1. זוהי בקשתה של סטפאק ל.א. בע"מ (להלן - המבקשת), היא הנתבעת בתביעה העיקרית שבנדון ותובעת בתביעה שכנגד, להורות על עיכוב הליכים בתיק והעברת התיק לבוררות. 2. עסקינן בתביעתו של המשיב, הוא התובע בתביעה העיקרית שבנדון, לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת עקב פיטוריו מן הנתבעת. לטענת המשיב, הוא הועסק על ידי המבקשת כאחראי משמרת מחדש 1/93 ועד ליום 13/9/04, מועד בו פוטר מעבודתו במבקשת, ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. לטענת המבקשת, המכחישה את זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים, המשיב מצידו גרם לה לנזקים כבדים בזדון, תוך הפרת חובות הנאמנות שבהסכם העבודה, ומכאן התביעה שכנגד שהגישה המבקשת כנגד המשיב בתיק זה. 3. בין המשיב למבקשת נחתם חוזה עבודה בתאריך 23/6/94 (ראה: נספח ב' לכתב התביעה שכנגד) (להלן- הסכם העבודה), אשר סעיף 7 שבו קובע : "7. בוררות 7.1.הצדדים מסכימים, כי כל חילוקי הדעות והסכסוכים שיתגלעו ביניהם בקשר לחוזה זה, ביצועו ופירושו, יימסרו לבוררות לפני רואה החשבון של החברה כפי שיהיה מפעם לפעם או מי שהוא ימנה לכך. 7.2 קביעת הבורר תהא סופית ומכרעת. 7.3 הבורר לא יהא קשור לדין המהות, לדיני- הראיות וסדרי הדין, ולא יהיה חייב לנמק את פסק הבוררות. 7.4 סעיף זה מהווה הסכם- בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 ( להלן- "חוק הבוררות"), ועל הבורר יחולו הוראות חוק- הבוררות והתוספת לו". 4. לטענת המבקשת, לאור הסכם הבורות בין הצדדים ובהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן- חוק הבוררות), יש לעכב את ההליכים בתיק דנן ולהעביר את המחלוקת לדיון בפני בורר. לטענת המבקשת, המשיב הסכים בסעיף 7 להסכם העבודה, להעביר את הדיון בחילוקי הדעות והסכסוכים ביניהם לבוררות בפני רואה החשבון של המבקשת; כאשר סעיף 7.4 להסכם קובע, כי סעיף הבוררות מהווה הסכם בוררות כמשמעו בחוק הבוררות. לטענת המבקשת, היא היתה ועודנה מוכנה לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות, כאשר הבקשה לעיכוב ההליכים, עפ"י חוק הבוררות (סעיף 5(ב) לחוק), הוגשה בהזדמנות הראשונה בה טוענת המבקשת לגופו של עניין. לציין, כי לבקשה צורף תצהירה של הגב' שוש בן צור - סמנכ"לית המבקשת. 5. המשיב מתנגד לבקשה ממספר טעמים: א. לטענתו, המועד הנכון לתחילת עבודתו אצל המבקשת הינו חדש 1/93, כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה. עובדה זו לא קיבלה כל ביטוי בהסכם העבודה, ממנו עולה, מצג שווא לפיו, המשיב החל את עבודתו בנתבעת ביום 23/6/04. כן לטענתו, הוחתם על הסכם העבודה לאחר כשנה וחצי מיום תחילת עבודתו, לאחר שסמנכ"לית הנתבעת, הגב' שוש בן צור, העתיקה מקום מושבה מארה"ב לישראל והחלה לנהל את ענייני המבקשת. ואולם, בכל כתבי טענותיה לא מציינת המבקשת את המועד הנכון לתחילת העבודה וזאת -לטענת המשיב- בכוונה להכשיר חוזה אחיד, הכולל סעיפים מקפחים שנוסח על ידה מראש בעבור עובדיה וביניהם המשיב. ב. לטענת המשיב, חפץ בעבודתו ולכן חתם על ההסכם ללא ויכוח, באקט חפוז ומהיר, מבלי שידע את תוכנו של ההסכם לרבות סעיף הבוררות שבו ומבלי שנמסר לידיו העתק של ההסכם וזאת כדי שלא יוכל לטעון כנגד החוזה בעתיד. ג. הבורר שנקבע על ידי המבקשת הינו רואה החשבון של המבקשת, שהאינטרס שלו ושל המבקשת הינו אינטרס משותף. ד. סעיף הבוררות, הינו סעיף