הנתבעת 1, חברת ביתא שיפור איכות הבנייה בע"מ (להלן: "ביתא"), עוסקת בייצור והתקנה של חלונות מפולימרים. מפעל הייצור של ביתא נמצא ביישוב תקוע. הנתבע 2 (להלן: "מר צוברי") הינו בעל השליטה ומנהלה של ביתא. התובע, מר פיליפ לוי, תושב נוקדים, הועסק על ידי ביתא מיום 22.6.08 עד ליום 1.11.09, מועד בו פוטר ללא הודעה מוקדמת. לאחר פיטוריו הגיש התובע תביעה זו להפרשי שכר, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, תשלום בגין שימוש ברכב ואחזקת רכב והשלמת הפרשות לפנסיה. רקע עובדתי התובע התקבל לעבודה בביתא לתפקיד מנהל השיווק. בין הצדדים לא נחתם חוזה העסקה פורמלי. עם זאת, ביום 17.6.08, סמוך לפני תחילת עבודתו של התובע בביתא, נמסר לתובע מכתב על גבי נייר פירמה של ביתא, שזו לשונו: "לכבוד פיליפ לוי הייתי צריך לשנות את כיוון המחשבה שלי. הייתי במחשבה שאציע שכר בסיס נמוך ובונוסים גבוהים כתמריץ להגדלת מכירות, אבל במהלך הפגישה קלטתי שאני לא צריך לתת לך בונוס כתמריץ אלא כהוקרה על תוצאות מוצלחות. למרות זאת, מובן שהצלחה של מנהל מכירות נמדדת בכמות העבודה שהוא מכניס למפעל ולרווחיות... באופן אישי אני מרגיש שהתמזל מזלי לפגוש אותך כמו עוד אנשים בצוות המפעל שמתאימים להשקפת העולם שלי על תעשיה ועל בניה. אני מצפה לשיתוף פעולה פורה בדרך משותפת. היקף העבודה: שכר מנהל. היקף העבודה לפחת משרה מלאה ללא תוספת על שעות נוספות. שכר בסיס 12,000 ש' תקבולים ממכירות מעל 400,000 חודשי = בונוס 3,000 ש' (כלומר שכר 15,000) תקבולים ממכירות מעל 600,000 חודשי = בונוס 5,000 ש' (כלומר שכר 20,000) עד סוף 2008 הרף של הבונוס יהיה מחצית, כלומר 3,000 ש' על מכירות ב-200,000 ש' ו-5,000 ש/ על מכירות ב 300,000 ש/ המכירות שנמדדות לא דווקא ישירות, וכוללות מכירות שהתבצעו ע"י אנשי מכירות, סוכני וסוקרי ביטוח, אדריכלים וקבלנים. בקיצור, כל המכירות חוץ ממכירות שנסגרו לפני תחילת עבודתך וחוץ מפרויקטים של לקוחות אישיים שלי בתקוע. בנוסף תקבל רכב צמוד (עד שנסדר רכב תתבקש להשתמש ברכב הפרטי ולקבל החזר הוצאות) וטלפון סלולארי. בברכה, צבי צוברי" התובע מילא תפקיד של מנהל שיווק בביתא עד לסוף חודש 5/09. החל מחודש 6/09 שימש התובע כמנהל הייצור של מפעלה של ביתא. אין מחלוקת על כך שהתובע לא קיבל רכב צמוד. אין מחלוקת על כך שבשל קשיים תזרימיים של ביתא, היו חודשים בהם ביתא שילמה את משכורות עובדיה באיחור. ביטוי לכך נמצא במכתבו של מר צוברי מיום 3.11.08 שמוען ל"ידידיי עובדי ביתא", בו הביע מר צוברי התנצלות על האיחור בתשלומי שתי המשכורות האחרונות. ביום 1.11.09 ניתן לתובע מכתב פיטורים על פיו פוטר על אתר, ללא הודעה מוקדמת. עוד לפני פיטוריו של התובע, במהלך חודש 10/09 (כאשר המועד המדוייק בחודש זה שנוי במחלוקת), חדל התובע להופיע לעבודתו בביתא על פי דרישת מר צוברי. הרקע המיידי לדרישת מר צוברי היה אירוע בו התובע טען בפני מר צוברי כי עובד ייצור בכיר בביתא, מר נעים ג'ברין, גנב חומרים מן המפעל ומר ג'ברין הכחיש בפני מר צוברי את טענת התובע (תצהירי מר צוברי, מר ג'ברין שלא נסתרו ועדות התובע, עמ' 9, שורות 17-19). בית הדין מאמץ בהקשר