בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום שכר ימי עבודה בחודש אוגוסט 2009, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצויים בגין איחור במסירת אישור על תקופת עבודתה. חברת הובלות ניסנוב בע"מ (להלן: "הנתבעת") טוענת כי התובעת לא שיתפה פעולה עם הנתבעת ולא אפשרה לה לערוך חשבון סופי של שכרה וכי יש לדחות את טענות התובעת בהיותם טענות סרק. עובדות התובעת עבדה בכלבו האחים ניסנוב בע"מ מיום 12.1.09 עד ליום 30.4.09. החל מיום 1.5.09 ועד לחודש אוגוסט 2009, עבדה בנתבעת. הצדדים חלוקים בשאלה מה הוא מועד סיום עבודתה של התובעת ומתי הודע לה על כך. המחלוקת האם ניתנה לתובעת הודעה בכתב בדבר סיום עבודה ואם כן - מתי ניתנה ומהו מועד סיום עבודתה. האם התובעת זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת. האם לתובעת שולם שכר בגין ימי עבודה בחודש אוגוסט 2009 והאם זכאית התובעת להפרשי שכר ולפיצויי הלנה. האם שולמו לתובעת דמי הבראה. האם התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנת שכר וככל שכן, באיזה שיעור. הכרעת הדין מועד סיום עבודתה של התובעת התובעת טוענת כי ביום 16.8.09 קיבלה לראשונה הודעה ממנכ"ל החברה בדבר פיטוריה ולמרות בקשותיה החוזרות והנישנות, לא ניתנה לה כל הודעה בכתב בדבר פיטוריה. הנתבעת טוענת כי לתובעת ניתנה ביום 1.8.09 הודעה בכתב בדבר סיום עבודתה (נספח א' לכתב התביעה). התובעת אינה מכחישה כי קיבלה מכתב זה אולם לטענתה, היא קיבלה אותו חודשיים לאחר סיום עבודתה. מנכ"ל הנתבעת, מר ניסנוב, טען כי הודיע לתובעת כי היא מפוטרת ביום 1.8.09 (עמ' 6 ש' 3-4) וכי מסר לתובעת את המכתב בדבר סיום עבודתה (נספח א' לכתב התביעה) ביום 16.8.11 (עמ' 7 ש' 4-11). בפנינו הוצג "אישור על סיום עבודה" הנושא תאריך 1.8.09 שנשלח בפקס ביום 14.10.09. לטענת התובעת, הדבר מוכיח את טענתה כי קיבלה מכתב זה בחודש אוקטובר. אולם במכתב ב"כ התובעת לנתבעת מיום 9.2.09, נכתב כי התובעת קיבלה מכתב זה ביום 16.8.09 (סעיף 4 למכתב, נספח יא' לכתב התביעה). זאת עולה גם מנספח א' לכתב התביעה בו ציינה התובעת כי בתאריך 16.8.09 קיבלה "הודעה על פיטורין". אף אם הנתבעת לא פעלה על פי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 לפיו הודעה על פיטורים יש ליתן בכתב ולציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום כניסת הפיטורין לתוקף, ויש בכך טעם לפגם, התובעת ידעה בבירור כי יחסי עובד-מעביד יסתיימו ביום 31.8.09. נדחית גרסת התובעת כי קיבלה את האישור על סיום עבודתה רק ביום 14.10.09 משגרסת הנתבעת נתמכת במסמכים. האם התובעת זכאית לקבל פיצוי בגין איחור במסירת אישור על תקופת עבודה התובעת טענה כי בשל האיחור במסירת האישור על תקופת עבודתה, לא קיבלה את דמי האבטלה בזמן ויש לפצותה בגין הלנת דמי אבטלה. משנדחתה לעיל גרסת התובעת בדבר האיחור במסירת אישור סיום ההעסקה, לא קמה עילה לפיצוי כלשהו. יודגש כי התובעת כלל לא הוכיחה כי הגישה תביעה לתשלום דמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי משכך לא הרימה את תשתית הנטל המוטל עליה. דמי אבטלה מהווים תשלום על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ,ואינם בגדר "שכר" על פי חוק הגנת השכר התשי"ח-1958 שכן "שכר עבודה" על פי חוק זה מוגדר כתשלום המגיע לעובד "עקב עבודתו ובמשך עבודתו" ולא כתשלום המגיע לעובד לאחר שנסתיימו יחסי עובד-מעביד. דין תביעה