בתביעה זו שהוגשה ביום 14.1.03 דורשת התובעת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויי הלנה. לאחר הגשת כתב הגנה וקיום דיון מקדמי בפני כב' הרשמת ריכטמן נקבע מועד לדיון בהוכחות ליום 6.1.04. משלא היתה הופעה מטעם הנתבע במועד ההוכחות שנקבע, ניתן פסק דין במעמד צד אחד. הנתבע הגיש בקשה לביטול אותו פסק הדין. לאחר דיון בוטל פסק הדין משהמעביד טען כי לא היה מודע למועד הדיון בהוכחות מאחר ואישר כי פיטר את התובעת וציין כי הפקיד את פיצויי הפיטורין הוחלט על ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום פ"פ ותשלום הוצאות. כספי הפיצויים שולמו ביולי 2004 לתובעת. השאלה שנותרה במחלוקת היא זכאותה של התובעת ליתרת הודעה מוקדמת, בשיעור שבועיים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. גרסת התובעת התובעת מציינת כי עבדה אצל הנתבע מיום 27.11.00 עד לפיטוריה ביום 5.10.02. התובעת טוענת כי ביום 23.9.02, נודע לה באקראי בעת ששוחחה עם הנתבע, כי הנתבע מתכוון להחליפה. שבוע לאחר מכן, הגיעה עובדת חדשה והתובעת 'עשתה' לה 'חפיפה' במשך שבוע. לאחר שפנתה לטענתה, לנתבע בבקשה לקבל מכתב פיטורים ונדחתה פעם אחר פעם, הכינה התובעת נוסח של מכתב פיטורים והחתימה ביום 3.10.02 את הנתבע עליו וביום 5.10.02 סיימה את עבודתה. גרסת הנתבע לטענת הנתבע, ביום 1.9.02 הוא הודיע לתובעת כי הוא אינו מרוצה מעבודתה ובאותו שלב הודיע לה על סיום העסקתה בתום החודש, עם בוא המחליפה. הנתבע טוען כי לקוחות רבים שלו התלוננו על שירות לא טוב מצידה של התובעת ואף עזבו את עסקו של הנתבע בשל כך. כמו כן טוען הנתבע כי התובעת פגעה בעסקו מאחר והקימה עסק מתחרה בתוך עסקו שלו. בכך הפרה את הסכם ההעסקה לפיו התחייבה שלא לעבוד כסוכנת ביטוח ולכן פוטרה. הנתבע טוען עוד כי בנסיבות אלה סבר שהתובעת כלל לא זכאית לפיצויי פיטורים אך היה מוכן לשלם לה פיצויי פיטורים בתנאי שתחתום על מכתב המאשר קבלת הפיצויים וכי אין לה תביעות נוספות. לטענתו, לאחר כשבועיים מיום שנתן לתובעת הודעה על סיום העסקתה, מצא מחליפה אשר התובעת העבירה לה 'חפיפה' לפחות שבועיים נוספים ולכן, ניתנה לתובעת מלוא ההודעה המוקדמת. לאחר ששמענו את עדויות התובעת, הנתבע ומר ישראל טננבאום מטעמו ולאחר עיון בסיכומי הצדדים, להלן הכרעתנו: כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת פוטרה מעבודתה ע"י הנתבע. המחלוקת היא בשאלה האם התובעת זכאית היא לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת. נסיבות פיטוריה של התובעת הנתבע טוען כי פיטר את התובעת עקב תפקודה הלקוי, התלונות שקיבל מלקוחות על תפקודה וכיוון שהתברר לו שהיא מתחרה בו, בתוך עסקו, בתחום הביטוח. הנתבע התנה את תשלום פיצויי הפיטורים בחתימת התובעת על מכתב ויתור על תביעות עתידיות כנגדו. הנתבע ניסה במספר הזדמנויות להעביר לתובעת את כספי הפיצויים, למרות שחשב כי לא מגיעים לה פיצויים, אך התובעת לא הסכימה לקבלם. אף שעל פי הפסיקה הנימוק שנתן המעביד לאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים איננו הסבר המצדיק את האיחור, הרי נוכח טענות שהעלה הנתבע כנגד עצם הזכאות לפיצויי פיטורים יש לשקול האם היתה בנסיבות המקרה הצדקה לאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים אימצו את הוראות חוקת העבודה לפיהן שלילה חלקית או מלאה של פיצויי הפיטורים תעשה רק לגבי עובד שעבר עבירת משמעת חמורה. עוד נקבע כי כאשר עובד עבר עבירה שאינה יכולה להחשב כעבירת משמעת חמורה, אין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים במלואם וניתן להסתפק בשלילה חלקית או בשלילת תמורת ההודעה המוקדמת בלבד. (דב"ע נד/180-3 מנחם קירשבלום נ' שולמית ליינר,עבודה ארצי, כרך כז (1) 381). במקרה שלפנינו, הנתבע כלל לא טען וגם לא הוכיח כי פיטוריה של התובעת נעשו בשל ביצוע עבירת משמעת חמורה. הנתבע טען תחילה כי פיטר את התובעת כיוון שלא היה מרוצה מאופן תפקודה לאחר מכן, שינה את גרסתו וטען כי הסיבה האמיתית לפיטורי התובעת היתה, שהתובעת הקימה עסק המתחרה בעסקו. לכן טען הוא, כי היה מקום לעכב את תשלום פיצויי הפיטורים. מאחר והמעביד ויתר על הטענות שיש בהן כדי ללמד על עבירת משמעת, והסכים לשלם את פיצויי הפיטורים, נבחן האם היה בנימוקים אלה כדי להצדיק הפחתת תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים עקב האיחור בתשלומם. התובעת הבהירה כי היתה לה הכנסה מעמלות מתיקי ביטוח שניהלה בעבר (עמ' 4, שורות 8-9 ושורות 13-15 לפרוטוקול): "...