התובעת הגישה לנתבע ביום 21/2/11 תביעה לתשלום גמלה לשמירת היריון לתקופה שמיום 1/12/10 ועד ליום 30/5/11 בהתאם לאישור הרפואי מדר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10, בו אושר צורך התובעת בשמירת הריון בתקופה זו נוכח מצבה הרפואי "הנובע ממקום העבודה או סוג העבודה והמהווה סכנה לה או לעוברה." (ר' סע' 4(2) לאישור הרפואי שצורף לכתב התביעה). התביעה נדחתה במכתב הנתבע מיום 15/3/11 בנימוק, כי אין באישור הרפואי מאת דר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10 עדות לצורך התובעת בשמירת הריון בהתאם להוראת סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). מכאן התביעה שבפנינו. משהבהירה התובעת בהודעתה מיום 11/3/12 כי העילה העומדת ביסוד תביעתה לגמלת שמירת הריון הינה "מצב רפואי הנובע מן ההריון והמסכן אותה ו/או את עוברה", בהתאם לחלופה הראשונה בסעיף 58 לחוק ובהיעדר מחלוקת עובדתית בין הצדדים - הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת קיומם של התנאים הנדרשים בחוק לקביעת זכאות התובעת לגמלת שמירת הריון בתקופה הרלבנטית, וזאת על יסוד עובדות המוסכמות עליהם. ואלה הן עובדות המקרה שאינן שנויות במחלוקת: התובעת ילידת 10/2/1975. התובעת עבדה כקופאית בשופרסל מ- 22/1/08 ועד 30/11/10, אז הפסיקה לעבוד. ביום 21/2/11 הגישה התובעת תביעה לגמלת שמירת היריון לתקופה מ- 1/12/10 ועד 30/5/11 בהתאם לאמור באישור הרפואי מיום 26/12/10 המצ"ב כנספח טז'. הנתבע דחה את תביעת התובעת לגמלת שמירת היריון בהתאם לאמור בגיליון הרפואי מיום 15/3/11 המצ"ב כנספח טז'. מינוי מומחה רפואי וחוות דעתו על יסוד הסכמת הצדדים, מונה ביום 14/6/12 פרופ' שנקר, כמומחה-יועץ רפואי בתיק (להלן- המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 15/7/12 (להלן - חוות הדעת). בחוות דעתו קבע המומחה, כי התובעת סובלת ממחלה כרונית של קדחת ים תיכונית משפחתית (להלן - FMF), שהיוותה בסיס למתן המלצה לגמלה לשמירת הריון, אולם, מחלה זו קדמה להיריון ולא נגרמה בעטיו, ולא היתה לה השפעה על מצב העובר "כנראה כתוצאה מהטיפול הספציפי בקולכיצין שמנע את ההתקפים אצל האם". עוד קבע המומחה, כי אין ברשומות הרפואיות של התובעת תיעוד להופעת התקפים אופייניים למחלתFMF במהלך ההיריון, וכי אמנם צוינו מספר תופעות מזדמנות של תחלואה כגון זיהום בדרכי השתן והקאות יתר במיוחד בשליש הראשון להיריון, אולם תופעות אלה אינן מהוות סימנים אופייניים ל- FMF. על יסוד קביעות אלה, סיכם המומחה קביעתו בכך שלא היה בסיס למתן המלצה מראש לתובעת לשמירת היריון מיום 1/12/10 ועד למועד הלידה, 30/5/11, פרק זמן של מחצית השנה; לדידי המומחה, במידה והיו מופיעים התקפים אופייניים לתחלואה של FMF במהלך ההיריון היה מקום להמליץ לתובעת על ימי מחלה בהתאם, ואם המחלה היתה מתבטאת בהתקפים חוזרים בתדירות גבוהה או שהיו סימנים לפגיעה בתפקוד כליות אז היה מקום להמליץ על גמלה לשמירת הריון. התובעת ביקשה להעביר למומחה 16 שאלות הבהרה אודות חוות דעתו ולאחר שעיינו בבקשה ובתגובה לה, החלטנו ביום 23/9/12 להפנות למומחה את כל השאלות המבוקשות, עליהן השיב המומחה ביום 29/10/12. בחוות דעתו המשלימה, שב המומחה וסקר בהרחבה את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים המופיעים בתיקה הרפואי של התובעת במהלך