1. לפנינו ערעור ברשות (דב"ע נה/117 - 95) על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (תב"ע נד/152 - 15; השופטת פוגל כדן יחיד) בו נדחתה תביעת המערערת לתשלום הפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת והחזר הוצאות טלפון. 2. המשיבה העסיקה את המערערת כמנהלת מכירות מיום 1.5.93. ביום 24.8.93 נפגעה המערערת בתאונת דרכים. בחודש ספטמבר 1993 פוטרה. בתביעתה, ביקשה המערערת לחייב את המשיבה לשלם לה שכר עבודה לחודשים יולי ואוגוסט 1993 דמי הודעה מוקדמת והחזר הוצאות טלפון. 3. לפי עדות המערערת, סוכם כי משכורתה החודשית תהיה 3,000 ש"ח נטו + 500 ש"ח הוצאות רכב, וישולמו לה החזרי הוצאות טלפון מבלי לנקוב סכום. תשלום הוצאות הרכב בא לכסות את הנסיעות הרבות שהיו לה במחוז הצפון עם רכבה. בחודש מאי 1993 עבדה המערערת שלושה שבועות וקיבלה 3,000 ש"ח נטו, ובחודש יוני 1993 עבדה וקיבלה 3,500 ש"ח נטו. עבור חודש יולי 1993 קיבלה 2,100 ש"ח ועבור חודש אוגוסט 1993 לא קיבלה דבר. לאחר שנפגעה בתאונת הדרכים ביום 24.8.1993, אושפזה המערערת, וביום 5.9.1993 פוטרה טלפונית, ולאחר מכן במכתב ללא תאריך. 4. המשיבה מאשרת שאכן סוכם על משכורת נטו בסך 3,000 ש"ח וכן 500 ש"ח עבור דלק, אך גורסת כי בעת הסיכום לא ידעה כי למערערת הכנסה נוספת- גימלאות מעירית קרית מוצקין. עובדה זו שנודעה לה בחודש יולי חייבה אותה לשלם מס הכנסה גבוה יותר עבור המערערת. אי לכך, ניכתה המשיבה ממשכורותיה של המערערת לחודשים יולי ואוגוסט 1993 את הפרשי מס הכנסה לחודשים מאי ויוני והתחשבנה בהתאם בגין המשכורות לחודשים יולי ואוגוסט 1993, כך שהתוצאה הסופית היתה שהמערערת נותרה חייבת לה סך 698 ש"ח. 5. המערערת העידה שלא הסתירה את דבר קבלת הגימלאות מעירית קרית מוצקין. להיפך, היא הציגה תלוש משכורת בשבוע הראשון והופתעה עם קבלת המשכורת הראשונה. היא ציפתה לניכוי מס גבוה יותר, אך הניכוי היה נמוך. המערערת פנתה למנכ"ל המשיבה, וזה אמר לה לבל תדאג. לאחר קבלת המשכורת השניה הביאה (כנראה שוב) תלוש משכורת מעירית קרית מוצקין וביקשה לברר "אם אכן מורידים את מה שצריך להוריד", ומאז החלה הנתבעת להתחשבן עמה כמפורט לעיל. 6. אשר לטופס 101 - המערערת אישרה חתימתה על גבי טופס זה, הנושא תאריך 21.5.1993. אחד מן הפרטים בטופס מתייחס לזיכוי נוסף או לניכוי נוסף וכן לפטור ממס. חלק זה לא מולא על-ידי המערערת. היא העידה שאין היא מכירה את הטופס "מה שאמרו לי מילאתי.... אני לא הסתרתי דבר". כידוע, מהווה טופס זה גם בסיס לשיעור ניכוי המס לפי הנתונים של העובד. 7. בית הדין האזורי נדרש לשאלה אם בעת קבלתה לעבודה גילתה או הסתירה המערערת דבר הכנסתה הנוספת, ופסק כדלקמן:- "אני מקבלת את עדות הנתבעת לפיה סוכם עם התובעת כי תשולם לה משכורת נטו בסך 3000 ש"ח + 500 ש"ח עבור דלק. סיכום זה נערך כאשר המעביד לא ידע שלתובעת הכנסה ממשכורת נוספת. על התובעת היתה מוטלת חובת גילוי כל הפרטים, בהתאם לחובת תום הלב המוטלת עליה מכח יחסי העבודה בינה לבין מעבידה (ראה דיון הדה גרפונקל פד"ע כ"ה, עמ' 456). כאשר לא ידע המעביד עובדה חשובה זו, והתובעת הודתה כי לא סיפרה זאת בעת קבלתה לעבודה - מוטל עליה הנטל להוכיח כי היתה זכאית לשכר הנטו בכל מקרה. נטל זה לא הורם על ידי התובעת". אם כן, בית הדין קבע שהמערערת לא גילתה דבר הכנסתה הנוספת בעת קבלתה לעבודה, משמע, בית הדין העדיף את גירסת המשיבה. 