1. לפנינו תביעה של התובעת העובדת כעובדת סוציאלית בנתבעת לפיצויי הלנת שכר בגין התקופה שבין 1/06 ועד 11/08. העובדות הצריכות לענייננו: 2. אין מחלוקת בין הצדדים כי שכר התובעת בחודשים הרלבנטים לתביעה שולם באיחור כאשר קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר למועדי התשלום ולגובה השכר ששולם במועדים אלה וזאת בהתייחס לחלק מן החודשים כפי שיבואר להלן. 3. כמו כן, אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתייחס לחלק מהחודשים בתקופה הרלבנטית לתביעה שולמו לתובעת פיצויי הלנת שכר בהתאם לפסקי דין שניתנו במסגרת תביעות שהגיש ארגון העובדים היציג גם בשמה של התובעת כנגד הנתבעת. המחלוקת בין הצדדים בהתייחס לאותם פסקי דין שניתנו הינה מחלוקת בעלת אופי משפטי המתייחסת לחלות אותם פסקי הדין ביחסים שבין הצדדים. טענות התובעת: 4. התובעת מעולם לא נתנה הסכמתה לייצוג על ידי הסתדרות העובדים הלאומית ו/או ארגון העובדים ו/או וועד העובדים ו/או מי מטעמם בכל התביעות הקשורות לתשלום פיצויי הלנת שכר. התובעת מעולם לא ידעה כי נתבעו פיצויי הלנת שכר בשמה. כאשר נודע לתובעת לראשונה אודות פסקי הדין שניתנו שלחה מכתב להסתדרות והודיעה כי לא מילאה כוחם בעבר ובקשה להפסיק לכלול אותה בתביעות עתידיות והבהירנ כי היחידה המוסכמת לייצגה היא באת כוחה בתיק דנא. 5. אין לקבל טענת הנתבעת לפיה יש להפחית או לבטל את פיצויי הלנת השכר מחמת מצב כלכלי קשה. את האיזון תוך התייחסות לטענה זו ערך בית-הדין במסגרת פס"ד שניתן בע"ע 1242/04 (ארצי) עיריית לוד - דהן וארגון עובדי עיריית לוד, והפחית פיצויי ההלנה לשיעור 25% כדי לאפשר תוכנית הבראה. טענות הנתבעת לעניין מצב כלכלי קשה שהביא לאי תשלום לעובדים במועד ולעניין תשלום חודשי בסך 300,000 ₪ במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל לא הוכחו. מצב כלכלי קשה אינו נמצא בידיעה שיפוטית ועל כן יש להביא ראיות התומכות כאמור, ולכך כי נעשו מאמצים לשלם משכורות במועד המוקדם ככל שניתן בנסיבות אלה היה על הנתבעת לפרוס תשתית עובדתית ואת המאמצים הנעשים על ידה, להיטיב מצבה ואת זאת לא עשתה הנתבעת. 6. הפחתת פיצויי הלנה נותנת פרס כפול על התנהלות נפסדת. על הנתבעת להראות כי היא נוקטת בכל הדרכים המתבקשות לשיקומה, הנתבעת אף טענה, כי נחתם הסכם הבראה בשנת 2005 ושבמסגרתו נכלל הסדר התחייבות משרד הפנים להעניק מענקים לכיסוי גירעונות. עם זאת, הנתבעת לא הראתה מדוע חרף התקציבים, השכר לא שולם במועד. 7. עוד טענה התובעת, כי הלנת השכר גרמה לה לנזקים כספיים כעולה מדפי הח-ן שצרפה, היא נקלעה לקשיים כספיים בשל ההלנה ונאלצה כתוצאה מכך לשלם ריבית חריגה. טענות הנתבעת 8. לאחר הבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו באוקטובר 2003, אוחדו המועצות המקומיות עוספיא ודלית-אל כרמל לרשות אחת היא הנתבעת. 9. עם איחוד הרשויות נכנסה הנתבעת להליכי הבראה לכיסוי גירעונותיהן של שתי הרשויות, כאשר לשם כך מונה לנתבעת חשב מלווה מטעם משרד הפנים. לציין, כי מצבה הכלכלי הקשה של הנתבעת הולך ומחמיר, כאשר העסקתם של עובדים רבים הסתיימה והנתבעת התקשתה במתן שרות ראוי לתושבים עד כדי ניתוק הזרמת מים וחשמל לבנין העירייה. גירעונות אלה הקשו אף על תשלום שכר העובדים וגמלאים במועד שנבעו גם מאי העברת תקציבים ממשרד הפנים ו/או עיכובם ו/או נוכח הצורך בהבטחת פעילויות קיומיות בישוב, דבר שהביא לכך כי הוגשו כנגד הנתבעת תביעות בערכאות משפטיות, כולל תביעות בבית דין זה, כאשר בסופו של יום הוחלט על פירוק הנתבעת. עובדות אלה מצאו ביטוי בכתב ההגנה ובמסמכים שצורפו לו וכן בתצהירו של העד מטעם הנתבעת מר נג'יב נסראלדין. כנגד הנתבעת נפתחו 7 הליכים משפטיים בתקופה הרלבנטית לתביעה, בהם ניתנו פסקי דין כנגד הנתבעת, אשר קוימו על ידה במלואם (נספחים א'-ח' לתצהיר עד הנתבעת). 