פסק דין זה עניינו תביעה שהגישה הגב' חני ירמיהו (להלן: "התובעת") לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, קצובת הבראה ופיצויים בגין עוגמת נפש; תביעה שהוגשה בעקבות סיום העסקתה בחברת נטו אינווסטמנט בע"מ (להלן: "הנתבעת") בהליך של דיון מהיר. מבוא: 1. התובעת תושבת באר שבע, עבדה בשירות הנתבעת מחודש ספטמבר 2007 ועד לחודש ספטמבר 2009. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ המפעילה עגלות לממכר מזון ברכבת ישראל. 3. על פי כתב התביעה הועסקה התובעת במשמרות בהתאם לסידור עבודה אשר נקבע על ידי הממונה על העסקתה בנתבעת. לטענת התובעת הסתיימו יחסי עובד מעביד בפיטוריה ללא מתן הודעה מוקדמת, לאחר שמיום 22.9.09 נמנעה הנתבעת מלשבץ את התובעת למשמרות בסידור העבודה. 4. על רקע זה ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויי פיטורים על בסיס שכר של 3,285 ₪ לחודש בסך 6,570 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת אשר חושבו על בסיס של 16 ימי הודעה מוקדמת בתעריף של 117 ₪ ליום, בסך 1,872 ₪. 5. על פי הנטען בכתב התביעה נכון למועד סיומם של יחסי עובד מעביד, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת דמי פדיון חופשה בסכום של 1,121 ₪ וקצובת הבראה בסך 1,713 ₪; ומכאן התביעות בעילות אלה. 6. התביעה האחרונה היא לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב ועוגמת נפש, בסכום של 5,000 ₪ אשר נתבע על רקע סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ללא מתן הודעה מוקדמת ובלא מתן מכתב פיטורים. בהקשר זה טענה התובעת, כי בדרך התנהלות הנתבעת כלפיה כאמור לעיל, נפגעו זכויותיה ונגרמה לה עוגמת נפש אשר בגינה הינה זכאית לפיצוי בסכום הנתבע. 7. לטענת הנתבעת בתביעה אין ממש. בהקשר זה טענה הנתבעת, כי התובעת התפטרה מיוזמתה בדרך של זניחת מקום העבודה בחודש ספטמבר 2009; ומכאן שלתביעות לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ופיצויים על עוגמת נפש - אין יסוד. 8. הנתבעת הוסיפה כי שולמו לתובעת דמי פדיון חופשה ביתר בסכום של 1,737 ₪ ולפיכך דין התביעה לפדיון ימי חופשה להידחות. 9. במסגרת כתב ההגנה הוסיפה הנתבעת טענת קיזוז אשר במסגרתה היא מבקשת לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובעת, דמי הודעה מוקדמת (מקום שלשיטתה התפטרה התובעת בלא מתן הודעה מוקדמת), את התשלום ביתר של דמי פדיון חופשה ששילמה לתובעת והפרשי שכר אשר שולמו לתובעת במשכורת חודש נובמבר 2008 ודצמבר 2008. 10. את הדיון בטענות הצדדים נפתח במחלוקת לעניין נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד ועל בסיס המסקנה שבסיום הבירור האמור - נבחן את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. משם נפנה לתביעת התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה וקצובת הבראה ולבסוף נדרש לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. את פסק הדין נחתום בטענות הנתבעת לקיזוז. נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד: 11. כאמור טוענת הנתבעת כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת אשר זנחה את מקום העבודה. לעניין זה סיפר מר רוזן, עד הנתבעת, בתצהירו: "6. לקראת סיום עבודתה, התובעת החלה לעסוק בעבודת דוגמנות יותר ויותר ימים בשבוע, ולא הצליחה לסדר את המשמרות שלה אצל הנתבעת. 