א. בפניי בקשתם של התובעים לשומת הוצאות המשפט שלהם בתיק זה שפסק הדין בו ניתן ביום 1.1.07. הנתבעת השניה הגישה תגובה מפורטת לבקשה זו. הנתבעת מס' 3 הצטרפה לתגובה זו. התובעים הגישו ביום 10.4.07 תשובה לתגובת הנתבעת מס' 2. ההוצאות על פי חישובו של ב"כ התובעים משוערכות ליום 23.1.07 (למעט טבלת הוצאות נוספות המשוערכות ליום 19.2.07). ב. התובעים עומדים בטיעוניהם על כך שבהתאם להלכה הפסוקה בעל דין שזכה בגינו זכאי לקבל את הוצאותיו "שלא ייצא שכרו בהפסדו". רק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות ועליו לנמק את הדבר בפסק הדין (ספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן ז"ל, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית, 1995, 540-541). עוד טוענים התובעים שבמסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת שיעור ההוצאות, יש להביא בחשבון את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו, הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת, שווי הסעד שנפסק בתום הדיון, התנהגות הצדדים להליך, ובכלל זה דרך ניהול ההליך. לענייננו מצביעים התובעים על כך שהתקיימו כל הנסיבות לחיוב הנתבעות במלוא ההוצאות הנטענות על ידי התובעים, ואף לפסיקת הוצאות מוגברות, זאת נוכח העובדה שמדובר בתיק מורכב, שהתמשך על פני כשמונה שנים, העידו בו עשרות עדים, הובאו מאות מוצגים והתובעים נאלצו להשקיע רבות בהכנת התיק וניהול המשפט, לרבות איתור מסמכים, איתור עדים, קבלת חוות דעת ממומחי בטיחות וניהול סיכונים בים, מדידת החוף נשוא התאונה, צילומי חוף ועוד. התובעים טוענים כי הנתבעות ניהלו את ההליך המשפטי בדרך לא מקובלת, בעיקר בגין הסתרת מסמכים וראיות מהותיות מעיני בית המשפט ומעיני התובעים, כך שחלק מן ההוצאות הנדרשות מן התובעים נגרם עקב התנהלות הנתבעות לאורך ההליך המשפטי. עוד מוסיפים התובעים שהם נדרשו להגשת למעלה משבע בקשות שנתפרשו על פני כארבע שנים עד שנחשפו המסמכים שהם נחלת הכלל ורכוש הציבור. ג. הנתבעת מס' 2 עומדת בטיעוניה על כך שתקנות סדר הדין האזרחי מקנות שיקול דעת לבית המשפט בשאלה האם לפסוק הוצאות, ואם כן מהו שיעור ההוצאות, וזאת בשים לב לסבירותן ונחיצותן. הנתבעת מס' 2 מפנה, בין היתר, לבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא, תק-על 2005(2), 4087, שם נקבע שעל בית המשפט לבחון את שיעור ההוצאות שנטען ולבדוק האם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך, בהתחשב בכלל נסיבות הענין, כשאין הכרח לשפות על כל הוצאה שהוציא בעל הדין בפועל אם אין זו הוצאה הכרחית לניהול ההליך, וכל יסודה בזהירות יתר של בעל הדין. ההוצאות צריכות להיות יחסיות להליך עצמו ומהותו כדי למנוע עלות יתר על המפסיד בהליך, כמו גם עידודו של ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה. עוד טוענת הנתבעת מס' 2, שעל הטוען להוצאות להוכיח את שיעורן בפועל, וזאת, לא רק על ידי פירוט ההוצאות אלא על ידי הצגת אסמכתאות הולמות לתשלומן בפועל, וכן על ידי צירוף תצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה שם יפרט בעל הדין את טיעוניו הכולל אסמכתאות. ד. בענייננו, עומדת הנתבעת מס' 2 על כך שהבקשה לשומת הוצאות הוגשה ללא תצהיר וללא כל אסמתכא, קבלה או חשבונית להוכחת הסכום המבוקש. ב"כ הנתבעת מס' 2 עמד על קבלת האסמכתאות והקבלות לרשותו כנדרש, ואזי קיבל לידיו אסופת מסמכים ולפי טענתו "היה עליו לברור המוץ מן התבן וגם זאת בחלקיות בלבד" (סעיף 6 