זה את עדויותיהם של מר צוברי ושל מר ג'ברין, שלא נסתרו, לפיהן מר צוברי הציג למר ג'ברין את טענת התובע בדבר גניבת חומרים על ידי מר ג'ברין וזה הכחיש את האשמת התובע וטען בפני מר צוברי כי ייתכן שהתובע טפל עליו האשמה זו משום שהתובע מנסה להביא לסיום עבודתו של ג'ברין בביתא לאור תכניתו להקים מפעל מתחרה בביתא, בו הציע לג'ברין עבודה. אין מחלוקת על כך שלתובע לא שולם שכר בגין חודש 10/09. ביום 18.11.09 נרשמה חברה בשם אקו-שיר חלונות ודלתות בע"מ (להלן: "אקו שיר"). אין חולק שהקמת אקו שיר נעשתה על מנת שתנהל עסק לייצור ומכירת חלונות מפולימרים. אדם בשם אדריאן איצקוביץ (להלן: "מר איצקוביץ'")', שהינו איש עסקים יהודי ממוצא בריטי ובעל פעילות עסקית בישראל ובחו"ל, נרשם כמנהל ובעל השליטה באקו שיר (באמצעות חברת אקו שיר לייף סטייל בע"מ שבשליטתו של מר איצקוביץ'). אין מחלוקת על כך שהתובע הועסק על ידי אקו שיר כמנהל תפעול מעת הקמתה והיה בעל זכות חתימה בחשבון הבנק שלה (עד לסך 40,000 ₪ - חייבה חתימת התובע בלבד את החברה) והוא החזיק בכרטיס אשראי של החברה (עדות התובע, פרוטוקול מיום 8.5.11, בעמ' 6, שורות 3-9). כמו כן אין מחלוקת כי אקו שיר העסיקה מעת הקמתה אדם בשם אבי רלב"ג כאיש כספים, וכי מר רלב"ג הועסק קודם לכן על ידי ביתא כיועץ כלכלי. אין מחלוקת שבמועדים מסויימים שקדמו להקמת אקו שיר, נפגשו התובע ומר איצקוביץ ושוחחו על אפשרות שאיצקוביץ' ישקיע סכומי כסף בעסק של ייצור חלונות פולימריים. כאמור, עצם קיומן של הפגישות המתוארות אינו במחלוקת, אך מועדי הפגישות המדוייקים שנויים במחלוקת בין הצדדים: לטענת הנתבעים, פגישות אלה התקיימו במועד בו התובע עבד בביתא ונדונה בהן תכנית שהציג התובע לאיצקוביץ' להשתלט על ביתא או להקים חברה שתתחרה בה, הכל תוך הפרת חובת האמון של התובע כלפי ביתא. לטענת התובע פגישות אלה התקיימו לאחר שהתובע פוטר מביתא וממילא התובע לא הפר אמון כלפי ביתא. על רקע העובדות הנ"ל, נעבור לדון בתביעותיו של התובע. לאחר מכן נדון בשאלת החבות האישית של צוברי לחיובי ביתא. התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת אין מחלוקת שהתובע פוטר ללא הודעה מוקדמת לאחר שהשלים שנת עבודה בביתא וכי לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. לטענת הנתבעים, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים או לדמי הודעה מוקדמת, שכן התקיימו נסיבות המצדיקות שלילתם על פי הוראות סעיפים 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 וסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001. כאמור, לטענת הנתבעים, התובע הפר את חובת האמון שלו כלפי ביתא בכך שרקם תכנית להשתלט על ביתא או להקים חברה שתתחרה בה, בסיוע הון שיוזרם על ידי מר איצקוביץ'. התובע מכחיש טענה זו וטוען כי מגעיו עם מר איצקוביץ' החלו לאחר פיטוריו מביתא. בהקשר זה טען התובע, לראשונה בחקירתו הנגדית, כי המועד שבו מר צוברי דרש ממנו לחדול מלהופיע לעבודתו בחברה היה בתחילת חודש 10/09, וכי הוא פגש לראשונה באיצקוביץ במהלך חודש זה בעת שהוא היה למעשה מושעה מן החברה והיתה לו מלוא ההצדקה לקיים מגעים להבטחת