7. התובעת החלה לצמצם את מספר המשמרות שלה, ויותר מפעם אחת הודיעה ברגע האחרון כי היא לא תוכל להגיע ולהתייצב לעבודה באותו יום. 8. העובדת השניה בסניף, ואני ניסינו לתאם עם התובעת סידור עבודה, אבל התברר כי היא יכולה לעבוד משמרת אחת בשבוע, וברור כי כך לא ניתן היה להפעיל את סניף הנתבעת. 9. משיחות שקיימתי עם עובדים אחרים ציינו כולם כי היא הביעה רצון לעזוב את עבודתה, בתקופת העבודה האחרונה שלה. 10. פניתי אל התובעת והבהרתי לה כי איננה יכולה לעשות דין לעצמה ולדרוש כי תועסק משמרת אחת או שתים בלבד בשבוע, והנתבעת נאלצת למצוא עובדת חדשה, ולא להפקיר את הסניף או לכפות על העובדת השניה משמרות כפולות כמעט בכל שבוע. 11. התובעת השיבה כי היא יכולה לעבוד רק משמרת אחת בשבוע, הבטיחה כי תשוב עם פתרון, ולמעשה לא חזרה לעבודה." 12. את האמור בתצהירו של מר רוזן, עד הנתבעת, על נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים הבאנו במלואם, ולטעמנו יש בהם כדי ללמד כי בפועל לא שובצה התובעת למשמרות לאחר ה-21.9.09 - כטענת התובעת. 13. אין בידינו לקבל את הגרסה העולה מתצהירו של מר רוזן ולפיה התובעת בהתנהגותה ביקשה להביא את יחסי עובד מעביד בין הצדדים לסיום. 14. בהקשר זה יש לציין כי הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את אותם עובדים להם מתייחס מר רוזן בתצהירו; ובפרט את עובדת הסניף האחרת אשר בעדותה היה כדי לחזק את הגרסה (גרסה שהיא כאמור במחלוקת) ולפיה התובעת היא זו שהטילה מגבלות על הצבתה למשמרות. הימנעות זו מהבאת עדים שיש בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבעת, פועלת לחובת האחרונה (ראה: ע"ע 1359/04 לוטן נ' המרכז הרפואי הרצליה). 15. נוסיף עוד כי הטענה לפיה התובעת היא שביקשה להביא לסיומם של יחסי עובד מעביד, עומדת בניגוד לפנייתה של הנתבעת למועצת הפועלים עוד בסוף חודש ספטמבר 2007, בדרישה לפיצויי פיטורים בנימוק כי לא שובצה למשמרות עבודה החל ממחצית ספטמבר 2009. בהקשר זה טוענת הנתבעת כי מכתבו של נציג האיגוד מקצועי מיום 30.9.09 לא הגיע לידיה. עם זאת, אין בטענה זו כדי לשנות מהמסקנה שעולה מהתנהגות התובעת אשר ראתה את עצמה כמפוטרת משלא שובצה בידי הנתבעת לעבודה בפועל; ולפיכך פנתה במועד מוקדם למועצת הפועלים למימוש זכויותיה. לבסוף נעיר כי על אף הטענה שכביכול התובעת היא שנמנעה מלהעמיד עצמה לרשות העבודה, אין בכל חילופי המכתבים שהחליפו הצדדים החל ממחצית נובמבר 2009, קריאה לתובעת לחזור ולהשתבץ לעבודה בנתבעת. עובדה שגם בה יש כדי להעיד כי היוזמה להפסקת השיבוץ של התובעת למשמרות עבודה בפועל, היא יוזמה של הנתבעת. 16. בסיכומיה הרחיבה הנתבעת על עבודתה של התובעת כדוגמנית ורצונה לסיים את העסקתה בשירותה על רקע זה. אין אנו רואים מקום להתייחס לטענות אלה מעבר לעובדה שאלה אינן מקובלות עלינו. לעניין זה די לציין כי כתבות רכילות בעיתונות מקומית ובאינטרנט - אינן עדות. 17. על רקע האמור לעיל מבקשים אנו לבחון את טענת התובעת לפיה יש לראות בה כמי שפוטרה מעבודתה בנתבעת ללא מתן הודעה מוקדמת. 