10. בתחילת חודש 11/08 התקבל בכנסת חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא) התשס"ט - 2008 (להלן: חוק הפירוק), במסגרתו נקבע, כי הנתבעת תמשיך להיות אישיות משפטית עד לתחילת כהונת המועצות המקומיות וראשי המועצות המקומיות שיבחרו (המאוחר מבין השניים) ולאחר מכן תחדל להיות אישיות משפטית. 11. בהתאם לחוק הפירוק, מינה שר הפנים וועדה ממונה שנכנסה לתפקידה ב- 1.12.2008, כאשר ממועד זה ואילך נוהלה הנתבעת ע"י הוועדה הממונה. התובעת היתה מודעת לאמור, כאשר במהלך התקופה האמורה לאור מצבה הכלכלי של הנתבעת לאורו לא קיבלו עובדי הנתבעת משכורות במשך מספר חודשים, ננקטו על ידי העובדים הליכים של עיצומים ושביתות. 12. התובעת הגישה תביעתה לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין החודשים 1/2006 - 11/2008 ביום 29.1.2009, היינו, לאחר שחוק הפירוק נכנס לתוקפו ומונתה וועדה ממונה לנתבעת. 13. במקרה דנן, הגיש ארגון העובדים היציג בשם עובדי וגמלאי הנתבעת, תביעות שכללו תשלום הלנת שכר / גמלה בגין התקופות 1-3/2006, 8-10/2006, 4-6/2007, 7-9/2007, 5-6/2008, 8-9/2008, 10/2008. (נספחים א'-ח' לתצהיר העד מטעם הנתבעת). תביעות בגינן ניתנו פסק דין אשר קוימו במלואם, כולל כלפי התובעת. 14. משהוגשו תביעות אלה, התמזגו לתוכן כל עילות התביעה בגין תשלום שכר התובעת באיחור שהתגבשו עד למועדים אלה (היינו עד וכולל 10/2008), כאשר לא הוגשה ע"י התובעת בקשה לפיצול סעדים, לא בתביעות מרוכזות של העובדים ולא בתביעה דנן. 15. תביעת ארגון העובדים היציג הינה תביעת התובעת עצמה, בפרט לאור העובדה כי שמה של התובעת נכלל ברשימות העובדים, בכל אחת מהתביעות. כאשר זו היא מהותו של ארגון העובדים היציג, ומהות ההליכים הקיבוציים בבתי הדין, הרי שכל פרשנות אחרת אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה בעניין ארגון עובדים יציג, או בנוגע להליכים קיבוציים. משלא ביקשה התובעת וממילא לא קיבלה רשות לפצל סעדיה, ולאור ההלכה הפסוקה לפיה התגבשו כל עילות התביעה עד למועד הגשת תביעות ארגון העובדים, לכדי עילה אחת, הרי שאין לתובעת זכות לפיצול סעדים ולקבל סעד בגין עילות התביעה שקדמו ולתביעות שהוגשו על ידה באמצעות ארגון העובדים בשל הכלל של "השתק עילה" ומכאן מעשה בית-דין. 16. באשר למועדי תשלום שכר בתקופה הרלבנטית לתביעה, ואשר לא נכללו בתביעות קודמות טענה הנתבעת, כי ככל שיש לחייב הנתבעת בפיצויי הלנה, וככל שלא יתקבלו טענותיה המקדמיות לעניין מצבה הכלכלי, אין לחייבה בפיצויי הלנת שכר מעבר לשיעור של 25% שנתי, כפי ההלכה הפסוקה - לפי הלכת לוד. דיון והכרעה תביעת התובעת לחודשים ינואר עד מרץ 2006, אוגוסט עד אוקטובר 2006, אפריל עד יוני 2007, יולי עד ספטמבר 2007, מאי עד יוני 2008, אוגוסט עד ספטמבר 2008, אוקטובר 2008 17. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת, כי משהוגשו תביעות ע"י ארגון העובדים היציג בשם העובדים ובכללם התובעת בהם ניתנו פסקי דין (נספחים א'-ח' לתצהירי העד מטעם הנתבעת), חל הכלל של השתק עילה ומעשה בית-דין ואין התובעת זכאית לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין חודשים אלה אשר כבר נתבעו על ידה, נפסקו לזכותה ושולמו על ידי הנתבעת. 