אלה תביעות לתשלום שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, ותשלום בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה כאמור בצו הרחבה החל על התובעים. להלן עיקרי העובדות: 1. התובעים - הינם עובדי ניקיון אשר עבדו בחברת החשמל באמצעות מספר חברות כוח אדם- שהתחלפו בעקבות זכייה במכרז לשירותי ניקיון במתקני חברת חשמל. 2. התביעה הוגשה ע"י 35 עובדים בתיק מס' עב 405/03 ביום 14.1.03. ו- 7 עובדים נוספים הגישו תביעה נפרדת בתיק מס' עב 406/03 ביום 9/9/03. 3. לבקשת התובעים - מיום 13.4.03 אוחדו שני התיקים : עב 406/03 ביחד עם תיק עב - 405/03 כמבוקש. 4. הנתבעים המקוריים בשני התיקים הנ"ל היו : 1-3 שהינן חברות כוח אדם אשר אצלם עבדו התובעים בתקופה הרלוונטית לתביעה. והנתבעים 4 ו- 5 הינם מנהלי ו/או בעלי מניות בנתבעות 1-3. 5. בתאריך 9.2.05 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שהושג בין התובעים לבין נתבעים מס' 2-5, כדלהלן : "אני נותנת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה המצורף בזאת והמסומן באות ה/1 והמהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין שפרטיו כדלקמן: 1. אני קובעת כי נתבעת 2 הינה המעבידה של התובעים בתיק זה, וכן כי היא המעסיקה האחרונה לעניין רצף הזכויות של התובעים הרלבנטיים שעבדו בחברת החשמל כמתואר בתיקים עב 405/03 + עב 406/03. 2. הנתבעת מס' 2 תשלם לכל אחד מהתובעים את הסכומים שנפסקו להם במסגרת הפסיקתא, וזאת עבור כל תקופת הוותק של התובעים שעבדו בחברת החשמל. בהתאם לתביעותיהם האישיות של כל אחד ואחד מהם, אזי הסכומים שנפסקו יכללו: פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת בגין תקופת העבודה אצל הנתבעת מס' 2, הפרשות לתגמולים- ל"מבטחים" בגין תקופת העבודה אצל הנתבעת מס' 2 וכן גם השלמת חופשה שנתית והבראה בגין תקופת העבודה אצל הנתבעת מס' 2 בלבד. 3. התביעה נגד הנתבע מס' 4 ברקוביץ גיגי ונגד הנתבעת מס' 5 ברקוביץ חנה -נדחית בזאת. 4. התביעה נגד הנתבעת מס' 3 מ.א.ג. (1999) חברה לשרותי ניקיון בע"מ- נמחקת בזאת. 5. כל סכום שלא ישולם על ידי נתבעת מס' 2 במועדו ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום 9.2.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל. לאחר מתן פסה"ד נגד הנתבעת מס' 2 - מ.א.ג. (1988) חברה לשרותי ניקיון בע"מ- נתברר, כי הינה חדלת פירעון ונמצאת תחת צו פירוק. לכן התובעים לא יכלו להיפרע ממנה. 6. בתאריך 6.3.05 ניתן פסק דין חלקי לגבי חלק מהתובעים בלבד בתיקים הנ"ל, כנגד נתבעת מס' 6 ושם נקבע, כי הנתבעת 6 תשלם ל-6 תובעים השלמת פיצויי פיטורים וזאת לסילוק מלא וסופי של כל תביעות התובעים בגין יחסי עובד מעביד. התובעים הם: אירילביץ יעקב- תובע מס' 35, חייטוב סמיון- תובע מס' 36, חייטוב דורה- תובעת מס' 37, קורנברג סמיון - תובע מס' 38, דוידוב גלינה - תובעת מס' 39, ושמידט נטליה - תובעת מס' 40, -. 7. מר פרכטמן גניה - תובע מס' 42, ביקש מבית הדין ביום 26/7/04 לבטל את התביעה נגד נתבעת מס' 6 מאחר ושילמה לו את כל הכסף המגיע לו בגין תקופת עבודתו אצלה לאחר שהתפטר מיוזמתו, והתביעה נמחקה כמבוקש. 8. הנתבעת מס' 1 חברת שלג לבן העסיקה את כל התובעים בתקופה שבין 8/98 ועד 7/2000. הפירוט ביחס לתקופת ההעסקה והזכויות הנובעות מכך יפורטו בהמשך. 9. הנתבעת מס' 1 משכה חזרה ממבטחים את כל הכספים שהפרישה עבור התובעים לצורך פיצויי פיטורים במהלך תקופת עבודתם אצלה. להלן טענת התובעים: 10. לאור משיכת הכספים חזרה מ"מבטחים" -מהפרשות הנתבעת לפיצויי פיטורים במהלך עבודתם אצלה, מן הדין לחייבה בהשבת הכספים שנמשכו על ידה שלא כדין, ולשלמם לתובעים. 11. על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעים 19, ו- 36, שכר עבודה בגין שעות נוספות שעבדו ולא קיבלו שכר בגינן. 12. התובעים 13,15,16,21,22,ו-41 לא קיבלו דמי הודעה מוקדמת בעת חילופי המעבידים ו/או פיטוריהם ולכן זכאים הם לדמי הודעה מוקדמת כאמור בחוק הודעה מוקדמת. 13. התובעים 1-5, 8,10,12,13, 15-24, 26, 27-33, ו- 35-41, לא קיבלו תשלום עבור חופשה או פדיון חופשה שנתית כאמור בחוק חופשה שנתית. 14. התובעים, 1-5, 8, 10, 12, 13, 15-24, ו- 26-41, לא קיבלו תשלום עבור דמי הבראה כזכאותם כאמור בצו הרחבה. להלן טענות הנתבעת 1: 15. בעקבות אי זכייתה מחדש במכרז, התובעים המשיכו בעבודתם באותו מקום העבודה אצל קבלנים החדשים שזכו במכרז. המעביד שפיטר את העובדים הוא זה הנושא בחוב תשלום פיצויי הפיטורים ומאחר והיא לא פיטרה את התובעים אין לה כל חובה כלפיהם לעניין תשלום פיצויי פיטורים. 16. שיטת החישוב של התובעים לתשלומים השונים המגיעים להם לטענתם שגויה מיסודה ואין לקבלה, מחד- תובעים תשלום על פי ערך ראלי בעת מועד הגשת התביעה כשמדובר בפועל בחלוף כשלוש שנים ממועד סיום עבודתם בנתבעת. מאידך- מקזזים הם מסכום התביעה שלהם שהוא בערך ריאלי לשנת 2003, את הסכומים ששולמו להם בשנות עבודתם על פי ערך נומינלי. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: 17. מן הראוי לציין כי בתיק ביה"ד היו המסמכים הבאים: תצהירי הצדדים, מכתב מ"מבטחים"- המפרט את זכויות העמיתים (התובעים) בקרן "מבטחים". תדפיס - "מבטחים" להפרשות, תלושי השכר של העובדים שמסרה הנתבעת (בין 6ל- 7 תלושים לכל עובד), ולכן בפסה"ד נעשו התחשיבים הכספיים רק עפ"י המסמכים שהוגשו לביה"ד. התפטרות או פיטורים: 18. בפסק הדין א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו-5 אח',(פורסם ביום 21.8.05), נקבע כי עובדים זכאים לפיצויי פיטורין כאשר קבלן השירותים שהעסיק אותם הפסיד את המכרז. כב' הנשיא סטיב אדלר קבע בפסה"ד (פסקה 7 לפסה"ד) כי : "יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה פיזי, בעת החלפת ספקי שירות, ימצא זכאי לפיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם, וזאת על שום שרואים את החלפת ספקי השירות כפיטורים. מבלי לקבוע רשימה סגורה של מקרים מעין אלה ניתן למנות את המקרים הבאים: [א] ספק השירות הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי סביר וממשי; [ב] נקבע בהסכם קיבוצי, כי כל ספק שירות נדרש לשלם לעובדיו פיצויי פיטורים עבור התקופה בה העסיקם. מכאן, כי העובד רשאי להמשיך את עבודתו במקום העבודה ואף על פי כן זכאי לפיצויי פיטורים מספק השירותים שהיה מעבידו הקודם. על מנת לממש אחריות זו של מעסיקים נקבע במקרים רבים כאלה, בהסכם קיבוצי או בצו הרחבה, כי המעסיק חייב להפריש כספים לקרן פנסיה עבור העובד. בדרך כלל הפרשה זו כוללת שני שליש מפיצויי הפיטורים הקבועים בחוק. [ג] יש חשש, כי ספק השירותים - המעביד החדש לא יעמוד בתשלום פיצויי הפיטורים בעד התקופה הקודמת לזכייתו במכרז לאספקת שירותי ניקיון". (להלן - פס"ד דינמיקה). 19. התובעים המשיכו לעבוד בחברת החשמל כעובדי ניקיון גם לאחר שהנתבעת הפסידה את המכרז והם עברו לעבוד אצל קבלן השירותים החדש שזכה במכרז. לאור האמור בפסק הדין -דינמיקה הנזכר לעיל על הנתבעת לשלם לתובעים פיצויי פיטורין בגין כל תקופת עבודתם אצלה, אלא אם יעלה בידה להוכיח, כי הציעה לכל התובעים הצעות עבודה קונקרטיות ממשיות, כאשר תנאי הצעת העבודה החדשה תואמים את התנאים שקיבלו קודם לכן. אם כן אז התובעים היו אמורים להמשיך לעבוד אצל הנתבעת במקום עבודה אחר ואם סירבו להצעת עבודה קונקרטית, יש לראות בזה כהתפטרות מהעבודה ואין הם זכאים לפיצויי פיטורים. 20. לטענת הנתבעת הוצעו לתובעים הצעות עבודה חלופיות. מנכ"ל הנתבעת בזמנים הרלוונטיים לתביעה - מר יובל אורגד העיד מטעם הנתבעת כי נשלחו לכל העובדים מכתבי שיבוץ לעבודה, להלן עדותו לפרוטוקול: (עמ' 42 שורה 23): "זה נכון שאני טוען בתצהירי בסעיף 4, שהצעתי למרבית העובדים עבודה חלופית. לשאלה מי הציע? התשובה היא, שהוצאנו מכתב שיבוץ מסודר לכל אחד מהעובדים וזה חולק לכל העובדים על ידי מנהל הסניף - אבי חג'אג.. לשאלה האם יש לי את העתקי המכתבים הללו שהוצאו לעובדים, התשובה היא, שאני לא יודע אם יש לי העתקים לגבי כל העובדים אבל אני מניח שיש לגבי חלקם לשאלה מה נכתב במכתב השיבוץ הזה ? התשובה היא שנכתב שעם סיום החוזה העובדים מוזמנים לראיון שיבוץ מחדש לתאריך... לשאלה האם מדובר בהזמנה ולא בשיבוץ התשובה היא לא. אני יודע את זה כי אני מנכ"ל החברה..... לשאלה אם הייתי נוכח במעמד כשנתנו את המכתבים לתובעים התשובה היא לא. איך אני יודע שהיה מעמד כזה? ממנהל הסניף אבי חג'אג אשר גם כיום עובד אצלנו באחת החברות האחרות בקבוצה" 21. מלבד הצהרת מר יובל אורגד בתצהירו (ראה מסמך נ/5), ועדותו בביה"ד, לא הוכח בביה"ד כי אכן הוצעו לתובעים עבודות חלופיות. הנתבעת לא הציגה לפני בית הדין אפילו מכתב אחד שבו היא מציעה לאחד מהתובעים עבודה חלופית ממשית קונקרטית. לא די בעובדה שמנכ"ל הנתבעת יאמר בביה"ד שהציע מקום עבודה חלופי. צריך להוכיח את ה הנ"ל בראיות ממשיות. כן נמנעה הנתבעת מלהביא לעדות בביה"ד את מי שכביכול היה אחראי לחלוקת מכתבי השיבוץ מחדש לתובעים מר אבי חג'אג- מנהל סניף חיפה. הצעות העבודה שמדבר עליהן מנכ"ל הנתבעת הינן ערטילאיות. הנתבעת לא הוכיחה בביה"ד, כי היו לה הצעות עבודה קונקרטיות שהציעה לתובעים במקומות עבודה ספציפיים והם סירבו לקבלם. 22. יחד עם זאת יש לציין כי הנתבעת כן הציגה בפני בית הדין את רוב מכתבי הויתור, עליהם חתם כל עובד ועובד בסיום עבודתו אצל הנתבעת. ניתן לומר כי זוהי שמירת מסמכים סלקטיבית בלשון המעטה, המצביעה על פעילות חד צדדית מטעם הנתבעת שכן על כל מכתבי הויתור שמרה הנתבעת בקפידה ואף הציגה אותם בבית הדין (ראה מסמך נ/6 ו - נ/7). לעומת זאת אף מכתב בגין הצעת עבודה קונקרטית כמעט לכל העובדים לא טרחה הנתבעת להציג בפני בית הדין. 23. מעדויותיהם של התובעים בביה"ד עולה כי, לרוב התובעים הנתבעת לא הציעה עבודה חלופית, ולמי שהוצעה עבודה חלופית לא הוכח כי הוצעה עבודה קונקרטית ממשית אלא דובר על הצעה ערטילאית- להמשיך לעבוד בנתבעת. 