1. לפנינו תביעה לתשלום תמורת הודעה מוקדמת. 2. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית ובפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה בפני כב' הרשמת שאמי (כתוארה דאז), ובשים לב כי לכך שאין בתיק מחלוקת עובדתית הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מסכימים שיינתן פסק דין לדין על סמך החומר המצוי בתיק, לאחר הגשת סיכומים. 3. להסכמה זו של ב"כ הצדדים ניתן תוקף של החלטה. 4. ביום 2.1.11 ניתנה החלטה בה הורה בית דין זה על העברת התיק לכב' הרשם קאסם לצורך מתן פסק דין בשל סיום כהונתה של כב' הרשמת שאמי, אך הואיל ואין מדובר בעניין המצוי בסמכותו של כב' הרשם, התיק הוחזר אלינו לצורך מתן פסק דין. 5. רקע: א. התובע, מכונאי במקצועו, היה עובד קבוע של איגוד ערים לכבאות טבריה (להלן:"האיגוד") משך כ - 19 שנים, שלאחריהן הוצא לגמלאות בניגוד לרצונו. ב. התובע פרש לגמלאות בעקבות תוכנית הבראה, לא לפני שהגיש יחד עם עובד נוסף בשם בנימין משה (להלן: "מר בנימין"), תביעה שעניינה ביטול פיטוריהם והוצאתם לגמלאות. ג. תביעתו של התובע כמו גם תביעתו של מר בנימין נדחתה, וכך נדחה גם הערעור שהוגש לבית הדין הארצי (ראו לעניין זה פסק הדין בתיק עב' 1678/02 (פס"ד מיום 17.10.2002) וכן פסק הדין בתיק ע"ע 1465/02 (פס"ד מיום 10.3.2004)). ד. לאחר הוצאתו של התובע לגמלאות כאמור, הגיש את התביעה דנן בה ביקש לחייב את הנתבע (להלן:"האיגוד") בתשלום פיצוי בגין הודעה מוקדמת בגובה שתי משכורות, משזה טרם שולם לו. ה. האיגוד דחה את טענות התובע וציין כי התובע אינו זכאי לתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת מאחר ובחר על דעת עצמו להמשיך ולעבוד בחודשיים שהוגדרו כתקופת הודעה מוקדמת. האיגוד הוסיף כי התובע קיבל שכר מלא בגין החודשים יולי ואוגוסט 2002 העולה על תמורת ההודעה המוקדמת לה הוא טוען. ו. כאן המקום לציין כי מר בנימין אשר גם הוא לא השלים עם הליך הפרישה, הגיש תביעה לבית הדין כנגד האיגוד שעניינה קביעת דרגת פרישה, הגדלת אחוזי הפנסיה בשל מצבו הרפואי וכן תשלום תמורת הודעה מוקדמת. (ראו עב' 1333/07 משה בנימין - איגוד ערים לכבאות (פס"ד מיום 4.2.10)). ז. בהליך הנ"ל (ע"ב 1333/07) בחן מותב בית הדין את טענות הצדדים שם והגיע למסקנה כי התובע זכאי לתשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת. כנגד קביעה זו הגיש האיגוד ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. ח. לאור נסיבות פרישתו של התובע הזהות לאלה של מר בנימין, ניתנה החלטה ביום 21.1.11 בה הציע כב' הרשם קאסם לצדדים להסכים לכך שפסיקת בית הדין הארצי וקביעתו לעניין תשלום תמורת הודעה מוקדמת למר משה בנימין תחייב אותם בתיק זה, בשים לב לשוני בסכומים. ט. יום למחרת הודיע האיגוד כי הוא מסכים להמתין לפסק הדין של בית הדין הארצי, אך הודיע כי אינו מתחייב מראש כי תוצאות פסק הדין בערעור שהוגש בעניינו של מר בנימין יחייבו את הצדדים בתיק זה, משכך מצאנו לנכון להידרש לעניין ולתת פסק דין בהתאם. 