18. לעניין זה הסמכות והחובה לשבץ עובד המועסק במשמרות למשמרות עבודה בפועל - מוטלת על המעביד. לפיכך באותם מצבים בהם נמנע המעביד מלשבץ עובד המועסק במשמרות למשמרות עבודה בפועל - שקול הדבר לפיטורי העובד. 19. גם באותם מצבים בהם טוען המעביד, כי העובד נמנע מלהעמיד עצמו לרשות העבודה - אין הדבר פוטר את המעביד משיבוצו של העובד למשמרת בפועל ומבירור סיבת אי התייצבותו של העובד למשמרת בה הוצב, היה ולא יתייצב למשמרת. 20. בפרט אין המעביד יכול לטעון לזניחת מקום העבודה על ידי העובד, מקום שאין ביטוי להתראה שניתנה לעובד ולפיה העדר הנכונות מצידו לעמוד לרשות העבודה יש בה כדי להעיד על רצונו לנתק את יחסי עובד מעביד בין הצדדים על המשמעויות הנובעות מכך. התראה שלא ניתנה במקרה שלפנינו. 21. קל וחומר בענייננו, שעה שלטעמנו היוזמה לאי שיבוצה של התובעת לעבודה בפועל, היא יוזמה שבאה מצד הנתבעת. 22. על רקע האמור לעיל, יש לראות בתובעת כמי שפוטרה מעבודתה בלא מתן הודעה מוקדמת; ולאור המסקנה האמורה נבחן להלן את תביעת התובעת לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת: 23. משנמצא כי התובעת פוטרה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסכום של 5,708 ₪ המחושב על פי העקרונות הבאים:- א. התובעת הינה עובדת שעתית ובהתאם יש לחשב את השכר הקובע, על בסיס תעריף השעה האחרון והממוצע שעות העסקה ב-12 החודשים שקדמו לסיום ההתקשרות בין הצדדים. ב. על פי תלושי השכר שבידינו, עבדה התובעת בממוצע 137 שעות בחודש בחודשים דצמבר 2008 ועד אוגוסט 2009 כולל (מאחר והתובעת הועסקה באופן חלקי במהלך חודש ספטמבר 2009 לא נלקחו נתוני חודש ספטמבר 2009 בחשבון, ובהעדר תלוש שכר לחודש פברואר 2009 חושב הממוצע על פי 11 חודשי עבודה) . ג. שכרה האחרון של התובעת עמד על סך 20 ₪ לשעה. ד. בהתאם השכר הקובע של התובעת לצורך חישוב פיצויי פיטורים עומד על 2,740 ₪. ה. פיצויי הפיטורים חושבו על בסיס 25 חודשי עבודה (החל מספטמבר 2007 ועד כולל ספטמבר 2009). 24. לפיצויי הפיטורים שנפסקו לזכות התובעת יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09 ועד למועד התשלום בפועל. 25. משפוטרה התובעת בסיום 25 חודשי עבודה - דהיינו במהלך שנת עבודה השלישית - זכאית התובעת להודעה מוקדמת של 21 יום (ראה: חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות תשס"א - 2001 סעיף 4(3)). 26. דא עקא ובתביעה העמידה התובעת את דמי ההודעה המוקדמת הנתבעים, בסכום של 1,872 ₪ המחושבים על בסיס 16 ימי הודעה מוקדמת, בתעריף של 117 ₪ ליום. 27. מקום שהעמידה הנתבעת את תביעתה לקיזוז דמי ההודעה המוקדמת אשר לטענתה התובעת חבה לה בעקבות הפסקת עבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת (טענה שכאמור לעיל נדחתה) על סכום דמי ההודעה המוקדמת אשר תבעה התובעת בתביעתה - יש לראות בסכום שתבעה התובעת כדמי הודעה מוקדמת כסכום שאינו שנוי במחלוקת. 