8. ערכאת הערעור לא תתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, אלא אם יש בהן טעות בולטת ומשמעותית. מה שאין כן לגבי המסקנות המשפטיות הנובעות מהעובדות, שלגביהן ערכאת הערעור יכולה ומסוגלת להתערב. אומנם לא מצאנו בסיס חד משמעי לקביעת בית הדין האזורי כי המערערת "... הודתה כי לא סיפרה זאת בעת קבלתה לעבודה...." (לעיל פיסקה 7), הכוונה היא כי המערערת לא סיפרה למשיבה דבר הכנסתה הנוספת בעת קבלתה לעבודה, אך לא מן הנמנע שבעצם אישורה של המערערת שהיא חתמה על הטופס 101 בעת קבלתה לעבודה ולא ציינה בו את הכנסתה הנוספת, ראה בית הדין האזורי "הודאה" מטעם המערערת כאמור. נקודה זו בלבד, אין בה כדי להפוך את הקערה על פיה, שכן בית הדין סמך על מכלול העדויות והמסמכים שהיו לפניו והעדיף את עמדת המשיבה ועל כל פנים, קבע שהמערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היא היתה זכאית לשכר נטו בכל מקרה. לטענות האחרות, ככל שהן נוגעות לעדויות, אין בידינו להתערב מכיוון שבית הדין האזורי, אשר שמע את העדויות, התרשם מהן, ורק הוא זה שיכול היה להסיק מהן את קביעותיו. 9. המערערת טוענת שבטופס 101 אין מקום לציין הכנסה נוספת, ומפאת העדר ידע בנושא זה לא ציינה בו דבר הכנסתה הנוספת. היה טוב אילו היה מצויין הדבר בטופס בצורה ברורה יותר, אך קשה להסכים שניתן לדלג על חלק זה בטופס שכל הקורא את כותרתו: "אישורים על חישוב מס מיוחד" ופירוט הזיכויים, הניכויים והפטור, יתייחס אליו, אם זה רלבנטי, ואצל המערערת היה הדבר דרוש. 10 המערערת התייחסה בערעורה לסוגיות מחוק החוזים ובהן, טעות, הטעיה וביטול החוזה. אין לנו צורך להתייחס אל סוגיות אלה, באשר בית הדין האזורי קבע, כאמור, קביעות עובדתיות ועל יסודן - הסיק מסקנות משפטיות. מסקנות אלה מבוססות, כנדרש, על התשתית העובדתית שהיתה לפניו. 11. ראוי להתייחס בהקשר זה להוראות הדין החלות בענין שלפנינו, בכל הנוגע לניכוי מס. א. בתקנות מס הכנסה ומס מעסיקים (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה ותשלום מס מעסיקים), התשנ"ג - 1993, נקבעו הוראות באשר לניכוי מס. ב. בתקנה 2 נקבע שעובד חייב למלא בטופס 101 את כל הפרטים תוך שבוע ימים מן היום שבו החל לעבוד או מן היום שקיבל את משכורתו לראשונה, הכל לפי המועד המוקדם יותר. עוד נקבע שם כי עובד המקבל משכורת בעד עבודה נוספת, או קצבה חייבת במס, חייב להצהיר אצל אחד המעבידים כי הוא מקבל כאמור, באמצעות טופס 101 (ועל המעביד לרשום בטופס, תוך שבוע ימים מיום התשלום את כל פרטי המשכורת ששילם לעובד ואת המס שניכה - תקנה 