בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת (להלן גם - ועד הבית) לשלם לו פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה. לגרסת התובע, עבד אצל הנתבעת מתחילת שנת 1995 בניקיון חדר המדרגות והחצר של הבית המשותף ברח' יורדי הסירה 18 תל אביב עד לפיטוריו ללא הודעה מוקדמת ביום 20.6.2010; היקף משרתו היה פעמיים בשבוע, ומשכורתו עמדה על סך של 300 ₪ לחודש; בתקופת עבודתו לא יצא לחופשה ולא שולמו לו דמי חופשה וכן לא שולמו לו דמי הבראה; לפיכך, הנתבעת חייבת לשלם לו פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה ודמי הבראה. בכתב ההגנה התגוננה הנתבעת בפני התביעה בטענה אחת בלבד - לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים והתובע היה קבלן עצמאי. במהלך הדיון העלתה הנתבעת טענה נוספת, שלא אוזכרה כלל בכתב ההגנה, לפיה התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. ב"כ התובע התנגד לשינוי חזית ולהעלאת הטענה הנוספת. בפני בית הדין העידו: התובע; מר חגי חלמיש - יו"ר ועד הבית במועד סיום ההתקשרות; מר טוני בן גל - דייר בבניין, ובנה של גב' ליליאן בן גל אשר הייתה יו"ר ועד הבית לפני מר חלמיש. תחילה נדון בשאלה אם התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ולאחר מכן נבחן את תביעות התובע לגופן. האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין נציגות הבית המשותף? התובע העיד כי עבד בבניין מאז שנת 1995; הכלים והחומרים סופקו לו על ידי ועד הבית; הוא עבד פעמיים בשבוע בימים קבועים - ראשון ורביעי; משכורתו עמדה על סך של 300 ₪ לחודש ושולמה בהמחאה; הוא לא הנפיק חשבוניות לנציגות הבית המשותף; הוא עובד בניקיון בכ- 20 בניינים, אשר חלקם משלמים עבורו דמי ביטוח לאומי. כאמור, טענת ההגנה היחידה בכתב ההגנה הייתה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין נציגות הבית המשותף. בכלל זה טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי "הובהר לנציגות שהתובע מאז ומתמיד היה קבלן עצמאי שסיפק שירותי ניקיון לבניין בצורה עצמאית"; "התובע תמיד קבע את מועדי הגעתו ואת שעות הגעתו וכמו כן את אורך הזמן בו הוא או נציגיו/עובדיו הקדישו כדי להשלים את הניקיון"; "התובע תמיד כמקובל במקרים של קבלן עצמאי סיפק את הכלים ואת חומרי הניקוי (שכמובן שמשו אותו באתרים אחרים בהם הוא סיפק שירותים) שנדרשו לביצוע השירות". על יסוד התרשמותנו מהעדויות אנו קובעים כי מתכונת עבודתו של התובע הייתה כנטען על ידו, והנתבעת לא הוכיחה את טענותיה בכתב ההגנה. לעניין זה נציין כי: התובע כלל לא נחקר על מתכונת עבודתו, לרבות על גרסתו לפיה כלי הניקוי וחומרי הניקוי סופקו לו על ידי ועד הבית; הוא עבד בימים קבועים; הוא לא הנפיק חשבוניות. טענות הנתבעת בכתב ההגנה שנועדו לבסס את מעמדו של התובע כקבלן עצמאי לא הוכחו. איש מעדי הנתבעת לא העיד על כך שהתובע הביא את הכלים ואת חומרי הניקוי ולא סתר את גרסת התובע כי הכלים וחומרי הניקוי סופקו לו על ידי ועד הבית; למרות שבכתב ההגנה נטען כי העבודה בוצעה על ידי התובע או "נציגיו /עובדיו" איש מעדי הנתבעת לא העיד על כך שהתובע לא ביצע את העבודה בעצמו אלא באמצעות אחרים; איש מעדי הנתבעת לא הכחיש בעדותו את גרסת התובע לפיה עבד בבניין בימים קבועים. יתר על כן. טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי "הובהר לנציגות שהתובע מאז ומתמיד היה קבלן עצמאי שסיפק שירותי ניקיון לבניין בצורה עצמאית" סותרת חזיתית את עדותו של מר חלמיש, אשר העיד כי הועד הקודם היה לא מרוצה מעבודתו של התובע אולם "הם הביעו חשש שהם לא רוצים לפטר אותו כי צריך יהיה לשלם פיצויים וזה מתוך חוסר ידע" (ע' 10, ש' 6 - 7). מכאן, בניגוד לנטען