רקע כללי 1. התובעת, אחות במקצועה, עבדה אצל הנתבעת כאחות מעשית בבית אבות פרוכטר מיום 23.2.03 ועד 18.7.04. 2. לטענת התובעת, פוטרה מעבודתה ללא הודעה מוקדמת. בתביעה זו עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים והפרשי שכר עבודה בגין עבודה בלילות ובשעות נוספות. כן תבעה התובעת הפסד דמי אבטלה של 3 חודשים. 3. לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שהתפטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת לאחר שמצאה עבודה אחרת. התובעת קיבלה עם גמר עבודתה פדיון חופשה ודמי הבראה, ואישרה בכתב קבלתם. הנתבעת מכחישה זכאות התובעת לקבלת הפרשי שכר ודמי חגים. התביעה לפיצויי פיטורים 2. בכתב התביעה טענה התובעת כי פוטרה ביום 18.7.04 ללא הודעה מוקדמת וללא מכתב פיטורים. לחילופין, טענה התובעת כי התפטרה בשל הרעת תנאי עבודה. בתצהירה הצהירה התובעת כי ביום 15.7.04 התקשרה אליה גב' איריס פרוכטר, מנהלת בית האבות, והודיעה לה שלא תבוא יותר לעבודה, ושהיא מפוטרת. ביום 18.7.04 התקשרה פקידת הנתבע בשם "ילנה" והודיעה לתובעת שמאחר וגב' פרוכטר לא מעוניינת בעבודתה בבית האבות, עליה לבוא בימים הקרובים למשרד הנתבעת "לסדר את כל העניינים". ביום 21.7.04 הופיעה התובעת במשרד הנתבעת וקיבלה מכתב אישור העסקה ולא מכתב פיטורים. לטענתה, נדרשה לחתום על מסמך לפיו קיבלה פדיון חופשה והבראה כתנאי לקבלת מכתב פיטורים, אולם, בפועל, לא קיבלה לא מכתב פיטורים ולא תשלום כלשהו. 5. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי לא התפטרה עקב הרעה מוחשית בתנאי עבודתה, וכי זו טעות של בא כוחה. התובעת טענה, עם זאת, כי היתה הרעה בתנאים וכי הורידו לה משמרות מסוף שנת 2003. התובעת לא ידעה ליתן הסבר הכיצד בתקופה זו שכרה דווקא גדל. 6. גב' איריס פרוכטר בעדותה בפנינו לא יכלה לאשר או להכחיש האם היוזמה להפסקת עבודתה של התובעת באה ממנה, שכן "עברו מאז 3 שנים ועשרות עובדים ואינני זוכרת". עם זאת, טענה גב' פרוכטר, שאינה מוסכמת לפטר עובדים אלא להחזירם לחברת כוח האדם באופן שהיא מודיעה לחברת כח האדם שאינה זקוקה יותר לעובדת או שהעובדת אינה מתאימה לה. העידה גב' פרוכטר, כי: "אם יזמתי הפסקת עבודתה זה לא ישירות אליה אלא אני מודיעה לחב' כ"א שאני לא זקוקה יותר לעובדת או שאינה מתאימה לי. הייתי מודיעה לחברת כ"א, לאחת הפקידות במשרד" (עמ' 4 לפרוטוקול). גב' פרוכטר נשאלה לגבי טענת התובעת כי גב' פרוכטר דיברה עם התובעת ואמרה לה לא להגיע לעבודה, והשיבה: "יכול להיות, אני לא זוכרת, עברו 3 שנים ועשרות עובדים". עדותה של גב' פרוכטר, שאינה עדה מעוניינת בתוצאות ההליך, לא אישרה ולא הכחישה גירסת התובעת. 7. למול עדות התובעת שמענו עדותה של גב' אלונה גולדברג מטעם הנתבעת. גב' גולדברג העידה כי התובעת פנתה אליה ביום 15.7 והודיעה כי מצאה מקום עבודה אחר והיא מעוניינת להפסיק עבודתה. התובעת ביקשה גמר חשבון ואישור העסקה לצורך ותק. לגירסתה, גב' פרוכטר לא פנתה אליה בעניינה של התובעת. לבקשתה של התובעת, ניתן לה אישור העסקה נושא תאריך 16.7.04, הוסבר לה כי אינה זכאית לפיצויי פיטורים אולם היא זכאית לפדיון חופשה והבראה. התובעת ביקשה לקבל הכספים במזומן וע"כ נתבקשה להגיע שוב למשרד. ביום 21/7 הגיעה התובעת למשרד, קיבלה במזומן פדיון חופשה והבראה וחתמה על האישור לפיו קיבלה כל המגיע לה עבור חופשה והבראה וכי אין לה שום דרישות כספיות. 