18. מנגד טענה התובעת כי, מעולם לא ידעה ומעולם לא ביקשה או הסכימה למתן ייצוג ע"י הסתדרות העובדים הלאומית ו/או ארגון העובדים כאשר נודע לה רק לאחרונה כי ההסתדרות תבעה גם בשמה. עוד טענה התובעת כי כאשר נודע לה אודות הייצוג שלחה מכתב להסתדרות והודיעה להם כי לא מילאה את כוחם בעבר וכי היא מבקשת להפסיק לכלול אותה בתביעות עתידיות ככל שתוגשנה. כמו כן, ציינה התובעת כי היא נתנה ייפוי כוח אחד ויחיד לבאת כוחה כיום עו"ד עאסי. בתמיכה לטענתה האמורה צירפה התובעת לתצהירה מכתב שנשלח מאת באת כוחה הנושא תאריך 4.11.09. כאשר לא צורפו מכתבים קודם למועד האמור. 19. אין כל מניעה משפטית שעובדים פרטיים יגישו תביעות לגבי הלנת שכר, ואין עסקינן בסוג תביעה אשר רק לנציגות העובדים קיימת סמכות להגישה. עם זאת, לציין, כי בשים לב למועד הוצאת המכתב של התובעת (חודש 11/09) ולכך כי לא נשלח על ידה מכתב קודם למועד האמור ובשים לב למועדים הנתבעים על ידה במסגרת כתב התביעה כאשר חודש ההלנה האחרון הנתבע חל בחודש 11/08 (כשנה קודם למועד הוצאת המכתב) אזי דין טענות התובעת בעניין האמור להידחות ודין טענות הנתבעת להתקבל. 20. הלכה פסוקה היא כי ארגון העובדים אינו נציגו של כל עובד ועובד אלא נציג כלל העובדים. אין הוא פועל מכוח שליחות שכל עובד ועובד הטיל עליו, ויכול לבטלה עת ירצה בכך (ראה דב"ע לד/3-66 פד"ע ו 70). 21. יתרה מזאת, מוטלת חובה על וועד העובדים כאורגן המייצג את כלל העובדים לנהל מו"מ בשם העובדים עם הנהלת המעביד ואין מדובר בסמכות שבבחירה אלא בחובתו של הוועד הן כלפי עובדיו והן כלפי המעביד. 22. משכך, לאור ההלכות האמורות ומשלא הבהירה התובעת בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשתי פנים, לפיה אין היא מכירה בייצוגו של וועד העובדים בכל הנוגע לתביעות לפיצויי הלנת שכר שהוגשו על ידו ו/או כי היא מבקשת שלא להיות מיוצגת על ידי האחרון, וזאת קודם להגשת אותן תביעות - מנועה התובעת ולטעון טענות כנגד ייצוגו של וועד העובדים ובמקרה זה חל הכלל של מעשה בית דין. משלא השכילה התובעת להבהיר קודם להגשת אותם תביעות על ידי וועד העובדים כי אין היא מעוניינת בייצוגו אין לתובעת אלא להלין על עצמה. משכך, בכל הנוגע לאותם פסקי הדין שניתנו בהתייחס לתביעות שהוגשו על ידי וועד העובדים בהם נכלל שמה של התובעת המתייחסים לתקופה הרלבנטית לתביעה כמפורט בכותרת מנועה התובעת מלתבוע פיצויי הלנה בגין חודשים אלה שאף שולמו לה מכוח פסקי הדין שניתנו. 23. אשר על כן, תביעת התובעת בהתייחס לחודשים שבכותרת - דינה להידחות. 24. משקבענו, כי דין תביעת התובעת בהתייחס לחודשים שבכותרת להידחות - כל שנותר לנו להכריע הוא בעניינם של אותם חודשים שנתבעו ע"י התובעת בעטיים לא הוגשו תביעות ע"י ארגון העובדים היציג ואשר לגביהם לא ניתנו פסקי דין. בהתייחס לחודשים אלה טענה הנתבעת כי התובעת לא הגישה בקשה לפיצול סעדים ומשכך מנועה היא מלתבוע בגין חודשים אלה. סבורה אני כי דין טענתה זו של הנתבעת להידחות. לדידי אין העובד צריך להיענש בגלל מחדליה של נציגות העובדים, שהגישה תביעות בהתייחס רק לחלק מתקופות ההלנה, ולא בהתייחס לתקופות ההלנה במלואן. טענות הנתבעת כי כל הלנות השכר הן חלק מעילה אחת ומשום כך היה על התובעת להגיש בקשה לפיצול סעדים ומשלא עשתה כן דין תביעתה להידחות - דינן אף הן להידחות. 