובעת בהתאם לתמלילים שהוגשו לתיק (ת/6). 22. לאור האמור נדחית התביעה ברכיב זה. לשאלת זכאות התובעת לדמי הבראה 23. מחומר הראיות שהוצג לתיק עולה כי בהתייחס לרכיב דמי הבראה טענה התובעת לאורך כל הדרך כי רכיב זה לא שולם לה על ידי הנתבעת. טענה זו הועלתה על ידי התובעת בשיחותיה עם הנתבעת עובר להתפטרותה, כעולה מהתמלילים שהוצגו לתיק, והתובעת חזרה על טענה זו גם בתצהיר עדותה הראשית וגם במהלך חקירתה הנגדית. זאת בשונה מהגירסאות שמסרה התובעת לגבי ניצול ימי חופשה וחגים, וכמפורט לעיל. הנטל להוכחת תשלום דמי הבראה לעובד מוטל על המעביד, ובענייננו הנתבעת. 24. גם בעניין זה מבקשת הנתבעת לסמוך על הרישומים שנערכו בכתב ידה בדבר "ימי חג וחופשה שנתית" בהם צויין בין היתר כי התובעת קיבלה תשלום עבור דמי הבראה (נ/2). כאמור, מסמכים אלה לא נחתמו בידי התובעת, והתובעת הכחישו כי הוצגו בפניה על ידי הנתבעת בשלב כשלהו. בנסיבות אלה, אין במסכים אלו, כשלעצמם, כדי להעיד על תשלום דמי הבראה על ידי הנתבעת. אף אם שולמו דמי ההבראה כנטען על ידי הנתבעת, מבלי שטרחה להחתים את התובעת על קבלת התשלום, אין לה לנתבעת אלא להלין על עצמה, שכן עליה מוטל נטל ההוכחה בעניין זה. 25. אין חולק כי ביום 2/9/07 שילמה הנתבעת לתובעת סך של 3,576 ₪, בהמחאה לפקודתה (נ/3). לעניין זה יצויין כי אין בחתימת התובעת על הצהרה לפיה קיבלה את ההמחאה כתשלום המגיעה לה בגין זכויותיה עד ליום עבודתה האחרון (ת/3), כדי ללמד על תשלום מלוא זכויותיה בגין תקופת העסקתה על ידי הנתבעת. מדובר בהצהרה כללית שאין בה כל פירוט של הזכויות המגיעות לתובעת, והתשלומים ששולמו בגינן. בנסיבות אלו, ובהתאם למדיניות בית הדין בהתייחס להחתמת עובדים על כתבי ויתור, אין ליתן להצהרה זו תוקף מחייב. בהתאם לפירוט שהוצג מטעם הנתבעת (נ/3) במסגרת ההמחאה שניתנה לתובעת כאמור, שולם לה סך של 2,142 ₪ בגין דמי הבראה עבור שנת עבודתה האחרונה. יצויין כי תעריף יום הבראה כפי שצויין על ידי הנתבעת בתחשיב שערכה, איננו מעודכן, כאשר במועד סיום יחסי העבודה בין צדדים עמד תעריף יום הבראה על פי צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה על סך של 318 ₪. 26. בגין השנתיים האחרונות להעסקתה זכאית היתה התובעת לדמי הבראה בגין 14 ימי הבראה ובסך של 4,452 ₪. בקיזוז הסכום ששולם לה בגין רכיב זה במסגרת ההמחאה שניתנה לה עם סיום העסקתה, זכאית התובעת ליתרת דמי הבראה בסך של 2,310 ₪. סוף דבר 27. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 2,310 ₪ בגין דמי הבראה בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1/9/07 ועד התשלום בפועל. 28. נוכח דחיית מרבית רכיבי התביעה אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. זכויות סוציאליות