בתגובת הנתבעת מס' 2 מיום 14.3.07). הנתבעת מס' 2 איננה חולקת על התשלום בגין החזר אגרת משפט בסך 1,320 ₪, לאחר שיערוך כחוק, כמו כן אין הנתבעת מס' 2 חולקת על תשלום עבור עדותו וחוות דעתו של העד רן ברקובסקי בסך 8,693 ₪, תשלום לעד הווארד רייס בסך 3,006 ₪, לעד יצחק אברבוך בסך 4,196 ₪, תשלום לפרופ' עורי בסך 3,368 ₪, לגב' איילה שיפמן בסך 2,196 ₪, לגב' אליען חיימי מייסנר בסך 2,146 ₪, למר דניאל מור תשלום בסך 1,983 ₪, ולמר יעקב מעוז בסך 1,111 ₪. ה. לגבי הוצאות מומחים, אין הנתבעת מס' 2 חולקת על תשלום בסך 5,508 ₪ עבור חוות דעתו של ד"ר קרל פיק, אך מציינת שקיימת מחלוקת באשר לשכר בגין עדותו הואיל ושכר עדותו לא נקבע על ידי בית המשפט זאת במובחן משכר העדות של העדים האחרים שפורטו לעיל. אין הנתבעת מס' 2 חולקת על תשלום של 11,079 ₪ עבור חוות דעתו של ד"ר דניאל הרטמן, אך חולקת על שכר עדותו כשגם שכר זה לא נקבע על ידי בית המשפט. הנתבעת מס' 2 איננה חולקת על תשלום שירותי תרגום עדויות במשפט בסך 4,987 ₪, החזר הוצאות בגין בירורים בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - 173 ₪, החזר הוצאות עבור עו"ד מ. תגר 150 ₪, החזר הוצאות שכפול קלטת בסך 83 ₪, החזר הוצאות שירותי און ליין טאבו 361 ₪, אגרה עבור לשכת רישום מקרקעין נתניה 78 ₪, החזר הוצאות מסירה אישית באמצעות הדואר 31 ₪, הוצאות הסעת השופט מבית המשפט לחוף נוף ים וחזרה 515 ₪, כמו כן הוצאות צילום וידאו של החוף וצילום סיור בחוף - 684 ₪. סה"כ ההוצאות שהנתבעת מס' 2 איננה חולקת עליהן - 51,668 ₪ לאחר שערוך כחוק. ו. הוצאות שעליהן חולקת הנתבעת מס' 2: ב"כ התובעים דורשים שכר של 8,382 ₪ עבור חוות הדעת של מר יצחק אברבוך, לרבות החזר הוצאות. לטענת הנתבעת מס' 2 הוצגו קבלות חלקיות בלבד וקיימת בענין זה אי התאמה. בנוסף לדעת הנתבעת מס' 2, ההוצאות בגין צילומים, תמונות ונסיעות כלולות במסגרת עלות חוות הדעת, כשיצויין שאין הנתבעת מס' 2 חולקת על סך משוערך של 4,196 ₪ בגין עדותו של העד אברבוך. לגבי הוצאות העד עמנואל דנה (סכום משוערך של 841 ₪) והעד יוסף אוריון סכום משוערך של 420 ₪, טוען ב"כ הנתבעת מס' 2 שאין הוא חולק על תשלום בגין עדויותיהם, אך ללא תוספת מע"מ. ב"כ התובעים דורש החזר הוצאות עבור חוות דעת פרופ' עורי בסך 7,020 ₪ כולל מע"מ, כששווי המשוערך 12,345 ₪. הנתבעת מס' 2 טוענת שהסכום גבוה במיוחד ועובר את הרף הסביר. כמו כן טוענת הנתבעת מס' 2 שהוצגו קבלות על סכום של 4,250 ₪ והסכום שנתבקש אינו חופף לקבלות שצורפו. ב"כ התובעים דורש החזר הוצאות בסכום משוערך של 8,545 ₪ עבור חוות דעתה של הגב' איילה שיפמן. ב"כ הנתבעת מס' 2 טוען שבפועל הוצגו קבלות בסך של 5,550 ₪ כולל מע"מ, וכן צורפה תזכורת של גב' שיפמן, לפיה עדיין קיים חוב כלפיה בסך 3,354 ₪. לגבי הגב' אליען חיימי מייסנר, אין הנתבעת מס' 2 חולקת על חובת התשלום של 2,533 ₪ (משוערך) עבור חוות דעתה ואולם לטענתה ב"כ התובעים לא צירף אסמכתא אלא רק מכתב לפיו מצוי התובע בחוב כלפיה בסך של 1,873 ₪. לגבי מר דניאל מור, דורשים התובעים החזר של 3,068 ₪ (משוערך) בגין חוות הדעת. הנתבעת מס' 2 אינה חולקת על חובת התשלום עבור חוות הדעת, אך בפועל הומצאה קבלה עבור חוות הדעת בסך 2,106 ₪ כולל מע"מ, ועוד קבלה נוספת של 906 ₪ כולל מע"מ, וב"כ התובעים התבקש ליישב את אי ההתאמה. לגבי העד יעקב מעוז, שלגביו דרש ב"כ התובעים החזר הוצאות בסכום משוערך של 1,415 ₪, אין הנתבעת מס' 2 חולקת עקרונית על חובת התשלום