25. בעניין פלדון, דן בית הדין הארצי בתביעה שהוגשה על ידי עובד כנגד מעביד, בגין אי הפרשת כספים לקרן הפנסיה. בפסק דינו של בית הדין הארצי נקבע:- "המערער דנן רשאי היה לתבוע את המשיבה, כי תשלם ל"מבטחים" את הסכומים המגיעים ממנה ותעביר את הניכויים משכרו. תביעה מעין זו, שעילתה חוזית (הפרת חוזה), יכול היה המערער להגיש "מידי חודש בחודשו", כל אימת שהמשיבה הפרה את חובתה, היינו - 12 פעם בשנה. דא עקא, כי תביעות כנ"ל מתיישנות בזו אחר זו מקץ 7 שנים". 26. כפי שעולה מפסק דין פלדון - כל פעם שמעסיק אינו פועל בהתאם לחובתו החוזית, הרי שקיימת עילה חוזית נפרדת, בגינה רשאי העובד להגיש תביעה נפרדת. בהקשר זה אין אני מקבלת את טענת הנתבעת - ולדידי אין הבדל בין אי העברת כספים למבטחים לבין אי תשלום משכורת בזמן וכל הפרה מהווה עילה נפרדת בפני עצמה ואין, המדובר בעילה זהה. לגופו של עניין - מאחר ולא קיבלתי את טענות ההגנה של הנתבעת לעניין פיצול סעדים, כל שנותר לי להכריע הוא האם התובעת זכאית לפיצויי הלנה בהתייחס לחודשים בהם לא ניתנו פסקי דין, ואם כן - באיזה שיעור. תביעת התובעת לחודשים אפריל עד יולי 2006, נובמבר עד דצמבר 2006, ינואר עד מרץ 2007, אוקטובר עד דצמבר 2007, ינואר עד אפריל 2008, יולי 2008. 27. בהתייחס לחודשים שבכותרת טענה הנתבעת, בכתב ההגנה ובתצהיר שהוגש מטעמה, כי עם איחוד הרשויות (המועצה המקומית עוספיא והמועצה המקומית דלית אל כרמל לרבות אחת, היא הנתבעת) נכנסה הנתבעת להליכי הבראה לכיסוי גרונות של שתי העיריות כאשר לשם כך מונה חשב מלווה. עוד טענה הנתבעת, בשל ריבוי חובות פסוקים של הנתבעת אוחדו תיקי ההוצאה לפועל של הנתבעת וזו משלמת תשלום חודשי קבוע בסך 300,000 ₪ לחודש. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי היא מתעכבת בתשלום שכר העובדים והגמלאים עקב הגירעונות והקשיים התקציבים ועקב העובדה, כי לא קיבלה במועד את ההקצבות המיועדות. מנגד טענה התובעת, כי כל טענותיה של הנתבעת לא הוכחו ולו במסמך, כאשר טענותיה אינן נמצאות בידיעה שיפוטית ולפיכך היה עליה להביא ראיות להוכחת טענותיה. 28. הלנת שכר ברשויות מקומיות בישראל אינה תופעה חדשה והיא תוצאה של משבר מתמשך אשר פקד את השלטון המקומי בשנים האחרונות. כתוצאה מכך, התבררו תביעות רבות מאוד של עובדים ברשויות המקומיות, במסגרתן נדונה שאלת פיצויי הלנת שכר לעובד רשות מקומית לעובד אשר שכרו הולן, על כל היבטיה. מצב כלכלי קשה כסיבה לאי תשלום שכר במועדו נדון בפסיקה לא אחת בהקשר לשיקול הדעת שנתן המחוקק לבית הדין בסעיף 18 לחוק הגנת השכר להפחית או לבטל את פיצויי הלנת השכר. כך למשל התבטא בית הדין בע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות - מימון תקאר 2000(3), 486, עמ' 490: "בעשותה שימוש בשיקול דעתה קבעה הפסיקה כי מצב כלכלי קשה אינו נימוק להפחתת פיצויי הלנה. הסיבה לכך היא שעל המעביד לתת עדיפות לתשלום שכרו של עובד וכן להטחת מצבו הכספי של העובד לאחר פיטוריו. יש למנוע מצבים בהם מעבידים מעסיקים עובדים ביודעם שמצבם הכלכלי קשה והם לא יוכלו לעמוד בתשלומים לעובדים. יחד עם זה יש לבית הדין שיקול דעת ועליו להפעילו. אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו. שיקול הדעת אינו שרירותי". 