מקפח בחוזה אחיד, שנערך ונוסח מראש על ידי המבקשת באופן חד צדדי. כפיית זהות הבורר (רואה החשבון של המבקשת), מלמדת על כוונת המבקשת לנשל את המשיב מכל זכות המגיעה לו בגין שנות עבודתו אצלה. ה. לטענת המשיב, נספח ב' לחוזה, בו מתחייב המשיב לשמירה על סודיות ואי תחרות, הינו נספח אשר מעולם לא חתם עליו והחתימה המופיעה על גבי נספח זה איננה חתימתו האמיתית אלא זיופה. עצם זיוף החתימה מלמד, לטענת המשיב, על התנהגות המבקשת המעלימה דברים מעיני המשיב במכוון. למרות זאת, טוען המשיב, מעולם לא חשף סודיות השייכת למבקשת ו/או התחרה עמה. ו. סעיף 8.2 להסכם קובע, כי אין לתקן, להוסיף ולשנות מן האמור בחוזה, אלא על ידי הסכם חתום בכתב. יחד עם זאת, טוען המשיב, המבקשת עושה בהסכם ככל העולה על רוחה ללא חתימת המשיב, דבר המלמד לטענתו על התנהגותה החד צדדית של המבקשת. ז. ההסכם לא מבטא את אומד דעתו של המשיב, אשר חתם על ההסכם מבלי לדעת תוכנו, לפיכך המשיב מתנגד לבוררות, באשר המבקשת מגלה בהתנהגותה חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים. ח. אין כל מקום להעביר את הדיון בתובענה בפני בורר, באשר המחלוקת בין הצדדים אינה נוגעת לחוזה, לפירושו, או ביצועו. מדובר בענייננו בפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת, עילות החיצוניות לחוזה ואינן נוגעות לפרשנותו או לביצועו. ט. כמו כן לטענתו, סעיף 3 לחוק קובע כאמור: "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". לטענת המשיב, ראשי התביעה בדבר פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת הינן זכויות מכח חוקי המגן, שאין המבקשת יכולה להתנות עליהן, לא במישרין ולא בעקיפין, בין על ידי הסכם בכתב או בכל דרך אחרת ואינם יכולים להיות נושא לבוררות. לעניין זה מפנה המשיב לפסק הדין בעניין דב"ע נד/3-163 הלסקו ישראל בע"מ נגד עזבון המנוח אלי גל-און ואח' פד"ע כח 66, וכן לע"א 207/82 עזרא כהן נ' מנחם בלומברג ואח' פ"ד לט (1) 146. י. כן טוען המשיב, כי תבע מן המבקשת זכויותיו עוד במעמד פיטוריו, הרבה לפני הגשת התביעה, ואולם לדבריו, המבקשת לא יזמה כל הליך של בוררות ולא עשתה זאת בהזדמנות הראשונה. דיון והכרעה 6. כאמור, סעיף 7 להסכם העבודה קובע כי, כל חילוקי הדעות והסכסוכים שיתגלעו בין הצדדים בקשר להסכם העבודה, ביצועו ופירושו, יימסרו לבוררות לפני רואה החשבון של המבקשת, או מי שהוא ימנה לכך. ואמנם, סעיף 5 (א) לחוק הבוררות קובע: "הוגשה תובענה לבית- משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". אלא, שסעיף 3 לחוק הבוררות כי: "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים." לעניין זה נפסק בדב"ע נד/163-3 הלסקו ישראל בע"מ נגד עזבון המנוח אלי גל-און ואח' פד"ע כח 66 . (להלן - פס"ד הלסקו): "...מקום בו עומדת זכות מכח חוק מגן, לא תוכל זאת להיות נושא לבוררות... כל זאת מהטעם הבא: "יחסי עובד ומעביד מגלמים בתוכם מערכת זכויות המוקנות בחוקים שונים, זכויות שאין לוותר עליהן ואין להתנות עליהן, אם משום שהדבר נאמר בחוק במפורש, ואם משום שכך פירשו אותם בתי המשפט ובית הדין לעבודה, מטעמים שב'טובת הציבור'." כמו כן נפסק עוד בע"א 207/82 עזרא כהן נ' מנחם בלומברג ואח' פ"ד לט(1) 146: "בית משפט זה דן לא אחת בשאלה אם ניתן למסור להכרעתה של בוררות את קיומם של הסדרים שונים שנקבעו בחקיקה קוגנטית שתכליתה להגן על עובד כגון: חוק