התובעת, שהועסקה כמזכירה אצל הנתבע, טוענת כי פוטרה מעבודתה מיד בתום חופשת הלידה. בכתב התביעה שהגישה התובעת במסגרת דיון מהיר, עותרת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ושכר עבור 45 יום שלאחר תום חופשת הלידה. כמו כן תבעה דמי הבראה, דמי חופשה ודמי חג. 1. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת: 1.1. התובעת הועסקה במשרה חלקית כמזכירה במשרד עורכי דין, זאת החל מיום 10.12.03 ועד למועד יציאתה לחופשת לידה ביום 10.12.04 משכורתה החודשית על התובעת עמדה על סך 3,000 ₪. בתום חופשת הלידה לא שבה התובעת לעבודתה כמזכירה, זאת לאחר שקיבלה ביום 8.3.05 מכתב פיטורים, שהעתק ממנו צורף לכתב התביעה. 1.2. לתובעת שולמו פיצויי פיטורים בגובה 3,450 ₪ בהמחאה דחויה שנמסרה לבעלה של התובעת ביום 8.3.05. 2. טענות הצדדים 2.1. בכתב התביעה טענה התובעת כי מיד בתום חופשת הלידה, ביקשה לתאם עם הנתבע את הארכת חופשת הלידה בחודש נוסף והנתבע הודיע לה כי היא מפוטרת. הודעת הפיטורים נכנסה לתוקף החל מיום 1.3.05, המועד בו אמורה הייתה התובעת לשוב לעבודתה. לטענת התובעת, שולמו לה פיצויי פיטורים חלקיים בלבד, בגובה 3,450 ₪, ומבלי שהנתבע הסביר כיצד הגיע לסכום זה. 2.2. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי קיבל את התובעת לעבודה לתקופת ניסיון, וכי על אף שלא עמדה בניסיון נאלץ להמשיך ולהעסיקה בגלל הריונה, ועל אף שנעדרה לעיתים רבות עקב ההיריון. הנתבע טען כי התובעת ביקשה להאריך את חופשת הלידה בחודש ימים, והוא סירב לכך, והודיע לה כי בדעתו לפטרה גם אם תחליט לשוב לעבודה בתום חופשת הלידה. לטענתו, הודיעה התובעת לאחר שיחתם, מיוזמתה, על עזיבתה, והוא סיכם עמה כי תקבל פיצויים בגין 45 יום, ופיצויים בגין שנת עבודה. 3. בדיון ההוכחות שהתקיים בפני ביום 9.7.06 העידה התובעת וכן העיד בעלה. מטעם הנתבע, העידו הנתבע וכן אחייניתו, הגב' יהודית אריאב, שעובדת במשרד. 4. דיון והכרעה 4.1. האיסור על פיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה ובתקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה מעוגן בסעיף 9 (ג) (1) לחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן:"חוק עבודת נשים") הקובע כדלקמן: "לא יפטר מעביד עובדת בחופשת לידה, בימי העדרה מעבודה לפי סעיף 7(ג)(2) או במשך תקופה של ארבעים וחמישה ימים לאחר תום חופשת הלידה או ימי ההיעדרות כאמור, ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופות האמורות. במניין ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, לא יבואו התקופות האמורות בפסקה זו". 4.2. האיסור על פיטורי עובדת במהלך חופשת הלידה ובתום 45 הימים, כולל בתוכו אף את האיסור על מתן הודעת פיטורים. בהתאם לכך נקבע בסיפא לסעיף 9 (ג) (1) הנ"ל, כי עובדת שמעבידה הודיע לה על פיטוריה בתום 45 הימים, מחויב ליתן לעובדת את מלוא תקופת הודעה מוקדמת לפני מועד כניסת הפיטורים לתוקף, ואין לחפוף בין ימי ההודעה המוקדמת לבין 45 ימי איסור הפיטורים לאחר חופשת לידה. משמעות הדבר היא כי כל עובדת שעבדה מעל שנה במקום עבודתה, זכאית לכל הפחות, ל-30 ימי הודעה מוקדמת לפי חוק זה, זאת בנוסף ל-45 הימים שבהם נאסר על המעביד לפטרה. 