29. מצב כלכלי קשה של רשות מקומית עלה לדיון מעמיק בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 1242/04 עיריית לוד - דהן וארגון עובדי עיריית לוד, תק-אר 2005(3)33(2005) - להלן: "הלכת עיריית לוד"). בהלכת עיריית לוד החליט בית הדין הארצי כי "משנמצא האור בקצה המנהרה" כלשונה של כב' השופטת ארד (כתוארה אז), בתכנית הבראה שהתגבשה ובהסכם קיבוצי שנחתם בין העובדים לבין העירייה, ניתן להפחית את פיצויי ההלנה לשיעור של 25% שנתי. שיעור פיצויי הלנה שנקבעו בפסק דין זה אומץ כ"נקודת מוצא" בהליכים אחרים דומים בהם עלה מחדש שאלת פיצויי ההלנה, בהם חויבה לשאת רשות מקומית השרויה במצב כלכלי קשה. קביעת השיעור האמור, אומצה לא רק ע"י עובדי הרשויות אלא אף ע"י הרשויות, כמו גם משרד הפנים אשר קיבל את עמדת בית הדין הארצי בעניינים הנוגעים בדבר. 30. בית הדין הארצי שב ודן בסוגית פיצויי הלנת שכר במקרה של אי הפרשות לקרן השתלמות בע"ע 437/03 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ - מועצה מקומית כפר כנא (לא פורסם 1.1.07) - להלן: ע"ע 437/03", שם ערערה הקרן על גובה פיצויי ההלנה שהופחתו לריבית חשב כללי בלבד. ונדגיש כי על אף שהמחוקק עיגן בחוק הגנת השכר הן את חובת פיצויי ההלנה לעובד ששכרו הולן והן את החובה לפצות קרן השתלמות שהכספים לא הועברו אליה במועד, ראתה הפסיקה לנכון להפריד בין השניים. אולם לענייננו יפים דבריו של בית הדין הארצי בפסק דינו זה ככל שיש בהם כדי ללמד על היחס להלנת שכר מכל סוג שהוא (לרבות קצבה) ברשויות המקומיות. 31. סגנית הנשיא (כתוארה אז) כבוד השופטת ברק, מנתחת בפסק הדין את התפתחותה של הגישה המתירה לבית הדין להפעיל את שיקול דעתו בכל הנוגע להפחתה או לביטול פיצויי הלנת שכר. "בין השיקולים שעל בית הדין לקחת בחשבון הוא סוג הגוף המלין, מצבו הכלכלי, אם במצב הכלכלי קשה - מהו המקור, הנימוק, לקשיים הכלכליים, האם היה בידו של המעביד לגבור על המצב הכלכלי, האם העדיף המעביד לדאוג לכלכלתו ולצרכיו הוא על פני תשלומים לעובד או לקנות. עלינו לבחון באיזה סוג של הלנה עסקינן. האם מדובר בהלנת שכר או בהלנת הפרשות לקופת גמל". לאחר שהגיעה למסקנה כי מצב כלכלי קשה צריך להישקל תוך בחינת השיקולים דלעיל, מתייחסת השופטת ברק לרשויות המקומיות ואומרת: "אנו דנים במועצה מקומית. מצבן של המועצות המקומיות בימים אלו הוא בידיעתו השיפוטית של בית הדין. רבים התיקים במגיעים לפתחנו תוך שהרשויות המקומיות עושות מאמצי הבראה. על מצבן הקשה של הרשויות המקומיות עמדו השופטת נילי ארד והנשיא סטיב אדלר בפסק דינם המקיף והממצא בעניין עיריית לוד הנ"ל. הרשויות המקומיות בעזרתו של משרד הפנים עושות עתה מאמצים משותפים על מנת להתגבר על הגירעונות. יש לרשויות קושי לשלם את משכורות עובדיהם... בלקחנו בחשבון את מכלול הנסיבות, את מצבה של המועצה ואת העובדה שפיצויי הלנה ישיגו את המטרה ההפוכה של פגיעה קשה בתקציבה של המועצה, את העובדה שהמועצה מנסה להתגבר על הקשיים על מנת להתנהל כראוי וממילא ייטב גם מצבם של העובדים, את העובדה שמדובר בקרן השתלמות ברי לנו שפיצויי ההלנה, הסנקציה הקשה על כך, לא רק שלא תפתור את הבעיה אלא אך תחמירה. פיצויי ההלנה ישולמו בכספי ציבור על חשבונם של המועצה ועובדיה. אין בכך כמובן כדי לזלזל בחומרת הפיגור בתשלומים. אך בבואנו לאזן בין האינטרסים השונים, כשמדובר במעביד שאינו זלזל בניסיונות הבראה, אלא נהפוך הוא, עושה מאמצים להתגבר עליהם, הרי שצדק בית הדין האזורי כאשר הוא הפחית את פיצויי ההלנה". גם כבוד הנשיא אדלר מתייחס בפסק הדין שם לעניין מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות ועל אף שחשב כי נכון הוא לחייב את הרשות המקומית בתשלום פיצויי הלנה הגבוהים מריבית חשב בגין אי ההפרשות לקרן של חלק העובד, השאיר את החלטת בית הדין האזורי על כנה תוך שהוא כותב: "עם זאת, מצויים אנו בימים של משבר כספי עמוק בשלטון המקומי, ואנו עדים למאמציהם של כלל הגורמים הצריכים לדבר להתגבר על משבר זה ולהביא לאיזונן התקציבי של הרשויות באופן שיאפשר תשלום שכר שוטף לעובדיהן. בנסיבות חריגות אלה, ונוכח התחייבויותיהם של כל הגורמים הנוגעים בדבר למצוא פתרון לבעיה חמורה זאת, סבורני, שאין להטיל מעמסה נוספת על הקופה הציבורית בדמות פיצויי הלנה, אף שכאמור, בימים כתיקונם ראוי היה לעשות כן". מן הכלל אל הפרט: הנתבעת טענה כי מצבה הכלכלי הקשה נובע מעיקולים רבים שהטילו ספקים, עובדים וקבלנים על כספי הנתבעת המועברים אליה ממשרדי הממשלה דבר שגרם לשיבוש שירותי העירייה לתושבים. טענות אלה של הנתבעת לא גובו במסמכים היכולים להעיד על מצבה הנטען. אין אנו באים להקל ראש במצבה של הנתבעת שהוא כאמור "בידיעתו השיפוטית של בית הדין", כדבריה של כבוד סגנית הנשיא ברק וכטענתה של הנתבעת, אך יחד עם זאת רשות מקומית אינה יכולה להלין שכר לעובד ולטעון למצב כלכלי קשה מבלי לפרוס בפני בית הדין את התשתית העובדתית ואת המאמצים שהיא עושה בכדי לשפר ולהיטיב את מצבה. בית הדין אינו חותמת גומי, אך נכון הדבר כלפיי שני הכיוונים, וכמו שבית הדין רשאי לעשות שימוש במצב כלכלי קשה כדי להפחית את פיצויי ההלנה, כך הוא אינו מחויב לקבל טענה זו הנטענת באופן סתמי ולהפחית או לבטל את לפיצויי ההלנה. וכך ביטאה זאת כבוד הנשיאה (השופטת כתוארה אז) נילי ארד בע"ע 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ - המועצה המקומית יאנוח ג'ת (לא פורסם, 8.11.2005) - להלן:" ע"ע 1529/04"), בהתייחסה לטענות היועץ המשפטי בעניין מצבן הכלכלי הקשה של הרשויות המקומיות: "אף אין אנו מקבלים כלל ועיקר את טענותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן המשבר התקציבי בו שרויות הרשויות מהווה שינוי נסיבות המצדיק הפחתת פיצויי הלנה מיוזמת בית הדין. אכן, אין אנו נעולים במגדלי שן ובית הדין בקרב עמו יושב. אולם, לא 'ידיעת דיינים' היא המנחה אותנו, כהצעת היועץ בטיעוניו. חובת הצדדים להליך להשמיע טענותיהם, להוכיחן ולבססן, היא מאבני היסוד של שיטתנו המשפטית בקיום ההליך המשפטי ועשיית הצדק במסגרתו. לפיכך, אף לא ישים עצמו בית הדין לפה לצד שלא טרח לטעון להגנתו, ולא יפטור את הצד 'הנעלם' מתשלום חוב כל פי דין". וראוי לעיין בע"ע 437/03 הנ"ל, שם מציינת כבוד השופטת ברק כי:"על מצבה של המועצה למדנו מטענות המועצה, היועץ המשפטי לממשלה ודברי גזבר המועצה מר באסם חכרוש בפנינו. עולה מהמקובץ כי המועצה סובלת מגירעונות של מעל 50 מליון שקל חדש. משרד הפנים הורה לה להיכנס לתהליכי הבראה. מונה למועצה חשב מלווה המצבע בדיקה חשבונאית מקיפה. המטרה של המועצה היא להגיע להסכמי פשרה דוגמת ההסכם אליו הגיעו הצדדים בפנינו ובהליך הקודם ובכך להתגבר על המצוקה הכספית". והארכתי ובתיאור הפרטים כדי לסבר את האוזן בתשתית העובדתית הראויה המניחה את הבסיס לשיקול דעתו של בית הדין בקובעו את שיעור פיצויי הלנת השכר, בסיס שכאמור חסר לי ולא הונח לפניי על ידי הנתבעת. לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי מאחר והנתבעת לא עיגנה את טיעוניה במסמכים היכולים לספק