פסק דין זה, עניינו תביעה שהגיש מר בן סעיד עלי (להלן: "התובע") בהליך של דיון מהיר ובה ביקש לחייב את חברת "המוביל הדרומי צביקה (1990) בע"מ" (להלן: "הנתבעת") בתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, דמי פדיון חופשה, קצובת הבראה ותשלום בגין ימי חג - כמפורט להלן. 1. התובע בעל דרכון ירדני, היה תושב באר שבע בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה. 2. הנתבעת הינה חברה בע"מ בתחום ההסעות. 3. התובע התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.7.08. 4. בתביעה שהגיש התובע בחודש מרץ 2010, טען התובע לפיטוריו בחודש אוגוסט 2009, ללא מתן הודעה מוקדמת. מכאן, התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת המבוססים על שכר חודשי של 5,000 ₪. 5. על פי כתב התביעה לא שילמה הנתבעת לתובע שכר בגין החודש האחרון לעבודתו בנתבעת, ובהתאם ביקש התובע לחייב את הנתבעת בשכר עבודה בסך 5,000 ₪. 6. התובע הוסיף, כי הוא זכאי לדמי פדיון חופשה בסכום של 1,590 ₪, וקצובת הבראה בהיקף של 8 ימי הבראה על בסיס 318 ₪ ליום הבראה, בסה"כ סכום של 2,544 ₪ אשר לא שולמו לו. 7. לבסוף, ביקש התובע תשלום עבור 3 ימי חג. 8. עמדת הנתבעת היא כי דין התביעה על כל חלקיה להדחות. 9. לעניין זה, טענה הנתבעת כי התובע הועסק על ידה עד ליום 30.6.09, ויחסי עובד - מעביד הגיעו לקיצם ביוזמת התובע, אשר נטש את מקום העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. אשר על כן, סבורה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. 10. הנתבעת הוסיפה כי התובע קיבל שכר עבור חודש יוני 2009, ומכאן עולה כי בתביעה לתשלום שכר עבודה - אין ממש. 11. עוד טענה הנתבעת, כי לתובע שולמו דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חגים ביתר, ואשר על כן גם בתביעות אלו אין ממש. 12. לבסוף טענה הנתבעת טענת קיזוז במסגרתה טענה כי יש לקזז מכל סכום שיפסק לזכות התובע דמי הודעה מוקדמת שחב התובע לה, משהפסיק את עבודתו בשירותה בלא מתן הודעה מוקדמת; וסכומים ששולמו לתובע ביתר כדמי חופשה ותשלום עבור ימי חג. 13. לאור המחלוקות בין הצדדים, את פסק הדין נפתח בסוגיית נסיבות סיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים; ובסיומה נפנה לדון ברכיבי התביעה השונים, בסדר הופעתם לעיל. 14. כמצוין לעיל, בכתב התביעה טען התובע כי פוטר מעבודתו באוגוסט 2009, ללא מתן הודעה מוקדמת לפיטוריו. בכתב התביעה לא הרחיב התובע ולא תיאר את נסיבות הפיטורים. 15. על הטענה לפיה פוטר התובע באוגוסט 2009, חזר ב"כ התובע בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם אדרת בחודש יוני 2010. 16. בניגוד לגרסה זו המספרת כי התובע פוטר באוגוסט 2009 - בעדותו אישר התובע את גרסת הנתבעת לפיה הסתיימו יחסי עובד מעביד בסוף יוני 2009. 17. להבדיל, מחילופי הגרסאות ביחס למועד סיומם של יחסי עובד מעביד ובהעדר התייחסות מפורטת לנסיבות שבהן הגיעו יחסי עובד מעביד בין הצדדים לסיומם - הציגה הנתבעת גרסה אחת לפיה חדל התובע מלהופיע במקום העבודה ויצא את גבולות הארץ לירדן; זאת בהמשך להתנהלות התובע במקום העבודה המאופיינת בהיעדרויות לפרקי זמן שונים. 18. את גרסתה תמכה הנתבעת בדוחות נוכחות המלמדים כי התובע אכן נעדר תקופות ארוכות, בשים לב לעובדה שמדובר בעובד בעל וותק של כשנה במקום העבודה. כך לדוגמא דוח הנוכחות לחודש אפריל 2009 מלמד כי התובע נעדר 16 ימים ודוח הנוכחות של חודש מאי 2009 מראה כי התובע נעדר באותו חודש 8 ימים נוספים. 