1.התובע/נתבע שכנגד (להלן - התובע) והנתבע 1/תובע שכנגד (להלן - הנתבע 1) היו בעלים של דירות בבנין בן ארבע קומות שברח' המ"ג 26 בירושלים. דירותיהם היו ממוקמות אחת מעל השניה באותה "עמודה", כשהדירה בקומת הקרקע היתה בבעלות חברת פרזות (להלן - דירת פרזות), הדירה בקומה א' היתה בבעלות הנתבע 1, ואילו הדירה בקומה ב' והדירה בקומה ג' היו בבעלות התובע. התובע והנתבע 1 שיתפו פעולה בהוצאת היתר בניה לבניית תוספות לדירותיהם ומעטפת לדירת פרזות וכן בביצוע הבניה, ונראה שהתובע היה הגורם המוביל בענין ומכל מקום הוא או מי מטעמו ביצע את הבניה והיה על הנתבע 1 לשלם לו את חלקו היחסי בבניה. 2.מקורן של התביעה והתביעה שכנגד בבניה המשותפת. התובע תובע יתרת חוב, שלטענתו מגיעה לו בגין בניית התוספת לדירת הנתבע 1. התביעה שכנגד נסבה על היטל ביוב ואגרת פיתוח, שנגבו מהנתבע 1 על ידי הגיחון - מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ (להלן - חברת הגיחון), אף שלטענת הנתבע 1 היה על התובע לשאת בסכום במישור היחסים שבין הנתבע 1 לתובע . אתחיל דווקא בתביעה שכנגד. התביעה שכנגד 3.חברת הגיחון הגישה ביום 26/02/06 תביעה נגד התובע והנתבע 1 לתשלום סך 15,742 ₪ בגין יתרת חוב עבור אגרת פיתוח והיטל ביוב (ת.א. 2976/06 בבית משפט זה). לאחר שניתן נגד התובע והנתבע 1 פסק דין בהעדר הגנה, הם הגישו (כפי הנראה - כל אחד בנפרד) בקשה לביטול פסק הדין. בהמלצת כב' הרשמת (כתוארה אז) נמרודי חזר בו הנתבע 1 מבקשתו. בקשתו של התובע לביטול פסק הדין נדחתה על ידי הרשמת, אך ערעורו של התובע על החלטתה נתקבלה ובוטל פסק הדין שניתן נגדו. בטרם התקיים דיון לגוף התביעה של חברת הגיחון נגד התובע, נסגר התיק נגדו בהסכמה, לטענת התובע - מאחר וחברת הגיחון חששה מתקדים בסוגיה העולה מהגנתו, ולטענת הנתבע 1 - מאחר והמשך התביעה נגד התובע התייתר, נוכח תשלום מלוא החוב, לרבות הוצאות ושכר טרחת עורך דין, על ידי הנתבע 1 במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח לביצוע פסק הדין שניתן נגדו. על פי אישורו של ב"כ חברת הגיחון, שצורף לכתב התביעה שכנגד כנספח ב', שילם הנתבע 1 סך 19,956 ₪ בהתאם לפסק הדין שניתן נגדו. בתביעה שכנגד, שהוגשה ביום 10/07/08, תובע הנתבע 1 מהתובע סכום זה בתוספת 4,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש. 4.לטענת הנתבע 1, הוא שילם לתובע את מלוא חלקו היחסי בגין אגרת פיתוח והיטל ביוב, כך שעל התובע להשיב לו את הסכום שנגבה ממנו על ידי חברת הגיחון במסגרת תיק ההוצל"פ. 5.התובע אישר, כי הנתבע 1 שילם לו את מלוא חלקו בהיטל ביוב ואגרת פיתוח, וכי ביחסים שבין התובע לנתבע 1, האחריות לתשלום כל סכום שהגיע לחברת הגיחון חלה על התובע (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 20-22). בהתאם לכך, אישר התובע, כי אם ייקבע כי סיום התביעה של חברת הגיחון נגדו נבע מתשלום ששילם הנתבע 1 לחברת הגיחון, כי אז יחזיר לנתבע 1 את הסכום ששילם (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 5-6), אך בהמשך ביקש להתנות את הדבר בכך שיתברר כי הכספים אכן הגיעו לחברת הגיחון (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 9, עד עמ' 7, שורה 5). 