פיצויי פיטורין, תשכ"ג- 1963 (ראה בג"צ 115/77, הסתדרות מכבי ישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לג(1) 215) או חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951 (ראה ע"א 309/63, החברה להנדסה חקלאית נ. בנימין נאג'י פ"ד יח(3) 290) וכיוצא באלה חוקים. בכל המקרים הללו נפסק שכשם שאין העובד יכול לוותר על הזכויות המוקנות לו מכח חקיקה שנועדה להגן עליו, פן תיעשה הוראת החוק פלסתר, כך גם אין למסור ההכרעה בשאלות אלה לבוררות, שאינה אלא תחליף להסכמה ישירה בין הצדדים". 7. הנה כי כן, השאלה הראשונה הטעונה הכרעה בענייננו, עוד בטרם נדרש לשאר טענותיו של המשיב, היא האם עסקינן בתביעה למימוש זכויות מכח חוקי מגן קוגנטיים אשר לא ניתן להעבירה לבוררות כטענת המשיב. אי לכך, נפנה להלן לבחינת רכיבי תביעתו של המשיב כעולה מכתב התביעה: א. פיצויי פיטורים ברכיב זה לכתב התביעה טוען המשיב, כי המבקשת מסרבת לשלם לו פיצויי פיטורין, ובסה"כ 108,664₪, וזאת ללא כל סיבה ו/או הצדקה. לטענת המשיב (המוכחשת על ידי המבקשת) הועסק במפעלי המבקשת, החל מחדש 1/93 ועד ליום 13/9/04, מועד בו פוטר על ידי המבקשת (מכתב הפיטורים צורף וסומן נספח א' לכתב התביעה ). לציין, כי לטענת המבקשת, המשיב הועסק על ידה החל מיום 23/6/94- מועד החתימה על החוזה. ב. דמי הודעה מוקדמת ברכיב זה עותר המשיב, לתשלום דמי הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת אחת ובסה"כ 9,248 ₪ . כן טוען המשיב, כי החלטת הנתבעת לפטרו הייתה חפוזה ומוטעית, והמבקשת הפרה את התחייבויותיה על פי חוקי העבודה לשלם לו פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת. לדבריו המבקשת חייבת לשלם לו את כל המגיע לו ובסירובה לשלם את המגיע לו, מתעשרת המבקשת שלא כדין. 8. ככל שהדברים נוגעים לתביעת פיצויי פיטורים, קובע הסכם העבודה, כי עם סיום יחסי עובד-מעביד בנסיבות המזכות את העובד בפיצויי פיטורים, תועבר פוליסת ביטוח המנהלים לבעלות העובד והפרשות החברה לתשלומי ביטוח המנהלים כאמור, תבואנה במקום תשלומי פיצויי הפיטורים. מנגד, במקרה של סיום יחסי עובד- מעביד, בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, יועברו לידי העובד מביטוח המנהלים הסכומים שהצטברו בגין הפרשותיו של העובד בלבד, ויוחזרו לחברה הסכומים שהצטברו על חשבון פיצויי פיטורים ותגמולים בגין הפרשותיה. לטענת המשיב, כעולה מכתב תביעתו, הוא פוטר מעבודתו ולפיכך זכאי לפיצויי פיטורים. מנגד טוענת המבקשת, כי פיטורי המשיב נעשו בעקבות חבלות בזדון -שביצע המשיב במכונות המפעל- המהווה הפרת תנאי הסכם העבודה ולפיכך המשיב אינו זכאי לפיצויי פיטורים (דו"ח התקלות צורף לכתב התביעה שכנגד וסומן נספח א' ). מעבר לאמור בהסכם העבודה בין הצדדים, קובע סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן - חוק פיצויי פיטורים), את זכאותו של עובד שפוטר לפיצויי פיטורים, ולא זו אף זו, אלא שסעיפים 17-16 לחוק דנים בנסיבות בהן רשאי בית הדין לשלול פיצויי פיטורים מעובד שפוטר, במלואם או בחלקם. הנה כי כן, עסקינן בענייננו בשאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים, שאלה המושתתת הן על הוראות חוק קוגנטי - הוא חוק פיצויי פיטורים, והן על הוראות הסכם העבודה בין הצדדים. 