פרנסתו ועתידו. הנטל להוכחת קיומה של עילה לשלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק הטוען לה, וככל שהעילה הנטענת היא חמורה יותר, כך עולה גם מידת ההוכחה הנדרשת (דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד נ. יעקב הלמן - ניתן ביום 5.7.1995). לדעתנו, הנתבעים הרימו את הנטל להוכחת טענתם בדבר הפרת אמון של התובע כלפי ביתא, וכי הפרה זו מקימה עילה לשלילת פיצויי פיטורים לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים. להלן נימוקינו: מר איצקוביץ' העיד בהליך מטעם הנתבעים. בתצהיר עדותו הראשית הוא התייחס לטענת התובע לפיה התובע לא הכיר את מר איצקוביץ' בעת שהועסק בביתא, ושלל טענה זו באופן מפורש והחלטי, ותיאר באופן מפורט שלוש פגישות שקיים עם התובע בעת שהתובע עבד בביתא, בהן שוחח התובע עם איצקוביץ' על השתלטות על ביתא או תחרות נגדה. מר איצקוביץ תיאר פגישה רביעית שלגביה לא זכר אם התקיימה לפני סיום עבודתו של התובע בביתא או לאחריו, אך לדבריו רישום אקו שיר נעשה זמן ניכר לאחר פגישה זו. מר איצקוביץ תיאר בתצהירו את התפארותו של בהישגים גבוהים במכירות כמנהל השיווק בביתא ואת טענתו כי הייצור של ביתא לא הדביק את קצב המכירות. מר איצקוביץ' הסביר כי "לדברי פיליפ, הבעיה שלו בעבודה היא שצבי צוברי - הבעלים והמנכ"ל - מונע מהחברה להצליח בגלל ניהול כושל ולכן הוא מעוניין שאני אקנה את חברת ביתא ואדיח את צבי צוברי כי אין בו תועלת והוא רק מפריע - כי פיליפ ממילא יודע הכל. פיליפ הציע שאם המהלך של ההשתלטות לא יצליח אז אני אפתח חברה שתתחרה חזיתית בחברת ביתא ופיליפ יבוא ויהפוך אותה לאימפריה". עדותו של מר איצקוביץ' תומכת באופן חד משמעי בגרסת הנתבעים. עדותו של מר איצקוביץ' בתצהירו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אם כי נפרשו בעדותו בבית הדין ביתר פירוט נסיבות מעורבותו של מר איצקוביץ' במהלכים הקשורים לביתא. מסתבר שאיצקוביץ', שהכיר את תחום החלונות הפולימרים מעסקיו באנגליה, הכיר את מר צוברי לפני שהכיר את התובע, והתקיים בינו לבין מר צוברי מו"מ על אפשרות שמר איצקוביץ' ישקיע בחברת ביתא, ואולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים על התנאים המסחריים של העסקה, ובאופן ספציפי - על אחוזי השליטה בביתא שיועברו לאיצקוביץ' כנגד השקעתו. כפי הנראה, לאחר כשלון המו"מ בין מר איצקוביץ' למר צוברי, התקיימו הפגישות בין מר איצקוביץ' לבין התובע, אשר תוארו באופן מפורט בתצהירו של מר איצקוביץ', ובהן נדונה תכנית ההשתלטות על ביתא או לחילופין - הקמת חברה שתתחרה בה. אנו מעדיפים את עדותו של מר איצקוביץ על פני עדותו של התובע בשאלת עיתוי קיומן של פגישות אלה ובשאלת תוכנן וקובעים שהן התקיימו בעוד התובע הועסק בביתא. להלן נימוקינו לכך: מר איצקוביץ' עמד על גרסתו באופן חד משמעי בחקירתו הנגדית (פרוטוקול עמ' 18, שורות 30-33), ולמעשה, בא כוחו של התובע כלל לא עימת את מר איצקוביץ' עם טענת התובע לפיה התובע פגש את מר איצקוביץ' לראשונה לאחר פיטוריו מביתא. כל שעשה ב"כ התובע הוא לשאול את מר איצקוביץ' בתוך כמה זמן התרחשו הפגישות שאיצקוביץ תיאר