24. רק לתובעת מס' 5 - גב' עזה שלו, הוצעה עבודה אחרת. התובעת מס' 5 העידה בביה"ד (ראה פרוטוקול עמ' 25), כי הוצע לה להמשיך לעבוד בנתבעת ולעבור לעבוד בבית החולים רמב"ם במשמרות. לדבריה היא סירבה להצעת העבודה הנ"ל מטעמי דת בהיותה שומרת שבת- מאחר ונדרשה לעבוד גם בימי שישי שבת, כאשר במסגרת עבודתה הקודמת בנתבעת לא נדרשה לעבוד כלל בימי שישי ושבת. 25. לא נעלמה מענינו טענת הנתבעת כי התובעת עזה שלו, העידה לפרוטוקול בתיק עב 425/02 (נספח לסיכומי הנתבעת), ובעדותה סיפרה כי לחלק מהעובדים נמסרה הצעה בכתב ממר חג'אג להמשיך בעבודתם בנתבעת. להלן עדותה (ראה עמ' 40 לפרוטוקול) : "לשאלתך, כששלג לבן סיימו לעבוד הם הזמינו את העובדים אליהם למשרד, גם לי הציעו עבודה ברמב"ם. לשאלתך, המכתבים האלה עם ההצעה נמסרו לעובדים ולי כמה ימים לפני ששלג לבן סיימו לעבוד בחברת חשמל" אולם ב"כ הנתבעת לא הביא את המשך דבריה של העדה שהינם חשובים לצורך ההכרעה בתיק דנן והם : "אני חושבת שידענו כשלושה שבועות או חודש לפני ששלג לבן סיימו. אבי חג'אג אמר לי שהם הולכים לעזוב. לשאלתך, לא אני נתתי את זה לעובדים אלא אבי חג'אג לשאלת בית הדין, לגבי חלק מהעובדים ראיתי שהוא נותן את המכתב.." התובעת עזה שלו העידה (בתיק אחר), שאכן ראתה כי נמסרו מכתבי שיבוץ אולם רק לחלק מהעובדים.- ככול הנראה מדובר בעובדים אשר תבעו בתיק עב 425/02 ששם הנתבעת אכן צירפה את מכתבי השיבוץ לעובדים הספציפיים לתיק. אולם בתיק דנן שבו מדובר ב- 35 עובדים הנתבעת לא הגישה לביה"ד אפילו לא מכתב שיבוץ אחד. לכן מדובר בעובדים שלא קיבלו מכתבי שיבוץ מהנתבעת. בנוסף, סיפרה העדה כי המכתבים חולקו על ידי מר אבי חג'אג כפי שהעיד גם מנכ"ל הנתבעת - אולם הנתבעת לא מצאה לנכון כאמור להביאו לעדות- ולנסות לאמת זו. 26. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה והשכנוע כי אכן הציעה ל-35 התובעים עבודה קונקרטית ממשית, ולכן עליה לשלם לכל אחד מהתובעים פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתם אצלה, בהתאם לפסה"ד א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ נ' טטיאנה וורונין ו-5 אח',(פורסם ביום 21.8.05) שהובא לעיל. ביחס לסכומי התשלום המגיעים לכל אחד מהעובדים יינתן פירוט בהמשך. הודעה מוקדמת: 27. חלקם של התובעים- טוענים כי הנתבעת הודיעה להם שחוזה העבודה עם חברת החשמל עומד להסתיים, וחלקם טוענים שהדבר לא הובא כלל לידיעתם. אנו מקבלים את טענות התובעים (בסה"כ 6 תובעים), אשר טוענים כי לא קיבלו הודעה מוקדמת על סיום עבודתם בטרם התחלפו קבלני כוח אדם בחברת החשמל. זו מתיישבת עם טענת הנתבעת הטוענת כי לא פיטרה את התובעים, ולכן יוצא איפוא כי הנתבעת סברה שלא הייתה מחויבת לתת לתובעים הודעה מוקדמת להפסקת עבודתם אצלה. עוד הנתבעת כי הציעה לתובעים מקומות עבודה חלופיים - דבר שלא הוכח על ידה, שאז בוודאי שלא נתנה להם הודעה מוקדמת, בשעה שלא פיטרה אותם מהעבודה והייתה מעוניינת לכאורה להמשיך להעסיקם אצלה. כתבי ויתור הנתבעת הגישה לביה"ד כתבי ויתור החתומים על ידי התובעים ולטענתה יש לתת להם נפקות משפטית. בכתבי הויתור מצהירים התובעים כי אין להם כל טענות או דרישות או תביעות כנגד הנתבעת. סעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים,תשכ"ג- 1963 קובע: "פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להן תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהן במפורש שהן לגבי פיצויי הפיטורים" הפסיקה הרחיבה את תנאי הסעיף, כדי להגן על העובד "סעיף 20 לחוק הסכמים קיבוציים, וכן הלכת איסור הויתור על זכויות מגן במשפט העבודה, מצביעים על המגמה הכללית במשפט העבודה לצמצם את המקרים בהם ניתן תוקף לכתב ויתור. אף התוקף שניתן לכתב סילוק ופשרה בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים מותנה בתנאים מסוימים. המגמה של הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות בהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי שוויון הכוחות בין המעביד לבין העובד........ .................. על מנת להכריע אם יש נפקות לכתבי הויתור שנחתמו ע"י מערערים היה על בית הדין לברר אם מתמלאים התנאים הבאים: (1) הזכויות עליהן ויתר היו ידועות לו. תנאי זה מתמלא אם העובד חתם על הכתב הוויתור לאחר הגשת כתב התביעה, שכן ידע על קיומה (לטענתו) של עילת התביעה. (2) נמסר למערער לפני חתימתו על כתב הסילוק חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או הפוליסות שהועברו לו. (3) כתב הסילוק ברור וחד משמעי." (ראה פסה"ד דב"ע נב 21-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה נ' הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ פד"ע כז 3 עבודה ארצי כט(1) 37) כפי שעולה מנוסחו האחיד של כתב הויתור שחתמו עליו התובעים - מסמך זה אינו עומד בתנאים שקבעה הפסיקה (שהובאו לעיל), לא הוכח כי לתובע כולשהו הוגש חשבון ברור, מובן ומפורט על הסכומים שמוותר עליהם. מדברי התובעים עולה כי לא היו מודעים למשמעות המסמך והחתימה עליו. תובעת מס' 8 הגב' זלמונוב שפרה העידה בפני ביה"ד (עמ' 14 שורה 18) "קראו לי באמצע העבודה ואמרו לי זלמונוב את צריכה לחתום על המסמך אז חתמתי. אני אפילו לא ידעתי על מה אני חותמת. אני מזהה את חתימתי על מסמך ח1- הוגש וסומן נ/2 גם על מסמך הזה אני לא יודעת מה כתוב בו. (עמ' 16 לפרוטוקול) לשאלת ביה"ד, אני חתמתי על המסמך נ/2 אני לא יודעת עבור מה קיבלתי את הסכום המופיע במסמך נ/2, אבל אם חתמתי אז קיבלתי את הסכום הנקובב נ/2" כפי שעולה מכתבי הויתור כולם, התובעים אשר חתמו על כתב הויתור עשו זאת בתאריך 13.9.2000, מלבד התובעת עזה שלו שלטענתה לא חתמה על כתב ויתור אולם הנתבעת הציגה כתב ויתור של התובעת עזה, חתום מתאריך 24.9.00, ופורמט המסמך של התובעת הנ"ל הינו שונה מכל שאר כתבי הויתור שהוגשו לביה"ד. לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי אין נפקות משפטית לכתבי הויתור שעליהם חתמו חלק מהתובעים שכן אין הם עומדים בדרישות התנאים שנקבעו בפסיקה הבאה להגן על העובדים מפני ניצול, כפי שבא לידי ביטוי במקרה דנן, כאשר העובדים הוחתמו על מסמכים אשר לא ידעו את משמעותם. הסכומים הנקובים בכתבי הויתור אשר שולמו לתובעים, יקוזזו מזכויות התובעים לחופשה והבראה- כפי שבא לידי ביטוי בתלושי השכר שהוצאו לתובעים על ידי הנתבעת, בהתאם לסכומים הרשומים בכתבי הויתור. 28. על התובעים חל צו הרחבה בענף מפעלי הניקיון והתחזוקה, אשר על כן, כל זכויותיהם של התובעים ייגזרו מצו ההרחבה ומחוקי המגן החלים על כלל העובדים. 29. ביחס לתובעים אשר עבדו חלקיות משרה, אחוז משרתם יחושב על בסיס 186 שעות עבודה לחודש, ביחס למספר השעות שעבדו בחודש. 30. עפ"י תלושי השכר שהוצגו בפנינו עולה כי התובעים עבדו 5 ימים בשבוע ולכן התחשיבים לזכויות הנטענות נערכו בהתאם לכך. 31. כל התובעים לא דרשו חופשה והבראה לפי הוותק המקצועי שלהם, אלא בא כוחם חישב את זכויותיהם הסוציאליות לפי שנתיים של עבודה בפועל ללא קשר לתקופת עבודתם הקודמת באותו מקום. 32. תובעת מס' 1 - גב' מישאייב ליובוב התובעת עבדה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 160 שעות בחודש המהווים 86% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,436 ש”ח עפ"י חישוב 2,436 ש”ח = 116 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת 2,286 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 150 ש”ח הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 160 שעות בחודש המהווים 86%. ולכן זכאית לסך של 2,668 ש”ח עפ"י חישוב : 2,668 ש”ח = 86% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,513 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 155 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 305 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל, יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 33. התובעת מס-2 דאטיאשוילי חנה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 69 שעות בחודש המהווים 37% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,050 ש”ח עפ"י חישוב 1,050 ש”ח = 50 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 998 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 52 ש”ח הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 69 שעות בחודש המהווים 37%. ולכן זכאית לסך של 1,147 ש”ח עפ"י חישוב : 1,147 ש”ח = 37% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,107 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 40 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 92 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל, יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 34. תובעת מס' 3- זכריובה מרים: תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 143 שעות בחודש המהווים 77% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. התובעת זכאית לסך של 2,184 ש”ח בגין חופשה שנתית עפ"י חישוב : 2,184 ש”ח = 104 ש”ח ליום X 21 ימי חופשה התובעת תבעה בגין רכיב זה 2,614 ש”ח. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין חופשה סך של 2,182 ש”ח ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 143 שעות בחודש המהווים 77% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,389 ש”ח עפ"י חישוב : 2,389 ש”ח = 77% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק, הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,272 ש”ח, לכן נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 117 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 117 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל, יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 35. התובעת מס' 4- ישראלוב בורליאנט: תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 70 שעות בחודש המהווים 39% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 987 ש”ח עפ"י חישוב : 987 ש”ח = 47 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,038 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 70 שעות בחודש המהווים 39% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,210 ש”ח עפ"י חישוב : 1210 ש”ח = 39% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,154 ש”ח, ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 56 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 56 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 36. התובעת מס' 5 קוטילאר בלומה: תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 142 שעות בחודש המהווים 76% משרה. זכויותיה ייגזרו עפ"י חלקיות משרתה, עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,163 ש”ח עפ"י חישוב : 2,163 ש”ח = 103 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר של התובעת עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין חופשה סך של 2,553 ש”ח ולא נותרה חייבת לתובעת בגין חופשה. בסעיף זה תביעת התובעת נדחית בזאת. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 142 שעות בחודש המהווים 76% משרה. ולכן זכאית לסך של 2358 ש”ח עפ"י חישוב : 2358 ש”ח = 76% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,621 ש”ח ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין דמי הבראה. בסעיף זה תביעת התובעת נדחית בזאת. 37. התובעת מס' 8 - זלמנוב שפרה תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 152 שעות בחודש בממוצע המהווים 82% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,331 ש”ח עפ"י חישוב : 2,331 ש”ח = 111 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,233 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 98 ש”ח. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 152 שעות בחודש המהווים 82% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,544 ש”ח עפ"י חישוב : 2,544 ש”ח = 82% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,468 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 76 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 174 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 38. התובעת מס' 10- גב' מיכלובסקי קלבדיה. תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 170 שעות בחודש המהווים 91% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,583 ש”ח עפ"י חישוב 2,583 ש”ח = 123 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,359 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 224 ש”ח. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 170 שעות בחודש המהווים 91% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,823 ש”ח עפ"י חישוב : 2,823 ש”ח = 91% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,607 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 216 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 440 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 39. התובעת מס' 12- גב' קיסיליאנקוב אולגה. תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 74 שעות בחודש המהווים 40% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,008 ש”ח עפ"י חישוב 1,008 ש”ח = 48 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,077ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 170 שעות בחודש המהווים 40% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,241 ש”ח עפ"י חישוב : 1,241 ש”ח = 40% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,192 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 49 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 10 חודשים. הנתבעת לא חולקת על עובדה זו. ההפרשות לקרן עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת להפריש בגין תקופה זו סכום של 615 ש”ח המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 615 ש”ח בגין רכיב זה. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 664 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 40. התובעת מס' 13 הגב' שקד רימה. התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1993. תקופת עבודתה בנתבעת, מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 75.5 שעות בחודש המהווים 40% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. פיצויי פיטורים: התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 26 לעיל, של שכר חודש אחד, לכל שנת עבודה כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. הנתבעת חלקה באופן גורף, כי התובעים ובכללם התובעת מס' 13 לא זכאים לפיצויי פיטורים. משקבענו, כי התובעת אכן כן זכאית לפיצויי פיטורים, והנתבעת לא חלקה על אופן החישוב לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 2,558 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 2,558 ש”ח = 2 שנות עבודה X 1,279 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 892 ש”ח עפ"י חישוב 892 ש”ח = 42.5 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,080ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 75.5 שעות בחודש המהווים 40% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,241 ש”ח עפ"י חישוב : 1,241 ש”ח = 40% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,192 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 49 ש”ח. אנו מקבלים את טענת התובעת, כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת כפי שציינו לעיל, ולכן הנתבעת תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 1,279 ש”ח כפיצוי לסכום השווה לשכרה הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 3,886 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 41. התובעת מס' 15- גב' שלו עזה: התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1973. תקופת עבודתה בנתבעת, מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. במסגרת תפקידה כמנהלת עבודה, הייתה אחראית על העובדים מטעם הנתבעת, בחברת החשמל. התובעת עבדה על בסיס משכורת חודשית. פיצויי פיטורים: התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 26 לעיל, לאור העובדה כי הוצעה לה עבודה שונה מזו שהיתה לה, כשמדובר בעבודה במשמרות, כולל עבודה בימי שישי ושבת, וכשמדובר באשה השומרת מסורת. על כן זכותה של התובעת הנ"ל היה לסרב להצעת העבודה, שכן היה שינוי מוחלט מתנאי עבודתה הקודמת. ולכן אין לראות בסירובה כהתפטרות מעבודה, אלא כפיטורים לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים. על הנתבעת לשלם לתובעת הנ"ל שכר חודש אחד, לכל שנת עבודה כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. הנתבעת לא חלקה על אופן החישוב ביחס לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 23,568 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 23,568 ש”ח = 2 שנות עבודה X 11,784 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 56 ימי חופשה -. וכן כאמור בסעיף י' (2) לצו ההרחבה החל על התובעת נקבע כי "העובדים אצל קבלן שהועברו מקבלן קודם,במקום עבודה זה, זכאים לתשלום תוספת וותק ולכל שאר הזכויות הנובעות מוותק, חופשה והבראה, לפי שנות עבודתם במקום אצל הקבלנים הקודמים, להוציא פיצויי פיטורים.." ולכן זכאית היא לסך של 28,672 ש”ח עפ"י חישוב : 28,672 ש”ח = 512 ש”ח שכר ממוצע ליום X 56 ימי חופשה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 15,008 ש"ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת שילמה לתובעת 9,333 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 5,675 ש”ח. התובעת זכאית ל- 20 ימי הבראה כאמור בצו הרחבה שהובא לעיל,ולכן זכאית לסך של 3,102 ש”ח עפ"י חישוב : 5,640 ש”ח = X 282 ש”ח X 20 ימי הבראה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 3,010 ש”ח. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,844 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 166 ש”ח. הודעה מוקדמת אין מחלוקת כי התובעת ידעה כשלושה שבועות עד חודש כי הנתבעת לא תמשיך לספק שרותי ניקיון לחברת החשמל. יחד עם זאת כפי שהעידה התובעת, וכן הנתבעת מתחילתו של הליך זה וכן בסיכומים, כי לא פיטרה את התובעים ובכללם את התובעת, ואף הציעה לתובעת מקום עבודה חלופי קונקרטי וממשי. אם כן בוודאי לא נתנה הנתבעת לתובעת הודעה מוקדמת בטרם נותקו יחסי העובד מעביד ביניהם שכן לא הייתה לה כל כוונה לפטרה ולכן לא הודיעה לתובעת מראש על הפסקת עבודה אצלה. בנוסף לאמור, יש לציין כפי שכבר ציינו לעיל, כי הנתבעת הציעה לתובעת מקום עבודה חלופי אולם תנאי העבודה היו שונים מהותית מתנאי עבודתה בחברת חשמל בכך שנתבקשה לעבוד גם בימי שבת- וסרובה של התובעת לקבל עבודה זו היה מטעמי דת. התובעת הנ"ל היתה מובטלת כארבעה חודשים לאחר סיום עבודתה בנתבעת. יש לציין כי על הנתבעת הייתה החובה להסדיר עניינים אלה עם התובעת מבעוד מועד, שהרי הייתה ערוכה לכך וידעה מראש שאינה ממשיכה לספק שרותי ניקיון בחברת החשמל. ומשלא עשתה כן חייבת לשלם לתובעת חלף דמי הודעה מוקדמת. אנו מקבלים את טענת התובעת, כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת כפי שציינו לעיל. על כן הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 11,784 ש”ח כפיצוי לסכום השווה לשכרה הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. לטענת התובעת עפ"י צו הרחבה החל על הצדדים- הנתבעת לא העבירה כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 11 חודשים. הנתבעת לא חולקת על עובדה זו. ההפרשות לקרן עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י שכרה ברוטו של התובעת. מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, אזי מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת להפריש בגין תקופה זו סכום של 7,777 ש”ח המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 7,777 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי בתאריך 25/5/01 הוחזרו לנתבעת מס' 1 חלק מהכספים שהופרשו לזכות התובעת ב "מבטחים" סך של 9,165.84 ש”ח (ראה הודעה מקרן מבטחים- שצורף לסכומי התובעים). סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 48,970 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 42. התובעת מס' 16 - הגב' ממוציאשווילי יוכבד: התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1974 לטענתה. תקופת עבודתה בנתבעת, מחודש 10/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנה ו- 10 חודשים. אנו דוחים את טענת הנתבעת כי התובעת עבדה תקופה קצרה יותר מאחר ולא הוכיחה זאת, כאשר יכלה לעשות זאת בנקל בהגשת טופס 106 של התובעת. התובעת עבדה בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. פיצויי פיטורים: התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 26 לעיל, של שכר חודש אחד, לכל שנת עבודה כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. הנתבעת מס' 1 לא חלקה על אופן החישוב לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 5,230 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 5,230 ש”ח = 2 שנות עבודה X 2614 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית, וכן עפ"י צו ההרחבה זכאית התובעת לתשלום תוספת וותק ולכל שאר הזכויות הנובעות מוותק, חופשה והבראה, לפי שנות עבודתה בחברת החשמל, (להוציא פיצויי פיטורים). מכאן שהתובעת זכאית ל- 56 ימי חופשה. ולכן זכאית היא לסך של 5,880 ש”ח עפ"י חישוב 5,880 ש”ח = 105 ש”ח שכר ממוצע ליום X 56 ימי חופשה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 3,948 ש"ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת 1,960ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 1,988 ש”ח. התובעת זכאית ל- 20 ימי הבראה ולכן זכאית לסך של 4,399 ש”ח עפ"י חישוב : 4,399 ש”ח = 78% X 282 ש”ח X 20 ימי הבראה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 3,948 ש”ח. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק, הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,042 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 1,906 ש”ח. הודעה מוקדמת אנו מקבלים את טענת התובעת, כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת כפי שציינו בסעיף 27 לעיל. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001, סעיף 4 הקובע: "עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה- של יום אחד בשל כל חודש עבודה. (2) במהלך שנת עבודתו השניה- של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה." התובעת הייתה עובדת בשכר ולכן הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 2,376 ש”ח כפיצוי לסכום השווה ל- 20 ימים, משכרה הרגיל של התובעת בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. כאמור עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 24 חודשים. הנתבעת לא חולקת על עובדה זו, ומנמקת את אי ההפרשה למבטחים עבור התובעת בכך שהתובעת החלה לעבוד אצלה לאחר שעברה את גיל הפרישה לפנסיה. אנו דוחים זו של הנתבעת מס' 1, מאחר ועפ"י צו ההרחבה החל על הצדדים אין כל מניעה להפריש את הזכויות הסוציאליות לעובד אשר עבר את גיל הפרישה, וכן הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה כי קרן "מבטחים" סירבה לבטח את התובעת. ההפרשות ל"מבטחים" עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת. מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת להפריש בגין תקופה זו סכום של 3,764 ש”ח המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 3,764 ש”ח בגין רכיב זה. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 15,264 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 43. תובעת מס' 17- הגב' שפדאייב יפה: תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 72 שעות בחודש המהווים 39% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,008 ש”ח עפ"י חישוב 1,008 ש”ח = 48 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,033ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 25 ש”ח. הבראה התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 72 שעות בחודש המהווים 39% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,210 ש”ח עפ"י חישוב : 1,210 ש”ח = 39% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,142 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 68 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 9 חודשים. הנתבעת לא חלקה על זו. ההפרשות ל"מבטחים" עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת. מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת להפריש בגין תקופה זו סכום של 596 ש”ח המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 596 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי, מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן מבטחים עולה שבתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,146.46 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. היות והתובעת לא תבעה פיצויי פיטורים, על כן לא נתייחס לנושא הנ"ל. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 689 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 44. תובעת מס' 18 - הגב' קקיאשווילי אידה: תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 114 שעות בחודש המהווים 61% משרה. עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של ש”ח 1,638 עפ"י חישוב 1,638 ש”ח = 78 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. התובעת תבעה סך של 1,528 ש”ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת שילמה לתובעת 1,291 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 237 ש”ח. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 114 שעות בחודש המהווים 61% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,892 ש”ח עפ"י חישוב : 1,892 ש”ח = 61% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. התובעת תבעה 1,667 ש”ח, עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,428 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת הפרש בסך 239 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 9 חודשים. על זו לא חלקה הנתבעת. ההפרשות ל"מבטחים" עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת. מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת להפריש בגין תקופה זו סכום של 748 ש”ח המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת לתובעת סך של 748 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין, כי מהנתונים הרשומים במכתבה של קרן מבטחים עולה, כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,146.46 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. היות והתובעת לא תבעה פיצויי פיטורים על כן לא נתייחס לנושא הנ"ל. סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 1,224 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 45. התובע מס' 19 - מר קקיאשווילי אמירן: תקופת עבודתו בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד במשרה מלאה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה. לכן זכאי הוא לסך של 3,003 ש”ח עפ"י חישוב : 3,003 ש”ח = 143 ש”ח שכר עבודה ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 2,800 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 203 ש”ח. התובע זכאי עבור- 11 ימי הבראה לסך של 3,102 ש”ח עפ"י חישוב : 3102 ש”ח = X 282 ש”ח ליום X 11 ימי הבראה. התובע תבע בגין דמי הבראה סך של 3010 ש”ח, עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,727 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובע הפרש בסך 283 ש”ח. לטענת התובע בניגוד לצו הרחבה החל על הצדדים לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 12 חודשים. מתדפיס של קרן "מבטחים" שהוגש בתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 לא הפרישה עבור התובע 6% משכרו לתקופה של 10 חודשים. ההפרשות ל"מבטחים" עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו ברוטו של התובע. מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, מנתוני השכר