8. מעדיפים אנו גרסת התובעת כי פוטרה, על פני גרסת הנתבעת כי התפטרה. בעוד שגירסת התובעת היתה עקבית ואחידה, ולא נסתרה, הרי שבגירסתה של גב' גולדברג בעניין נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת נפלו סתירות. 9. גב' גולדברג הצהירה כי התובעת הפסיקה בחודש 7/04 להגיע לעבודה בטענות שונות ומשונות וגרמה לנתבעת נזקים אדירים (סע' 23 לתצהיר), אולם בחקירתה הודתה כי "איריס פרוכטר לא אמרה לי על בעיות בעבודת התובעת. אם היו בעיות סביר שהיו אומרים לי". בתצהירה טענה כי "התחקות אחרי התובעת העלתה כי הנ"ל מצאה עבודה חילופית באיזור המרכז ואף סיימה את עבודתה ברשות הנתבעת בלי שום הודעה מוקדמת" בעוד שבחקירתה מסרה כי התובעת היא זו שאמרה לה שמצאה עבודה אחרת. כן הודתה בחקירתה כי התובעת נתנה הודעה מוקדמת. תחילה טענה כי התובעת נתנה הודעה של מס' ימים (עמ' 11 לפרוטוקול) ובהמשך אותו עמוד העידה כי התובעת הודיעה שהיא שוקלת לעזוב סמוך לשבועיים לפני עזיבתה, וגם ביקשה משמרות גמישות כדי לנסות במקום העבודה החדש. התובעת טענה כי החלה לעבוד במקום עבודה חדש רק בחודש 9/04, וגירסתה בעניין זה לא נסתרה. להוכחת טענתה צרפה תלוש שכר בו נרשם כי תחילת עבודתה היתה ב- 9/04. 10. לנוכח האמור, מעדיפים אנו גרסת התובעת כי פוטרה ללא מתן הודעה מוקדמת. אשר על כן, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. לפי ממוצע משכורות התובעת ב-12 החדשים המלאים האחרונים בעבודתה (חודשים 7/03 עד 6/04), הבסיס לחישוב הפיצויים הינו 3,909 ₪. אשר על כן ובהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים בסך 5,538 ₪ ותמורת הודעה מוקדמת בסך 3,909 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.7.04 ועד התשלום המלא בפועל. התביעה לפדיון חופשה והבראה 11. אין חולק, כי בסיום עבודתה זכאית היתה התובעת לתשלום פדיון ימי החופשה שנצברו לזכותה וכן לתשלום יתרת דמי הבראה. לטענת הנתבעת, אלה שולמו לתובעת ביום 21.7.04 וכנגד קבלתם חתמה על המסמך בו נרשם: "אני הח"מ זמדוויס אורלי על החתום: שם/משפחה: זמדוויס אורלי חתימה: (-) " גב' גולדברג העידה כי ביום 21.7.04 שולמו לתובעת פדיון ימי החופשה וההבראה במזומן, על פי בקשתה, וכנגד קבלתם חתמה על המסמך האמור. 12. לטענת התובעת, חתמה על המסמך ב"אילוץ" וכנגד הבטחה לקבלת מכתב פיטורים, ובפועל לא קיבלה תשלום עבור חופשה והבראה. 13. התובעת אישרה בחקירתה כי יודעת היא לקרוא עברית. עם זאת, התובעת טענה כי חתמה על ויתור על פיצויים כדי לקבל מכתב פיטורים (עמ' 4 לפרוטוקול). גרסת התובעת בעניין זה אינה מהימנה עלינו. התובעת יודעת עברית והמכתב מנוסח באופן ברור וחד משמעי לפיו מאשרת התובעת קבלת הבראה וחופשה. אין במכתב זכר לפיטורים, מכתב פיטורים או פיצויי פיטורים. 14. במכתבה לנתבעת מיום 19/12/04 לא מעלה התובעת כל טענה כי הנתבעת הונתה אותה בעניין המכתב ולמעשה, אינה מאזכרת אותו כלל. גם בכתב התביעה אין כל אזכור למכתב זה או לטענת האילוץ. הטענה עולה לראשונה בתצהיר התובעת. 