1. לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן נגד המבקשת ביום 10.10.2013 בהעדר התייצבות לדיון. 2. על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע המשיב ביום 22.03.2013 ברכבו מ.ר. 45-945-56 (להלן: "הרכב הנפגע"), ועמד בפקק תנועה, פגע בו מאחור רכב מ.ר. 45-568-61 (להלן: "הרכב הפוגע") וכתוצאה נגרמו לרכב הנפגע נזקים (להלן: "התאונה"). 3. בכתב ההגנה טענה המבקשת, כי היא הבעלים של הרכב הפוגע, אולם במועד התאונה נהג ברכב עובד בעסקו של בעלה. לטענתה, רכבו של המשיב גלש אחורה בעת שעמד בפקק התנועה והוא האחראי לקרות התאונה. בנוסף, המדובר בנזק מינורי וגיסה פנה למשיב וביקש לפצותו בסכום סימלי בגין הפגיעה, מאחר ולא קרה כל נזק לרכבה, אולם המשיב סירב. 4. הדיון נקבע ליום 10.10.2013, ולאחר שהמבקשת לא התייצבה (אישור המסירה מיום 7.7.2013, שנשלח לת.ד. 1024 משהד, חזר בציון "לא נדרש"), ניתן נגדה פסק דין, במסגרתו חוייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 4,917 ₪ בצירוף החזר אגרה והוצאות בסך כולל של 250 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורירית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל. מכאן הבקשה שלפני. 5. לטענת המבקשת, יש לבטל את פסק הדין שניתן נגדה, מטעמי צדק, שכן לא ידעה על קיום הדיון. לטענתה, נודע לה רק השבוע ( 19.11.2013) אודות פסק הדין; אין לה כתובת משלה, היא מתגוררת עם משפחת בעלה וקורה תכופות שמכתבים המיועדים אליה מגיעים בטעות לבית הוריה, וגם מהם לא שמעה מהם אודות הזימון לדיון. 6. המשיב מתנגד לבקשה. ואולם באם יוחלט, בכל זאת, להעתר לבקשה, מבקש כי המבקשת תפקיד את סכום פסק הדין בקופת בית המשפט כתנאי להענות לבקשתה. בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יש להבחין בין החלטה שנפל בה פגם ובמקרה כזה יש לבטלה מכוח חובת הצדק, לבין החלטה שניתנה כהלכה וביטולה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה, כרך ב' (מהדורה 15, 2007) 1213). 7. ביטול מכוח חובת הצדק - כאשר פסק דין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, למשל, בשל העדר המצאה כדין או בשל אי המצאת הזמנה לדיון, אזי הפגם מהווה עילה לביטול ההחלטה, מאחר ולא ניתנה לבעל הדין שנעדר ההזדמנות הראויה לבוא ולהשמיע טענותיו, ופסק הדין יבוטל מכוח חובת הצדק (רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 29.10.2000). בענייננו, המבקשת זומנה כדין, ולא התייצבה למועד הדיון. המבקשת קיבלה לידיה את פסק הדין, שנשלח לאותה כתובת אליה נשלחו שאר כתבי בית הדין, ביניהם הזימון לדיון, אשר כאמור "לא נדרש". 8. למבקשת ניתן יומה בבית המשפט, ברם היא בחרה שלא להשתמש בזכות שניתנה לה . משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מכוח חובת הצדק (ראה- ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485 (1983). 9. תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז - 1976 (להלן: "תקנות שיפוט בתביעות קטנות"), שכותרתו היא: "אי התייצבות למשפט", מקנה לבית המשפט סמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בהיעדר הנתבע. 10. במצב דברים שכזה, עומדים לנתבע שני מסלולים. מסלול אחד, הינה תקנה 12 לתקנות לעיל, שכותרתה: "ביטול החלטה שלא בפני בעל דין", מקנה לבעל הדין שבהיעדרו ניתנה ההחלטה להגיש בקשה לביטולה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. המסלול האחר דרכו יכול הנתבע לפעול, קבוע בתקנה 16 לתקנות, שכותרתה: "ערעור", ולפיו יכול הנתבע להגיש בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט או על החלטתו לפי תקנה 12, וזאת תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין או ההחלטה. 