28. לאור האמור, על הנתבעת לשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסכום האמור בכתב התביעה בסך של 1,872 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/10/09. התביעה לדמי פדיון חופשה ולתשלום קצובת הבראה: 29. אין הנתבעת חולקת על טענת התובעת ולפיה לא יצאה התובעת לחופשה בתשלום במהלך תקופת עבודתה בנתבעת. לעניין זה די לציין כי מעבר לעובדה לפיה לא עלתה טענה בכתב ההגנה על ניצול זכותה של התובעת לחופשה בתשלום במהלך תקופת ההתקשרות, לא הוצג בפנינו פנקס חופשה ולא הופנינו לתלושי שכר המלמדים כי בפועל יצאה התובעת לחופשה בשכר במהלך תקופת העסקתה בנתבעת. 30. אמנם בתלושי השכר לתקופה שמנובמבר 2008 ואילך, עולה כי לתובעת שולמו סכומים שונים כ"פדיון חופשה" וכ"תמורת חופשה". עם זאת סכומים אלה אינם משקפים תשלום עבור חופשה בפועל שניתנה לתובעת באותם חודשים (רק לסבר את האוזן, נציין כי בחודש נובמבר 2008 עבדה התובעת בשירות הנתבעת 157 שעות בפועל ובנוסף שילמה לה הנתבעת סכום של 2,016 ₪ תחת הכותרת "תמורת חופשה". מכאן ברור שהתשלום האמור איננו משקף תשלום עבור ימים בהם נעדרה התובעת עקב יציאתה לחופשה, בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 (להלן:"חוק חופשה שנתית). 31. משכך ובהתחשב בתקופת העסקה שאיננה במחלוקת - מספטמבר 2007 ועד כולל ספטמבר 2009 - עמדה לזכות התובעת בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית מכסה של 28 ימי חופשה לפחות. 32. לפיכך, עם סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים בספטמבר 2009, היה על הנתבעת לשלם לתובעת דמי פדיון חופשה "בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד (התובעת בענייננו, הוספה שלי-ט.מ.), אילו יצאה לחופשה ביום שבו חדל לעבוד" סעיף 13 לחוק חופשה שנתית 33. שיעורם של דמי פדיון החופשה להם זכאית התובעת נקבע בהתאם לנוסחה הקבועה בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, והוא שווה - ל"שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה, שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר 90, היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא - מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי הרבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשניים עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד" הציטוט מהסעיף האמור. 34. בהתאם לנוסחה האמורה זכאית התובעת לדמי חופשה/דמי פדיון חופשה בסכום של 3,248 ₪ על פי החישוב הבא: מאחר ובחודש ספטמבר 2009 עבדה התובעת בהיקף חלקי, נקבע השכר היומי הממוצע על בסיס שכרה של התובעת בחודשים אוגוסט, יולי ויוני 2009 ובהם הרוויחה התובעת סכום כולל של 10,399 ₪. לפיכך השכר היומי הממוצע על פי הנוסחה הקבועה בסעיף 10((ב)(2) לחוק חופשה שנתית, עומד על סך 116 ₪ ליום. כאמור לעיל, במשך תקופה של 25 חודשי עבודה צברה התובעת מכסת חופשה שלא נוצלה של 28 יום לפחות. כפי שצוטט לעיל, דמי החופשה להם זכאית התובעת הם בסכום השווה לשכר היומי הממוצע כפול מכסת ימי החופשה ובענייננו, סכום של 3,248 ₪. 