15. לעומת זאת, מהימנה עלינו עדות הנתבעת כי בעת עריכת גמר החשבון שולמו לתובעת דמי ההבראה ופדיון החופשה וכנגד קבלתם חתמה על האישור. עוד התרשמנו, כי התובעת נוטה שלא לדייק בסכומים הנתבעים על ידה ואינה מהססת לתבוע סכומים שאינם מגיעים לה כלל. לשם הדוגמא, התובעת דרשה במכתב הדרישה מיום 19/12/04 הפסד דמי אבטלה היות ולא יכלה, כך נטען, לחתום אבטלה ממועד פיטוריה ועד למועד כתיבת המכתב. התובעת תבעה על כן הפסד בגובה 14,085 ₪. ואולם, לגרסת התובעת עצמה, החלה לעבוד בחודש 9/04, כך שדרישה זו אינה מבוססת על עובדות אמת. גם בתצהירה דרשה פיצוי בגין הפסד קצבת אבטלה. הפעם עבור 3 חודשים "בלבד", בעוד שלא עבדה, לכל היותר, חודשיים. 16. אשר על כן, תביעת התובעת לפדיון חופשה ודמי הבראה נדחית, משאלה שולמו לה ע"י הנתבעת. התביעה לימי חג 17. התובעת עבדה על בסיס משמרות ובמעמד של עובד יומי. התובעת לא פרטה בתצהירה עבור אילו ימי חג מגיע לה תשלום. רק במסגרת סיכומיה טענה כי מגיע לה תשלום עבור 3 ימי חג: 27/9/03 - א' ראש השנה, 6/4/04 - פסח, 12/4/04 - שביעי של פסח. ביום 27/9/03 נפל החג בשבת. התובעת עבדה וקיבלה תשלום לפי תעריף שבת. ביום 11/4/04 - התועבת לא עבדה. על כן, אינה זכאית לתשלום יום החג שחל ב- 12/4/04. באשר ל- 6/4/04, צודקת התובעת בטענתה כי זכאית היא לתשלום יום חג זה משעבדה יום לפניו ויום לאחריו. עפ"י תלוש השכר, לא קיבלה התובעת תשלום עבור יום החג. לפי תלוש 4/04, שכרה היומי הממוצע עמד על סך של 188.57 ש"ח. על כן, זכאית התובעת לתשלום יום חג בסך 188.57 ₪. התביעה להפרשי שעות עבודה 18. לטענת התובעת, בדיקת שעות עבודתה מעלה כי הנתבעת לא שילמה לה את מלוא השכר המגיע לה עבור שעות נוספות או משמרות לילה או משמרות בשבת. התובעת צרפה לסיכומיה חישוב המתבסס על נתוני המשמרות שביצעה התובעת כפי שנמסרו ע"י גב' איריס פרוכטר (ת/3) ומסקנתה היא, כי ישנו הפרש לתשלום של 7,661 ₪. הנתבעת לא הגישה תחשיב מטעמה. 19. נקדים ונאמר, כי אין חולק כי משמרת לילה רגילה היא בת 7 שעות. בגין משמרת כזו זכאית התובעת לשכר בשיעור 125% מהשכר הרגיל , סה"כ 25 ₪ לשעה (ר' גם עדותו של מר מצליח בעמ' 7 לפרוטוקול). עבור שעתיים נוספות ראשונות במשמרת לילה, דהיינו, שעה שמינית ותשיעית, זכאית התובעת לתוספת של 25% מהשכר הרגיל, ועבור כל שעה נוספת לתוספת של 50% מהשכר הרגיל. כך , שעבור שעתיים נוספות ראשונות עומד שכר השעה על סך של 150% מהשכר הרגיל - 30 ₪ ועבור כל שעה נוספת עומד שיעור השכר ע"ס של 175% מהשכר הרגיל, סה"כ 35 ₪ לשעה. דומה, כי הנתבעת שילמה לתובעת רק את השכר בתוספת 25% לכל שעות משמרת הלילה, 10 במספר. בשבת זכאית התובעת לשכר שעה בשיעור 150%, סה"כ 30 ₪ ועבור שעות נוספות גדל שכר שעה זה ב- 25% לשעתיים הראשונות (35 ₪ לשעה) וב- 50% לכל שעה נוספת (40 ₪ לשעה). (ע"ע 300175/97 דניאל כהן נ. עירית נהריה, פד"ע ל"ז 49). 