1. הונחה לפתחי מחלוקת, שבעניינה נכתבו כבר מספר פסקי-דין על ידי מספר שופטים, המתחלקים באופן כללי לשני מחנות, והיא - חובת תשלום אגרת רשות השידור על ידי אזרח שהחזיק במקלט טלוויזיה אך השליכו לאשפה ואינו מחזיק בו עוד. אבהיר בפתח הדברים, כי כבמקרים רבים אחרים שנדונו באותם פסקי-דין, אף בעניין שבפני לא היתה מחלוקת עובדתית, ומוסכם כי הנתבע החזיק במקלט עד שנת 2008, כי השליכו באותה שנה, וכי לא מסר על כך הודעה לתובעת. ברי, כי אילו היתה מחלוקת עובדתית בשאלת ההשלכה, כי אז היה מקום להידרש לשאלת נטל ההוכחה והיכולת לעמוד בו. עם זאת, בפועל, אין צורך בכך. מקום בו האריכו אחרים, אוכל לקצר, ולתמוך דברי באשר כתבו הם. 2. דברי החקיקה הרלבנטיים הם חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ("החוק"), תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981 ("תקנות האגרה"), ותקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדות), התשל"ד-1974 ("תקנות הפטורים"). סעיף 28א לחוק קובע את סכום האגרה שיש לשלם, ומטיל חובה זו על "המחזיק במקלט טלוויזיה" (המונח "מחזיק" אינו מוגדר בחוק). סעיף 29א לחוק מטיל חובה על סוחר לדווח לרשות על מכירת מקלט, וסעיף 29ב מטיל חובה על מי שאינו סוחר, אך קיבל לידיו מקלט, לדווח על כך לרשות. סעיפים 29 ו-52 לחוק מקנים את הסמכות להתקין תקנות מתאימות. תקנה 5 לתקנות האגרה מטילה חובת דיווח על רכישת מקלט (בדומה לחובה על פי סעיף 29ב לחוק). תקנה 6 לתקנות האגרה, שהיא המרכזית לענייננו, תובא במלואה, כדלקמן: "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה". תקנה 7(ב) לתקנות האגרה קובעת, כי המציג אישור משטרה על כך שנגנב לו המקלט, יהיה זכאי להחזר חלק האגרה בעד התקופה שמגניבת המקלט. תקנה 5(א)(6) לתקנות הפטורים מאפשר לפטור מאגרה מחזיק במקלט טלויזיה מקולקל, בכפוף לאישור בודק מוסמך מטעם הרשות. מטבע הדברים, המחלוקת היא בפרשנות תקנה 6 לתקנות האגרה. 3. מן העבר האחד ניצבות, בין היתר, כב' הש' ד"ר א' סורוקר (ת.א. (ראשל"צ) 137/04 ויינברג נ. רשות השידור) וכב' הש' ת' נסים-שי (תא"מ (עפ') 39505-03-10 רשות השידור נ. יחיא), הקובעות, למעשה, כי מכלול דברי החקיקה שהובאו לעיל יוצרות חזקה, לפיה המחזיק במקלט נותר מחזיק בו כל עוד לא הודיע על כך לרשות. נימוקן המרכזי הוא הפרשנות התכליתית של דברי החקיקה, תוך זיהוי התכלית העיקרית בגביית האגרה וייעול האמצעים לכך, בשים לב לכך שבידי המחזיק האמצעים למנוע מהרשות לשחת זמנה לריק בנסיונות גבייה, אילו רק היה מודיע לרשות על השלכת המקלט. הדעות שבמחנה זה מבקשות לגזור גזירה שווה מההוראות הנוגעות למקלט שנגנב או התקלקל, והאישורים הנדרשים לשם זכאות לפטור מתשלום האגרה בעבורם. מן העבר האחר ניצבים, בין היתר, כב' הש' מ' קליין (ת.א. (ת"א) 720517/07 רשות השידור נ. בלייר) וכב' הש' א' רובין (תא"מ (י-ם) 29866-05-10 רשות השידור נ. כנס), הקובעים, למעשה, כי אין מקום להרחיב את החובה המוטלת בתקנה 6 לתקנות האגרה מעבר לאמור בה במפורש, וכי היא מיועדת למנוע מצב בו יחזיק אדם מקלט בלא שיחוב באגרה בעבורו (כגון המקבל מקלט מאדם אחר), אולם אינה חלה מקום בו אין עוד אדם כלשהו המחזיק במקלט (מאחר שזה הושלך לאשפה). 4. בכל הכבוד, דעתי היא כדעה השניה. סבורני, שבהעדר הגדרות מפורשות למונח "מחזיק", יש להבין את תקנה 6 לתקנות האגרה כפשוטה. הסיפא לאותה תקנה ממחישה, כי הדגש הוא על פרטיו של מקבל המקלט בעת העברתו; פרטים אלה אינם רלבנטיים מקום בו חדל אדם מלהחזיק במקלט כלל, אם משום הפקרתו (בהשלכתו לאשפה או לרשות הרבים) ואם משום השמדתו (בהריסתו ושבירתו). 5. איני סבור שניתן להשליך מתקנה 5(א)(6) לתקנות הפטורים, כי קמה חובת דיווח, באשר התקנה האמורה נועדה בדיוק למקרים בהם אדם נותר מחזיק (התקנה פותחת במלים "לא תוטל אגרה בעד החזקת מקלט...", אך היא אינה מתייחסת, ולו ברמז, למקרה בו אדם חדל מלהיות מחזיק. בדומה, גם תקנה 7(ב) לתקנות האגרה אינה מספקת כדי להביא למסקנה ההפוכה, באשר שם מדובר על זכות להחזר אגרה שכבר שולמה, ולא לפטור מהמשך תשלום אגרה. למעשה, יכול ותקנה זו אף מחזקת את המסקנה אליה הגעתי, שכן היא אינה דורשת הצגת אישור משטרה כתנאי לפטור מאגרה בשנה העוקבת (בהנחה שלא נתבקש החזר עבור השנה השוטפת). 6. אכן, ההיגיון המעשי של הגשמת גבייה יעילה של האגרה נוטה לכיוון העדפת מצב בו ידווח אדם לרשות על כי חדל להחזיק במקלט, מטעמים של יעילות הגבייה וכיו"ב, ברם - להבנתי אין המצב החקיקתי דהיום מטיל חובה כזו, ואין מקום כי בית המשפט ירחיב את החיוב החקיקתי מדעתו-שלו. 7. בסוף הדברים אשוב ואזכיר את שנאמר בתחילתם, והוא, כי כל האמור לעיל הוא נגזרת של ההסכמות העובדתיות שבמקרה שבפני. אין בכך כדי להשליך על תוצאת הדיון, אילו חלקה הרשות על עצם הטענה בדבר השלכת המקלט. 8. תוצאת הדיון האמור היא, כי הנתבע פטור מתשלום האגרה מאז השליך את מקלט הטלוויזיה בשנת 2008. מאחר שהתביעה שבפני היא לחובות אגרה משנת 2009 ואילך, דין התביעה להידחות. אני דוחה, אפוא, את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך של 900 ₪. תיק ההוצאה לפועל ייסגר. טלויזיהרשות השידוראגרה