לפני כשנתיים הוגש ערעור לבית-משפט זה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהמ' 1974/78. לאחר שהוכן תיק הערעור לשמיעה, ונקבע אף מועד לדיון, הוגשו שתי בקשות מטעם המערערים: האחת לדחיית מועד הדיון, מן הטעם כי בא-כוחם הלך לעולמו והם נאלצו להתקשר עם עורך-דין אחר, והשנייה למתן רשות לתיקון כתב הערעור ועיקרי הטיעון. מועד הדיון נדחה, ועו"ד גירון, שקיבל לידיו את ייצוגם של המערערים, מבקש לתקן את כתב הערעור ולהעלות בו טענה משפטית חדשה. לדעתו זכאים מרשיו לתיקון המבוקש. שכן בפיהם טענה משפטית, ובניגוד לטענה עובדתית ניתן להעלותה בשלב הערעור. עו"ד אבימור, מטעם המשיב, מתנגד לבקשה, וטעמיו עמו: המועדים להגשת כתב הערעור ועיקרי הטיעון מוגבלים בזמן, והבקשה שלפנינו היא, למעשה, להוספת נימוקי ערעור לאלה שכבר הוגשו. מאחר שהמועד שנקבע לכך בחיקוק תם ועבר, הרי, לדבריו, על המבקשים להראות "טעם מיוחד" להארכת המועד. עו"ד אבימור סבור, שהמבקשים, במקרה זה, לא הצליחו להראות "טעם מיוחד" לבקשתם, וגורלה להידחות. לגבי תיקון כתבי הטענות הרגילים, קיים הסדר בתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, וזו לשונה: "בכל שלב משלבי ההליכים רשאי בית המשפט או הרשם להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיהם בדרך ובתנאים הנראים צודקים וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". מהמשכה של התקנה אנו למדים, שהמחוקק אף מחייב את בית המשפט להתיר כל תיקון, ובלבד שיהא בו צורך "כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין". שונה ההסדר, שנקבע בתקנות לעניין תיקונם של נימוקי הערעור. תקנה 387, הדנה בכך קובעת; "כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לענין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו". כאן לא חזר המחוקק על נדיבותו הרבה לתיקונים. בית המשפט בלבד, ולא הרשם, הוסמך להתיר תיקונים, אמנם בכל עת שתיראה לו, אלא שבסיפא של אותה תקנה מסמיך המחוקק את בית המשפט להורות על מחיקה או תיקון בכתב הערעור, על-מנת לנכש ממנו נימוקים שהם מיותרים או מבישים או מפריעים או מסבכים או משהים. ספק גדול הוא, אם אכן עשויה בעייתו של עו"ד גירון למצוא את פתרונה במסגרת התקנה 387, שכן אין היא נכללת באף אחד מחלקיה. הרישא של התקנה מיועדת, לדעתי, לתיקונים מן הסוג שנדון בע"א 1/61 [1]. שם נפלה טעות בשמו של המערער בכתב הערעור, ובית המשפט שאב סמכות מהסיפא של תקנה 313(ב) לתקנות הפרוצדורה האזרחית, 1938, שהייתה בתוקף באותה עת, ושהיא זהה עם הרישא של תקנה 387, והורה על תיקונה של הטעות. במקרה שלפנינו מדובר בהוספת נימוקים בכתב הערעור ולא בתיקון מן הסוג האמור. מכאן שצדק עו"ד אבימור בטענתו, כי בקשת המערערים היא, למעשה, בקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק להגשת נימוקי ערעור חדשים. עם זאת, אינני מקבל את דעתו, כי המערערים לא הצליחו להראות "טעם מיוחד" בבקשתם. נכונה הטענה, שהבקשה הוגשה באיחור רב, אלא שלאיחור זה ניתן הסבר מתקבל על הדעת. בבית המשפט המחוזי ייצג עו"ד מרגלית ז"ל את המערערים, והוא אף הגיש את ערעור. כחודש ימים לפני הגשת בקשה זו הלך עו"ד מרגלית לעולמו, והייצוג הועבר לעו"ד גירון. כאשר מועבר הליך מידי עורך-דין אחד למשנהו בנסיבות הקיימות, רשאי, ואולי אף חייב, עורך הדין החדש לבחון את נימוקי הטיעון בערעור ולבנותם על-פי דרכו והבנתו, ואם מצא, שאלה אינם תואמים את תפיסתו, רשאי הוא לבקש את תיקונם. מן הנכון לציין, שכלל זה לא יחול על כל החלפה של עורך-דין, אלא אם כן ההחלפה נעשתה בנסיבות שאין שליטה עליהן. בעובדה זו בלבד הייתי רואה "טעם מיוחד" להארכת המועד להוספת נימוקי ערעור. מפיו של עו"ד גירון הושמע נימוק נוסף. הוא תמך את בקשתו בעובדה, שהליך הערעור שריר וקיים, וניסה למצוא סיוע לבקשתו בהלכה, שנפסקה על-ידי בית-משפט זה בסדרת החלטות, והקובעת, כי העובדה, שבאותו עניין כבר תלוי ועומד ערעור לפני בית המשפט, יכלה, היא עצמה, לשמש טעם מיוחד להארכת מועד להגשת הליך באותו העניין (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בורסי - פרץ את טובים, מהדורה 4, תשל"ד) 683). אם לגבי הגשת הליך חדש מלמדת אותנו הלכה זו, קל וחומר להוספת נימוקים לערעור, שהוגש כדין. בשתי טענותיו הראה עו"ד גירון טעם מיוחד, המזכה את שולחיו בהארכת המועד המבוקשת. הוחלט להאריך את המועד לתיקון הודעת הערעור על-ידי הוספת נימוקים חדשים וכן גם תיקונם של עיקרי הטיעון לתקופה של 10 ימים מיום המצאת החלטה זו. החלפת ייצוגעורך דין