12(א)(1)). לפיכך, היה על המערערת ליידע את המשיבה באמצעות טופס 101, את דבר הכנסתה הנוספת. ג. זאת ועוד, מעביד המשלם לעובד משכורת בעד משרה נוספת שעליה הצהיר העובד בטופס 101, ינכה ממנה בעת התשלום מס בשיעור 45% או לפי האמור בתוספות לתקנות (תקנה 5). תקנה 9 לתקנות האמורות, מאפשרת לעובד לזכות בהנחות ובפטורים, אם נתקיימו ההוראות המתאימות. ד. תקנה 10 קובעת לאמר:- "תיאום ניכוי המס פקיד השומה רשאי להורות שניכוי המס לפי תקנות אלה יוקטן או יוגדל, הכל לפי הענין, אם מסיבה כלשהי נוצר או עלול להיווצר עודף בתשלום המס או גרעון בתשלומו עקב ניכוי המס, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת מעביד אחד, בין כתוצאה מתשלום משכורת או שכר עבודה מאת יותר ממעביד אחד ובין כתוצאה מכך שלעובד יש הכנסה חייבת אחרת, או מכל סיבה אחרת, והמעביד חייב לקיים כל הוראה כאמור." דומה שכאן מותוית הדרך לעובד ומוטלת החובה על המעביד כיצד יפעל. בידי המערערת היתה פתוחה הדרך לפנות אל פקיד השומה ולבקש תיאום מס, בין מראש, על ידי קבלת אישור ממנו אל המעביד, ובין על ידי מסירת המידע מראש על גבי טופס 101 או בעת המשא והמתן על תנאי העבודה ובכך היה בא הכל על פתרונו. ה. בין כך ובין כך, היה על המערערת לשאת במס המתאים, ואם יש לזכותה נקודות זכות כלשהן, ניתן גם ניתן "להתחשבן" עם פקיד השומה על יסוד ההכנסה השנתית. 12. צדק איפוא בית הדין האזורי באומרו כי אם יש למערערת השגות לגבי גובה הניכוי - עליה לפנות אל שלטונות המס. הערעור, ככל שהוא נוגע לניכוי המס - נדחה. 13. לענין ההודעה המוקדמת - בית הדין האזורי פסק כי המערערת פוטרה מעבודתה והיתה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת, ואולם משקיבלה דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי עקב תאונת העבודה שאירעה לה, ובהיות דמי הפגיעה תחליף הכנסה ובאים במקום דמי מחלה אשר היו אמורים להשתלם לה - ניתן לכלול אותם בגדר ההודעה המוקדמת. לפיכך, פסק בית הדין האזורי כי המערערת אינה זכאית לתשלום הודעה מוקדמת כלשהיא בפועל. 14. מן המסמכים ומהעדויות עולה כי המערערת נפגעה בתאונת דרכים ביום 24.8.1993. בגליון חדר המיון/תעודת שחרור מבית החולים האזורי לגליל המערבי נהריה, נרשמו שני ימי מנוחה ובו ביום ניתנו אותם יומיים על ידי מרפאת קרית מוצקין על גבי טופס "תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה". 15. לפי עדות המערערת, היא שבה לעבודה מיד לאחר התאונה, ועבדה ארבעה ימים. לאחר מכן קיבלה "שיחה טלפונית מאד לא נעימה מגבי המנכ"ל. התלונן על חוסר אימון ודיווח לגבי קידום המכירות, דבר שעד לפני התאונה לא היה. היו לי כאבי תופת. גם מביעים חוסר אימון וגם הרגשתי רע. אני החלטתי ללכת למחלקת התאונות לממש את זכותי ל'תאונה בעבודה'."בהמשך אמרה המערערת כי אלמלא השיחה, היתה מנסה להמשיך לעבוד אך אינה יודעת אם היתה מצליחה. ומאז ואילך הצטיידה המערערת בארבע תעודות רפואיות שקבעו ימי מחלה עד 16.10.1993. כזכור בתעודת השחרור, נקבעו למערערת שני ימי מחלה (24.8.1993 - 25.8.1993). התעודה השניה והתעודה השלישית מעוררות תמיהה, וסברנו שבעקבות גירסתה בענין היחס מצד המנכ"ל, ראוי להתייחס אליהן. 