פרטים ולצייר תמונה מדויקת על מצבה הקשה ועל ניסיונותיה לחלץ את עצמה מבור התחתיות זה בו היא נתונה, כמו גם אי הנוחות שבית הדין חש ממצב בו הנתבעת עושה שימוש בכספים המועברים אליה במועד והמיועדים לתובעת, מוצאת אני לנכון להפחית מפיצויי ההלנה שנושא שכרה של התובעת שלא שולם כדין שיעור כולל של 25% שנתית בלבד. אציין, כי לא מצאתי שבמקרה דנן, יש מקום לסטות מהתוואי שהתווה בית הדין הארצי בעניין הלכת לוד, אשר דן ואיזן בין הנזקים שיגרמו לעירייה שהינה גוף ציבורי, היה ותחויב בפיצויי הלנה לבין הנזקים שנגרמו לעובדים כדוגמת התובעת לאור האיחור בתשלום שכרה. 32. משקבעתי כי התובעת זכאית לפיצויי הלנה בשיעור של 25% שנתי ביחס לחודשים בהם לא ניתנו פסקי דין בעניינה בהתייחס לתקופה הרלבנטית לתביעה כל שנותר לנו לדון הוא במועדי התשלום ובגובה השכר ממנו יש לגזור את פיצויי ההלנה ככל שקיימת מחלוקת לגבי אלה בין הצדדים. מסיכומי הצדדים, כתבי הטענות והנספחים להם כמו גם מהודעת התובעת מיום 13.1.10 עולה כי המחלוקת היחידה בין הצדדים באשר למועדי התשלום השכר מתייחסת לשני חודשים בלבד- חודש 12/07, ו-7/08. 33. באשר לחודש 12/07 טענה התובעת כי שכר חודש זה שולם ב-31/01/2008. מנגד טענה הנתבעת כי שכר חודש זה שולם ב-27/01/2008. 34. משאין מחלוקת בין הצדדים כי שכר זה שולם באיחור ולא במועד שנקבע על פי חוק -היה על הנתבעת במקרה זה למצות ולהוכיח טענות הגנתה באשר למועד בו שולם התשלום. אין אנו סבורים כי הנטל להוכחת האמור נוכח טענת הנתבעת כי לא פעלה על פי חוק באשר למועד תשלום השכר יחול על התובעת. אומנם התובעת לא צירפה אסמכתאות של דפי חשבון המעידות על מועד תשלום אולם הראיות באשר למועדי העברת התשלום והרישום לגבי עובדי הנתבעת ובכללם התובעת מצויות בידי הנתבעת אשר בנקל היתה יכולה להמציא אלה אולם לא עשתה כן- משכך, דין טענות התובעת באשר למועד תשלום שכר חודש 12/07 להתקבל לפיהן שכר חודש זה בסך שולם ב- 31/01/2008. אשר על כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום שכר חודש 12/07 בשיעור שנתי של 25% ובהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 43 לעיל. 35. באשר לשכר חודש 07/08 התובעת טענה כי שכר חודש זה שולם לה בשיעורים במועדים ה-5/09/08, ,1/12/08 4/12/08, 21/12/08. 36. מנגד טענה הנתבעת, כי שכר חודש זה שולם לתובעת:70% מהשכר ביום 27/08/2008 ו-30% ביום 23/09/2008. 37. בהודעתה מיום 13/01/2010, חזרה בה התובעת מטענתה בכתב התביעה וטענה, כי שולם לה סך של 4,678.41 ₪ ביום 5/09/08 והיתרה בסך 439.18 ₪ לא שולמה עד היום. 38. בהתייחס לטענה האמורה, טענה הנתבעת במסגרת סיכומיה, כי המדובר בטענה חדשה ועל כן דינה להידחות, כאשר לגופו של עניין טענה הנתבעת כי דפי החשבון שצורפו בתמיכה לטענה לפיה יתרת השכר לא שולמה עד היום, מצביעים על כך כי מופיע תשלום נוסף על סך 8,000 ₪ כמשכורת אשר שולמה ביום 15/9/08, אליו לא התייחסה התובעת במסגרת טבלאותיה. 39. עיון בדפי החשבון בהצלבה אל מול הטבלאות אותן הציגה התובעת, מעלה כי אכן כטענת הנתבעת, אין כל התייחסות ו/או הסבר המניח את הדעת ביחס לסכום ששולם ב-15/09/08 סכום זה לא אוזכר בטבלאות התובעת המתייחס להלנות שכר ביחס לכל החודשים בתקופה הרלבנטית לתביעה. 