בכתב ההגנה, ועד הבית שקדם למר חלמיש סבר כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים וזה המידע שהועבר למר חלמיש, אשר משמש כיו"ר הועד רק תשעה חודשים. כידוע, המבחן הרווח והמקובל בפסיקה לקביעת מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הוא המבחן המעורב. המרכיב הדומיננטי במבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ולו שני פנים: הפן החיובי והפן השלילי. במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה האם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה. במסגרת הפן השלילי נבחנת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. מרכיבים נוספים במבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההתקשרות בפני גורמים חיצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו. בבחינת הפן השלילי, נבחנת השאלה אם המועסק ביצע את פעילותו בהתקשרות בינו לבין נותן העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו. גם אם למועסק היה עסק עצמאי משלו, אין בכך כדי לשלול קיומם של יחסי עובד מעביד, אם פעילותו במסגרת ההתקשרות לא נעשתה במסגרת העסק העצמאי של המועסק. יש להדגיש, כי אדם יכול להיות במעמד של "עצמאי" כלפי גורם אחד, ובמעמד של "שכיר" כלפי גורם אחר. ע"ע 300021/98 זאב טריינין עו"ד - מיכה חריש ומפלגת העבודה, פד"ע לז 433. ע"ע 1162/01 סמי בן חמו נ' המכון לפריון העבודה והייצור, פד"ע לח 433. יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה מביא למסקנה חד משמעית כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. לעניין זה נציין עובדות אלה: התובע ביצע את עבודתו באופן אישי ולא נעזר בעובדים; נציגות הבית המשותף סיפקה לתובע את הכלים הדרושים לביצוע עבודת הניקיון ואת חומרי הניקוי; התובע עבד באופן סדיר ורצוף במשך תקופה ממושכת ובימים קבועים; עבודתו של התובע לא הייתה כרוכה בסיכון להפסד ובסיכוי לרווח, שכן התובע לא השקיע דבר מעבר לזמן עבודתו בעדו קיבל תמורה קבועה, וגם לא היו לו הוצאות בהן היה יכול לשלוט ולהגדיל את רווחיו כתוצאה מחיסכון בהוצאות; התובע לא הנפיק חשבוניות. ביישום המבחנים יש להתחשב גם במהות ההתקשרות ובמהות העיסוק של המועסק. בכלל זה יש להביא בחשבון כי הבניין אינו בגדר "מפעל" המייצר או נותן שירותים, ומדובר למעשה בהשתלבות בפעילות ועד הבית - תחזוקת הבניין באופן ראוי. כמו כן, בשל מהות העיסוק, עבודת ניקיון בהיקף חלקי ביותר, העובדה שלא הייתה לתובע תלות כלכלית בעבודתו בבניין והעובדה כי התובע עבד בניקיון במקומות עבודה רבים נוספים אינה שוללת את מעמדו כעובד. בשל מהות העיסוק, עובדי ניקיון רבים עובדים במספר משקי בית או במספר מקומות עבודה, ועובדה זו כשלעצמה אינה שוללת את מעמדם כעובדים. גם העובדה שהתובע לא דרש במהלך תקופת העבודה זכויות המגיעות לו כעובד כגון חופשה והבראה אינה שוללת את מעמדו כעובד. מעמדו של מועסק כ"עובד" הוא בגדר סטאטוס שאינו ניתן לויתור או להתניה ונקבע על פי מהות ההתקשרות בין הצדדים. כללו של דבר: אנו קובעים כי התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. נסיבות סיום ההתקשרות בין התובע לבין נציגות הבית המשותף: בכתב ההגנה הועלתה טענת הגנה אחת בלבד - היעדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים. רק במהלך ההתדיינות הועלתה הטענה כי התובע התפטר ולא פוטר מעבודתו, וב"כ התובע התנגד לשינוי חזית. בנסיבות המקרה הנדון, יש ממש בהתנגדות ב"כ התובע לשינוי חזית, שכן לנוכח העובדה שלא הועלתה בכתב ההגנה הגרסה שהועלתה בעדויות הנתבעת לא הייתה לתובע הזדמנות להגיב עליה בעדותו בבית הדין. למרות האמור, נדון בטענת הנתבעת לגופה, לנוכח עובדה שהטענה הועלתה