תקופת ההיריון ועל יסודם קבע, כי "בהתאם לתיעוד הרפואי גב' מוסלי לא סבלה מהתקפים חוזרים של FMF, לפי הרשומה הרפואית הופק לה תרופת הקולכיצין מידי שבוע כפי שצוין ראה בתשובה גם ללא נטילת התרופה יכולים להיות פרקי זמן ללא התקפים ובוודאי מצב זה נכון במקרים שקיימת הפרעה בספיגתה". עוד קבע המומחה, כי בהיעדר התקפים חוזרים האופייניים למחלת ה-FMF ובהיעדר פגיעה בתפקודי הכליות, כפי שהיה בענייננו, עצם קיום מחלת ה- FMF לא היה בו כדי להשפיע על מצב בריאותה של התובעת במהלך ההיריון. המומחה חזר ואישר את האמור בחוות דעתו כי מחלת ה- FMF אינה נגרמת על ידי ההיריון, תוך שהבהיר כי האישור הרפואי ממרפאת FMF מיום 16/11/10 שהופנה אליו במסגרת שאלה ג' לשאלות ההבהרה - לא היה בפניו בעת כתיבת חוות דעתו; עם זאת, ציין המומחה כי במועד זה התובעת הייתה בשבוע ה- 7 להריונה, כאשר "באופן כללי ניתן לומר שקיים סיכון יתר להופעת התקפים של FMF במידה החולה לא נוטלים כדורי כולכיצין... במקרה הנדון העובדות מדברות בעד עצמן. הרופאים המטפלים ציינו במפורש שבמשך ההריון לא נצפו התקפים אופייניים של מחלת ה- FMF.". באשר לאפשרות החמרת המחלה הבסיסית של FMF בהיעדר ספיגת תרופת הקולכיצין במחזור הדם של התובעת ציין המומחה, כי אמנם בהיעדר נטילת התרופה או במקרה של ספיגה מופחתת קיים סיכון להחמרה והופעת התקפים אופייניים, אולם "במקרה הנדון אין הוכחה שהייתה הפרעה בספיגת התרופה וניתן גם להניח שאפילו אם הייתה הפרעה והספיגה הייתה מופחתת בכל אופן לא הייתה לה השפעה על התחלואה ולא נצפו התקפים של FMF.". המומחה הוסיף וקבע בחוות דעתו המשלימה, כי אמנם התקפים אופייניים ל- FMF יכולים לגרום להתכווצויות הרחם, אולם במקרה של התובעת, לא היו כאמור התקפים חוזרים, כאשר שמירת הריון ומנוחה לכשעצמן אינן מונעות הופעת התקפים. המומחה אישר כי התובעת סבלה ממצב של הקאות במיוחד בשליש הראשון להריונה, אולם גם ציין כי המדובר בתופעה שכיחה בקרב מרבית הנשים שבהיריון. המומחה תיאר את אופי ההתקפים האופייניים למחלת ה- FMF (חום, כאבי בטן, כאבי חזה, כאבי פרקים, שינויים בעור ותסמינים אחרים) והמלווים, לדעת המומחה, כמעט תמיד בעליית חום הגוף ובכאבי בטן, כאשר לדעת המומחה, אין בחומר הרפואי הרלוונטי לתקופת ההיריון תיעוד להופעת סימנים קליניים אלה אצל התובעת. על יסוד האמור בחוות דעת המומחה ובתשובתו לשאלת ההבהרה, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב. בסיכומיה, טענה התובעת כי יש לזכותה בגמלה לשמירת היריון בתקופה הנתבעת, שכן בניגוד לאמור בחוות דעת המומחה לעניין היעדר הופעת התקפים האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון, בתיקה הרפואי של התובעת מצויים רישומים שונים המלמדים בבירור על הופעת התקפים מרובים האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון, ובכלל זה האישור הרפואי של דר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10, אישורו של פרופ' אבי ליבנה מיום 16/11/10, אישורה של דר' שטיינברג מיה מיום 3/4/11 ואישורה של דר' ברנבאום מיום 29/3/11; לדידי התובעת - משמסמכים אלה עומדים בסתירה לקביעת המומחה, יש להעדיף את קביעות הרופאים שבדקו את התובעת וטיפלו בה בזמן אמת על פני קביעת המומחה, אשר לא עמד על מצב התובעת מקרוב - ולפיכך, לזכות את התובעת בגמלת שמירת הריון בהתאם. לחלופין, ביקשה התובעת למנות מומחה נוסף בתיק נוכח הסתירה הנטענת בין קביעות המומחה לבין קביעות הרופאים שטיפלו בתובעת במהלך הריונה. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות בהסתמך על חוות דעתו המפורטת, המנומקת והברורה של המומחה, בה ניתן מענה לכל שאלות בית הדין, תוך התייחסות לחומר הרפואי בעניינה של התובעת כנדרש. לדידי הנתבע, חוות דעת המומחה מלמדת בבירור על היעדר התקיימותם של שני התנאים המצטברים הנדרשים בסעיף 58 לחוק, לצורך זכאות התובעת בגמלת שמירת הריון, והם: מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה או את עוברה, כאשר העובדה כי מחלת ה- FMF ממנה סובלת התובעת אינה בגדר מצב רפואי הנובע מההיריון, יש בה לבדה כדי להביא לדחיית התביעה, מה גם שהמומחה קבע בבירור כי מצבה הרפואי של התובעת במהלך ההיריון לא סיכן אותה או את עוברה וכי לא היתה כל הצדקה לשמירת ההיריון. לפיכך, דין התביעה להידחות ואין כל עילה למינוי מומחה אחר או נוסף בתיק. דיון והכרעה לאחר שעיינו במלוא המסמכים שבתיק לרבות בחוות דעת המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, הגענו לידי מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן. בסעיף 58 לחוק הוגדרה "שמירת היריון" כדלקמן: "היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה." התובעת הבהירה כאמור כי עניינה נופל בגדר החלופה הראשונה לעיל. התובעת תומכת תביעתה כאמור באישורה הרפואי של דר' יקטרינה שלוש מיום 26/12/10 ובמכתב ההבהרה של דר' מיה שטיינברג מיום 4/3/12, המלמדים לטענתה כי שמירת ההיריון של התובעת בתקופה שמיום 1/12/10 ועד ליום 30/5/11 נדרשה בשל מצבה הרפואי הנובע מההיריון והמסכן את התובעת או את עוברה. בטרם נפנה לבחון התביעה, נעיר שתי הערות ביחס לטענות הצדדים: באשר לטענת הנתבע כי דין התביעה להידחות ולו מהטעם כי מדובר במחלה בסיסית שאינה נובעת מההיריון, אין בטענה זו לבדה כדי להביא לדעתנו לדחיית התביעה וזאת כאשר ייתכנו מקרים בהם הפגימה הרפואית המקורית לכשעצמה לא נבעה מההיריון, אולם ככל שלהיריון היתה השפעה עליה בדמות יצירת הסיכון או החמרתו - הדעת נותנת כי ניתן להביא מקרים אלה בגדר ההגדרה של "מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האשה" (ר' עב"ל (ארצי) 479/97 המוסד לביטוח לאומי - לימור גבאי, לא פורסם, מיום 3/2/02; עב"ל (ארצי) 1250/02 המוסד לביטוח לאומי - קדוש, מיום 22/6/04; עב"ל 1087/04 המוסד לביטוח לאומי - יוקר, מיום 2/3/05, להלן - עניין יוקר). בעניין יוקר נפסק, כי האישור הרפואי שניתן על ידי הרופא המטפל במבוטחת בתביעה לתשלום גמלה לשמירת היריון, יוצר חזקה הניתנת לסתירה לפיה אכן מתקיימים התנאים המצדיקים שמירת היריון. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין עב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי - אילנה הק, לא פורסם, מיום 14/1/04 נפסק כדלקמן: "... על פקיד התביעות לבחון את תביעת המבוטחת לגמלה לשמירת הריון, הן בהיבטה העובדתי... והן בהיבטה הרפואי, ולאחר מכן לשקול החלטתו על פי הוראות הדין... עליו ליתן דעתו לאמור בחוות דעתו של הרופא המוסמך בטרם יחליט בתביעה... בהפעילו שיקול דעתו לפני מתן החלטתו בתביעה, רשאי הוא להסתמך בדרך כלל על חוות דעת הרופא המוסמך,... אולם אם מחליט פקיד התביעות, בהסתמך על חוות דעת הרופא המוסמך, לדחות את התביעה, הרי שגם אם המבוטחת נעדרת מעבודתה עקב הסתמכותה על אישור שמירת ההריון שניתן לה, עליה להיות מודעת לכך, כי על פקיד התביעות לבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת ההריון ושאפשר שתביעתה תדחה חרף הסתמכותה על האישור הרפואי שבידה. מסקנה זו מחויבת המציאות לבל תקבע זכאות לגמלת שמירת הריון, בניגוד לדין, בהעדר צידוק לשמירת ההריון.