עבור חוות דעתו, אך טוענת שלא הומצאו קבלות התומכות בהוצאות הנדרשות עבור חוות הדעת. לגבי עדותה של גב' מענית שלזינגר, נדרש על ידי התובעים סכום של 826 ₪ בגין עדותה ועוד 2,950 ₪ עבור חוות דעתה. הנתבעת מס' 2 חולקת על כך הואיל ומחשבונית המס של גב' שלזניגר עולה שבגין חוות דעתה, פגישת הכנה, ועדות בבית המשפט, היא גבתה סכום של 2,950 ₪ כולל מע"מ, וממכתבה עולה שתשלום זה אף טרם התקבל. כמו כן, אין הנתבעת מס' 2 מוכנה לשאת בעלות של פגישות הכנה לעדות בבית משפט. לגבי עדותו של מר חנן לביא שבגינה נדרש סכום של 900 ₪, חולקת הנתבעת מס' 2 על שערוך הסכום ככולל מע"מ, שעה שבית המשפט קבע את שכר העדות ללא מע"מ ולא צורפה אסמכתא התומכת בהוצאה הנדרשת, כך גם לגבי העדות של מר יעקב וינקלר שלגביו דורשים התובעים סך של 800 ₪ כשהשערוך כולל מע"מ, למרות ששכר עדותו נפסק ללא מע"מ. לגבי שכר עדי התביעה ד"ר קרל פיק, ד"ר דניאל הרטמן, עידו גרומר ורפי גיל. טוען ב"כ הנתבעת מס' 2 שעל ב"כ התובעים היה להתייחס לשכרם של עדים אלה במסגרת סיכומיו, אך הוא לא התייחס לכך. כמו כן לא הומצאו העתקי קבלות לתמיכה בסכומים הנדרשים לגבי עדים אלה. בכל הנוגע לחוות הדעת של מר משה קצין, דורשים התובעים סכום משוערך של 19,439 ₪. לטענת הנתבעת מס' 2 עלות זו בלתי סבירה, בלתי מוצדקת ואיננה ריאלית. ב"כ הנתבעת מס' 2 טוען שעל פי החשבונית מיום 18.1.07 נדרש סכום של 12,000 ₪ בלבד בגין חוות הדעת של ניידות, מיזוג אוויר וכביסה (בתוספת עדות בבית משפט ובתוספת עלות הדפסות ומשלוחים, כולל מע"מ) ולכן לא ברור מדוע דורשים התובעים סכום משוערך של 19,439 ₪, מה עוד שמר קצין לא הוזמן למתן עדות בבית משפט, ועלות מתן תשובותיו צריכה להיחשב לצורך הענין כעלות מתן העדות. לגבי חוות הדעת של האקטואר יגאל וילוז'ני בסך 3,159 ₪ כולל מע"מ, טוען ב"כ הנתבעת מס' 2 שהוצגו קבלות בסך 2,562 ₪ בלבד. יגאל וילוז'ני לא נתן עדות בבית משפט ולא המציא כל חוות דעת אלא רק נתן ייעוץ לתובעים. לדעת הנתבעת מס' 2 אין להשית תוצאה זו על הנתבעות. ניכויי המל"ל חושבו על בסיס חוות דעת אקטואריות של האקטואר שי ספיר, ולכן השתת העלות של יועץ אקטוארי על כתפי הנתבעות איננה סבירה ואיננה הכרחית (בג"צ תנובה). ז. לגבי הוצאות נסיעה בסך 316 ₪ צורפה קבלה לגבי נסיעה חיפה-ת"א, אך פרטיה ונחיצותה אינם ברורים. בתאריך הרלוונטי לנסיעה זו 5.2.01, העידו בבית המשפט מר אברבוך, מר חפץ ומר אוריון ועלות נסיעותיהם גלומה בשכר הוצאות עדותם. גם לגבי נסיעה מיום 5.3.01 בסך 2,013 ₪ שלגביה צורפה קבלה, לא ברורים פרטי הנסיעה ונחיצותה, ובמועד זה גם לא התקיים דיון בבית המשפט. לגבי נסיעות בסך משוערך של 599 ₪ מיום 2.4.03 לא צורפו קבלות, ובתאריך זה לא התקיימה ישיבה בבית המשפט. התובעים דורשים בגין נסיעת אמבולנס מיום 12.9.00 סך משוערך של 363 ₪, אך ביום זה לא התקיים דיון בבית משפט ולא ברורה מהות הנסיעה. לגבי תאריך 30.9.02 דרשו התובעים סכום משוערך של 566 ₪ בגין נסיעת אמבולנס. ביום זה התקיים דיון בבית המשפט אך בבעלות התובע רכב פרטי, ולכן לא ברור מדוע נזקק לאמבולנס להתניידותו לבית המשפט. גם לגבי תאריך 27.10.02 דורשים התובעים 564 ₪ בגין נסיעה באמבולנס, אך לא צורפה קבלה, והנתבעת מס' 2 חולקת על היזקקותו של התובע לשירותי אמבולנס, ולא התקיים דיון בבית המשפט במועד זה, מה עוד שלרשות התובע רכב פרטי. התובעים דורשים 1,072 ₪ עבור נסיעות מיום 12.5.03 אך הקבלה לא צורפה. במועד זה העידו בבית המשפט מר גרומר ומר גיל