בתצהירו, ואיצקוביץ' השיב כי הן התקיימו על פני כחודשיים (עמ' 23, שורות 12-13). עדותו של התובע בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, היתה בלתי מהימנה ומתחמקת. התובע טען שהוא לא יודע מתי הוקמה חברת אקו שיר. לשאלה אם הוא היה בקשר עם מר איצקוביץ' בשלבי ההקמה של החברה השיב התובע "לא הבנתי את השאלה" ולאחר מכן טען ש"אני לא יכול לדעת. הוא הקים את החברה, לא אני". לאחר מכן השיב בצורה מתחמקת לשאלה אם הוא לא ידעת שאיצקוביץ עומד להקים את חברת אקו שיר ולבסוף, כאשר עומת עם טענת הנתבעים שהוא היה בקשר עם מר איצקוביץ' לפני הקמת החברה הזו, לקראת הקמתה, טען התובע "אני לא יכול לדעת" ו-"אינני זוכר" (פרוטוקול, עמ' 7, שורות 9-33). התובע העיד שהוא היה מודע למו"מ בין ביתא לבין מר איצקוביץ' ואף טען כי הוא היה מעוניין בכך שמר איצקוביץ' ישקיע בביתא (פרוטוקול, עמ' 8, שורות 21-22). הוא סיפר על כך שמר צוברי ומר איצקוביץ' לא הגיעו להסכמה ומכאן שהיה מודע לתוצאות המו"מ. לאורך כל עדותו, התובע התייחס אל ביתא כמיזם "שלו". כך למשל, כאשר תיאר את הקשיים התזרימים של ביתא ואת החיפושים אחר משקיע כפתרון להמשך תפעולה של החברה, הוא התבטא בגוף ראשון-רבים (למשל, עמ' 11, שורה 9 ("חיפשנו")). כעולה מתצהירו של התובע (סעיף 18), הוא אכן סבר שמר צוברי מנהל את ביתא באופן כושל, כעולה מטענתו לפיה כאשר מר צוברי החליף את התובע כמנהל השיווק של ביתא, צנחו מכירות החברה. כל האמור תומך במסקנה שלאחר כשלון המו"מ בין מר צוברי לבין מר איצקוביץ', ראה התובע לעצמו חירות להיכנס ל"נישה" שנפתחה כתוצאה מן העניין שגילה מר איצקוביץ' בהשקעה בתחום החלונות הפולימריים ולקיים מול מר איצקוביץ' מו"מ כפי שתואר על ידי מר איצקוביץ' בתצהירו. טענת מר איצקוביץ' כי במו"מ זה טען התובע כי מר צוברי מהווה בעיה בהתפתחותה העסקית של ביתא נתמכת באמור בסעיף 18 לתצהירו של התובע. הדעת נותנת כי הזמן שבין 1.11.09, מועד פיטוריו של התובע מביתא, עד 18.11.09, מועד רישומה של חברת אקו שיר, לא היה מספיק על מנת שמר איצקוביץ' יכיר את התובע, יקיים עימו מספר פגישות, יקים חברה ויחליט על השקעת סכומי כסף ניכרים בחברה ויפקיד את תפעולה בידי התובע. מועד הקמתה של חברת אקו שיר תומך באופן ברור בגרסת הנתבעים בדבר המועדים בהם התקיימו הפגישות בין התובע לבין מר איצקוביץ'. בהקשר זה נציין, שהאמור נכון גם לו נאמץ את טענת התובע כי בפועל הוא הורחק מביתא בתחילת חודש 10/09. עדויות מר ג'ברין ומר עיסא חליל אלבדן תומכות בגרסת הנתבעת. אמנם גרסתם בתצהיריהם לפיה התובע פנה אליהם ישירות והציע להם לעבור לעבוד במפעל שיקים, הוקהתה במידה מסויימת בחקירתם הנגדית, בה טענו כי שמעו על הצעות כאלה שהופנו על ידי התובע לעובדים אחרים או שהם שמעו פניות כאלה של התובע שנעשו כלפי מספר עובדים, אך בסופו של דבר העדים טענו כי הם שמעו את התובע משוחח על תכניות להקים מפעל שיתחרה בביתא ועל רצונו שעובדים של ביתא יעברו לעבוד במפעל שיקים ועל הבטחתו כי ישלם להם שכר גבוה יותר. אנו ערים לכך שלמר איצקוביץ' סכסוך עם התובע על רקע טענתו שהתובע ורלב"ג הונו אותו והוציאו ממנו במרמה כ-800,000 ₪ שהוזרמו על ידו למימון פעילותה של אקו שיר, אך נעלמו. הזהרנו את עצמנו שמא לאיצקוביץ' עניין להטות את עדותו נגד התובע על מנת לפגוע בו, אך התרשמותנו מעדותו של מר איצקוביץ' היתה שמדובר בעד מהימן שדיבר דברי אמת. כפי שהסברנו, קיימים תימוכין אובייקטיביים הקשורים ללוחות הזמנים בהם מדובר, התומכים במסקנה זו. די באמור לעיל כדי לקבוע שהנתבעים הרימו את הנטל להוכיח הפרת אמון של התובע כלפי הנתבעת באופן המצדיק שלילה מלאה של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. לפיכך, איננו נדרשים להכריע בטענות הנתבעים לפיהן התובע פעל במזיד לחבל בפעילותה של ביתא בכך שכמנהל הייצור שלה הוא העסיק פועלים יומיים רבים שלא לצורך והעביר ביודעין מוצרים פגומים לשיווק באופן שחייב את ביתא לבצע תיקונים רבים אצל לקוחותיה בחלקי ארץ רחוקים, תוך שהלקוחות מעכבים תשלומים בעטיים של הפגמים בחלונות שסופקו להם. כן איננו נדרשים להכריע בטענת הנתבעים כי פעולות אלה של התובע נעשו לשם קידום האפשרות שמר איצקוביץ' יוכל לרכוש במחיר חיסול את חברת ביתא, על ציודה וכוח האדם המיומן שלה. די באימוץ עדותו של איצקוביץ' בדבר דברי התובע בשיחותיו עמו כדי לבסס את החלטתנו לאמץ את גרסת הנתבעים. בהקשר אחר (של הגבלת חופש העיסוק), קבע בית הדין הארצי לעבודה כי יש לראות כהפרת אמון חמורה תופעה של עובד אשר תוך כדי עבודתו אצל מעסיקו נוקט פעולות ממשיות לתכנון ולקיום פעילות המתחרה במעבידו (עע 189/03 גירית בע"מ נ. מרדכי אביב, - ניתן ביום 18.12.03) עוד נציין כי גם אם נאמץ את גרסת התובע לפיה הוא הוצא לחופשה בתחילת חודש 10/09 וכי מגעיו עם מר איצקוביץ התקיימו במהלך חודש זה, אין בכך כדי להוות הצדק לפעילותו או לגרוע מאופיה כהפרת אמון חמורה, שכן כל עוד שררו בינו לבין ביתא יחסי עובד ומעביד, קיום המו"מ עם מר איצקוביץ' ורקימת תכנית להשתלטות על ביתא או להתחרות בה, היוו הפרת אמון של התובע כלפי ביתא. בהפעלת הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, בית הדין שוקל בראש ובראשונה את חומרת הפרת חובת האמון של העובד כלפי מעבידו (עע 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ נ. אלכסנדר פסחוביץ' - ניתן ביום 17.12.09). לדעתנו, חומרת הפרת האמון של התובע בביתא היא כזו המבססת את עמדת הנתבעים בדבר שלילה מלאה של פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. בהקשר זה, איננו רואים שיקולים לקולא שפועלים לטובת התובע. תקופת עבודתו בביתא היתה קצרה יחסית. העובדה כי ביתא לא עמדה לעיתים בחובתה לשלם לעובדיה משכורות במועד הקבוע לכך בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, יכלה, בנסיבות מתאימות, להצדיק התפטרות תוך זכאות לפיצויי פיטורים, אך לא ביצוע הפרת אמון כלפי ביתא בדמות רקימת תכנית להשתלטות על פעילותה או להתחרות בה. לאור האמור, החלטנו לדחות את תביעות התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. התביעה לשווי רכב צמוד הואיל ובמכתב שניתן לתובע מיום 17.6.08 נאמר כי "בנוסף תקבל רכב צמוד", והואיל ואין מחלוקת כי התובע לא קיבל רכב צמוד, התובע מבקש לפסוק לו סך 57,155 ₪ שווי