6. להלן טענות התובע בקצרה: א. מאחר והתובע פרש במסגרת תוכנית פרישה ארצית הוא זכאי לתנאי הפרישה בהתאם לנוהל הגשת בקשות למימון עלות פרישת עובדים במסגרת תוכנית ההבראה מיום 28.4.2002. ב. לתובע אושר מענק ייחודי שכלל, בין היתר, תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת ואשר הועבר על ידי משרד האוצר. ג. מר בני וינרמן (להלן: "מר וינרמן") המשמש כממונה על ארגון ובקרה בנציבות כבאות והצלה, העביר לתובע את חישוב מענק הפרישה לו זכאי כפי שאושר על ידי נציבות כבאות והצלה, שם צוין כי התובע זכאי לתשלום הודעה מוקדמת בגין חודשיים בסך של 24,450.38₪. ד. התובע צירף לתצהירו את מכתבו של מר טפסר חבר (להלן: "מר חבר") מיום 23.8.02, שם התחייב בשם הנתבע לשלם לתובע את תנאי הפרישה בהתאם להסכם שהושג ואושר ע"י משרד הפנים ובכפוף לאישורו של מר נחמני. ה. התובע הפנה לעדויות שנשמעו בתיק ע"ב 1333/07 משה בנימין נ' איגוד ערים לכבאות, שם אישר מר חבר כי הנתבע השתמש בכספים שנועדו לתובע בגין תשלום מענק הודעה מוקדמת לצורך תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לזכות התובע ומר בנימין. ו. מר וינרמן גם הוא אישר במהלך עדותו בתיק 1333/07, כי לא ניתן לנתבע אישור כלשהו לעשות שימוש אחר בכספי מענק הפרישה מלבד להעבירם במלואם לידי כל עובד שפורש. מר וינרמן הוסיף וציין כי מדובר בתקציב מיוחד אשר נועד למטרה זו. ז. הכספים ששולמו על ידי משרד האוצר במשך תוכנית הפרישה לא נועדו לתשלום שכר עבודה ולא ניתן לעשות בהם שימוש אחר מהייעוד להם הוקצו. טענות הנתבע, שכביכול מאחר והתובע עבד בחודשים יולי ואוגוסט 2002 הוא אינו זכאי להודעת מוקדמת, משוללת כל יסוד. ח. תצהירו של מר איתן עובד המשמש היום כיו"ר הנתבע, אינו רלוונטי לתביעה שכן אין בו עובדות כלשהן, אלא רק ציטוט קטעים שונים מפסק הדין בתיק ע"ב 1333/07, ומשכך אין לתת לתצהיר זה משקל ראייתי כלשהו. ט. לא ייתכן כי מעביד יטיל סנקציות על עובדים כפי שעשה הנתבע בשל פניותיו של העובד לערכאות. 7. להלן עיקר טענות הנתבע בקצרה: א. אין זה נכון לחייב את האיגוד לשלם לתובע כפל הודעה מוקדמת רק משום שזה האחרון בחר על דעת עצמו ומתוך שיקוליו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת. ב. פסק הדין בתיק ע"ב 1333/07 אינו מחייב ואיננו בגדר תקדים מאחר והערעור שכנגד בעניין זה תלוי ועומד בפני בית הדין הארצי, כך שטרם נאמרה המילה האחרונה. ג. השכר ששולם לתובע בגין עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת גבוה מתמורת ההודעה המוקדמת שיועדה לו. ד. התובע אישר בתצהירו כי קיבל את הודעת יו"ר האיגוד (דאז) מיום 9.6.02 על פרישתו לפנסיה ולכן הוא ידע מבעוד מועד כי מועד פרישתו לגמלאות נקבע ליום 1.7.02, וכי החל ממועד זה הוא ייחשב כגמלאי של הנתבע. הנתבע הפנה בעניין זה לפסק הדין שניתן בתיק ע"ב 1333/07, שם קבע בית הדין כי לתובעים ניתנה הודעה לפיה עליהם לפרוש מהעבודה לאחר שהחלטה בעניין זה הושלמה. ה. לטענת התובע, שכביכול האיגוד עשה שימוש בכספי ההודעה המוקדמת לצורך תשלום הוצאות המשפט שנפסקו על ידי בית הדין הארצי, אין כל שחר ומוטב היה אלמלא נטענה. ו. אם