ועלות נסיעותיהם גלומה בהוצאותיהם. לגבי החזר הוצאות צילומי מסמכים בסך 126 ₪ טוענת הנתבעת מס' 2 שלא ברור מי צילם את המסמכים, מה צולם ומה נפקות הצילום בתיק הנדון, כך גם לגבי צילום מסמכים בסך 79 ₪ וצילום מסמכים בסך 796 ₪. ב"כ התובעים דורשים החזר הוצאות צילומי אוויר במרכז למיפוי ישראל בסך 1,572 ₪ וכן החזר הוצאות בגין צילומי אוויר ב"אופק" בסך 690 ₪. הנתבעת מס' 2 טוענת שלא ברורה הכפילות בצילומי האוויר ומדוע היה צריך להעזר בשני גופים לצילומי אוויר. התובעים דורשים החזר הוצאות של 1,826 ₪ בגין העתקה ושכפול קלטות, אך מן הקבלות לא ניתן לקבל, לטענת הנתבעת מס' 2, מענה הולם באשר לתוכן הקלטות, מהותן ונחיצות השכפול. כך גם לגבי הוצאות צילומים בסך 94 ₪ התובעים דורשים החזר הוצאות בסך 723 ₪ תחת השם "קובי רן בטיחות א+א" והנתבעת מס' 2 חולקת על דרישה זו, הואיל ולא ברור מה הצורך בצילומים אלה ולמה נועדו. הקבלה המצורפת בגין הוצאה זו מעידה על תשלום כולל של 3,600 ₪ בגין מאות צילומים ולא נהיר איזה חלק מיוחס לתיק שבנדון. התובעים דורשים החזר הוצאות בגין צילומי עשרות מסמכים מתאריכים שונים בסך 2,382 ₪ ולטענת הנתבעת מס' 2 דרישה זו מוגזמת. אין פירוט עבור מה נתבקשו המסמכים והקבלה שצורפה מתייחסת לתשלום חלקי בלבד. המדובר בכמות עצומה של צילומים שנתבצעו ב-16 תאריכים שונים שאין בגינם אסמכתא לכך שהוגשו לבית המשפט או סומנו כראיה ולא ברורה נחיצותם. ב"כ התובעים דרש החזר הוצאות כלליות עבור צילום חומר ותיק רפואי בסך 418 ₪ מבלי לצרף העתקי קבלות לענין ההוצאה ונחיצותה. במסגרת הוצאות אלה, דרש ב"כ התובעים גם החזר הוצאות עבור "צילום חוף לפני ביקור שופט" בסך 1,143 ₪. נוכח תאריך הצילום שנערך שנים כה רבות לאחר האירוע ונוכח הצילומים הרבים שנערכו במסגרת תביעה זו, טוענת הנתבעת מס' 2 שהוצאה זו אינה מקובלת ואינה סבירה ועילת הדרישה כמו גם נחיצותה אינה ברורה, ולדעת הנתבעת מס' 2 היא מופרזת. גם ההוצאה בסך 465 ₪ של צילום החוף מיום 1.10.04 על ידי עידו גרומר אינה מקובלת על הנתבעת מס' 2 הואיל ומן הקבלה המצורפת לא עולה מה מטרת הצילום, מה מועד הצגת התמונות והאם סומנו התמונות כמוצגים. לגבי החזר הוצאות עבור שירות הגשה לבית משפט (190 ₪) טוענת הנתבעת מס' 2 שמן הקבלה לא ברור מהו נשוא ההגשה במסירה אישית. לגבי הוצאות צילום בסך 185 ₪, טוענת הנתבעת מס' 2 שלא צורפה קבלה לאימות ההוצאה ונחיצותה. גם לגבי החזר הוצאות עבור שליחות בסך 176 ₪ טוענת הנתבעת מס' 2 שלא צורפה קבלה לאימות התוצאה, נחיצותה ושיעורה. הוא הדין לגבי הוצאות מסירה אישית בדואר 38 ₪, וכן שליחות בסך 186 ₪ שלגביה לא הוצגו קבלות. במסגרת הוצאות כלליות דרש ב"כ התובעים סכום משוערך של 14,153 ₪ עבור "פוקוס חקירות" וסכום משוערך של 5,434 ₪ עבור "חוקר PIA". טוענת הנתבעת מס' 2 שגופים אלה אינם מופיעים כעדים או כמומחים בתיק והחקירות אינן מצויות בתיק בית המשפט ולא הובאו לידיעת הצדדים וכנראה לא הולידו מסקנות שעליהן התבסס בית המשפט ושבגינן יש לשלם וגם לא ברורה המטרה של הוצאות אלה והרלוונטיות ומכל מקום היא גם אינה פרופורציונלית. ח. ב"כ התובעים דורש החזר הוצאות בסך משוערך של 9,510 ₪ עבור "כנס בין לאומי לבטיחות באתרי רחצה" שנערך באמסטרדם ושבו תשתתף אחד מעורכי הדין ממשרד ב"כ התובעים. טוענת הנתבעת מס' 2 שההשתתפות בכנס זה נועדה לשמש את עורך הדין עבור עבודתו השוטפת כמי שמתעסק בדיני נזיקין בכלל ובתאונות מסוג זה בפרט. כמו כן, טוענת הנתבעת מס' 2 שעורך הדין