שימוש ברכב בתקופת עבודתו. הנתבעים התגוננו מפני תביעה זו של התובע בטענות אלה: מטרת ההבטחה להעניק לתובע רכב צמוד היתה למנוע ממנו מלהשתמש ברכבו הפרטי בעבודתו השיווקית. בפועל, לא ביצע, או שכמעט ולא ביצע, פעילות שיווקית מחוץ למשרדי המפעל, אלא טען ששיטת העבודה שלו היא שיווק טלפוני. גם כאשר התובע יצא מפתח המפעל בתקוע, הוא עשה זאת ברכב שביתא העמידה עבורו. התובע מעולם לא מחה על אי הענקת רכב צמוד ויש לראות בכך הסכמה לשינוי חוזה העבודה כך שלא יכלול זכאות לרכב צמוד, לאור נסיבות עבודתו של התובע שלא כללו שימוש ברכב. לחילופין - זכאות התובע לרכב יכולה לחול אך ורק בתקופה בה שימש מנהל שיווק ולא בתקופה בה שימש כמנהל ייצור. במחלוקת זו אנו מקבלים את עמדת הנתבעים. טענת הנתבעים כי התובע בפועל כמעט ולא ביצע עבודת שיווק תוך יציאה לשטח נתמכה בעדויות רבות, לרבות של התובע עצמו. מר צוברי וכן עובדי המפעל שהעידו לנתבעים (מר ג'ברין ומר עיסא חליל אלבדן) העידו כי התובע לא הירבה לצאת משערי המפעל לצורך עבודתו השיווקית וכאשר עשה זאת הוא עשה שימוש ברכב של שהועמד לרשותו על ידי ביתא ובשום אופן לא הסכים לעשות שימוש ברכבו הפרטי. מקובלת על בית הדין טענת הנתבעים כי בכך שהתובע לא העלה כל טענה כלפי הנתבעים בעניין אי אספקת רכב צמוד או אי תשלום הוצאות רכב במשך כל תקופת העסקתו, התובע הסכים, למעשה, לשינוי חוזה העבודה ביחס לאמור במכתב מיום 17.6.08. לעניין זה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי שינויים שנעשו בחוזה העבודה מבלי שצד השיג עליהם משך תקופה ארוכה, עשויים להתפרש כשינויים מוסכמים (עע 1397/02 שושנה קורקוס נ. שנאב - מיום 1.6.04). זהו המצב בענייננו: התובע אישר, בדרך מתחמקת אמנם, כי מר צוברי דרש ממנו להעביר את פעילות השיווק שלו לשטח ולחדול מהסתפקות בשיווק טלפוני ואינטרנטי (עדות התובע, עמ' 33, שורות 26-30). על רקע היעדרה של פעילות שיווק משמעותית של התובע מחוץ לחצרי המפעל, התובע השלים למעשה עם אי קבלת רכב צמוד, אשר לא היה דרוש לצורך ביצוע השיווק בשיטת עבודתו של התובע. לאור האמור החלטנו לדחות את תביעת התובע לשווי שימוש ברכב בתקופת עבודתו. ככל שתביעת התובע מבוססת על דרישה להחזר הוצאות ממשיות שהוציא, הרי שדין התביעה להידחות בהיעדר הוכחה. לא למותר לציין כי התובע טען כי יש ברשותו אסמכתאות להוצאות שהוציא בגין שימוש ברכבו הפרטי, אך הוא נמנע מהצגתן. התביעה להפרשי שכר התובע טוען כי הנתבעים חייבים לו שכר עבודה בסך 26,032 ₪ נטו. לדבריו, הוא היה אמור להשתכר בתקופת עבודתו 195,960 ₪ ברוטו, שהם 154,212 ₪ נטו, אך בפועל שולם לו שכר עבודה בסך 128,180 ₪ נטו. הנתבעים טוענים כי לתובע שולם מלוא שכרו, למעט בחודש 10/09. הנתבעים טוענים כי בגין חודש 10/09 לא מגיע לתובע שכר כי הוא לא עבד בתקופה זו עבור הנתבעת אלא עבור אקו שיר, שהייתה אז בשלבי הקמה. לאחר עיון בראיות ובטענות הצדדים החלטנו לדחות את תביעת התובע להפרשי שכר. להלן נימוקינו: טענות התובע בדבר סכומי השכר ששולמו לו בפועל נתמכת בטבלה שצירף התובע לתצהירו. הנתונים שבטלה לא נתמכו במסמכים בנקאיים כלשהם, ועל כן טענת התובע כי