16. בתעודת המחלה שקבעה המשך ימי מחלה מן היום השלישי לתאונה, כלומר, מיום 26.8.1993 עד 1.9.1993 צויין שהבדיקה נערכה ביום 24.9.1993!, אם כי בחלק התחתון נרשם התאריך 25.8.1993. בכותרת צויין: תעודה רפואית נוספת לנפגע בעבודה. בתעודת ההמשך לימים 2.9.1993 עד 13.9.1993 שניתנה ביום 2.9.1993, נושאת התעודה כותרת: תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה, ונרשם מפי המערערת שהיא נפגעה בתאונה ביום 29.8.1993!. תאריך זה מופיע בתעודה פעמיים כמועד הפגיעה. בחלק העליון של התעודה שמולא על-ידי המשרד צויין אומנם שתאריך הפגיעה היה 24.8.1993 אך נרשם גם שהמערערת "נמצאת בטיפולנו מ-2.9.1993". לא למותר לציין שבתעודה השלישית לא צוין תאריך וברביעית צויין התאריך 17.10.1993, שעה שימי המחלה מתחילים מיום 12.10.1993. 17. מכל מקום, המערערת קיבלה מן המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה לכל התקופה הנזכרת - כלומר, למעלה מחודש וחצי ולא הודיעה על כך למשיבה. 18. לדברי המערערת, היא פוטרה טלפונית ביום 5.9.1993. היא הציגה מכתב שכתבה אל המשיבה הנושא תאריך 23.10.1993 (מוצג ת/5) ובו טענה כי פיטוריה בוטלו על ידי אותה עובדת (אהובה בן חיים) שהודיעה לה על פיטוריה והוסיפה במכתב:- "מאחר וחופשת המחלה עמדה להסתיים ביום 16.10.1993, התקשרתי למשרדך בתאריך 16.10.1993 לברור הנושא. בו ביום הודעת לי כי פיטורי תקפים וכי תשלח לי הודעה בכתב על כך, תוך יומיים מקסימום. עד היום טרם קיבלתי הודעה ממך. לכן! הנני להודיעך כי אני חוזרת לעבוד בחברה... ביום ראשון 23.10.1993, אלא אם אקבל הוראה אחרת ובכתב". לדברי המערערת, היא קיבלה את מכתב הפיטורים (ת/2) לאחר כתיבת המכתב הנ"ל, דהיינו לאחר 23.10.1993. 19. בדומה לתעודות הרפואיות, יש תמיהה גם בענין המכתב הנ"ל. שני התאריכים הנזכרים בו חלים בשבתות. הן היום בו התקשרה למשרד המשיבה ודיברה עם המנכ"ל - 16.10.1993 - והן יום כתיבת המכתב בו היא מציינת שתשוב לעבודה ביום 23.10.1993 שהוא שבת. 20. כערכאת ערעור לא נוכל לקבוע עמדה ברורה באשר לתעודות הרפואיות ולמכתב הנזכר של המערערת, שכן הערכאה הדיונית היא זו ששמעה את העדויות. עם זאת, ברור, שהמערערת פוטרה ביום 5.9.1993, אך לא ברור כלל ועיקר שפיטוריה בוטלו על ידי הגברת אהובה בן חיים. מכאן כי המערערת קיבלה דמי פגיעה מיום פיטוריה (ואף לפני כן) ועד 16.10.1993, תקופה שעולה על חודש ימים. 21. המערערת טוענת שהיא זכאית ל-30 יום תמורת הודעה מוקדמת, מכיון שאין קשר לתקופת ההעסקה ולא היה מקום לראות בדמי הפגיעה תחליף לדמי הודעה מוקדמת. באת-כח המשיבה טוענת כי המערערת זכאית לארבעה ימי הודעה מוקדמת בלבד בהתחשב בתקופת עבודתה ואין היא זכאית לקבל זאת משני מקורות. 