היה ממילא משתתף בכנס זה שהאמור בו היה משמש אותו גם לתיקים אחרים המתנהלים תחת ידיו. גם לא צורף תצהיר התומך בנחיצות הוצאה זו והרלוונטיות הבעלדית שלה לתיק זה וכן לא הומצאה קבלה שתתמוך באמיתות התוצאה ונחיצותה, וגם לא ברור לנתבעת מס' 2 כיצד כנס לבטיחות בחו"ל יש בו כדי לסייע לב"כ התובעים בניהול התיק בישראל. טוענת הנתבעת מס' 2 שהוצאה זו פורצת את כל גדר הסביר. עד כאן תמצית טענות הנתבעת מס' 2 כשהנתבעת מס' 3 הודיעה שהיא מצטרפת לטענות אלה. ט. בתגובתם מיום 10.4.07, מציינים באי כח התובעים (עמ' 4) שתגובתם מלווה בנספחים ואסמכתאות חיצוניות של נותני השירותים המעידים על ההוצאות המבוקשות ועלות השירותים שניתנו וכמו כן קבלות חסרות שנמצאו - צורפו. באשר להוצאות עבור עדי התביעה עמנואל דנה, יוסף אוריון, חנן לביא ויעקב וינקלר, טוען ב"כ התובעים שהסכומים המגיעים לעדים הינם הסכומים שנפסקו על ידי בית המשפט (ללא מע"מ) תוך שערוך ממועד מתן ההחלטה ועד יום הגשת הבקשה לשומת הוצאות. הסכום שנדרש עבור עדותו של יצחק אברבוך הוא: 2,925 ₪, ובעבור חוות דעתו 5,749 ₪ כולל מע"מ. מוסיף ב"כ התובעים שלפי הסיכום עם מר אברבוך, הסכום שבגין חוות דעתו איננו כולל הוצאות הכנת חוות דעת ועל הוצאות אלה על הנתבעות לשלם בנפרד ולטענת ב"כ התובעים הסכום הכולל של מר אברבוך עבור הכנת חוות דעתו הוא סביר ומידתי ומדובר במומחה שנחקר על ידי הנתבעות במשך שלוש ישיבות בית משפט. מוסיף ב"כ התובעים שמן הקבלות שצורפו עולה שעבור חוות הדעת שולם עד כה סכום של 5,638 ₪ כולל מע"מ, וכל שנותר עתה הוא להשלים את שכר עדותו שנפסק על ידי בית המשפט. עוד טוען ב"כ התובעים שההוצאה היא התחייבות כלפי המומחה שבאה לידי ביטוי בחשבונית/חשבון, להבדיל מקבלה המהווה אישור על תשלום בפועל. י. הסכום שנדרש עבור חוות דעתו של פרופ' עורי הוא 6,000 ₪ פלוס מע"מ, משמע 7,020 ₪ לפני שערוך. עמדת ב"כ התובעים היא שהטענה לפיה השכר של פרופ' עורי גבוה במיוחד ועובר את הרף הסביר היא טענה בעלמא ללא היסוס, ולדעתו מדובר בסכום סביר ומקובל אצל מומחים שיקומיים על אחת כמה וכמה כשמדובר במומחה בעל שם כפרופ' עורי. מוסיף ב"כ התובעים שלפרופ' עורי שולם בין השנים 1998-2005 סך של 7,250 ₪ כולל מע"מ, ועל כך יש להוסיף שכר עדות בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כפי שנפסק על ידי בית המשפט בגין עדותו של פרופ' עורי. ההפרש שנוצר בין הקבלות לבין הסכום הנדרש (12,345 ₪) מקורו בשערוך הסכום המקורי ששולם לפרופ' עורי במהלך ניהול התיק (ס' 36 בתגובת ב"כ התובעים). י"א. לגבי הגב' איילה שיפמן, כותב ב"כ התובעים שהסכום הנדרש עבור חוות דעתה הינו 5,850 ₪ כולל מע"מ כשהסכום סביר ומידתי. מוסיף ב"כ התובעים שאין לקבל את עמדת הנתבעת מס' 2 לפיה על התובע להסדיר חוב זה בטרם תוכל הנתבעת להתייחס לאמיתות הסכום הנדרש. כיצד יכול התובע לסלק את מלוא חובותיו למומחים השונים כל עוד לא קיבל את סכומי הפיצוי מן הנתבעות? לגבי הגב' אליען חיימי מייסנר נדרש סכום של 1,755 ₪ כולל מע"מ עבור חוות דעתה, וב"כ התובעים טוען שזהו סכום סביר ומידתי. לגבי עדות מר דניאל מור, פסק בית המשפט סכום של 1,250 ₪ (ללא מע"מ) והסכום שנדרש עבור חוות דעתו הוא 2,106 ₪ (כולל מע"מ). לטענת ב"כ התובעים זהו סכום סביר ומידתי, שרובו גם שולם, אך נותרה יתרת חוב של 556 ₪. לגבי יעקב מעוז טוען ב"כ התובעים שהוא דרש עבור חוות דעתו ועדותו בבית המשפט סך של 1,800 ₪. בית המשפט פסק עבור עדותו 819 ₪ כולל מע"מ, מכאן שהסכום