בדיון המוקדם, ובהליך של דיון מהיר בית הדין אינו כפוף לסדרי הדין ועליו לפעול "בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה" [סעיף 31 (ב) לחוק בית הדין לעבודה]. התובע העיד כי בראשית חודש יוני 2010 הודיע לו מר חלמיש על הפסקת עבודתו, והוא פנה למר בן גל, בנה של ליליאן אשר קיבלה אותו לעבודה, אשר אמר לו כי מר חלמיש אינו יכול לפטר אותו על דעת עצמו. מר בן גל ביקש ממנו לשפר את עבודתו, ואף קנה לו חומר ניקוי מסוג חדש. לאחר מספר שבועות מר חלמיש ומר בן גל דיברו איתו שניהם יחדיו, ואמרו לו שאין טעם בהמשך עבודתו לנוכח שיפוצים שייערכו בבניין, ושילמו לו את השכר בעד חודש יוני 2010, יחסית לתקופת עבודתו. מר חלמיש העיד כי התובע לא ביצע את עבודתו כראוי, והוא העיר לתובע מספר פעמים כי הנתבעת אינה מרוצה מעבודתו; בפעם האחרונה בה שוחח עם התובע הבהיר לו שוב כי הנתבעת אינה מרוצה מעבודתו, וביקש ממנו כי בעתיד חמש דקות לפני סיום עבודתו יודיע לו על מנת שהוא יוכל לבוא ולבדוק אם העבודה בוצעה כראוי, והתובע סירב לכך באומרו "אף אחד לא יגיד לי מה לעשות". התובע סירב להמשיך לעבוד במתכונת זו, ולכן שאל אותו כמה מגיע לו ונתן לו שיק על סך של 200 ₪, הסכום שהגיע לו בעד חודש יוני 2010. כן העיד מר חלמיש כי לשיחה זו היה עד מר טוני בן גל. טוני בן גל אישר בעדותו כי לבקשת מר חלמיש נכח בשיחה בין התובע לבין מר חלמיש ואישר את תוכן עדותו של מר חלמיש. כן העיד כי בשיחה נכח עובד של קבלן השיפוצים, אשר שוחח עם התובע בערבית, ובהמשך דיבר עם מר בן גל בעברית, ואותו עובד ניסה לשכנע את התובע שלא לוותר על מקום עבודתו. על יסוד התרשמותנו מעדויות הצדדים אנו מעדיפים את גרסתו של התובע בנוגע לנסיבות סיום קשר העבודה, מנימוקים אלה: עדותו של התובע הייתה אמינה, ולא נסתרה בחקירה נגדית. מעדותו של מר חלמיש עלה כי היה מאד לא שבע רצון מעבודתו של התובע וסבר כי התובע "לא עושה שום דבר, שהוא לא מנקה טוב" (ע' 9, ש' 11). אין זה סביר בעיננו כי לנוכח הערכה שלילית זו היה מר חלמיש מעוניין באמת בהמשך עבודתו של התובע, כטענתו בעדותו. כאמור, התובע העיד כי מר חלמיש ומר בן גל אמרו לו שאין טעם בהמשך עבודתו בשל העובדה שנערכים שיפוצים בבניין. גרסה זו נתמכת בעדותו של מר בן גל, ממנה עולה כי במועד בו פוטר התובע נערכו שיפוצים בבניין. גרסת הנתבעת הועלתה לראשונה בדיון המוקדם בהליך, ולא הועלתה במכתב התשובה לב"כ התובע ובכתב ההגנה. כאמור, בכתב ההגנה הנתבעת העלתה טענות אשר לא נתמכו ואף נסתרו בעדויות מטעם הנתבעת. גם עובדה זו שוללת את אמינות גרסתם של עדי הנתבעת. גם הצעת הנתבעת לתובע לשוב לעבודתו בנתבעת אינה אמינה, שכן הועלתה לראשונה בדיון היום ולא הועלתה בעבר, ואינה מתיישבת עם חוסר שביעות הרצון מתפקודו כעולה מעדותו של מר חלמיש. כללו של דבר: על יסוד התרשמותנו מהעדויות אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו, עקב העובדה שמר חלמיש לא היה שבע רצון מטיב עבודתו, והנתבעת ניצלה את השיפוץ שנערך בבניין כעילה להפסקת עבודתו של התובע. לפיכך, התובע פוטר מעבודתו לאלתר, ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת והוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. הזכויות המגיעות לתובע: תקופת עבודתו של התובע: התובע העיד כי קשר העבודה החל בתחילת שנת 1995. גרסתו זו של התובע לא נסתרה, ואף נתמכה בעדותו של מר בן גל, אשר העיד כי הוא בן 32 וכבר כשהיה בבית ספר תיכון ובצבא התובע עבד בניקיון בבניין. מר חלמיש העיד כי הוא גר בבניין כשנה ואין לו ידיעה על תקופת עבודתו של התובע. בהתייחס לטענת הנתבעת כי התובע לא הציג מסמך לתמיכה בטענתו כי עבד 15 שנה נוסיף: יש להתחשב במהות העיסוק ובמהות ההתקשרות