20. עיון בתחשיב התובעת אשר צורף לסיכומיה מעלה, כי נפלו טעויות החוזרות על עצמן בתחשיבי השעות הנוספות. ראשית, כשעבדה התובעת במשמרת לילה בשבת, מהשעה 21:00 עד השעה 07:00 בבוקרו של יום ראשון, אין מדובר בעבודה בשבת אלא בעבודה לאחר צאת השבת ועל כן, זוהי משמרת לילה רגילה, שהתעריף הבסיסי לחישובה הינו 125% משכר שעה רגילה כפי שפרטנו לעיל, ולא 150% כשכר שעת עבודה בשבת. זאת, בתנאי שקדמה למשמרת זו הפסקה של 36 שעות רצופות לפחות. בע"ע 1038/00 שלמה מנחם נ. שאול יוסף-פונדק שאול (לא פורסם) קבע בית הדין הארצי: "לפי סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א - 1951, המנוחה השבועית המגיעה לעובד היא בת 36 שעות הכוללת - לגבי יהודי - את יום השבת. בפרשת יעקוביאן (ע"פ 1002/02 מדינת ישראל נ. יעקביאן - טרם פורסם), קבע בית הדין הארצי כי את המונח "שבת" יש לפרש בזיקה למורשת ישראל ולא כהגדרתו של "יום" בחוק הפרשנות תשמ"א - 1981. לפי זה "השבת", לעניין זכויות עובדים, מסתיימת עם צאת השבת ועבודה במוצאי השבת - כשלעצמה- אינה עבודה בשבת. עם זאת, ייתכנו מקרים שעבודה במוצאי שבת תחשב כעבודה במנוחה השבועית, אם לא קדמה לה הפסקה רצופה של 36 שעות כדרישת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה. שילוב של עבודה ביום שישי אחר הצהריים ועבודה במוצאי שבת יכול, בתנאים מסוימים, להחשב כעבודה במנוחה השבועית, אלא שעניין זה טעון - כפי שפסק בית הדין האזורי - הצגת תמונה מפורטת ומדויקת לגבי שעות העבודה בכל מועד רלבנטי, דבר שלא עשו המערערים." זאת ועוד, מהטבלאות שצירפה התובעת לסיכומיה עולה כי בגין 7 שעות המשמרת הראשונות במשמרות אלו נדרש תשלום כפול- הן כשעת שבת והן כמשמרת לילה, סה"כ 55 ₪ לשעה, במקום תשלום של 7 שעות עבודת לילה ביום חול לפי תעריף של 25 ₪ לשעה. כמו כן, עבור שתי השעות הנוספות הראשונות נדרש תשלום לפי תעריף של 31.25 ₪ לשעה בעוד שהתעריף הנכון צריך להיות 30 ₪ לשעה, הפרש של 2.5 ₪ לכל משמרת. גם תעריף השעה הנוספת, העשירית באותה משמרת, חושב לפי תעריף 37.5 ₪ לשעה במקום 35 ₪ לשעה, הפרש של 2.5 ₪ נוספים למשמרת. מכאן, שבגין כל משמרת לילה כזו שבוצעה לאחר צאת השבת ושדינה כדין משמרת ביום חול נדרש תשלום עודף של 215 ₪. כאשר מדובר במשמרת לילה שיש לראותה כמשמרת שבת, הרי שאת 7 השעות הראשונות יש לחשב לפי תעריף שבת בתוספת 25% שכר שעה בגין עבודת לילה, סה"כ 175% (35 ₪) , את השעות השמינית והתשיעית- בתוספת 25% שעות נוספות- סה"כ 200% (40 ₪), ואת השעה העשירית בתוספת 50% סה"כ 250%- 50 ₪. מכאן, שסה"כ למשמרת כזו השכר הוא 375 ₪ ולא 485 ₪ כפי שחישבה התובעת, הפרש של 110 ₪ למשמרת. גם במשמרות לילה שבוצעו ביום חול לא דייקה התובעת בתחשיביה. עבור 7 שעות ראשונות אכן זכאית היא לתשלום לפי שכר שעה של 25 ₪. אולם, שכר שעתיים נוספות במשמרת כזו הינו בסך 30 ₪ ושכר השעה העשירית הינו 35 ₪ ולא 37.5 ₪. מכאן, שבגין כל משמרת כזו נדרש תשלום עודף של 5 ₪. 21. לנוכח האמור, נבחן להלן את ההפרשים הנתבעים על פי הטבלה שבסיכומי התובעת כדלקמן: א. בחודש 5/03 יש להפחית בגין משמרת לילה במוצ"ש (24/5/03) סך של 215 ₪ מהסכום הנתבע. התוצאה הינה שבגין חודש זה אין הפרשים לתשלום. ב. בחודש 6/03 יש להפחית בגין שלוש משמרות לילה במוצ"ש (14/6/03, 21/6/03 ו- 28/6/03) סך של 330 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן, בגין 2 משמרות לילה ביום חול יש להפחית 10 ₪ נוספים. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרשים לתשלום הם בסך 305 ש"ח. ג. בחודש 7/03 יש להפחית בגין שתי משמרות לילה במוצ"ש (5/7/03 ו- 26/7/03) סך של 220 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן, בגין 4 משמרות לילה ביום חול יש להפחית 20 ₪ נוספים. התוצאה הינה שבגין חודש זה ישנו הפרש לתשלום בסך של 250 ₪ בלבד. ד. בחודש 8/03 יש להפחית בגין שתי משמרות לילה במוצ"ש (2/8/03 וב- 16/8/03) סך של 325 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן יש להפחית בגין 5 משמרות לילה סך נוסף של 25 ₪. כמו כן, ביום 24/8/03 נפלה טעות בחישוב התובעת. התובעת עבדה ברצף 14 שעות- 8 שעות רגילות (20 ₪ לשעה), 2 שעות של 125% (25 ₪) ו-4 שעות של 150% ( 30 ₪). לפיכך, יש להפחית סכום נוסף של 60 ₪. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 288 ₪. ה. בחודש 9/03 יש להפחית בגין 4 משמרות לילה סך של 20 ₪. סה"כ ההפרש הינו על כן 160 ₪. ו. בחודש 10/03 יש להפחית בגין שתי משמרות לילה במוצ"ש (4/10/03 ו-11/10/03) סך של 220 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן יש להפחית 30 ₪ בגין 6 משמרות לילה רגילות. כמו כן, ביום 6/10/03 נפלה טעות בחישוב התובעת. התובעת עבדה ברצף 14 שעות- 8 שעות רגילות (20 ₪ לשעה), 2 שעות של 125% (25 ₪) ו-4 שעות של 150% ( 30 ₪). לפיכך, יש להפחית סכום נוסף של 60 ₪. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 750 ₪. ז. בחודש 11/03 יש להפחית בגין משמרת לילה אחת במוצ"ש (8/11/03) סך של 110 ₪ מהסכום הנתבע וכן 45 ₪ בגין 9 משמרות לילה. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 415 ₪. ח. בחודש 12/03 יש להפחית בגין משמרת לילה אחת במוצ"ש (6/12/03)סך של 215 ₪ מהסכום הנתבע וכן 40 ₪ נוספים בגין משמרות לילה. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו בסך של 180 ש"ח. ט. בחודש 1/04 יש להפחית בגין שתי משמרות לילה במוצ"ש (17/1/04 ו- 31/1/04) סך של 220 ₪ מהסכום הנתבע. בגין 7 משמרות לילה יש להפחית 35 ₪ נוספים. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 490 ₪. י. בחודש 2/04 יש להפחית בגין משמרת לילה אחת במוצ"ש (28/2/04) סך של 110 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן יש להפחית 30 ₪ עקב 6 משמרות לילה. התוצאה הינה שבגין חודש ההפרש לתשלום הינו 225 ₪. י"א. בחודש 3/04 יש להפחית בגין שלוש משמרות לילה במוצ"ש (13/3/04, 20/3/04 ו- 27/3/04) ובגין 5 משמרות לילה. כמו כן, בגין חישוב מוטעה של משמרת יום 4/3/04 יש להפחית סכום נוסף של 12.5 ₪ . סך הכל יש להפחית 367.5 ₪ מהסכום הנתבע. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הוא 275 ש"ח. יב. בחודש 4/04 יש להפחית בגין שלוש משמרות לילה במוצ"ש (10/4/04, 17/4/04 ו- 24/4/04) ובגין 8 משמרות לילה סך של 370 ₪ מהסכום הנתבע. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 585 ש"ח. יג. בחודש 5/04 יש להפחית בגין שלוש משמרות לילה במוצ"ש (8/5/04, 15/5/04 ו- 22/5/04) סך של 330 ₪ מהסכום הנתבע. כמו כן 15 ₪ בגין 3 משמרות לילה. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הינו 545 ש"ח. יד. בחודש 6/04 יש להפחית בגין שלוש משמרות לילה במוצ"ש (12/6/04, 19/6/04, 26/6/04) סך של 435 ₪ מהסכום הנתבע. בגין 7 משמרות לילה יש להפחית 35 ₪ נוספים. התוצאה הינה שבגין חודש זה ההפרש לתשלום הוא בגובה 10 ש"ח. ט"ו. בחודש 7/04 יש להפחית 20 ₪ בגין משמרות לילה. ההפרש לתשלום- 180 ₪. התביעה להפסד דמי אבטלה 22. התביעה לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה דינה להידחות בהעדר עילה. על פי ההלכה הפסוקה, החובה לתשלום דמי אבטלה חלה על המוסד לביטוח לאומי בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוק הביטוח לאומי {נוסח משולב} , התשנ"ה -1995. מכתב פיטורים אינו נכלל בין התנאים הקבועים לצורך זכאות לתשלום דמי אבטלה, ולפיכך לא קיימת עילה נגד המעבידה בעניין אי תשלום דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי , שהוא בלבד בעל דברו של העובד של העובד בענין זה. (ראה :דב"ע נז/3-39 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, עבודה ארצי כרך ל (1) 162 ). לסיכום 23. התביעה מתקבלת בחלקה. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 5,538 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.7.04 ועד התשלום המלא בפועל. ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,909 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 18.7.04 ועד התשלום המלא בפועל. ג. הפרש דמי חג בסך 188.57 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/04 ועד התשלום בפועל. ד. הפרשי שעות נוספות לפי הפירוט הבא: 1. בגין חודש 6/03 סך של 305 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/03 ועד התשלום בפועל. 2. בגין חודש 7/03 סך של 250 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/03 ועד התשלום בפועל. 3. בגין חודש 8/03 סך של 288 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/03 ועד התשלום בפועל. 4. בגין חודש 9/03 סך של 160 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/03 ועד התשלום בפועל. 5. בגין חודש 10/03 סך של 750₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית 1/11/03 מיום ועד התשלום בפועל. 6. בגין חודש 11/03 סך של 415 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/03 ועד התשלום בפועל. 7. בגין חודש 12/03 סך של 180₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/1/04 ועד התשלום בפועל. 8. בגין חודש 1/04 סך של 490 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/2/04 ועד התשלום בפועל. 9. בגין חודש 2/04 סך של 225 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/3/04 ועד התשלום בפועל. 10. בגין חודש 3/04 סך של 275 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/4/04 ועד התשלום בפועל. 11. בגין חודש 4/04 סך של 585 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/5/04 ועד התשלום בפועל. 12. בגין חודש 5/04 סך של 545 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/6/04ועד התשלום בפועל. 13. בגין חודש 6/04 סך של 10 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/7/04 ועד התשלום בפועל. 14. בגין חודש 7/04 סך של 180 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/8/04 ועד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3500 ₪ בצרוף מע"מ כחוק. 24. באפשרות הצדדים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. הודעה מוקדמתשעות עבודה ומנוחה