4.3. חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 קובע כי בסעיף 2 (5) כי לעניין הרציפות בעבודה לצורך קבלת פיצויי פיטורים, יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת "חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על פי חוק או בהסכמת המעביד". מכאן שיש לראות בחופשת לידה מכוח סעיף 6 לחוק עבודת נשים או בהיעדרות מעבודה לאחר הלידה מכוח סעיף 7 לחוק עבודת נשים כהיעדרות שאינה פוגעת ברציפות לעבודה ואשר יש להביאה בעת חישוב פיצויי הפיטורים. 4.4. בחקירתה בבית הדין העידה התובעת כי כשבועיים לפני מועד חזרתה לעבודה ביקשה להאריך את חופשת הלידה, והנתבע הסכים לכך. לאחר שבוע התקשרה לנתבע בשנית, אלא שאז הודיע לה הנתבע כי אין לו עוד צורך במזכירה וכי הוא הכין עבורה מכתב פיטורים והמחאה. כך תיארה התובעת בבית הדין את פיטוריה (ר' עמ' 4 לפר', שורות 1-12): "שבועיים בערך לפני מועד החזרה, יצרתי קשר עם משרד עורכי דין אריאב, ביקשתי להאריך את חופשת הלידה, דיברתי עם עו"ד עוזר אריאב, והוא אמר לי שלא נראה לו שתהיה בעיה, אבל הוא יצור אתי קשר. לאחר שבוע שהוא לא יצר שום קשר, התקשרתי שוב, ונאמר לי בשיחת הטלפון עם עו"ד עוזר אריאב, כי אין צורך במזכירה, ולכן, הוא מכין לי שיק פיצויים, בתוספת 45 יום + מכתב פיטורים. לאחר מספר ימים יצרתי שוב קשר, לבדוק מה קורה עם השיק, איך אני מקבלת אותו, לאחר מספר שיחות, נאמר לי שהשיק מוכן, ואמרתי לו שאני שולחת את בעלי לקחת אותו. כאשר בעלי הגיע למשרד, השיק לא היה מוכן, בטענה שהוא לא דיבר עם הנהלת החשבונות, ובאותו מעמד הוא אמר לו שהוא יכתוב לי מכתב פיטורים. השיק הגיע בדואר רשום לאחר מספר ימים, ואני מגישה את הצילום של השיק, ואת המעטפה שאיתה הוא הגיע" 4.5. תוכנו של מכתב הפיטורים שקיבלה התובעת, הנושא את התאריך 8.3.05 ואשר נחתם על ידי מעסיקה עו"ד עוזר אריאב (להלן: "הנתבע"), הינו כדלקמן: הנדון - הודעת פיטורין הנני להודיעך, בהמשך לשיחתנו בע"פ, כי עקב שינוי ארגוני במשרדינו, לא נוכל להמשיך ולהעסיקך עוד. הודעת הפיטורים נכנסה לתוקפה החל מיום 1.3.05. הנני להודות לך על תקופת העבודה בה עשית במשרדינו. גילית אחריות בעבודה, יכולת עבודה עצמאית הן במשרד והן מול הלקוחות, והכל לשביעות רצוננו. לצערי, וכאמור עקב שינוי מבני במשרד, לא נוכל להמשיך ולהעסיקך. אני בטוח כי תכונותייך וכישורי עבודתך יסללו לפנייך את הדרך למציאת מקום עבודה חילופי. הגרסה שהציג הנתבע בבית הדין שונה הייתה בתכלית מגרסת התובעת, הנתמכת במכתב הפיטורים. בחקירתו טען הנתבע כי התובעת עזבה את מקום העבודה מרצונה, וכי מכתב הפיטורים נכתב לתובעת, לבקשת בעלה של התובעת (עמ' 20 לפר', שורות 1-5): "קודם כל אני שמח שמסכימים על התאריך, לגבי העובדה שהיא פוטרה, היא לא פוטרה, היא עזבה מרצונה, אלא מכיוון שבעלה ביקש וזה היה גם הסיכום איתה, שהיא צריכה מכתב פיטורים לצורך קבלת דמי אבטלה מביטוח לאומי, כתבתי לה שהיא גם פוטרה מ-1/3 לבקשתה, אם הוא הגיע ב-8 למה לא לכתוב 8. לגבי ההמלצה, דיברתי בלשון נקייה והמבין יבין" 4.6. גרסה זו של הנתבע איננה מתיישבת עם עדות התובעת אשר הותירה בי רושם כן ומהימן, לא מכתב הפיטורים ואף לא עם הגיונם של דברים, ומכאן שאין בידי לקבלה. 