שנדרש בעבור חוות דעתו של מר מעוז הוא 980 ₪ כולל מע"מ, ולטענת התובעים מדובר בסכום סביר ומידתי. שארית חובו של מר מעוז תשולם עם קבלת התשלום עבור ההוצאות מאת הנתבעות. י"ב. לגבי הגב' מענית שלזינגר, הסכום שנדרש עבור חוות דעתה הוא 2,950 ₪, וב"כ התובעים חוזר גם לגביה על הטענה שזהו סכום סביר ומידתי, ואי ההתאמה הנטענת על ידי הנתבעות נובעת מכך שנותרה יתרת חוב לתשלום. יתרה זו תשולם לכשתשלמנה הנתבעות את ההוצאות. לענין עלות פגישת ההכנה לעדות בבית המשפט - טוען ב"כ התובעים שפגישת הכנה היא דבר מקובל בכל תיק ומדובר בהוצאה סבירה ומקובלת והסיכום עם המומחית היה שאם תהיה פגישת הכנה יתווסף עליה תשלום, מעבר לתשלום על חוות הדעת. לגבי הוצאות שכר עדי התביעה ד"ר דניאל הרטמן וד"ר קרל פיק, טוען ב"כ התובעים שאלה היו עדים מומחים חיוניים ומשמעותיים להוכחת התביעה ולכן יש לפסוק הוצאות בגין חוות דעתם ועדותם. כך גם לגבי המומחה הבטיחות מר רפי גיל שהיה עד מומחה חיוני להוכחת התביעה ובית המשפט אף התייחס בפסק דינו לדבריו של המומחה ויש לפסוק הוצאות בגין חוות דעתו ועדותו. לגבי העד הצלם מר עידו גרומר, טוען ב"כ התובעים שעד זה צילם תמונות של החוף נשוא התאונה שהפכו לחלק מהמוצגים בתיק ומהם ניתן היה לראות את השינויים שעשתה העיריה בחוף במשך השנים לרבות העתקת הכניסה של החוף וכו'. כל אלה עובדות שבית המשפט התייחס אליהם בפסק דינו (פיסקה ל"א). בנוסף צילם מר גרומר תמונות מחופים לא מוכרזים בשטחי עיריות שונות כדי להציג סטנדרט התנהגות סביר של עיריות במתן אזהרה לרוחצים, במיוחד בקרבת סלעים. לטענת ב"כ התובעים מדובר בעד חיוני שהציג ראיות חשובות להוכחת התביעה ולכן יש לפסוק הוצאות עבור שכר טרחתו ועדותו, ומדובר בסכום סביר. י"ג. לגבי מר משה קצין, טוען ב"כ התובעים שהסכום הנדרש עבור עבודתו הוא 13,338 ₪ כולל מע"מ וזאת עבור 4 חוות דעת (מיזוג אוויר, ניידות, כביסה וייבוש, ועלות מחשב ומדפסת). טוען ב"כ התובעים שמר קצין התחשב במצבו של התובע וגבה מחיר של חוות דעת אחת בעבור שתי חוות דעת, כך שאין המדובר בהוצאה בלתי סבירה כטענת הנתבעת מס' 2. גם אין מקום לטענה לפיה אין לפסוק למר קצין סכום בגין מענה לתשובות בתצהיר, הואיל ובית המשפט הורה שחקירתו של מר קצין תיעשה על ידי כך שתישלחנה אליו שאלות, ואין הבדל בין דרך זו של חקירה לבין עדות בבית משפט. מר קצין שלח דרישת תשלום לתובעים ויש לפסוק הוצאות בגינה. לגבי האקטואר מר וילוז'ני, טוען ב"כ התובעים שזכותו של התובע לבדוק את חוות הדעת האקטואריות מטעם הנתבעות ואף להגיש חוות דעת מטעמו. מדובר בהוצאה לגיטימית וסבירה במיוחד כשמדובר בניכויי מל"ל גבוהים העולים על 2,000,000 ₪ ואין סיבה שלא לפסוק הוצאות בגין בדיקת אקטואר מטעם התובע. י"ד. לגבי הוצאות עבור נסיעות, טוען ב"כ התובעים שנותן השירות איננו נוהג לפרט בקבלה את פרטי הנסיעה, מטרתה ועבור מי נועדה. ההוצאות בגין נסיעות היו חלק מההוצאות הישירות בתיק. לגבי הנסיעה באמבולנס ביום 30.9.02, שם נדרש סכום משוערך של 566 ₪, טוען ב"כ התובעים שבאותו מקרה היה צורך באמבולנס כדי לאפשר לתובע לנוח בשכיבה במהלך עדותו הארוכה. לגבי הצילומים, טוען ב"כ התובעים שהתיק התנהל במשך כתשע שנים, הוגשו בו צילומים רבים, תצלומי אוויר, העתקי מסמכים רבים ולרבות מסמכים רפואיים, וכל אלה הסתכמו בהוצאות רבות. הסכום שנדרש עבור הצילומים, אחרי שערוך, הוא 3,477 ₪. לגבי צילומי אוויר, טוען ב"כ התובעים שהוגשו שלושה תצלומי אוויר כמוצגים כדי להציג בפני בית