40. משכך סבורים אנו כי הנתבעת הרימה את הנטל הראשוני להוכחת טענתה לפיה קיים ספק באמיתות גרסת התובעת כי יתרת שכר חודש 7/08 לא שולמה עד עצם היום הזה נוכח אי מתן הסבר המתייחס לתשלום השכר ביום 15/0908 ומשלא הובהרה גרסת התובעת בעניין האמור ואף נוכח העובדה כי הטענה הועלתה רק במועד מאוחר מבלי שהוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה דין טענות הנתבעת בעניין האמור - להתקבל וטענת התובעת להידחות. 41. משכך תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנת שכר בהתייחס לשכר חודש 07/08 בשיעור של 25% שנתי בהילקח בחשבון כי 70% מהשכר שולם ב- 27/08/08 ו-30% מהשכר שולם ב- 23/09/08 וזאת בהתאם לטבלה המפורטת בסעיף 43 לעיל. סוף דבר: 42. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים חלקית את תביעת התובעת וקובעים, כי דין התביעה להידחות ככל שהיא נוגעת לחודשים ינואר עד מרץ 2006, אוגוסט עד אוקטובר 2006, אפריל עד ספטמבר 2007, מאי עד יוני 2008, אוגוסט עד אוקטובר 2008 כאמור בסעיפים 17 - 23 לפסק הדין. 43. באשר לחודשים אפריל 2006 עד יולי 2006, נובמבר 2006, ינואר -מרץ 2007, אוקטובר עד דצמבר 2007, ינואר 2008 מרץ עד אפריל 2008, וכן בהתייחס לחודשים: 12/2006 לגביו הסכימה הנתבעת (במסגרת סיכומיה) כי התשלום בגין שכר חודש זה התקבל אצל התובעת כטענתה ב- 20/02/07 וכן בהתייחס לחודש 2/08 לגביו הודיעה התובעת (במסגרת הודעתה מיום 13/01/2010), כי שכר חודש זה שולם לה ב- 16/04/2008 על הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי הלנת שכר בשיעור כולל של 25% שנתי בהתאם לנתונים שבטבלה כדלקמן: חודש שכר גובה השכר מועד התשלוםלפי החוק הסכום ששולםושיישא 25% פיצויי הלנה בניכוי רכיבים שאינם ברי הלנה מועד התשלוםבפועל 4/06 4796.69 1/05/06 4244.34 21/06/06 5/06 4514.64 1/06/06 4,019.29 5/07/06 6/06 4909.21 1/07/06 1,983.86 13/07/06 7/06 4,580.04 1/08/06 13/08/06 11/06 3,790.59 1/12/06 1,399.951,895.30 1,895.30שולם ביום 27/12/061,895.30 שולם ביום 18/1/07 12/06 3,344.27 1/01/2007 2,848.92 20/02/07 1/07 8,992.63 1/02/07 6,584.68 20/02/07 2/07 5,366.38 1/03/07 4,924.38 21/03/07 3/07 5,075.66 1/04/07 4,798.66 23/04/07 10/07 4,577.18 1/11/07 3,152.68 6/12/07 11/07 3,792.96 1/12/07 2,965.96 12/12/07 1/08 4,543.99 1/02/08 3,541.99 27/02/08 3/08 3,890.5 1/04/08 3,108.50 6/05/08 4/08 4,302.08 1/05/08 3,550.08 25/06/08 12/07 3,898.48 1/01/08 2,395.88 30/1/08 2/08 3,398.19 1/03/08 2,616.19 16/04/08 7/08 5,117.59 1/08/08 1,700.061,535.28 3,582.31 שולם ביום 27/08/081,535.28 שולם ביום 23/9/09 לסיכום 44. אני מחייבת את הנתבעת לפעול כדלקמן: א. לשלם לתובעת פיצויי הלנה מופחתים בשיעור של 25% שנתי בגין החודשים המפורטים בטבלה בסעיף 43 שיחושבו החל ממועד חובת התשלום כמפורט בטבלה ועד למועד התשלום בפועל ובהתאם לגובה השכר החייב בפיצויי הלנה בניכוי הרכיבים שאינם ברי הלנה כמפורט בטבלה. ב. באשר לחודשים 12/07 ו-7/08, תשלם הנתבעת לתובעת פיצויי הלנה בשיעור של 25% שנתי החל ממועד חובת התשלום ועד למועד התשלום בפועל כפי שנקבע בסעיף 34-41 לפסק הדין ובהתאם לגובה השכר החייב בפיצויי הלנה בניכוי הרכיבים שאינם ברי הלנה כמפורט בטבלה סעיף 43 לפסק הדין. ג. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום. 45. על הנתבעת לשלם החיובים שלעיל תוך 30 יום מהיום. 46. ערעור על פסק דין זה יש להגיש לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, וזאת תוך 15 יום מקבלת פסק הדין. משכורת