9. כאמור על פי סעיף 3 לחוק הבוררות והפסיקה שדנה בו, קיימים נושאים שאינם ברי בוררות, על אף קיומו של סעיף בוררות בין הצדדים, כך למשל לא תוכל בוררות להכריע בשאלה האם שררו יחסי עובד-מעביד בין שניים, מהטעם שמדובר בסטאטוס (ראה: דב"ע לה/9-111 קופת חולים מכבי - בלכנר, פד"ח ח' 113 ). כן נפסק, כי מקום בו עומדת לדיון זכות מכח חוקי מגן, לא תוכל זאת להיות נושא לבוררות והואיל ואין אפשרות לוותר על זכויות המוקנות בחוקים אלה, הרי שאין הצדדים יכולים למוסרן להכרעת הבורר (ראה: דב"ע לח/3-87 שבס- בנק הפועלים, פד"ע י 62). באשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורין, באופן ספציפי, נפסק כי: "אי אפשר להתנות על פיצויי פיטורים סטטוטוריים להבדיל מפיצויים המגיעים לפי הסכם... ופועל הכלל היסודי שבדיני בוררות, שאין הצדדים יכולים להסמיך בורר לעשות את מה שהם עצמם אינם יכולים לעשות " [ראה: דב"ע לח/87-3 יאיר שבס - בנק הפועלים, עבודה אצרי כרך יא(1), 36 ]. 10. עינינו הרואות אפוא, כי ככל שהדברים נוגעים לשאלת זכאותו של המשיב לפיצויי פיטורים, כמו הגם האפשרות לשלול אותם, אינה מסוג המחלוקות אותן ניתן להעביר לדיון בפני בורר. בענייננו כאמור, עצם הזכאות שנויה במחלוקת בין הצדדים. זכות זו מקורה בחוק מגן, והיא בעלת אופי קוגנטי. על כן אין היא יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לעובד, ולפיכך גם אינה ברת בוררות (דב"ע מט/3-8 בוסקילה שלמה נ' נחמ"ל - ניהול חשבונות מושב לכיש, לא פורסם). 11. משאלו פני הדברים בכל הנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים, נפנה להלן לבחון האם רכיב התביעה שעניינו תמורת הודעה מוקדמת, ראוי להתברר בהליך בוררות . מקור החובה למתן הודעה מוקדמת לעובד הינו בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 (להלן- חוק הודעה מוקדמת), הקובע בסעיף 2(א) שבו: "מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה" כאשר סעיף 3 לחוק קובע כי עובד דוגמת המשיב זכאי לחודש הודעה מוקדמת. קודם לחקיקת החוק, במקום שלא נקבעה החובה ל"הודעה מוקדמת" בחוזה אישי או בהסכם קיבוצי- הוחלה החובה מכח נוהג, לפיכך נהוג היה לומר, כי זכות זו אינה קוגנטית וניתן להתנות עליה [ראה: דב"ע נד/3-101 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ ואח', פד"ע כח 241]. כיום, עם חקיקתו של חוק הודעה מוקדמת, הזכות להודעה מוקדמת היא כופה ואינה ניתנת להתניה או לגריעה (ראה: סעיף 12 לחוק הודעה מוקדמת). ולעניין זה אף ראה דבריה של פרופ' רות בן ישראל : "האופי הכופה של הזכות המוענקת בחוק ובצו ההרחבה הוא חד סטרי במובן זה שהוא המינימום ואפשר להוסיף עליו ולהעניק זכות טובה יותר מכח נוהג או הסדר חוזי" [ראה: ר. בן ישראל "דיני עבודה", האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', פרק שלישי, עמ' 712, מהדורת תשס"ב- 2002 ]. הנה כי כן, משהוגשה תביעה זו לתשלום המינימום הקבוע בחוק, עסקינן בזכות קוגנטית מכח חוק מגן, ובתור שכזו אין היא יכולה לשמש עוד נושא להסכם בין הצדדים, וההכרעה בדבר קיומה - אינה בסמכות בורר. 12. מכל האמור לעיל עולה, כי הן התביעה לפיצויי פיטורים והן התביעה לתמורת הודעה מוקדמת, עוסקות בעניינים אשר אינם נתונים להסכם בין צדדים, ומשכך לא ניתן להעבירן לבוררות. משכך, ברי כי דין הבקשה שבנדון להדחות כבר מטעם זה, אף מבלי שנדרש לשאר טענותיו של המשיב. 13. סוף דבר- אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפעל. הודעה מוקדמת