11. אין מניעה כי בעל דין ימצה את זכותו לנקוט בשתי הדרכים המנויות לעיל (ראה - א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שביעית, תל אביב (תשס"ג - 2003), עמ' 288). במקרה כזה, קובעת תקנה 398א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), כי המועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה במעמד צד אחד ימנה מיום מתן ההחלטה בבקשה לביטול. הוראה זו מטרתה למנוע מצב בו יצטרך בעל דין לנקוט בשתי הדרכים באותה עת כדי שלא יפסיד את יומו. 12. יוער, כי בתקנות השיפוט בתביעות קטנות אין הוראה דומה, אולם ניתן לגזור מההוראות גם לגבי הדין בתביעות קטנות. 13. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, גם קובעת במפורש, כי "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו." 14. מאלו עולה בבירור, כי במקרה שבו לא הוגשה בקשה לביטול פסק דין במועד, או שלא הוגש ערעור במועד, אין אפשרות להאריך את המועד אלא מטעמים מיוחדים שירשמו. 15. בענייננו, המבקשת הגישה כתב הגנה, לאחר אורכה שניתנה לה, אך לא הופיעה לדיון. לטענתה, לא קיבלה לידיה את הזימון לדיון. אין בטענה כדי לסייע למבקשת. המבקשת ידעה על ההליך המתנהל נגדה בתיק, ואף היתה מודעת לכך שאין לה כתובת משלה "...קורה המון בכפר שמכתבים המיועדים אלי עדיין נשלחים בטעות לבית הורי..." (סעיף 5 לבקשה). היא בחרה להזניח עניינה ולא לעקוב אחר ההליכים בתיק. 16. מעבר לכך, המבקשת לא עמדה במועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין. בקשה לביטול פסק דין צריכה להיעשות תוך שבעה ימים מיום שהומצא פסק הדין. פסק הדין ניתן ביום 10.10.2013, ולדברי המבקשת נודע לה אודותיו "רק השבוע" (סעיף 8 לבקשה שהוגשה ביום 19.11.2013). כאמור, אין בנימוק זה כדי להועיל למבקשת. משכך, אין עילה לביטול פסק הדין מחמת שיקולי צדק. 17. ביטול על פי שיקול דעת - כאשר עסקינן בפסק דין שניתן כהלכה, לבית המשפט נתון שיקול הדעת לבטל את פסק הדין, במסגרתו עליו לבחון את סיבת המחדל של המבקש לאי התייצבותו ו/או העדר התגוננותו ואת סיכויי ההצלחה כי הגנתו של המבקש תתקבל (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (פורסם ביום 2.02.2009). נקבע, כי במידה וניתן לרפא את הפגם הדיוני שבאי התייצבות צד לדיון בדרך אחרת, כגון בפסיקת הוצאות, ולאפשר דיון מחודש בתיק, יש לעשות כן. הדבר נגזר מעיקרון המידתיות ובמטרה למנוע פגיעה בזכויות יסוד של הצדדים (ראה דברי כב' השופטת דורנר ברע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה, תק-על 2001(2), 217). 18. על רקע אמות מידה אלה, שקלתי את נימוקי הבקשה שלפני והגעתי למסקנה, כי לאור העובדה שהמשיב מתנגד למעשה בלשון רפה לבקשה, ומסכים לביטול פסק הדין כפוף להפקדת מלוא סכום פסק הדין, הענות לבקשה לא תהווה פגיעה בו. משכך, בשל הרצון לא לחסום את דרכה של המבקשת לבית המשפט, מצאתי, כי יש מקום לבטל את פסק הדין וזאת תוך חיוב המבקשת בהפקדת סך של 2,000 ₪, שכן גם שלגופו של עניין, יתכן ולמבקשת טענות הגנה ראויות. 19. לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין מתקבלת בכפוף להפקדת סך של 1,600 ₪. הסכום יופקד כתנאי לביטול פסק הדין, וזאת תוך 10 ימים מהיום. לאחר שתבוצע ההפקדה, יקבע מועד לדיון. בחלוף המועד ובהעדר הפקדה, יוותר פסק הדין על כנו. המזכירות תעקוב אחר המועדים ותיצור משימה מתאימה בהתאם לאמור לעיל. החזר אגרת בית משפטתביעות קטנותאגרה