1. התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע, עקב סרוב הנתבע לדון בתביעת התובעת לקבלת גמלת סיעוד. 2. התובעת קיבלה גמלת סיעוד מ- 1.8.00 ועד 1.2.03. 3. הנתבע יזם בדיקה מחדש של התובעת לפי סעיף 230 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 ותקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד) (בדיקה מחדש של מידת התלות בעזרת הזולת של זכאי לגמלת סיעוד) התשמ"ח-1988. 4. התובעת נבדקה ביום 26.12.02 ולא נמצאה תלויה בעזרת הזולת במידה רבה ברוב פעולות היום יום ולא היתה זקוקה להשגחה. 5. התובעת הגישה אישור רפואי מיום 16.1.03, לפיו חלה החמרה במצב התובעת. התובעת סובלת מסחרחורות קשות המלוות באי שווי משקל. 6. רופא המוסד קבע ביום 30.1.03, כי אין ממצאים רפואיים חדשים, המעידים על החמרת מצב. 7. התובעת לא העידה בפני ביה"ד, במקומה הופיע אחיינה, אשר הודה, כי אינו חולק על נתוני בדיקת האחות מיום 26.12.02. 8. עיון בבדיקה מיום 26.12.02, מעלה, כי התובעת לא התלוננה על סחרחורת או אי שיווי משקל. לעניין זה יצויין, כי בפרק הניידות צויין, כי התובעת נפלה לפני כ- 6 חודשים נפילה חד פעמית. אחיינה של התובעת לא סיפר, כי התובעת נפלה מאז הביקור ב- 26.12.02 ועד למתן האישור הרפואי ב- 16.1.03. 9. על כן, אין באישור הרפואי מיום 16.1.03, כל עדות לכך שמצבה התפקודי של התובעת החמיר. התובעת לא העידה בפנינו, ואחיינה גם לא הוסיף על כך דבר. 10. על כן, בדין דחה הנתבע את בקשת התובעת לבדיקה מחדש בהעדר נתונים מוכחים על החמרת מצב. 11. התביעה נדחית ללא צו להוצאות. 12. תשומת לב התובעת, כי היא זכאית לפנות שוב בבקשה לבדיקה מחדש על מנת לקבל גמלת סיעוד, כל אימת שיהיו ברשימה אישור רפואי על החמרה במצב הרפואי התפקודי. החמרת מצבסיעוד