השתתפה המדינה במימון תוכנית ההבראה הארצית ככלל ובאיגוד טבריה בפרט, הרי הכספים שהתקבלו מהנציבות שימשו למטרות בגינן הועברו וזאת לצורך יישום תוכנית ההבראה בשלמותה מהמועד שנקבע לפרישה, לכן מששולם שכר בגין החודשים יולי ואוגוסט 2002, לא ניתן לומר שהאיגוד עשה שימוש בכספים למטרה אחרת. ז. מעביד רשאי להודיע לעובד שהוא מוותר על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת, כפי שנעשה במקרה זה, ומשכך מחויב האיגוד לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסכום השווה לשכרו הבסיסי וכך היה. תמורת הודעה מוקדמת אינה מענק או תשלום כספי אלא תשלום שכר עבודה ומטרתה ליתן לעובד מספיק זמן להתארגנות ולהיערכות לצורך מציאת מקום עבודה חלופי. ח. בפני בית הדין מונח פירוט חישוב מענק הפרישה ותנאי פרישתו של התובע כמפורט במכתבו של מר וינרמן וזאת נכון למצב בו היה התובע פורש ביום 1.7.02 ולא היה עובד בתקופת ההודעה המוקדמת. משהחליט התובע לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת וקיבל שכר בגין כך, הרי בזאת הוא מיצה את זכויותיו ומשכך יש לדחות את התביעה. 8. דיון והכרעה: א. נפרט להלן את המכתבים שהוצאו על ידי נציגי האיגוד אשר יש בהם כדי לשפוך אור על המחלוקת נשוא התובענה ואשר אין חולק בדבר תכנם. במכתבו של מר וינרמן מיום 28.4.02, פורטו דרכי חישוב המענקים השונים אשר להם זכאים עובדים הפורשים במסגרת תוכנית ההבראה החל משנת 2001. בסעיף 2 לאותו מכתב צוין, כי הנוהל בא לפרט את דרך חישוב המענקים השונים אשר ייבדקו על ידי אגף כוח אדם ושכר במשרד הפנים ועל ידי הנציבות. באותו סעיף צוין עוד כי לאחר אישור עלות המענקים יועברו הנתונים למר אפי דביר ממונה תקציבים ותכנון בנציבות כבאות והצלה (להלן: "מר דביר") לתשלום. ב. התובע צירף לתצהירו מסמך נוסף שהוצא על ידי מר דביר הנושא תאריך 29.10.02, שם צוין כי התובע זכאי למענק מאושר בסך של 162,155 ₪. מדובר בסכום הכולל תשלום בגין תמורת הודעה מוקדמת בעד חודשיים בסך של 24,450.39 ₪, כפי שעולה ממכתב נוסף של מר דביר. לפיכך, אין חולק כי המימון לתשלום בגין שני חודשי ההודעה המוקדמת הועבר לנתבע. ג. באשר לזכאותו של התובע לתשלום בגין הודעה מוקדמת, הרי לכאורה כל עובד אשר פרש בהתאם לנוהל הגשת בקשות לקבל מענק למימון עלות פרישה (המסמך מיום 28.4.02), אמור לקבל תשלום הודעה מוקדמת בגובה שתי משכורות. במקרה דנן אין חולק כי התובע עבד בחודשים יולי ואוגוסט 2002. על אף שהתובע קיבל ביום 9.6.02 מכתב מאת מר מוטי מרדכי יו"ר שירותי כבאות והצלה (להלן: "מר מרדכי"), בו צוין כדלקמן: "במסגרת תוכנית הבראה שנקבעה לאיגוד ואשר אושרה על ידי מועצת האיגוד ובהתאם לדרישות משרד הפנים ועל פי אישור ההסתדרות, וועד העובדים וארגון הכבאים הארצי הריני להודיעך על יציאתך לגמלאות. מועד יציאתך לגמלאות הינו 1.7.02, החל ממועד זה תיחשב כגמלאי של האיגוד ולא כעובד מן המניין. כמובן שבכוונתנו להעניק לך את המירב שרק ניתן ולממש את כל הזכויות המגיעות לך. ננצל את ההזדמנות לקבלת תנאים משופרים ביותר כפי שהושגו במו"מ בין ההסתדרות, משרד