19. על רקע האמור לעיל - שינויי גרסאות התובע ביחס למועד סיום עבודתו בנתבעת, דוחות הנוכחות התומכים בגרסתה של הנתבעת, לפיה נעדר התובע מהעבודה בסמוך למועד ניתוקם של יחסי עובד מעביד, לתקופות ארוכות יחסית מבלי שיש לדבר הסבר המניח את הדעת, כמו גם מהתרשמותנו מעבודתם של התובע ומנהל הנתבעת בפנינו - יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה נותקו יחסי עובד מעביד בין הצדדים ביוזמת התובע אשר נטש את מקום העבודה בסוף יוני 2009. 20. לאור המסקנה לעיל ולפיה יחסי עובד מעביד הסתיימו ביוזמת התובע, התביעות לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת - נדחות. 21. בעדותו סיפר התובע כי בחודשים בהם עבד בנתבעת הנפיקה לו הנתבעת תלוש שכר (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 22.12.10 שורות 1-4). אין בעדות התובע טענה לפיה השכר לחודש יוני 2009 - לא שולם. 22. בנסיבות הללו לתביעה לתשלום שכר אין יסוד. 23. מכוח הוראות חוק חופשה שנתית תשי"א-1951 ובהתחשב בעובדה כי התובע השלים שנה אחת לעבודתו בנתבעת, היה האחרון זכאי לחופשה בהיקף של 12 ימי חופשה בתשלום. 24. מתלושי השכר עולה כי התובע נהנה, במהלך עבודתו בנתבעת, מחופשה בתשלום בהיקף של 13 ימי חופשה (אשר שולמו על בסיס של 8 שעות ליום עבודה בתעריף של 25 ₪ לשעת עבודה, על אף והתובע עבד במשרה חלקית, כמפורט להלן). 25. בנסיבות אלה התביעה לתשלום דמי פדיון חופשה נעדרת עילה ודינה להידחות. 26. בהתאם להוראות הסכם קיבוצי וצו ההרחבה לעניין תשלום קצובת הבראה, זכאי היה עובד במשרה מלאה אשר השלים נכון ליולי 2009, שנה אחת בעבודתו בשירות מעבידו לקצובת הבראה בהיקף של 5 ימי הבראה, על בסיס 336 ₪ ליום הבראה - סה"כ סכום של 1,655 ₪. 27. בענייננו, מלמדים תלושי השכר כי התובע עבד במשרה חלקית, בממוצע 157 שעות לחודש (בחישוב ממוצע השעות לחודש, נלקחו בחשבון שעות העבודה הרגילות כמפורט בתלושי השכר); ומכאן שעבד בהיקף של 84 אחוזי משרה. לפיכך היה התובע זכאי לקצובת הבראה בגין תקופת עבודתו בנתבעת בסכום של 1,390 ₪ 28. בפועל שילמה הנתבעת לתובע קצובת הבראה בסך כולל של 1,190 ₪ (אשר שולמו לתובע במהלך החודשים דצמבר 2008 ועד חודש יוני 2009, בשיעור של 170 ₪ לחודש). 29. מכאן שזכאי התובע ליתרת דמי הבראה בסכום של 200 ₪. 30. הזכות לתשלום עבור ימי חג לעובד ששכרו משולם על בסיס יומי מוסדרת בהסכם קיבוצי וצו הרחבה ולפיו הזכות קמה לעובד שהשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה, אשר לא נעדר מהעבודה סמוך ליום אחד. 31. בכתב התביעה כמו גם בעדותו של התובע בפנינו, לא הונחה תשתית עובדתית לביסוס התביעה עבור ימי חג. זאת בשעה שכתב התביעה כמו גם עדות התובע בפנינו שותקים ואין בהם התייחסות לימים בהם נעדר התובע בשל החג, כמו גם לעבודתו בסמוך לפני ואחרי החג בגינו נתבע התשלום. 32. בנסיבות הללו התביעה לתשלום עבור ימי חג אשר עלתה בעלמא ונעדרת כל פירוט עובדתי שיש בו כדי ללמד כי התובע זכאי לתשלום עבור ימי החג - דינה להידחות. 33. משהתקבלה גרסת הנתבעת על נסיבות סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, גרסה המספרת כי התובע נטש את מקום העבודה בסוף חודש יוני 2009 ללא מתן הודעה מוקדמת - חייב התובע לנתבעת דמי הודעה מוקדמת. 34. משכך ומשהעלתה הנתבעת טענת קיזוז במסגרתה ביקשה לקזז מכל סכום שיימצא כי היא חייבת לתובע, את תשלום דמי ההודעה המוקדמת - יש לקזז מחוב הנתבעת לתובע על חשבון תשלום קצובת ההבראה, תשלום דמי הודעה מוקדמת בשיעור של 3,925 ₪ (המחושבים על בסיס תעריף של 25 ₪ לשעה וממוצע של 157 שעות עבודה לחודש). 35. לאור האמור ובשים לב לטענות הקיזוז, תביעת התובע על כל חלקיה נדחית. 36. משנדחתה התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאות בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 37. הערעור על פסק דין זה הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.משרההודעה מוקדמת