35. לטענת הנתבעת יש לזקוף על חשבון הזכות לדמי פדיון חופשה סכומים ששולמו לתובעת כדמי פדיון חופשה ותמורת חופשה במהלך תקופת ההתקשרות, סה"כ סכום של 3,462 ₪, כדלקמן: א. פדיון חופשה בסך 165 ₪ וסכום נוסף של 2,016 ₪ ששולמו תחת הכותרת "תמורת חופשה" בחודש נובמבר 2008. ב. פדיון חופשה בסך של 160 ₪ במשכורת חודש דצמבר 2008. ג. פדיון חופשה בסך של 150 ₪ במשכורת חודש ינואר 2009. ד. פדיון חופשה בסך של 150 ₪ במשכורת חודש מרץ 2009. ה. פדיון חופשה בסך של 180 ₪ במשכורת חודש אפריל 2009. ו. פדיון חופשה בסך של 116 ₪ במשכורת חודש מאי 2009. ז. פדיון חופשה בסך של 183 ₪ במשכורת חודש יוני 2009. ח. פדיון חופשה בסך של 162 ₪ במשכורת חודש יולי 2009. ט. פדיון חופשה בסך של 180 ₪ במשכורת חודש אוגוסט 2009. י. פדיון חופשה בסך של 91 ₪ במשכורת חודש ספטמבר 2009. (במאמר מוסגר נזכיר, כי תלוש משכורת לחודש פברואר 2009 לא צורף לתיק בית הדין). 36. טענה זו אין לקבל מהטעם הבא: בפסק הדין בע"ע 324/05, ריבה אצ'ילדייב נ' עמישב שירותים בע"מ (להלן: "פסק דין עמישב שירותים בע"מ") נקבעה ההלכה ולפיה אין לזקוף את הסכומים ששולמו לתובעת במהלך תקופת ההתקשרות כדמי פדיון חופשה ותמורת חופשה, על חשבון הסכומים המגיעים לתובעת מכוח חוק חופשה שנתית. לעניין זה נקבע בפסק הדין כי: "קיזוז סכומים ששולמו למערערת במהלך עבודתה בגין פדיון חופשה - בית דין קמא קבע, לאור תלושי השכר שהוצגו בפניו, שהמערערת קיבלה תמורה בגין פדיון ימי חופשה בהזדמנויות שונות, המגיעים בחישוב מצטבר לסכום של 3,185 ש"ח. לטענת המערערת, אין לקחת בחשבון סכומים אלה ששולמו לה בתוך תקופת העסקתה בגין תמורת ימי חופשה, וזאת מבלי להוציאה כלל לחופשה שנתית. אף בעניין זה אנו מקבלים את טענת בא כוח המערערת. תכליתו של חוק חופשה שנתית היא לתת לעובד חופשה בפועל, מנוחה, על מנת שיאגור כוח לעתיד. אף סעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 אוסר מתן שכר הכולל בתוכו, מראש, תשלום בעבור דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה כאמור בחוק חופשה שנתית. ודוק, כל האמור ביחס לפדיון חופשה מתייחס לזכאות מכוח החוק בלבד בסיום יחסי עובד-מעסיק. פדיון חופשה הוא מושג שהחוק הולידו, ואין הוא בא אלה בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה. מכיוון שאין לשלם לעובד סכום עבור פדיון ימי חופשה, כתחליף לחופשה בפועל לה הוא זכאי מכוח חוק חופשה שנתית, אין מקום לקזז את הסכומים ששולמו למערערת, ודין הערעור בעניין זה להתקבל (הדגשות במקור-ט.מ.)." פסקה 11 לפסה"ד של כב' הנשיא (כתוארו דאז) השופט אדלר. כאמור בענייננו, הסכומים ששולמו לתובעת כדמי פדיון חופשה ותמורת חופשה לא שולמו עבור חופשה בפועל שניצלה התובעת במהלך עבודתה. לפיכך ובהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין עמישב שירותים בע"מ, אין הנתבעת זכאית לקזז את הסכומים ששילמה לתובעת כדמי פדיון חופשה ותמורת חופשה, וזכותה של התובעת לדמי פדיון חופשה מכוח חוק חופשה שנתית 37. לאור האמור זכאית התובעת לתשלום דמי פדיון חופשה 3,248 ₪ בניכוי הסכום ששולם כדמי פדיון חופשה במשכורת חודש ספטמבר 2009, לאחר שהסתיימו יחסי עובד מעביד, בסכום של 91 ₪. סה"כ סכום של 3,157 ₪. 