הפנים וארגון הכבאים הארצי, ובהם הגדלת אחוזי הפרישה, הגדלת דרגת השכר, מענק חודשים בגין הודעה מוקדמת, מענק 6 חודשי הסתגלות, מענק אי ניצול ימי מחלה ופדיון חופשה. פירוט ואופן חישוב זכויותיך יועברו אליך בהמשך...." ד. חרף האמור במכתבו של מר מרדכי כאמור, התובע הגיש לבית הדין תביעה לביטול הפיטורים והוצאתו לגמלאות. ביום 31.7.02 שיגר מר מרדכי מכתב נוסף לתובע בו ציין כדלקמן: "1. בהמשך להחלטת בית הדין לעבודה מיום 17.7.02 ולמרות האמור בהחלטה, הסכים האיגוד לדחות את מועד פרישתך לגמלאות עד ליום 31.7.02. 2. בעקבות אישור כל תנאי הפרישה על פי התחשיבים על ידי הגורם המוסמך במשרד האוצר ובהמשך לדעתי על פרישתך לגמלאות הריני להודיעך כי החל מיום 1.8.02 תיחשב כגמלאי האיגוד ולא כעובד מן המניין. 3. כאמור ובהמשך להודעת הפרישה לגמלאות המקורית מיום 9.6.02 ואשר נמסרה לך הנני להודיעך כי המענק בגין הודעה מוקדמת בשיעור שכר של שני חודשי עבודה מלאים ייחשב מיום 1.7.02 וכל עובד שיפרוש מיום 1.8.02 ויחתום על הסכם הפרישה יקבל את המענק בגין הודעה מוקדמת במלואו כאמור 2 חודשי שכר. 4. למען הסר ספק כל עובד שיבחר בהמשך ההליכים למניעת פרישתו יפחת המענק בגין הודעה מוקדמת ויחושב מיום 1.7.02 ועד ליום 31.8.02 יקבל שכר כעובד מן המניין ולאחריו פרישתו תהיה ללא המענק בגין ההודעה המוקדמת". ה. ביום 23.8.02 שיגר מר חבר לתובע מכתב בו ציין כי: "1. בהמשך להודעותיו של יו"ר האיגוד מיום 9 ליוני 2002 ומיום 31.7.02, ולאור החלטות בית הדין לעבודה מיום 14.7.02 ומיום 17.7.02 ולמרות שעל פי החלטות אלו לא מיצה האיגוד את זכותו לפנים משורת הדין להוציאך לגמלאות כבר אז הריני להודיעך כי החל מתאריך 1.9.02 תיחשב כגמלאי של האיגוד. 2. תנאי הפרישה והשכר בגמלאות ישולמו בהתאם להסכם שהושג ואושר על ידי משרד הפנים ובכפוף לאישורו של מר שמואל נחמני....". ו. זכאותו של התובע לתמורת הודעה מוקדמת בת חודשיים אינה חריגה ביחס לשאר עובדי הרשויות המקומיות עליהם חל סעיף 68 לחוקת העבודה אשר קובע כי עובד אשר עבד למעלה מ - 5 שנים זכאי להודעה מוקדמת של בת חודשיים. כאן המקום לציין כי במסגרת המכתב של מר מרדכי מיום 9.6.02 צוין תאריך הפרישה כיום ה - 1.7.02, ואף צוין שם כי התובע יקבל בנוסף ליתר הזכויות "מענק חודשיים בגין הודעה מוקדמת". מעיון באותו מכתב עולה כי מועד הפרישה כאמור נקבע ליום 1.7.02 והמכתב נשלח ביום 9.6.02, דהיינו התובע הועסק בפרק הזמן שבין 10.6.02 ועד 30.6.02 כרגיל, אך למרות זאת האיגוד לא חשב לצמצם את תשלום תמורת ההודעה המוקדמת רק לחלק מהתקופה. לא זו אף זו, במכתבו השני של מר מרדכי הנושא תאריך 31.7.02, צוין מפורשות כי: "כל עובד שיפרוש מיום 1.8.02 ויחתום על הסכם הפרישה יקבל את המענק בגין ההודעה המוקדמת במלואו, כאמור 2 חודשי שכר". עינינו הרואות כי עסקינן ב"מענק" הודעה מוקדמת שאינו מותנה בעבודתו של העובד הפורש, שכן גם העובד שעבד בחודש יולי 2002 וקיבל שכר מלא בגין עבודתו קיבל תמורת הודעה מוקדמת בגין חודש זה. אמנם האיגוד, ובמטרה לשכנע את עובדיו לפרוש בחר להטיל "סנקציה" על