6.טענת התובע לענין החוב שנתבע על ידי חברת הגיחון, היא כי הסכום אינו מגיע לחברת הגיחון, מאחר והסכום משקף את אגרת הפיתוח והיטל הביוב בגין המעטפת בקומת הקרקע (עבור דירת פרזות), שבפועל לא נבנתה. 7.ממוצג נ/1, תדפיס ממחשב חברת הגיחון, עולה כי סך הכל סכום אגרת פיתוח והיטל ביוב, שתשלומו נדרש בגין היתר הבניה שהוצא לתובע ולנתבע 1, הוא 18,621.03 ₪ (הדבר עולה לא רק מהתרשומת בכתב יד שעל גבי התדפיס, אלא גם מסיכום כל הסכומים הרשומים בתדפיס לפי פעולה שתיאורה "הכנסות מאגרות ושירותים" (הסכומים שבשורות השניה עד האחת-עשרה בעמוד הראשון של המוצג). סכום הקרן של תביעת חברת הגיחון הסתכם בסך 13,956.03 ₪ (ראה סעיף 4(א) לכתב התביעה של חברת הגיחון, שצורף כנספח א' לכתב תביעתו של התובע), דהיינו כ-75% מסה"כ החיוב בגין אגרת פיתוח והיטל ביוב. לפי טבלת השטחים בתכנית של היתר הבניה, התוספת המתוכננת בקומת הכניסה (קומת הקרקע, שבה מצויה דירת פרזות) היתה 48.29 מ"ר, מתוך התוספת כוללת בסך 174.32 מ"ר על פי ההיתר האמור. דהיינו שטח התוספת (המעטפת) בדירת פרזות הסתכם בכ-28% מכלל שטח התוספת על פי ההיתר. על כן, אפילו אם היתה נכונה טענת התובע, כי לא היה מקום לחייב אגרת פיתוח והיטל ביוב עבור דירת פרזות, נוכח אי-בניית המעטפת בקומה זו, היה בכך כדי לפטור מתשלום סך 5,213 ₪ בלבד מתוך החיוב הכולל בסך 18,621 ₪ (28% מסכום החיוב הכולל). פירוש הדבר, שבכל מקרה היתה חבות בסך 8,743 ₪ קרן מתוך סכום קרן התביעה של חברת גיחון (13,956 ₪). 8.זאת ועוד: אינני מקבל את טענת התובע, כי לא היה צריך לשלם אגרת פיתוח והיטל ביוב בגין אי-בניית מעטפת לתוספת בקומה של דירת פרזות. החבות בגין אגרת פיתוח והיטל ביוב קמה עם היתר בניה. היתר בניה הוא מכלול ובעל היתר אינו חופשי לבנות רק חלק מהבניה שאושרה בהיתר. אם הוא בונה, עליו לבנות את כל הבניה שהותרה בהיתר. כך, למשל, ידועה מדיניות של מוסדות תכנון שלא להתיר תוספת בניה שאינה משתרעת למלוא גובהה של עמודה בבנין. מכאן הדרישה לבניית מעטפת של תוספת אף בקומות, שבעלי הדירות בהן אינם מעוניינים בבניית תוספת. אם נלך לשיטת התובע, לפיה ניתן להוציא היתר לבניית המעטפות מבלי לבנותן בפועל, יהיה בכך כדי להכשיל את מדיניות התכנון של מוסדות התכנון. דוגמה נוספת: כשהיתר בניה כולל בנייתה של מעלית, נוכח מספר הקומות בבנין, לא ניתן לבנות את הבנין או את התוספת ללא המעלית. ודוגמה אחרונה: כשהיתר בניה מכיל לא רק תוספת בניה, אלא מייעד חלק מבנין קיים להריסה, לא ניתן לבנות את התוספת ולא להרוס את החלק מהבנין המיועד להריסה. אם התובע רצה להימנע מבניית המעטפת בקומת הקרקע, היה עליו לדאוג להוצאת היתר מתוקן או אחר, שבו לא תופיע מעטפת בקומה האמורה. כל עוד לא עשה כן, מחייב ההיתר שהוצא בניית מעטפת בקומת הקרקע כחלק מהבניה המבוצעת על פיו, ואין בהימנעות מבניית המעטפת בפועל (דבר שעל פני הדברים מהווה עבירת בניה) כדי לשחרר ולפטור מתשלום אגרת פיתוח והיטל ביוב בגין המעטפת בקומת הקרקע שכלולה בהיתר. הדבר אף עולה ממוצג ת/2 (מסמך של חברת הגיחון בענין החזר אגרות פיתוח והיטל ביוב, שהגיש התובע), שלפיו החזר אגרה מותנה בביטול היתר. 9.