4.7. כאשר נשאל הנתבע על ידי בית הדין אילו שינויים ארגוניים חלו במשרד, אשר בעטיים לא נתאפשרה עוד העסקת התובעת, השיב הנתבע כי לא חלו במשרד שינויים ארגוניים כלשהם שמנעו את המשך העסקת התובעת בתום חופשת הלידה, פרט לכך שהובאה עובדת אחרת אשר החליפה את התובעת:"לא היה שינוי ארגוני, אולי היה שינוי ארגוני בזה שקיבלנו עובדת טובה יותר" (עמ' 20 לפר', שורות 14-15). 4.8. תמוהה בעיני טענת הנתבע כי לא ידע על כי בחישוב תקופת עבודתה של עובדת, יש לחשב גם את תקופת שהותה בחופשת הלידה, כמצוות סעיף 2 (5) לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי לעניין הרציפות בעבודה יראו גם את חופשת הלידה לפי חוק: "האמת לא ידעתי של התקופה של חופשת הלידה, אותם 3 חודשים, מגיע לה פיצויי פיטורים" (עמ' 16 לפר', שורות 22-23). 4.9. מהטעמים שפורטו לעיל, שוכנעתי בנכונות גרסת התובעת, אשר נתמכה בראייה חיצונית - מכתב הפיטורים שכתב הנתבע לתובעת שתוכנו מדבר בעד עצמו. לפיכך הגעתי למסקנה כי הנתבע פיטר את התובעת לאלתר, ללא הודעה מוקדמת ובסמוך לתום חופשת הלידה. מכאן שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולתשלום מלא בגין 45 הימים שבהם נאסר על המעביד לפטרה לפי חוק. 4.10. לפיכך ישלם הנתבע לתובעת 4,500 ₪ בגין 45 ימי עבודה, 3,000 ₪ בגין הודעה מוקדמת. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת פיצויי פיטורים בגובה 3,750 ₪ כמפורט בכתב התביעה, בקיזוז הסך של 3,450 ₪ ששולם לה. 4.11. משהגעתי למסקנה זו, אפנה לדון כעת ביתר רכיבי התביעה: 5. התביעה לדמי חופשה בכתב התביעה טוענת התובעת כי עם סיום העסקתה נותר הנתבע חב לה יתרת ימי חופשה אשר לא נוצלו על ידה. לטענתה נטלה שלושה ימי חופשה בלבד במהלך עבודתה, ועל כן זכאית היא לפדיון של 12 ימי חופשה. 5.1. סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") קובע את אורך החופשה לו זכאי כל עובד, בהתאם לוותק במקום עבודתו. כעולה מסעיף 3(א) (1) זכאי כל עובד ל-14 ימי חופשה בגין כל אחת מארבע השנים הראשונות לעבודתו. 5.2. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית מטיל על המעביד "לנהל פנקס חופשה שבו יירשמו ביחס לכל עובד הפרטים שייקבעו בתקנות". בתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה), התשי"ז - 1957 נקבע, בין היתר, כי על המעביד לרשום בפנקס החופשה את פרטי הזהות של העובד, מועד תחילת עבודתו, מועד החופשה שניתנה לו, דמי החופשה ששולמו לו, התאריך בו חדל לעבוד ופדיון החופשה ששולמה לו. 5.3. במהלך חקירתה של התובעת, הגיש ב"כ הנתבע דף ובו פירוט בכתב יד של ימי החופשה לכאורה שנטלה התובעת (נ/1). מסמך זה לא צורף לכתב ההגנה, והוצג לתובעת לראשונה במהלך חקירתה בבית הדין. לשאלת בית הדין, התברר כי מסמך זה הוגש לבית הדין שלא באמצעות עורכו, ומכאן שמשקלו הראייתי אפסי (עמ' 22 לפר', שורות 12-14):"לשאלת בית הדין - נ/1 הכרטסת של ימי החופשה - מי מילא אותה ומתי? זה כתב ידו של אחי, הוא מילא את זה באופן שוטף, לכל אחד ואחד מהעובדים במשרד". 