שולם לו סך כולל של 128,180 ₪ בתקופת עבודתו לא הוכחה. מעבר לזה, הנתבעים הגישו אסמכתאות בדבר תשלומים בסך כולל 17,465.89 ₪ אשר שולמו לתובע מעבר לסכומים שהופיעו בטבלה שהתובע הציג וכן הציגו כרטיס הנהלת חשבונות של התובע המציגה יתרת זכות לתובע בסך 9,931.60 ₪. מקובלת עלינו טענת הנתבעים כי אין לפסוק סכום זה לתובע, באשר סכום היתרה מבטא למירב את דמי החופשה שהתובע היה זכאי להם בגין החופשה בה שהה בחודש 10/09, אך בשל פעילותו של התובע בהקמת אקו שיר - אין הוא זכאי לדמי החופשה האמורים. מעבר לעובדה שהתובע תבע הפרשי שכר עבודה אם בפועל לא עבד, לשיטתו, בחודש 10/09 אלא היה בחופשה, פעילותו של התובע בהקמת אקו שיר בחודש 10/09 היוותה הפרה יסודית של חוזה העבודה עם ביתא והפרת אמון חמורה, ובנסיבות אלה, תביעה לקבלת שכר עבודה או דמי חופשה בעד תקופה זו היא תביעה בחוסר תום לב. כידוע, תוצאותיו המשפטיות של חוסר תום לב עשויות להיות שבעל דין המעלה טענה או תביעה בחוסר תום לב, לא יישמע באותה טענה או תביעה (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (1) 828). לאור האמור, אנו דוחים את תביעת התובע להפרשי שכר. התביעה להפרשי הפרשות לפנסיה התובע תבע סך 12,000 ₪ בגין הפרשות חסרות לפוליסת ביטוח המנהלים של התובע בחברת הביטוח "הראל". בתביעתו מסתמך התובע על מכתב של חברת הראל לביתא מיום 27.12.09 ועל פלט מחשב של חברת הראל המראה נכון לחודש 10/09 חוב פיגורים של ביתא לפוליסה של התובע בסך 20,260.04 ₪. התובע טוען כי סך 12,000 ₪, אותו הוא תובע, מהווה רכיב התגמולים מתוך החוב שבפיגור. הנתבעים טענו באופן סתמי כי החוב לחברת הראל בגין עובדי ביתא סולק, מבלי לתמוך טענה זו בראיה כלשהי. לדעתנו, התובע זכאי, למירב, לסך 5,525 ₪ בגין רכיב תביעה זו, לפי החישוב הבא: 20,260 ₪ מהווה חוב ביתא להראל. סכום זה כולל הפרשות לפיצויים בשיעור 8.33%, הפרשות לתגמולים של ביתא בסך 5% והפרשות לתגמולים של התובע בסך 5%. הסכום שהתובע זכאי לו הינו השלמת הפרשות ביתא בלבד. 5% מתוך 18.33% הם כ-27% בלבד, ועל כן זכאי התובע לפיצוי בסך 5,525 ₪ בלבד בגין ביצוע הפרשות בחסר לפוליסת ביטוח המנהלים של התובע. חבותו של מר צוברי אין בסיס לתביעתו האישית של התובע נגד מר צוברי. התובע לא טען כל טענה בדבר הרמת מסך וממילא גם לא הוכיח עילה להרמת מסך כאמור בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. טענות קיזוז טענות הקיזוז של הנתבעים אינן מקובלות עלינו שכן סכומי הקיזוז המבוקשים מבטאים נזקים שגרם התובע לביתא. ככאלה, הם אינם ניתנים לקיזוז לפי סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, משאין מדובר בסכומים קצובים. סוף דבר תביעת התובע נגד הנתבע 2 נדחית. תביעת התובע נגד הנתבעת 1 נדחית, למעט תביעתו לפיצוי בגין הפרשה בחסר לביטוח מנהלים. בהתאם לכך תשלם הנתבעת 1 לתובע סך 5,525 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.11.09 עד לתשלום בפועל. התובע ישלם לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪. התובע ישלם לנתבעת 1 שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. הודעה מוקדמתרכב