לסיום פרק זה, אציין כי נחה דעתי שסיום תביעתה של חברת הגיחון נגד התובע, מבלי שהתבררה לגופה, נבע מגביית מלוא הסכום, שנתבע מהתובע ומהנתבע 1 ביחד ולחוד, מהנתבע 1. עולה בבירור מתאריך מכתב ב"כ חברת הגיחון (נספח ב' לכתב התביעה שכנגד), כמו גם ממוצג נ/1 (מועדי הפעולות המתוארות כ"תקבולים מעו"ד בנק איגוד", שעל פני הדברים משקפות העברה של הסכומים שנגבו מהנתבע 1 לחברת הגיחון, לאחר ניכוי סכומים שנגבו בגין שכר טרחת עורך דין), כי הסכמת חברת הגיחון לסיים את התביעה נגד התובע ניתנה רק לאחר גביית מלוא סכום החוב מהנתבע 1 (ולמעשה, מבחינה משפטית, היתה חברת הגיחון מנועה מלהמשיך בהליכים נגד התובע לאחר גביית מלוא החוב מהנתבע 1, שכן לא נותר כל חוב). 10.נוכח האמור דין התביעה שכנגד להתקבל, ככל שהיא מתייחסת להשבת הסכומים שהנתבע 1 שילם לחברת הגיחון, ויש מקום להוסיף פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, שנגרמה נוכח פתיחת תיק הוצאה לפועל נגד הנתבע 1 בגין חוב, שבמישור היחסים שבין התובע והנתבע 1 היה התובע מחויב לשלמו. לא הוכח אובדן ימי עבודה. יוצא, כי הסכום המגיע לנתבע 1 על פי התביעה שכנגד הוא 20,956 ₪, המסתכם בסך 23,378 ש"ח לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית לתקופה שממועד הגשת כתב התביעה שכנגד (10/07/08) ועד היום. תביעת התובע 11.בתביעתו תובע התובע סך 13,750 ₪, שלטענתו היווה יתרת חובו של הנתבע 1 בגין הבניה. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2, בטענה "שנתבע 2 שרכש את הדירה (של הנתבע 1 - מ.ב) (או מטעם הרוכש) התערב בנעשה וקיבל את התוספת הבניה זאת לאחר שהוא התחייב באופן אישי שהוא זה שישלם את סך ה-3,500$ אך התנה זאת בסיום הפרשה עם חברת הגיחון" (סעיף 6 לכתב התביעה). 12.הנתבע 1 מכחיש את קיומו של החוב הנטען. לטענתו, לא השלים התובע את כל הבניה שהיה עליו לבצע, והתובע קיבל את מלוא התמורה שהגיעה בגין העבודה שבוצעה. הנתבע 1 אישר, כי אם התובע היה משלים את כל העבודות שהיה עליו לבצע, היה מגיע לו סך של 3,000$-3,100$ (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 1-3). ביום 19/02/09 הגיש הנתבע 1 מסמך המפרט את העבודות, שלטענתו לא בוצעו על ידי התובע אף שהיה עליו לבצען, ועלותן הוערכה על ידו בסך 22,500 ₪ (להלן - המסמך מיום 19/02/09). 13.לא עלה בידי הנתבע 1 להוכיח כי התובע לא ביצע את אותן עבודות שפירט במסמך מיום 19/02/09 (למעט פינוי פסולת), מה גם שפירוט עבודות בהיקף כספי כולל בסך 22,500 ₪ אינו מתיישב עם דברי הנתבע 1 שהתובע היה זכאי לקבל עוד 3,000$-3,100$ ממנו, אם היה משלים את כל העבודות שהיה עליו לבצע. ההגיון מחייב כי שני הסכומים (עלות עבודות שלא בוצעו מחד, והסכום שהיה מגיע לתובע אם היה משלים את העבודות מאידך) יהיו זהים או לפחות קרובים. 14.