בקביעת היקף וטיב הראיות להכרעה בהליך. ככלל, ובודאי לפני כ- 15 שנה, פעמים רבות התקשרות בין עובד ניקיון לבין המעסיק נערכת בעל פה ואינה מגובה במסמכים בכתב. לנוכח העובדה שהתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין הנתבעת, היה עליה לשלם בעדו דמי ביטוח לאומי, כך שדוקא בידי הנתבעת היה צריך להיות תיעוד על תחילת עבודתו של התובע. נוסיף, כי הנתבעת לא זימנה לעדות את גב' ליליאן בן גל, אשר כיהנה בתפקיד יו"ר ועד הבית קודם למר חלמיש ועל פי עדות התובע היא קיבלה אותו לעבודה. גם עובדה זו פועלת לחובת הנתבעת. כללו של דבר: אנו מקבלים את גרסת התובע כי עבד בנתבעת תקופה בת 15 שנה. פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים: גרסתו של התובע כי שכרו עמד על 300 ₪ לחודש לא נסתרה, והיא מתיישבת עם ההמחאה שהציג לפיה בעד עבודה במשך שלושה שבועות בחודש יוני שולם לו סך של 200 ₪. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 4,500 ₪. הנתבעת לא העלתה בכתב ההגנה טענה כי יש לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה מטעם כלשהו. בכל מקרה, אנו סבורים כי לא הייתה מחלוקת של ממש בדבר נסיבות סיום עבודתו של התובע, וגרסתה של הנתבעת כי התובע התפטר מעבודתו נולדה בדיעבד במהלך ההליך המשפטי. משהוגש כתב תביעה, היה על הנתבעת לקבל ייעוץ משפטי בדבר מעמדו של התובע. לפיכך, יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בנסיבות המקרה, בהתחשב בעובדה כי אין מדובר במעביד המנהל עסק אלא בוועד בית אשר אוסף כספים לתחזוקה שוטפת של הבניין, אנו מפחיתים את פיצויי הלנת פיטורים ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 3,000 ₪. תמורת הודעה מוקדמת: התובע פוטר לאלתר, ללא שניתנה לו הודעה מוקדמת לפיטוריו. לפיכך, התובע זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.2010 עד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה: התובע תבע פדיון חופשה בעד ארבע שנים. תביעה זו תואמת את הפסיקה [ע"ע (ארצי) 574/06 כהן - אנויה, מיום 8.10.07]. בכל מקרה, אין להיזקק לטענת התיישנות מטעם הנתבעת, כיון שהנתבעת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, דהיינו בכתב ההגנה. לפיכך, התובע זכאי לפדיון חופשה בעד 109 ימים (קלנדריים), ובסך הכל ל- 1090 ₪ (300/30 * 109), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.2010 עד למועד התשלום בפועל. דמי הבראה: התובע העיד כי עבד כשעה בכל פעם, דהיינו שעתיים בשבוע, ולפיכך חלקיות משרתו היא 0.04651 (2/43). על כן, התובע זכאי לדמי הבראה בעד שתי שנות עבודתו האחרונות בסך של 261 ₪ (2/43 X 8 X2 X 351). החישוב המופיע בכתב התביעה שגוי, כיון שהוא מבוסס על 8 ימי עבודה בחודש, אולם התובע לא עבד ימי עבודה מלאים אלא כאמור שעה בכל יום. סוף דבר: בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובע: פיצויי פיטורים בסך של 4,500 ₪ בצירוף פיצויי הלנה בסך של 3,000 ₪. ככל שסכום זה לא ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לנתבעת, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. תמורת הודעה מוקדמת בסך של 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.2010 ועד למועד התשלום בפועל. פדיון חופשה בסך של 1,090 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.2010 עד למועד התשלום בפועל. דמי הבראה בסך של 261 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.6.2010 עד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לנתבעת פסק הדין יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 15 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. הודעה מוקדמתקבלן