38. משהעמידה התובעת את תביעתה לתשלום דמי פדיון חופשה על סכום בסך של 1,211 ₪, הרינו פוסקים לה את סכום התביעה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09 ועד למועד התשלום בפעל. 39. אין חולק כי התובעת זכאית לקצובת הבראה בסך של 1,713 ₪ (ראה: סעיף 25 לסיכומי התובעת וסעיף 112 לסיכומי הנתבעת). בהתאם על הנתבעת לשלם לתובעת קצובת הבראה בסך של 1,713 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09. התביעה לפיצוי על עוגמת נפש וחוסר תום לב: 40. כידוע פיצויים בגין עוגמת נפש נפסקים במקרים חריגים בלבד, לא זה המקרה שלפנינו מקום שלתובעת עילות תביעה מוגדרות ומכומתות המתייחסות לעניין הזכות לקבלת פיצויי פיטורים ושיעורם, דמי הודעה מוקדמת ושיעורם וזכויות נוספות להם היא זכאית בעקבות סיום העסקתה בנתבעת. 41. אשר על כן, התביעה בעילה זו נדחית. טענת הקיזוז: 42. טענת הקיזוז מורכבת משלושה ראשים: האחד, דמי הודעה מוקדמת להם זכאית הנתבעת לשיטתה בעקבות הטענה ולפיה יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביוזמת התובעת, ללא מתן הודעה מוקדמת. השני, קיזוז דמי פדיון חופשה שלטענת הנתבעת שולמו לתובעת ביתר במהלך תקופת ההתקשרות בין הצדדים. השלישי והאחרון, תביעה להחזר סכום של 1,070 ש"ח ששולם לתובעת תחת הכותרת "הפרשי שכר" במשכורות חודש נובמבר ודצמבר 2008. בטענות אלה נדון בסדרן. 43. משהתקבלה טענת התובעת לפיטוריה ללא מתן הודעה מוקדמת, יש לדחות את טענת הקיזוז המבוססת על הטענה לפיה התובעת התפטרה בלא מתן הודעה כאמור. 44. מכוח ההלכה שנפסקה בפסק הדין לעניין עמישב שירותים בע"מ אליה התייחסנו בפרק הדן בזכותה של התובעת לדמי פדיון חופשה - אין הנתבעת זכאית לקיזוז הסכומים שלטענתה שילמה ביתר כדמי פדיון חופשה. 45. מעביד הטוען כי תיאור התשלום בתלוש השכר איננו תואם את מהותו האמיתית של התשלום, עליו נטל ההוכחה. רק נוסיף כי בשל החשיבות הנודעת לתלוש השכר ולאור העובדה כי למעביד שליטה על תיאור הרכיבים בתלוש השכר - מעביד הטוען כי תיאור התשלום בתלוש השכר אינו תואם את מהותו האמיתי של התשלום - חייב בראיות מוצקות להוכחת הטענה. 46. בענייננו לא הניחה הנתבעת כל תשתית ראייתית שיש בה כדי לתמוך בטענה כי הסכום הכולל של 1,070 ₪ אשר שולם לתובעת תחת הכותרת "הפרשי שכר" בתלושי השכר לחודשים נובמבר 2008 ועד דצמבר 2008, שולם עבור "מרכיבים סוציאליים" אשר הנתבעת זכאית לקזזם מכל סכום שייפסק כי התובעת זכאית לו. 47. רק לסבר את האוזן נציין כי אין בפנינו כל התייחסות או פירוט לזהותם של אותם רכיבים סוציאליים ולאופן שבו הם חושבו. 48. בנסיבות הללו הטענה לפיה זכאית התובעת להחזר סכומים ששולמו לתובעת כהפרשי שכר, דינה להידחות. סוף דבר: 49. מהמקובץ עולה כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 5,708 ש"ח. דמי הודעה מוקדמת בסך 1,872 ש"ח. דמי פדיון חופשה בסך 1,211 ש"ח. קצובת הבראה בסך 1,713 ש"ח. לסכומים שנפסקו לעיל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.09 ועד למועד התשלום בפועל. 50. שעה שמדובר בעובדת אשר מועסקת במעמד של עובדת שעתית בשכר מינימום, אשר נדרשה להליך משפטי מורכב למיצוי זכויות העומדות לה בדין, זכאית התובעת להחזר הוצאות משפט ריאליות; בהתאם תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום. 51. הערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. הודעה מוקדמתמשכורת