עובד הבוחר שלא לפרוש על ידי כך שתישלל ממנו הזכות לקבלת המענק, אך מנגד יש לציין כי דברים אלה מחזקים את הטענה אשר לפיה מדובר בהטבה שאינה חלק מהזכויות הרגילות אשר להן זכאי כל עובד המפוטר מעבודתו. ז. זה המקום לומר כי טענת הנתבע, לפיה כביכול מדובר בענייננו בתשלום חלף הודעה מוקדמת אינה מתיישבת עם המטרה לשמה נועד התשלום האמור. מקובלת עלינו טענתו של ב"כ הנתבע, אשר לפיה ככלל מטרתה של הודעה מוקדמת הינה לאפשר לעובד למצוא מקום עבודה חלופי בעודו משתכר, אך התנהלותו של הנתבע במקרה דנן מחזקת את גישת התובע, לפיה מדובר במענק לכל דבר ועניין. חיזוק לטענת התובע לעניין זה ניתן למצוא לא רק בעדויות שנשמעו בתיק ע"ב 1333/07, אלא גם במכתבו של מר חבר מיום 23.8.02 שם הוא מודיע לתובע כי הוא נחשב לגמלאי החל מתאריך 1.9.02 וכי תנאי הפרישה ישולמו בהתאם להסכם שהושג על ידי משרד הפנים. מהאמור במכתבו של מר חבר כאמור, התובע זכאי לתשלום בגין מענק הודעה מוקדמת בגובה 2 משכורות. דברים אלה מתיישבים עם החישוב שנערך על ידי מר דביר במכתבו מיום 17.10.02 וכן עם מכתבו מיום 24.2.09 במסגרתם אישר כי הסכום שהועבר לאיגוד כלל תשלום בגין הודעה מוקדמת בגובה 2 משכורות. ח. אם לא די בכל האמור לעיל, מהמסמכים המצויים בתיק בית הדין עולה כי הסכומים שנועדו לצורך תשלום מענקי הפרישה לעובדים היו אמורים להיות מועברים לידי אותם עובדים שפרשו בלבד, קרי מענק המיועד למטרה אחת ויחידה. מסקנה זו מתבקשת לאור האמור במכתבו של מר דביר מיום 29.3.04 שם צוין כדלקמן: "חלק ממענקי הפרישה לעובדים בני משה ואברהם קיפר טרם הועברו לעובדים. במידה ולא יוצג אישור העברת המענקים לעובדים עד ל- 30.4.04 יקוזז גם הסכום האמור הנעמד בכ - 55,000 ₪ מהשתתפות הממשלה". אם כן, במכתבו של מר דביר עולה כי מדובר בתשלום בגין הודעה מוקדמת שלא שולם לעובדים על אף שתשלום זה היה מיועד להם אישית. 9. לסיכום: א. לאור כל האמור לעיל, הגענו למסקנה כי מדובר במענק בגין הודעה מוקדמת ולא בתשלום תמורת הודעה מוקדמת כמשמעותה בחוקת העבודה או בחיקוק אחר כזו שבאה במקום דמי הודעה מוקדמת המשולמים לעובד העובד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת. מהתנהלותם של נציגי הנתבע כפי שצוין לעיל, עולה כי המענק שולם גם למי שעבד בפועל בחלק מהתקופה הזו וקיבל שכר בגין תקופת עבודתו. כמו כן, גם הגורמים השונים (האיגוד והנציבות) הודיעו לתובע על זכותו לקבל את מענק ההודעה המוקדמת במלואו ככל שיבחר שלא להמשיך בפנייתו לערכאות. יש לציין עוד כי הסכומים אשר להם זכאי התובע בגין מענק ההודעה המוקדמת הועברו על ידי הנציבות לאיגוד. יוצא אפוא כי משלא שולם המענק לתובע נתבע הכסף מהאיגוד על ידי הנציבות באופן שאינו מותיר ספק שהמענק צריך להינתן לתובע, חרף העובדה שהוא הועסק בתקופה זו. ב. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה ומורים לאיגוד לשלם לתובע את הסך של 24,450.39 ₪, בגין מענק הודעה מוקדמת בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.02 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. הודעה מוקדמת