הממוצע- של התובע היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין תקופה זו סכום של 2,383 ש”ח המהווה 6% משכרו בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,383 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין, כי ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה, כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת מס' 1 "שלג לבן" סך של 3,224.20 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותו של התובע. שעות נוספות לטענת התובע, הוא עבד כ- 11.5 שעות כל יום. אולם זו לא הוכחה, וידוע הוא כי תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון מוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא, אלא התובע חייב להוכיח את מספר השעות הנוספות אשר לטענתו עבד, באופן מפורט- על מנת שנוכל לפסוק לו סכום קצוב. התובע צירף לתיק שלושה תלושי שכר בלבד, והנתבעת מס' 1 צירפה שמונה תלושי שכר כאשר מכולם עולה, כי התובע עבד שעות נוספות. ומשאין בידינו פירוט מדויק כמה שעות נוספות עבד בכל יום, אלא רק מספר שעות חודשיות מעבר ל-186 שעות. תגמול עבור השעות הנוספות שעבד התובע יחושבו לפי 125% עבור כל שעה נוספת. בחודש סה"כ שעות נוספות 25% תוספת סה"כ מגיע לתובע : 12/98 81 3.52 ש”ח 286 ש”ח 1/99 66 3.52 ש”ח 232 ש”ח 6/99 8 3.76 30 ש”ח 10/99 18 3.52 64 ש”ח 4/99 34 3.76 128 ש”ח 8/99 התובע קיבל תוספת בגין שעות נוספות 125% 9/99 התובע קיבל תוספת בגין שעות נוספות 125% 3/00 6 3.76 23 ש”ח -------------------- סה"כ 763 ש”ח הנתבעת תשלם לתובע סך של 763 ש”ח בגין שעות נוספות. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 3,632 ש”ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 46. תובעת מס' 20- גב' אלחסוב לידיה : תקופת עבודתה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 62 שעות בחודש המהווים 33% משרה. עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 945 ש”ח עפ"י חישוב 945 ש”ח = 45 ש"ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,029 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה נותרה חייבת בגין רכיב זה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 62 שעות בחודש המהווים 33% משרה. ולכן זכאית לסך של 1024 ש”ח עפ"י חישוב : 1,024ש”ח = 33% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,071ש”ח, ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 5 חודשים, הנתבעת מס' 1 לא חלקה על זו. ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרות ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה על הנתבעת מס' 1 להפריש עבור התובעת סך של 779 ש”ח, המהווה 6% משכרה בגין תקופה זו, ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 779 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי, מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,038.39 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 779 ש”ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 47. תובעת מס' 21 - הגב' אפרת אינה: התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1997. תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1, מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ כשנתיים. ונשארה לעבוד בחברת החשמל באמצעות חברת כוח אדם, "לילית בע"מ", וחב' מאג. אולם תביעתה מצטמצמת רק לתקופת עבודתה בנתבעת. התובעת עבדה בממוצע 64 שעות בחודש המהווים 34% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. פיצויי פיטורים: לטענת הנתבעת מס' 1 התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים שכן לא פוטרה, אולם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 26 לעיל, של שכר חודש אחד- לכל שנת עבודה, כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. משקבענו כי התובעת אכן כן זכאית לפיצויי פיטורים, והנתבעת מס' 1 לא חלקה על אופן החישוב לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 2,518 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 2,518 ש”ח = 2 שנות עבודה X 1,259 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 966 ש”ח עפ"י חישוב 966 ש”ח = 46 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 1,220 ש”ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,039ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת בגין רכיב זה. הבראה התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 64 שעות בחודש המהווים 34% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,055 ש”ח עפ"י חישוב : 1,055 ש”ח = 34% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק, הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,149 ש”ח, ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. הודעה מוקדמת אנו מקבלים את טענת התובעת, כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת כפי שציינו בסעיף 27 לעיל. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001, סעיף 4 הקובע: "עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה- של יום אחד בשל כל חודש עבודה. (2) במהלך שנת עבודתו השניה- של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה." התובעת הייתה עובדת בשכר ולכן הנתבעת תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 1,145 ש”ח כפיצוי לסכום השווה ל- 20 ימים, משכרה הרגיל של התובעת בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. כאמור לטענת התובעת בניגוד לצו הרחבה החל על הצדדים- לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודשים 6/99 ועד 8/99 אלא שמתדפיס הנתונים שהעבירה "מבטחים" לביה"ד עולה כי הנתבעת כן הפרישה עבור התובעת כספים בגין חודשים אלו. עוד עולה מהנתונים שהעבירה "מבטחים" במכתבה: כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,823.82 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. וכן שולמו לתובעת כספים בסך 3,883.5 ש”ח בתאריך 24.2.03. משקבענו לעיל, כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים אין מקום להורות לנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך שהוחזר לה על חשבון התובעת מקרן "מבטחים". סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 4,358 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 48. התובעת מס' 22 הגב'- צ'רניאק לודמילה: התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1998. תקופת עבודתה בנתבעת מס' 1, מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ כשנתיים. ונשארה לעבוד בחברת החשמל באמצעות חברת כוח אדם, "לילית בע"מ", וחב' מאג. אולם תביעתה מצטמצמת רק לתקופת עבודתה בנתבעת. התובעת עבדה בממוצע 70 שעות בחודש המהווים 38% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. פיצויי פיטורים: לטענת הנתבעת מס' 1 - התובעת איננה זכאית לפיצויי פיטורים שכן לא פוטרה. אולם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 22 לעיל, של שכר חודש אחד- לכל שנת עבודה, כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. משקבענו כי התובעת, כן זכאית לפיצויי פיטורים והנתבעת מס' 1 לא חלקה על אופן החישוב לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים, כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 2,558 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 2,558 ש”ח = 2 שנות עבודה X 1,279 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית, התובעת זכאית ל- 28 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,428 ש”ח עפ"י חישוב 1,428 ש”ח = 51 ש”ח שכר ממוצע ליום X 28 ימי חופשה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 1,268 ש”ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,005ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 263 ש”ח. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 70 שעות בחודש המהווים 38% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,179 ש”ח עפ"י חישוב : 1,179 ש”ח = 38% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,179 ש”ח ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. הודעה מוקדמת אנו מקבלים את טענת התובעת, כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת מס' 1 כפי שציינו לעיל, ולכן הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת סך של 1,279 ש”ח כפיצוי לסכום השווה לשכרה הרגיל בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 8 חודשים, אשר לא הוכחה. ממכתבה של "מבטחים" המפרט את דו"ח ההפרשות של הנתבעת מס' 1 עבור התובעים (המכתב צורף לסכומי התובעים) עולה, כי הנתבעת כן העבירה לקרן "מבטחים" עבור התובעת כספים. מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה, כי בתאריך 9.2.03 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,172.37 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. כן שולמו לתובעת כספים בסך 2,247.12 ש”ח בתאריך 9.2.03. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה, כי בתוך הסכם הנ"ל שקיבלה מהקרן לא כלולים ה-6% שהייתה חייבת הנתבעת להפריש בעבורה. משקבענו לעיל, כי על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת פיצויי פיטורים - אין מקום לחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם את הכספים שמשכה מהקרן על חשבון פיצויי התובעת בסך של 1,172.37 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 3,703 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 49. תובע מס' 23 גב' - נפתלייב דג'אבר: התובע עבד בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד בממוצע 151 שעות בחודש המהווים 81% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי הוא לסך של 2,310 ש”ח עפ"י החישוב 2,310 ש”ח = 110 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21ימי חופשה. התובע תבע בגין רכיב זה סך של 2,552 ש”ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 2,188 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 122 ש”ח. הבראה. התובע זכאי ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 151 שעות בחודש המהווים 81% משרה. ולכן זכאי לסך של 2,513 ש”ח עפ"י חישוב : 2,513 ש”ח = 81% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,419 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 94 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 216 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 50. תובעת מס' 24 הגב'- מרשנסקי ליובוב: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 151 שעות בחודש המהווים 81% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,310 ש”ח עפ"י חישוב 2,310 ש”ח = 110 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 2,552 ש”ח. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,178 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 132 ש”ח. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 151 שעות בחודש המהווים 81% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,513 ש”ח עפ"י חישוב : 2,513 ש”ח = 81% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,408 ש”ח ולכן נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 105 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 237 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום 51. תובעת מס' 26 הגב' - אורייב אחסאן: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,226 ש”ח עפ"י חישוב 2,226 ש”ח = 106 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,375 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת בגין רכיב זה. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,420 ש”ח עפ"י חישוב : 2,420 ש”ח = 78% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק, הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,472 ש”ח ולכן, לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. תביעת התובעת נדחית. 52. תובעת מס' 27 הגב' - אדמיה נטליה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 170 שעות בחודש המהווים 91% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,583 ש”ח עפ"י חישוב 2,583 ש”ח = 123 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 3,170 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת בגין רכיב זה. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 170 שעות בחודש המהווים 91% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,823 ש”ח עפ"י חישוב : 2,823 ש”ח = 91% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,595 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת סך של 228 בגין רכיב זה. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 7 חודשים, ועל כך לא חלקה הנתבעת מס' 1. ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרות ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת (מלבד 6 תלושים לא לתקופה הנטענת), ומנתוני השכר הממוצע- של התובעת, היה על הנתבעת מס' 1 להפריש עבורה לתקופה זו סך של 1,118 ש”ח - משלא עשתה כן הנתבעת מס' 1, בניגוד למוטל עליה, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת את הסך של 1,118 ש”ח בגין רכיב זה. 125. יש לציין כי, מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 2,800.43 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת, מתקופת עבודתה אצלה. 126. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 1,346 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 53. תובעת מס' 28 הגב' - טופיאשווילי ביאטריס: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 69 שעות בחודש המהווים 37% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,050 ש”ח עפ"י חישוב 1,050ש”ח = 50 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 956 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 94 ש”ח. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 69 שעות בחודש המהווים 37% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,148 ש”ח עפ"י חישוב : 1,148 ש”ח = 37% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד - הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,056 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 92 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 186 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 54. תובעת מס' 29 הגב' פסחוב אלה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 152 שעות בחודש המהווים 82% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,331 ש”ח עפ"י חישוב 2,331 ש”ח = 111 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,114 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 217 ש”ח. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 152 שעות בחודש המהווים 82% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,544 ש”ח עפ"י חישוב : 2,544 ש”ח = 82% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,451 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 93 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 310 ש”ח, בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 55. התובעת מס' 30 הגב' - מיכאלוב צימן: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 148 שעות בחודש המהווים 80% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה - שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,268 ש”ח עפ"י חישוב 2,268 ש”ח = 108 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,192 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 76 ש”ח. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 152 שעות בחודש המהווים 82% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,482 ש”ח עפ"י חישוב : 2,482 ש”ח = 80% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק - הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה בסך של 2,422 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 60 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לכל תקופת העסקתה. מנגד הנתבעת מס' 1, כי הסיבה לאי הפרשות נעוצה בעובדה, כי התובעת החלה לעבוד אצלה כשכבר הייתה מעל גיל פרישה, אולם זו לא הוכחה ולכן נדחית. ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה עליה להפריש עבור התובעת סך של 3,421 ש”ח המהווה 6% מכלל השתכרותה בכל התקופה שעבדה בנתבעת מס' 1. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 3,421 ש”ח בגין רכיב זה. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 3,557 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 56. התובעת מס' 31 - הגב' חיימוב מירברי: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 138 שעות בחודש המהווים 74% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,100 ש”ח עפ"י חישוב 2,100 ש”ח = 100 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,783 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 317 ש”ח הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 138 שעות בחודש המהווים 74%, ולכן זכאית לסך של 2,482 ש”ח עפ"י חישוב : 2,482 ש”ח = 74% 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק - הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,422 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 60 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לכל תקופת העסקתה. מנגד הנתבעת מס' 1, כי הסיבה לאי הפרשות נעוצה בעובדה, כי התובעת החלה לעבוד אצלה כשכבר הייתה מעל גיל פרישה, אולם זו לא הוכחה ולכו נדחית. ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע- של התובעת היה עליה להפריש עבור התובעת סך של 3,421 ש”ח המהווה 6% מכלל השתכרותה בכל התקופה שעבדה בנתבעת מס' 1. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 3,421 ש”ח בגין רכיב זה. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 3,798 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 57. התובעת מס' 32- הגב' פונארוב ריטה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 149 שעות בחודש המהווים 80% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,268 ש”ח עפ"י חישוב 2,268 ש”ח = 108 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,298 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת בגין רכיב זה. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 149 שעות בחודש המהווים 80%. ולכן זכאית לסך של 2,482 ש”ח עפ"י חישוב : 2,482 ש”ח = 80% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,392 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 90 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 9 חודשים העסקתה, והנתבעת מס' 1 לא חלקה על עובדה זו. ההפרשות לקרן עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת, מנתוני השכר הממוצע - של התובעת היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין תקופה זו סכום של 1,566 ש”ח המהווה 6% מהשתכרותה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 1,566 ש”ח בגין רכיב זה. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 1,656 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 58. התובע מס' 33 - מר' ניימן ולנטין: התובע עבד בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד בממוצע 75 שעות בחודש המהווים 40% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיו. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה, כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי היא לסך של 1,134 ש”ח עפ"י חישוב 1,134 ש”ח = 54 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה, כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 1,115 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 19 ש”ח הבראה. התובע זכאי ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 75 שעות בחודש המהווים 40%. ולכן זכאי לסך של 1,241 ש”ח עפ"י חישוב : 1,241 ש”ח = 40% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 1,232 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 9 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת - לטענתו - לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש, בכל תקופת העסקתו מלבד הפרשה חד פעמית בחודש 4/99, עובדה זו הוכחה באמצעות תדפיס הפרשות עובד/מעביד אשר הוגש לביה"ד מקרן הפנסיה "מבטחים". הנתבעת מס' 1 לא חלקה על עובדה זו. ההפרשות לקרן עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו ברוטו, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, מנתוני השכר הממוצע- של התובע היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין תקופה זו סכום של 1,640 ש”ח המהווה 6% מהשתכרותו בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע סך של 1,640 ש”ח בגין רכיב זה. מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה, כי נותרו לזכותה של התובעת בקרן, סך של 186.94 ש”ח מתקופת עבודתה בנתבעת מס' 1, מההפרשה של 6% עבורה לחודש 4/99. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 1,668 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 59. התובעת מס' 34- הגב' אבשלומובה טאיסה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. הנתבעת מס' 1 לא חלקה על טענת התובעת, כי שכרה הממוצע היה 1,238 ש”ח. ומאחר ולא הוצגו בפנינו תלושי השכר של התובעת, זכויותיה יגזרו מהסכום הנ"ל. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. לכן זכאית לסך של 1,365 ש”ח עפ"י חישוב : 1,365 ש”ח = 44%X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. התובעת תבעה בגין רכיב זה סך של 1,324 ש”ח. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 690 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 634 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענתה, לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 8 חודשים, על עובדה זו לא חלקה הנתבעת מס' 1 ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותה ברוטו של התובעת, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובעת (מלבד תלוש אחד לתקופה הנטענת), ומנתוני השכר הממוצע- של התובעת, היה על הנתבעת מס' 1 להפריש עבורה לתקופה זו סך של 594 ש”ח - המהווה 6% מכלל השתכרותה לתקופה של 8 חודשים. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה תשלם הנתבעת מס' 1 לתובעת סך של 594 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,137.97 ש”ח מהכספים שהופרשו לזכותה של התובעת. היות והתובעת לא תבעה פיצויי פיטורים על כן לא נתייחס לנושא הנ"ל. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 1,228 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 60. התובע מס' 35 - מר גוטין יבגני: בסיכומים טען ב"כ התובע כי עבד בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. הנתבעת מס' 1 חלקה על עובדה זו ו, כי החל לעבוד אצלה מחודש 10/98 זו קיבלה תימוכין בנספח ב' לתצהירו של התובע- ששם אפשר לראות כי הצהיר על חודש עבודה ראשון בנתבעת 10/98. יוצא איפוא כי תקופת עבודתו בנתבעת הינה שנה ו-9 חודשים. התובע עבד בממוצע 67 שעות בחודש המהווים 36% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיו. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובע זכאי ל- 18.4 ימי חופשה -שכן הנתבעת לא הוכיחה כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי היא לסך של 902 ש”ח עפ"י חישוב 902 ש”ח = 49 ש”ח שכר ממוצע ליום X 18.4 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה כי הנתבעת שילמה לתובע 1,013 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה. הבראה. התובע זכאי ל- 9.5 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 67 שעות בחודש המהווים 36%. ולכן זכאי לסך של 964 ש”ח עפ"י חישוב : 964 ש”ח = 36% X 282 ש”ח X 9.5 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 430 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 534 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובע- לטענתו - לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש, במשך 8 חודשים ראשונים לעבודתו, אולם משקבענו לעיל כי החל עבודתו בנתבעת בחודש 10/98 והנתבעת מס' 1 לא חולקת כי החלה להפריש לקרן "מבטחים" עבור התובע רק בחודש 3/99. ההפרשות לקרן, עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו ברוטו, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, מנתוני השכר הממוצע- של התובע היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין התקופה שלא הפרישה מחודש 11/98 ועד 3/99 סכום של 318 ש”ח המהווה 6% מהשתכרותו בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע סך של 318ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 1,287.57 ש”ח מהכספים שעמדו לזכותו של התובע. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 852 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 61. תובע מס' 36- מר אירלוביץ יעקב: התובע עבד בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד בממוצע 173 שעות בחודש המהווים 93% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיו. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי היא לסך של 2,625 ש”ח עפ"י חישוב 2,625 ש”ח = 125 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 2,366 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 259 ש”ח הבראה. התובע זכאי ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 173 שעות בחודש המהווים 93%. ולכן זכאי לסך של 2,885 ש”ח עפ"י חישוב : 2,885 ש”ח = 93% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,463ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 422 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובע- לטענתו - לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש, לתקופה של 10 חודשים. ה הוכחה באמצעות תדפיס הפרשות עובד/מעביד אשר הוגש לנו מקרן "מבטחים", והנתבעת מס' 1 לא חלקה על עובדה זו. ההפרשות לקרן עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו ברוטו, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, מנתוני השכר הממוצע- של התובע היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין תקופה זו סכום של 2,166 ש”ח המהווה 6% מהשתכרותו בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע סך של 2,166 ש”ח בגין רכיב זה. שעות נוספות לטענת התובע, הוא עבד 11.5 שעות כל יום. אולם זו לא הוכחה, וכידוע תביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא, אלא התובע חייב להוכיח את מספר השעות הנוספות אשר לטענתו עבד, באופן מפורט- על מנת שנוכל לפסוק לו סכום קצוב. התובע צירף לתיק שלושה תלושי שכר בלבד, והנתבעת מס' 1 צירפה שמונה תלושי שכר כאשר רק משישה תלושי שכר עולה כי התובע עבד שעות נוספות. ומשאין בידינו פירוט מדויק כמה שעות נוספות עבד בכל יום, אלא רק מספר שעות חודשיות מעבר ל-186 שעות. תגמול עבור השעות הנוספות שעבד התובע יחושבו לפי 125% עבור כל שעה נוספת. בחודש סה"כ שעות נוספות 25% תוספת סה"כ מגיע לתובע : 12/98 53 3.52 ש”ח 187 ש”ח 2/99 14 3.53 ש”ח 50 ש”ח 6/99 34 3.76 128 ש”ח 7/99 התובע קיבל תוספת בגין שעות נוספות 125%. 8/99 16 3.76 60.16 ש”ח -------------------- סה"כ 425 ש”ח הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 425 ש”ח בגין שעות נוספות. על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 3,272 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 62. תובע מס' 37 - מר חיטוב סמיון: התובע עבד בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיו. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי היא לסך של 2,205 ש”ח עפ"י חישוב 2,205 ש”ח = 105 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 1,901 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 304 ש”ח הבראה. התובע זכאי ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78%. ולכן זכאי לסך של 2,420 ש”ח עפ"י חישוב : 2,420 ש”ח = 78% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שהוגשו לביה"ד הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 1,380 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 1,040 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 1,344 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 63. התובעת מס' 38 - הגב' חייטוב דורה: התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 74 שעות בחודש המהווים 50% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 1,407 ש”ח עפ"י חישוב 1,407 ש”ח = 67 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 1,005 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 402 ש”ח הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 93 שעות בחודש המהווים 50%. ולכן זכאית לסך של 1,551 ש”ח עפ"י חישוב : 1,551 ש”ח = 50% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 1,278 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 273 ש”ח. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 675 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 64. התובע מס' 39- מר קורנברג סמיון: התובע עבד בנתבעת מס' 1 מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובע עבד בממוצע 176 שעות בחודש המהווים 95% משרה. על בסיס חלקיות משרתו של התובע ייגזרו כל זכויותיו. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובע זכאי ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובע עבד פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאי היא לסך של 2,688ש”ח עפ"י חישוב 2,688 ש”ח = 128 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע 2,325 ש”ח בגין חופשה ונותרה חייבת את ההפרש בסך 363 ש”ח הבראה. התובע זכאי ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתו כאמור בצו ההרחבה. התובע עבד בממוצע 176 שעות בחודש המהווים 95%. ולכן זכאי לסך של 2,947 ש”ח עפ"י חישוב : 2,947 ש”ח = 95% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובע בגין דמי הבראה סך של 2,420 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובע בגין רכיב זה סך של 527 ש”ח. עפ"י צו הרחבה החל על התובעת- לטענת התובעת לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש לתקופה של 9 חודשים. על עובדה זו הנתבעת מס' 1 לא חלקה. ההפרשות לקרן, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו של התובע (ברוטו), מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, ומנתוני השכר הממוצע- של התובע, היה על הנתבעת מס' 1 להפריש עבור תקופה זו עבור התובע סך של 1,907 ש”ח, סכום המהווה 6% מכלל השתכרותו לתקופה של 9 חודשים. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 1907 ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" סך של 2,988.71ש”ח מהכספים שעמדו לזכותו של התובע. משלא תבע התובע פיצויי פיטורים לא נדון בהפרש הכספים שהוחזרו לנתבעת. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 2,797 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 65. התובעת מס' 40- גב' דוידוב גלינה: התובעת עבדה בנתבעת מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. חופשה שנתית: עפ"י חוק חפשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,226 ש”ח עפ"י חישוב 2,226 ש”ח = 106 ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שצורפו לתיק עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,375 ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. הבראה. התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 145 שעות בחודש המהווים 78% משרה. ולכן זכאית לסך של 2,420 ש”ח עפ"י חישוב : 2,420 ש”ח = 78% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה סך של 2,472 ש”ח ולכן, נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה סך של 52. עפ"י צו הרחבה החל על התובע- לטענתו - לא העבירה הנתבעת מס' 1 כספים לקרן פנסיה "מבטחים" בשיעור של 6% מהשכר לחודש, במשך 9 חודשים ראשונים לעבודתה, הנתבעת מס' 1 לא חולקת כי החלה להפריש לקרן "מבטחים" עבור התובעת רק בחודש 4/99. ההפרשות לקרן, עפ"י צו ההרחבה, היו אמורות להתבצע בכל חודש עפ"י השתכרותו ברוטו, מאחר ואין בידינו את כל תלושי השכר של התובע, מנתוני השכר הממוצע- של התובע היה על הנתבעת מס' 1 להפריש בגין התקופה שלא הפרישה סכום של 559 ש”ח המהווה 6% מהשתכרותה בגין תקופה זו. ומשלא עשתה כן הנתבעת מס' 1 בניגוד לחובתה, תשלם הנתבעת מס' 1 לתובע סך של 559ש”ח בגין רכיב זה. יש לציין כי מהנתונים שעולים ממכתבה של קרן "מבטחים" עולה כי בתאריך 25.5.01 הוחזרו לנתבעת "שלג לבן" כספים בסך של 1,189.99ש”ח מהכספים שעמדו לזכותה של התובעת. משלא תבעה התובעת פיצויי פיטורים לא נדון בהפרש הכספים שהוחזרו לנתבעת. סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 611 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. 67. התובעת מס' 41- הגב' שמידט נטליה : התובעת הנ"ל עבדה בחברת החשמל משנת 1995, באמצעות חברת כוח אדם "פלו-טל". תקופת עבודתה בחברת החשמל באמצעות הנתבעת מס' 1, מחודש 8/98 ועד לסוף יולי 2000, בסה"כ שנתיים. התובעת עבדה בממוצע 148 שעות בחודש המהווים 80% משרה. על בסיס חלקיות משרתה של התובעת ייגזרו כל זכויותיה. פיצויי פיטורים: התובעת זכאית לפיצויי פיטורים כאמור בסעיף 22 לעיל, של שכר חודש אחד, לכל שנת עבודה כאמור בסעיף 12 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. לטענת התובעת, הנתבעת מס' 1 חבה בתשלום פיצויי פיטורים החל משנת 1995 השנה בה החלה לעבוד בחברת החשמל, בשל רציפות בעבודה,ועד לסיום עבודתה בפועל. טענתה זו של התובעת נדחית בחלקה ולהלן נפרט: בצו ההרחבה החל על עובדי ענף הניקיון, נקבע בסעיף י'2 כדלקמן: "העובדים אצל הקבלן, שהועברו מקבלן קודם, במקום עבודה זה, זכאים לתשלום תוספת וותק ולכל שאר הזכויות הנובעות מותק, חופשה והבראה - לפי שנות עבודתם במקום אצל הקבלנים הקודמים, להוציא פיצויי פיטורים, שאותם קבלו העובדים מהקבלן הקודם ושחישובם יהיה מיום שהתחילו בעבודתם אצל הקבלן הנוכחי". סעיף זה קובע כי, כל ספק שירותים אחראי כלפי עובדיו לתקופה בה הוא סיפק את שירותי הניקיון במקום, ואינו אחראי לתקופות שלפני ואחרי תקופתו בכל הנוגע לפיצויי פיטורים. לכן תביעתה של התובעת לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה שעבדה אצל קבלן אחר לפני הנתבעת מס' 1 נדחית בזאת. למעלה מן הצריך, נציין כי ביום 6.3.05 ניתן פסק דין חלקי בתיק זה, הקובע כי נתבעת מס' 6- חב' פלו- טל תשלם ל-6 תובעים ובכללם התובעת, השלמת פיצויי פיטורים לסילוק מלא וסופי של כל תביעותיהם בגין יחסי עובד מעביד אצל פלו-טל. הנתבעת מס' 1 חלקה באופן גורף כי התובעים ובכללם התובעת לא זכאים לפיצויי פיטורים. משקבענו כי התובעת אכן כן זכאית לפיצויי פיטורים והנתבעת מס' 1 לא חלקה על אופן החישוב לגובה פיצויי הפיטורים של התובעת. אנו קובעים כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך של 5,512 ש”ח עפ"י חישוב שכר ממוצע בשנת 2000 : 5,512 ש”ח = 2 שנות עבודה X 2,756 ש”ח משכורת ממוצעת לשנת 2000. חופשה שנתית: עפ"י חוק חופשה שנתית התובעת זכאית ל- 21 ימי חופשה -שכן הנתבעת מס' 1 לא הוכיחה כי התובעת עבדה פחות מ-200 ימים במהלך כל שנת עבודה. ולכן זכאית היא לסך של 2,268ש”ח עפ"י חישוב 2,268 ש”ח = 108ש”ח שכר ממוצע ליום X 21 ימי חופשה. מתלושי השכר שהוגשו לביה"ד עולה כי הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת 2,371ש”ח בגין חופשה ולכן לא נותרה חייבת לתובעת בגין רכיב זה. הבראה התובעת זכאית ל- 11 ימי הבראה באופן יחסי לחלקיות משרתה כאמור בצו ההרחבה. התובעת עבדה בממוצע 148 שעות בחודש המהווים 80% משרה. ולכן זכאית לסך של 1,241 ש”ח עפ"י חישוב : 2,482 ש”ח = 80% X 282 ש”ח X 11 ימי הבראה. עפ"י תלושי השכר שצורפו לתיק הנתבעת מס' 1 שילמה לתובעת בגין דמי הבראה את כל המגיע לה, ותביעתה לרכיב זה נדחית בזאת. דמי הודעה מוקדמת אנו מקבלים את טענת התובעת כי לא קיבלה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתה בנתבעת כפי שציינו בסעיף 27 לעיל. חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות התשס"א-2001, סעיף 4 הקובע: "עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים כמפורט להלן: (1) במהלך שנת עבודתו הראשונה- של יום אחד בשל כל חודש עבודה. (2) במהלך שנת עבודתו השניה- של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה." התובעת הייתה עובדת בשכר ולכן הנתבעת מס' 1 תשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 2,029 ש”ח כפיצוי לסכום השווה ל- 20 ימים, משכרה הרגיל של התובעת בעד התקופה שלגביה לא ניתנה ההודעה המוקדמת. כאמור סה"כ על הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת את הסך של 7,541 ש”ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.00 ועד ליום התשלום המלא בפועל. יש לשלם את הסך הנ"ל תוך 30 יום מהיום. לסיכום: 68. התביעה לפיצויי הלנה שכר ו/או הלנת פיצויי פיטורים נדחות בזאת, היות והיתה כאן מחלוקת אמיתית בין הצדדים ביחס לחבויות השונות. 69. לאור מורכבות התיק, ריבוי התובעים, והחישובים הכספיים שהיה צורך לבצע לגבי כל עובד ועובד בנפרד, על כן על הנתבעת מס' 1 לשלם לכל התובעים יחדיו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ש”ח בצירוף מע"מ כחוק, וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הודעה מוקדמת