5.4. בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי לא ניהל כל מעקב של ממש אחר מספר ימי החופשה שנטלה התובעת, וטען כי הסיכום שהיה עמה בבואה לעבוד במשרד היה כי תהיה זכאית לימי החופשה בחגים, וליומיים או שלושה מעבר לכך: "סיכום נוסף היה איתה - שלעניין חופשות, כל חופשות של חול המועד, ערבי חגים, 9 באב, היא תהיה בחופשה, ואם היא תזדקק לעוד יומיים שלושה, מספר ימים, לא עמדנו אף פעם על קוצו של יוד, גם בקיץ אין שום בעיה, היא תצא לחופשה, היא הייתה העובדת היחידה של המשרד שלנו, אנחנו משרד משפחתי. לא ישבנו לבדוק אם זה 12 ימי חופשה או יותר. בפועל היא קיבלה יותר ימי חופשה ממה שהגיע לה על פי חוק. ולמעשה זה היה סיכום כאשר היא התקבלה לעבודה" (עמ' 15 לפר', שורות 13-18). 5.5. סעיף 5 לחוק חופשה שנתית הקובע אילו ימים לא יובאו במניין ימי החופשה, ועליהם נמנים גם: "ימי החג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי נוהג". לאור האיסור החל על המעביד לחפוף בין ימי החג לימי החופשה, הרי שהסיכום בין הנתבע לתובע בעניין החפיפה בין ימי החג לימי החופשה - ככל שהיה - עומד בסתירה לחוק חופשה שנתית ואין לו תוקף. 5.6. לפיכך החלטתי לקבל את תביעתה התובעת לפדיון ימי חופשה בסך 1,209 ש"ח. 5.7. משקיבלתי את תביעת התובעת ליתרת ימי החופשה, מתייתר הדיון בפדיון שני ימי החג, שכן התשלום בגינם מגולם בדמי החופשה שישולמו לתובעת. 6. התביעה לדמי הבראה בכתב התביעה טענה התובעת כי לא קיבלה דמי הבראה, על אף היותה זכאית ל-6.5 ימי הבראה לכל תקופת העסקתה, ביחס לאחוז משרתה. משהנתבע לא חלק על כך שלא שולמו לתובעת דמי הבראה, הרי שעליו לשלמם כעת. 6.1. אין בידי לקבל את ההסבר שנתן הנתבע לאי תשלום דמי ההבראה, לפיו קיזזו דמי ההבראה מימי היעדרות התובעת:"אני לא זוכר אם זה מה שנאמר בחקירה הנגדית, מכל מקום גרסתי היא מאד פשוטה לעניין ימי חופשה סוכם איתה שימי חופשה יהיו ימי החגים, וחול המועד, וערבי חגים כפי שתיארתי קודם, לגבי קצובת ההבראה, הסיכום הזה היה משהתחילו ההיעדרויות, מתי זה היה על ציר הזמן, אני לא יכול לזכור בדיוק." (עמ' 18 לפר', שורות 9-13). 6.2. לפיכך על הנתבע לשלם לתובעת את דמי ההבראה בסך 1,462 ₪ הנתבעים על ידה. 6.3. סוף דבר התביעה שבכותרת מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת, תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין את התשלומים כדלקמן:- א. תשלום בגין 45 ימי עבודה, בסך 4,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2005 ועד היום. ב. תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2005 ועד היום. ג. הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 300 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2005 ועד היום. ד. קצובת הבראה בסך 1,426 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2005 ועד היום. ה. פדיון חופשה בסך של 1,209 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2005 ועד היום. ו. שכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. שינויים ארגונייםהודעה מוקדמת