המשפט את מצבו של החוף. שכפול הקלטות (1,826 ₪) נעשה לגבי הקלטת בה הוקלט העד מטעם העיריה מר משה בכר. קלטת זו הוגשה יחד עם התמליל כמוצג לבית המשפט ושכפול הקלטת נעשה עקב הוראת בית המשפט להמציא העתקה לכל הצדדים. לגבי הסכום של 503.5 ₪ כולל מע"מ, לבטיחות א+א, מסביר ב"כ התובעים שמדובר במומחה מר רפי גיל ששילב תמונות בחוות דעתו שעסקה בליקויי בטיחות בחוף. צילום החוף נעשה על ידי הצלם עידו גרומר: 1,608 ₪ כולל מע"מ. מר גרומר צילם את החוף נשוא התאונה ביום 1.1.04 + 20.7.04 ומן הצילומים ניתן לראות את השינויים שעשתה העיריה בחוף במשך השנים לרבות העתקת הכניסה של החוף. בית המשפט התייחס לעובדות אלה בפסק דינו, פיסקה ל"א של פסק הדין. טוען ב"כ התובעים שהיה גם חשוב לתעד את החוף לפני הביקור במקום שנעשה על ידי בית המשפט, שמא יבוצעו שינויים בחוף לקראת הביקור במקום, שלא ישקפו את העובדות לאשורם. ט"ו. לגבי הוצאות כלליות, כותב ב"כ התובעים שבוצעו הגשות במסירות אישיות, שהרי במהלך שמונה שנים של ניהול משפט התבצעו הגשות של כתבי טענות ומסירות אישיות (חלק נכבד במצוות בית המשפט), ועל הנתבעות לשאת בהוצאות אלה גם אם לא נשמרו כל הקבלות, ומדובר בהוצאה סבירה ומידתית. לגבי צילומי גילוי מסמכים, טוען ב"כ התובעים שהוצאות צילומי גילוי מסמכים אינן כלולות בשכר הטרחה, והדבר נכון בודאי בתיק זה שמדובר בו בצילומי מאות מסמכים לשלושה צדדים. באשר להוצאות בגין חקירות, טוענים התובעים שהם ביצעו חקירות בתיק, כמו גם הנתבעות. שאלת האחריות היתה שנויה במחלוקת ונדרש איסוף ראיות ואיתור עדים מה עוד שהנתבעות הסתירו, כך לטענת ב"כ התובעים, מסמכים רבים שגולו רק בשלהי התיק והיה על התובעים לגייס את כל משאביהם לאיתור ראיות להוכחת אחריותן של הנתבעות. לגבי הוצאות הנסיעה לכנס לחו"ל, טוען ב"כ התובעים שמדובר בכנס חשוב ביותר העוסק בבטיחות באתרי רחצה בכל העולם, וממנו ניתן היה ללמוד הן על ניהול החופים בישראל והן על ניהול החופים בעולם. בכנס זה גם השתתף המפקח הארצי לרחצה בישראל. עד כאן תמצית תגובת ב"כ התובעים בהתייחס לטענות ב"כ הנתבעת מס' 2 לענין הבקשה לשומת הוצאות. ט"ז. נתתי דעתי להוצאות כפי שפורטו בטבלת ההוצאות שצירף ב"כ התובעים לבקשה לשומת הוצאות מיום 4.2.07, כשההוצאות בטבלה זו משוערכות ליום 23.1.07, לרבות טבלת תוספת ההוצאות שצירף ב"כ התובעים להודעתו מיום 20.2.07 (כשההוצאות שם משוערכות ליום 19.2.07), וכן נתתי דעתי לטיעונים המפורטים של ב"כ הנתבעת מס' 2, בתגובתו מיום 14.3.07, ותשובת ב"כ התובעים לענין זה מיום 10.4.07, וכן עיינתי בפסיקה הרלווונטית שאליה הפנה כל אחד מבאי כח הצדדים. ההוצאות כפי שאקבע אותן בהחלטה זו, משוערכות רובן ככולן לתאריך 23.1.07 (לפי הטבלה המצורפת לבקשת ב"כ התובעים מיום 4.2.07), למעט אותן הוצאות ספציפיות שאציין לגביהן שהינן משוערכות ליום 19.2.07, לפי טבלת תוספת ההוצאות שצירף ב"כ התובעים להודעתו מיום 20.2.07. י"ז. שכר עדים בבית המשפט, משוערך ליום 23.1.07: יצחק אברבוך: 4,196 ₪ עמנואל דנה: 841 ₪ יוסף אוריון 420 ₪ פרופ' אברהם עורי 3,368 ₪ גב' איילה שיפמן 2,196 ₪ רן ברקובסקי 2,146 ₪ אליען חיימי מייסנר 2,146 ₪ דניאל מור 1,983 ₪ יעקב מעוז 1,111 ₪ הווארד רייס 3,006 ₪ מענית שלזינגר 1,046 ₪ חנן לביא 1,298 ₪ יעקב וינקלר 1,156 ₪ ד"ר קרל פיק 2,382 ₪ ד"ר דניאל הרטמן 2,382 ₪ עידו גרומר 1,786 ₪ רפי גיל 2,382 ₪ משה קצין 1,398 ₪ (מקובל עלי שמר קצין זכאי לתשלום בגין מתן תשובותיו) סה"כ שכר עדים 