אני מקבל את טענת הנתבע 1 בדבר אי-פינוי פסולת על ידי התובע, אף שהיה חייב לעשות כן. טענתו בענין זה נתמכה על ידי עדותו של הנתבע 2, מה גם שמדברי התובע עצמו (בחקירתו הנגדית על ידי הנתבע 2), שלפיהם התנגד שהנתבע 2 יוציא פסולת מהתוספת של הנתבע 1 (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 8-9), משתמע כי אכן היתה פסולת שם שלא פונתה על ידי התובע. אמנם, התובע ניסה לתקן בהמשך (שורה 10 ואילך בעמ' 10 לפרוטוקול), כשהבין את משמעות הדברים, אך התשובה הראשונית היא האותנטית בעיני. 15.מאחר ולא עלה בידי התובע להוכיח את שיעור יתרת החוב של הנתבע 1 כלפיו, אתבסס על דברי הנתבע 1, שלפיהם היה מגיע לתובע סך 3,100$ אם היה משלים את העבודות. סכום זה מסתכם בסך 13,950 ₪ בערכים של תביעת התובע. מהסכום האמור, יש לנכות סכום בגין אי-פינוי פסולת, שזו העבודה היחידה שהוכחה שהתובע לא ביצע אף שהיה עליו לבצעה. הסכום, שנקב הנתבע 1 במסמך מיום 19/02/09 בגין עלות פינוי פסולת (3,000 ₪), נראה מוגזם, ויש להסתפק בסכום של 2,000 ₪. יוצא כי תביעתו של התובע נגד הנתבע 1 מתקבלת חלקית, ביחס לסך 11,950 ₪ נכון למועד הגשת התביעה ביום 13/05/08, המסתכם בסך 13,674 ₪ לאחר שערוך מאז ועד היום על בסיס הפרשי הצמדה וריבית. 16.מאחר והסכום, שנפסק לנתבע 1 בתביעתו שכנגד, עולה על הסכום שנפסק לתובע בתביעתו, ומאחר ושני הסכומים יתקזזו זה מזה, באופן שיהיה על התובע לשלם לנתבע 1 את סכום ההפרש, מתייתרת ההכרעה בתביעה של התובע נגד הנתבע 2. עם זאת, אעיר כי טענתו של התובע, כי הנתבע 2 התחייב לשלם את סכום החוב של הנתבע 1 עם סיום "פרשת הגיחון", אינה מדויקת. בחקירתו הנגדית אישר התובע עצמו, כי הנתבע 2 אמר רק שהוא "מעכב כסף לנתבע 1 וברגע שאני (התובע מ.ב.) אגמור העניין של גיחון, אתה (הנתבע 2 - מ.ב.) תיתן לי את הכסף הזה" (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 25-26). נוכח האופן שבו הסתיים "העניין של הגיחון", כשהנתבע 1 הוא אשר שילם את החוב, הרי אף אם הנתבע 2 התחייב באופן שהתובע טען (אף שהנתבע 2 הכחיש את הדבר), לא היה מקום לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע מאומה. לא התובע "גמר" את "העניין של הגיחון", אלא הנתבע 1. לאמור לעיל ניתן להוסיף כי הוכח: כי לא הנתבע 2 רכש את דירת הנתבע 1, אלא אדם בשם דנה אליהו; כי הנתבע 2 רק ביצע בדירה שיפוץ עבור הרוכש; וכי כל אשר התחייב נעשה בתיאום עם הרוכש ועבורו, כך שפעל כשליח של הרוכש, באופן שאף אם התובע היה זכאי לתשלום כלשהו, החייב היה הרוכש ולא הנתבע 2. נוכח האמור, דין תביעת התובע נגד הנתבע 2 היה להידחות, אף לולא נבלעה בתביעתו שכנגד של הנתבע 1. סוף דבר 17.לאור כל האמור ולאחר קיזוז הסכום, שהתובע זכאי לו במסגרת תביעתו, מהסכום שהנתבע 1 זכאי לו מהתובע בתביעה שכנגד, אני מחייב את התובע לשלם לנתבע 1 סך 9,704 ₪. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. כמו כן, ישלם התובע לכל אחד מהנתבעים סך 600 ₪ בגין הוצאת וביטול זמנו בכל הנוגע להליך בבית המשפט. ככל שהסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך שלושים יום מהיום תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לפרעון הסכומים לצורך הוראות הסעיף האמור. אם קיים בתיק פקדון, שהופקד על ידי הנתבע 1, הפקדון יושב לו. אגרהאגרות והיטלי פיתוח