22. בתקופה שנועדה לחיפוש עבודה, קיבלה המערערת דמי פגיעה. אין זה סביר שבקביעת אורך תקופת ההודעה המוקדמת לא תילקח תקופת העבודה, כפי שסבורה המערערת. ניתן לתת דוגמא קיצונית ולשאול, אילו פוטרה המערערת כעבור יומיים- שלושה, כלום היתה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בת 30 יום? אין הדבר סביר. נראה לנו, שאשר קבע בית הדין האזורי - קרי, עשרה ימי הודעה מוקדמת הוא הנכון בהתחשב במשך העסקתה. 23. ההודעה המוקדמת, מטרתה ליתן לעובד שהות לדאוג למקום עבודה אחר (דב"ע לז/78 - 3, עירית רמת גן - שלמה מינץ, פד"ע ט', 23, 27 וכן דב"ע מב/18 - 3, ג. את ר. אורבך, מהנדסים-יועצים בעמ' - חיים גלנצר, פד"ע יד', 92, 101). 24. עוד ראוי לציין בענין זה:- "16(א) התוצאה של הדרך בה הלך בית דין זה היא, כי ככלל אין העובד חייב להוכיח את הנזק שנגרם לו בגין אי-מתן ההודעה המוקדמת; במלים אחרות - גם אם החל העובד לעבוד במקום עבודה אחר למחרת פיטוריו, והשתכר במקום עבודתו החדש סכום העולה על שכרו אצל המעביד שהפר את ההסכם - יהיה זכאי לפיצוי על הפרת חוזה, דהיינו הפרת החובה ליתן הודעה מוקדמת, בגובה השכר שהפסיד; אולם אם לא יצליח למצוא לעצמו תעסוקה באותה תקופה - יצא מפסיד רק את "התנאים הנלווים", כגון פיצויי פיטורים, קופת גמל ופדיון חופשה עבור התקופה; (ב) דרך חישוב הפיצוי תמורת ההודעה המוקדמת חייבת להיות אחידה, בכל המקרים. אם לא תאמר כך - הרי שבכל מקרה של הפרת חובת מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, יהיה על בית הדין לבחון אם הוקטן הנזק או, האם נקט העובד באמצעים סבירים למנוע או להקטין את נזקו; התוצאה תהיה כי אם ימצא העובד מקום עבודה אחר, לפני תום התקופה שבגינה היה זכאי להודעה המוקדמת - לא יזכה לפיצוי כלל, או שיזכה לפיצוי חלקי בגין אי- מתן אותה הודעה. תוצאה זאת תהיה בלתי רצויה, וניתן לאמר - אף בלתי צודקת, שכן המפר את החוזה לא יהיה חייב לשאת בתוצאות ההפרה בכל המקרים." (דב"ע מח/22 - 3, מח/3-27, טלמיר אלקטרוניקה בע"מ - שמואל יפה, פד"ע כ', 107, 112 וראה גם דב"ע נא/3-141-142, לוג'יק בע"מ - דיאנה סול, פד"ע כ"ד 143, 148). דעה אחרת הביעה המלומדת חנה הרדוף - ראה ח' הרדוף "הבת החורגת והחורקת הודעת הפיטורים המוקדמת", שנתון משפט העבודה ב' (1991). 93, 99. 25. אם כן, דרך חישוב הפיצוי תמורת ההודעה המוקדמת חייבת להיות אחידה, בכל המקרים, ואין לתת למי שהפר את החוזה שלא לשאת בתוצאות ההפרה. המשיבה אינה צריכה ליהנות מן העובדה שהמערערת קיבלה מן המוסד לביטוח לאומי דמי פגיעה. אשר על כן, על המשיבה לשלם למערערת תמורת הודעה מוקדמת עבור עשרה ימים - סך 1,000 ש"ח נטו, (תוך חישוב ראוי של גילום וניכוי מס) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום פיטורי המערערת ביום 5.9.1993 ועד לתשלום בפועל. 26. התוצאה היא שהערעור בענין ניכוי מס נדחה וככל שהוא נוגע לתמורת הודעה מוקדמת - נתקבל כאמור לעיל. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. הודעה מוקדמתמיסיםמס הכנסה