זו של התובעת להידחות. דמי הודעה מוקדמת לטענת התובעת, מאחר וקיבלה את המכתב על סיום עבודתה רק בחודש אוקטובר 2009, זכאית היא לתשלום הודעה מוקדמת כחוק. התובעת בעדותה לא הכחישה כי לא הגיעה לעבודה מיום 17.8.09. לגרסתה הפסיקה להופיע לעבודתה ביוזמתה מאחר והיא לא עובדת "תחת איומים" (עמ' 3 ש' 17-18 וכן עמ' 5 ש' 18-19)). אמירה זו נאמרה בניגוד למכתב ב"כ התובעת מיום 9.2.09 (נספח יא' לכתב התביעה) לפיו התובעת ביצעה חפיפה רק יומיים מאחר שמנהל העבודה ביקש ממנה שתחדל להגיע לעבודה וכי אין כל צורך בהמשך החפיפה (סעיף 8 למכתב) וכי נוכח בקשתו חדלה להופיע לעבודה. התובעת ידעה כי עליה להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת, אולם בחרה שלא לעשות כן, וזאת למרות שהיתה אמורה בתקופה זו לבצע חפיפה לבקשת הנתבעת.על כן , אין התובעת זכאית לתשלום דמי הודעה מוקדמת בגין תקופה זו ודין תביעה זו להידחות. שכר חודש אוגוסט 2009 התובעת טענה כי לא קיבלה שכר עבור עבודתה בחודש אוגוסט 2009. בכתב ההגנה צויין כי שיק ובו שכרה לחודש אוגוסט 2009,מצורף וזאת בנוסף לשיק ששולם לה בחודש נובמבר 2009 (נספח ט' לכתב התביעה), מאחר והתובעת לא חלקה על הסכומים האמורים, ונוכח העדר כל שיק בכתב ההגנה שבתיק בית הדין, ככל שהסך של 2,160 ₪ לא הועבר לתובעת, תשלם הנתבעת לתובעת סכום זה תוך 30 יום כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/09 ועד חיום התשלום בפועל. למעלה מן הנדרש נציין ממכתב הנתבעת לתובעת מיום 20.11.09 (נספח ט' לכתב התביעה) עולה כי הנתבעת מבקשת מהתובעת להגיע למשרדיה על מנת שהחוב יוסדר וזאת לאחר שניסו לקבוע עימה פגישות אך היא לא הופיעה אליהן. על כך העיד גם מר ניסנוב (עמ' 6 ש' 11-20). התובעת לא סיפקה כל הסבר מדוע לא הגיעה למשרדי הנתבעת להסדיר את חובה וזאת למרות שמנכ"ל הנתבעת טען בעדותו כי התובעת עבדה "עשרה מטר לידינו במשרד" (עמ' 6 ש' 21). דהיינו, העיכוב בתשלום שכרה של התובעת נבע גם עקב חוסר שיתוף פעולה מצידה. בנסיבות אלה, בהן לתובעת בעצמה יש חלק בעיכוב שנגרם בתשלום שכרה, אין להשית על הנתבעת פיצויי הלנת שכר, שכן מדובר בטעות כנה של הנתבעת ובעיכוב שנגרם לא רק מהתנהלותה. בכפוף לאמור בסעיף 13 לעיל ,וככל שבוצע התשלום תביעת התובעת לתשלום שכר אוגוסט 2009 ולפיצויי הלנת שכר נדחית. תשלום דמי הבראה התובעת טענה כי הינה זכאית לתשלום דמי הבראה. התובעת לא כימתה את תביעתה ברכיב זה כלל. הלכה היא כי ישנה חובה לכמת תביעה ואם תובע לא עשה כל שביכולתו לפרט את העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה ולכמת תביעה לסכום כסף, דין התביעה להימחק (לעניין זה ר' דב"ע נב/217-3, מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון - הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פד"ע כ"ז, 3 סעיף 32 לפסק הדין של כב' סגן הנשיא אדלר, כתוארו אז). כמו כן, נציין כי צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי הכללי בדבר תשלום דמי הבראה, קובעים כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה. מאחר והתובעת עבדה בנתבעת כשמונה חודשים, אין היא זכאית לתשלום דמי הבראה . תביעה זו ,חסרת בסיס ונדחית אף היא. סוף דבר תביעת התובעת על כל רכיביה נדחית פרט לאמור בסעיף 13 בדבר תשלום שכר חודש אוגוסט ככל שלא שולם. לאחר ששקלנו את נסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו. הודעה מוקדמת