אני סוכנת לא מבוטלת של מגדל והמשכתי לקבל כספים מ"מגדל" עבור פעילויות משנים שעברו ועל סמך זה הנתבע קיבל אותי לעבודה והיה ברור שאין ניגוד אינטרסים." הנתבע ידע כי התובעת עסקה כסוכנת ביטוח בעבר ועל כן, כסוכן ביטוח במקצועו, בוודאי ידע כי התובעת, תמשיך לקבל תשלומים (עמ' 5, שורות 6-7 לפרוטוקול): "התובעת הוצגה בפני ע"י מישהו שעבד איתה והיא הודיעה לי שהיא לא תעסוק יותר כסוכנת ביטוח והיא תעבוד במשרד כפקידה בלבד". הנתבע לא הוכיח כי התובעת המשיכה לעבוד כסוכנת ביטוח, כן לא הוכיח כי המשך הקשר שהיה לה עם חברת הביטוח בא על חשבון עבודתה אצל הנתבע. המועד לתשלום פיצויי פיטורים נקבע בחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. על הנתבע היה לשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד. יחד עם זאת, החוק מתיר לשלם את הפיצויים תוך 15 יום מיום ניתוק יחסי העבודה בלא חיוב בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הנתבע אשר פיטר את התובעת ביום 3.10.02 ושילם את פיצויי הפיטורים רק ביולי 2004 לכן חלות הוראות סעיף 20 (ב) לחוק כאמור: "יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם ; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן : (1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרש הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו ; (2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו, בתוספת 20% לא שולמו פיצויי הפיטורים ; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי". הנתבע שילם את פיצויי הפיטורים שנה וששה וחצי חודשים לאחר פיטורי התובעת. הנתבע קיבל מכתב דרישה מב"כ התובעת והחובה לשלם פיצויי פיטורים הובהרה לו אף בדיון הקדם. הנתבע התחייב גם בפני מותב בית הדין לשלם את סכום הפיצויים בעת שביקש ביטול פסק דין שניתן נגדו במעמד צד אחד. משקבענו כי התובעת היתה זכאית לפיצויי פיטורים בנסיבות פיטוריה ואלה לא שולמו לה במועד, קמה לתובעת זכאות לתשלום פיצוי הלנת פיצויי פיטורים כחוק, על הסך 11,870 ₪ לתקופה מיום 5.10.02 ועד 7/04. יחד עם זאת, מאחר ושוכנענו כי הנתבע, שלא היה מיוצג, האמין בטעות כי נסיבות פיטוריה של התובעת אינם מצדיקים תשלום פיצויי פטורים ולכן זכאי הוא להתנות את תשלום הפיצויים בחתימת התובעת, יופחתו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לשיעור של 10% לחודש עקב הטעות הכנה של הנתבע. הודעה מוקדמת התובעת טוענת כי מאחר והנתבע הודיע לה על כוונתו להחליפה בתאריך 23.9.02 והיא עזבה בפועל שבועיים לאחר מכן ביום 5.10.02, לאחר שהעבירה את התפקיד למחליפתה, היא זכאית לפידיון הודעה מוקדמת בשיעור שבועיים נוספים. הנתבע טוען כאמור, כי הודיע לתובעת ב- 1/9/02 על מועד פיטוריה וכי בפועל עבדה כחודש ימים עד סיום עבודתה ולכן איננה זכאית ליתרת הודעה מוקדמת. בענין זה, נראית לנו גרסת הנתבע וזאת מהטעמים הבאים: הנתבע טוען כאמור כי הודיע לתובעת על פיטוריה ב- 1/9/02 וכי מצא מחליפה לתובעת לאחר כשבועיים נוספים ואז התובעת נשארה עוד שבועיים כדי להעביר 'חפיפה' לעובדת החדשה. התובעת ציינה כי לאחר שהעבירה 'חפיפה' היא זו שפנתה לנתבע וביקשה את מכתב הפיטורים ולבסוף היא זו שהכינה את המכתב. לו התובעת לא היתה משלימה את חודש ההודעה המוקדמת באותו שלב, היתה ודאי מציינת את זכאותה ליתרת הודעה מוקדמת באותו מכתב או שלא היתה פורשת באותו שלב בטרם השלמת תקופת ההודעה המוקדמת. מכל מקום, התובעת לא טענה כי הנתבע ביקש ממנה להפסיק לעבוד באותו מועד. משאין מחלוקת שהתובעת חדלה לעבוד ב- 5/10/02 הרי שהשלימה את תקופת ההודעה המוקדמת בתוך תקופת העבודה ואין היא זכאית ליתרה בגין עילה זו. לסיכום: הנתבע ישלם לתובעת כדלקמן: פיצוי הלנת פיצוי פיטורים בשיעור 10% לחודש על הסך 11,870 ₪ וזאת מיום 5/10/02 ועד 7/2004 (שמונה עשר וחצי חודשים), בסך 21,366 ש"ח. סכום פיצויי ההלנה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד לפרעון. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪. הודעה מוקדמת