35,243 ₪ ליום 23.1.07. י"ח. הוצאות מומחים: נתתי דעתי להשגות המפורטות של ב"כ הנתבעת מס' 2 בכל הנוגע להוצאות המומחים ולדעתי בעיקרו של דבר, וגם אם הסכום האבסולוטי הוא אכן גבוה, נראה לי שיש לאשר את הסכומים הנדרשים בגין הוצאות המומחים, וזאת בשים לב לכך שיריעת המחלוקת היתה נרחבת ביותר והשתרעה על פני כל הסוגיות שעלו לדיון הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הנזק. אינני יכול לומר שההוצאות הנדרשות הינן בלתי סבירות, ולכן, ולאחר ששקלתי בדבר, החלטתי לאשר אותן. יחד עם זאת, לא אישרתי את ההוצאה בגין האקטואר מטעם התובעים מר וילוז'ני, שבדק עבור התובעים את ניכויי המל"ל בהתאם לחוות הדעת של מר שי ספיר. לא שוכנעתי שיש להשית הוצאה זו על הנתבעות. לפיכך, הוצאות המומחים הינן כדלקמן: רפי גיל 8,425 ₪ אליען חיימי מייסנר2,533 ₪ איילה שיפמן 8,545 ₪ דניאל מור 3,068 ₪ יעקב מעוז 1,415 ₪ רן ברקובסקי 6,547 ₪ מענית שלזינגר 4,249 ₪ יצחק אברבוך 8,382 ₪ ד"ר קרל פיק 5,508 ₪ ד"ר דניאל הרטמן 11,079 ₪ פרופ' א. עורי 12,345 ₪ מר משה קצין 19,439 ₪ סה"כ הוצאות מומחים: 91,535 ₪ ליום 23.1.07 י"ט. הוצאות ניהול התיק: לאחר שנתתי דעתי על טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, נראה לי שראוי לקבוע את שיעור הוצאות הנסיעה, והוצאות הצילומים (לרבות העתקות ופיתוח תמונות), על דרך של הערכה גלובלית בשים לב לשיעורה של ההוצאה, סבירותה ונחיצותה (בהתחשב גם בטבלת תוספת ההוצאות שהוגשה ביום 20.2.07). לא ראיתי מקום להשית על הנתבעות את הוצאות החקירות שהתובעים דרשו לקבל החזר בגינן, זאת לאחר שלא שוכנעתי ברלוונטיות של חקירות אלה, ולא ראיתי מקום להשית בנסיבות הענין הוצאות אלה על הנתבעות. נתתי דעתי לכך שמתוך שגגה הופיעה הדרישה בגין אגרת משפט פעמיים בטבלת ההוצאות, וברור שיש מקום לחייב בגין האגרה פעם אחת בלבד. אגרת בית המשפט: 1,320 ₪ שירותי תרגום: 4,987 ₪ הוצאות נסיעה: 4,000 ₪ הוצאות נסיעה בגין הביקור במקום: 515 ₪ (משוערך ליום 19.2.07). הוצאות צילומים, העתקות ופיתוח תמונות: 6,000 ₪ הוצאות כלליות: 2,037 ₪ הוצאות כלליות לפי טבלת תוספת ההוצאות נכון ליום 19.2.07:252 ₪ סה"כ ההוצאות בגין אגרת בית המשפט, שירותי תרגום, הוצאות נסיעה, צילומים והוצאות כלליות משוערך ליום 23.1.07: 18,344 ₪ סה"כ הוצאות נסיעה וכן הוצאות כלליות נכון ליום 19.2.07: 767 ₪ כ. באשר לעלות הנסיעה לכנס בינלאומי לבטיחות באתרי רחצה שנערך באמסטרדם, לא שוכנעתי שיש מקום לחייב את הנתבעות בהוצאות אלה. בסיפא של הבקשה לשומת הוצאות, עותר ב"כ התובעים כי ייפסק שכר טרחת עו"ד בסך 20% בתוספת מע"מ על שומת ההוצאות, ואולם עמדתו זו של ב"כ התובעים איננה מקובלת עלי. אין מקום לחייב את הנתבעות בתשלום שכר טרחת עו"ד על הוצאות המשפט שנפסקו במסגרת הבקשה לשומת הוצאות. כ"א. התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים הוצאות משפט לפי המפורט להלן: שכר עדים: 35,243 ₪ הוצאות מומחים: 91,535 ₪ הוצאות ניהול תיק: 18,344 ₪ סה"כ: 145,122 ₪ נכון ליום 23.1.07. סכום זה ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מיום 23.1.07 ועד התשלום המלא בפועל, וכן סך נוסף של 767 ₪ (הוצאות ניהול תיק) נכון ליום 19.2.07, וסכום זה ישא גם הוא הפרשי הצמדה וריבית מיום 19.2.07 ועד התשלום המלא בפועל. סכומים אלה ישולמו על ידי הנתבעות (ביחד ולחוד) במשרד ב"כ התובעים בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו. רישום בטאבואגרה