ככל שהמבוטחת פונה עקב דחיית תביעתה לבית הדין האזורי - ישקול בית הדין מינוי מומחה-יועץ רפואי מטעמו ועל פי חוות דעתו יקבע אם היה צידוק רפואי לאישור שמירת ההריון שניתן." על יסוד האמור לעיל, אין לקבל את טענת התובעת בסיכומיה כי קביעות הרופאים שבדקו אותה במהלך ההיריון עדיפות על קביעת המומחה שמונה על ידי בית הדין, משאין כאמור האישור הרפואי של רופא התובעת חזות הכל. ואשר לדעתנו במקרה הנדון: בחוות דעתו, סקר המומחה בהרחבה את הרקע הרפואי של התובעת ואת המסמכים שעמדו בפניו ואשר היוו בסיס לקביעותיו, ומסקנתו היתה כי למחלתה הבסיסית של התובעת, אשר לא נבעה מהריונה, לא היתה השפעה על מצב בריאותה במהלך ההיריון ו/או על מצב העובר. עוד הסביר המומחה בחוות דעתו, כי מחלת התובעת לא השפיעה לרעה על מהלך הריונה, וזאת בהיעדר עדות לפגיעה בתפקודי הכליות ובהיעדר עדות להתקפים חוזרים האופייניים למחלת ה- FMF בזמן ההיריון. לפיכך, לדעת המומחה אף לא היתה הצדקה מלכתחילה להמלצה לשמירת היריון בתקופה הרלבנטית לתביעה. קביעות המומחה אינן עומדות בסתירה לקביעות הרופאים שטיפלו בה בזמן אמת. מתשובות המומחה לשאלות ההבהרה עולה בבירור, כי המומחה שב ובחן את כל הממצאים הרפואיים שנרשמו על ידי הרופאים שטיפלו בתובעת במהלך הריונה, פירט את תוכנן של כל אחת מהרשומות הרלבנטיות ובהסתמך על מכלול החומר הרפואי קבע, כי אין עדות להתקפים חוזרים האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון; עוד הסביר המומחה, כי מהמסמכים הרפואיים עלה כי התובעת טופלה במהלך הריונה בתרופת הקולכיצין, כאשר לדעתו גם במצבים של היעדר נטילת התרופה או במצבים של ספיגה מופחתת של התרופה, יכולים להיות פרקי זמן ללא התקפים במהלך הטבעי של המחלה ובמיוחד בהיריון. לא מצאנו באישורים הרפואיים אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה עדות להתקפים מרובים כלשונה, האופייניים למחלת ה- FMF במהלך ההיריון; כך לדוגמא, באישורו הרפואי של פרופ' אבי ליבנה ממרפאת FMF מיום 16/11/10 צוין "ללא התקפים מזה שנה" וכי "FMF, לא פעיל כעת, מטופלת בקולכיצין."; כך גם עיון באישורה של דר' ברנבאום מיום 29/3/11 מלמד, כי באישור זה ציינה הרופאה כי התובעת סובלת ממחלת הרקע של FMF באומרה כי "הנ"ל סובלת מ FMF עם התקפים שמתבטאים בחום, הקאות, כאבי בטן כל 2-3 חודשים. מתחילת ההריון סובלת מהקאות שמקשה על נטילה סדירה של קולכיצין, מה שיכול לגרום לחזרת התקפי FMF ולפעילות רחמית לא רצויה" (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.). לעניין האמור באישור הרפואי של דר' שטיינברג מיום 3/4/11 כי "הנ"ל סובלת מהחמרה של מחלת ה- FMF בזמן ההריון ועל כן העלתה את המינון התרופתי של קולכיצין..." - הרי שרישום זה עמד בפני המומחה, כאשר המומחה הבהיר בחוות דעתו המשלימה כי דר' שטיינברג ציינה שהתובעת מטופלת בקולכיצין 3 כדורים ביום כפי שטופלה בעבר ולכן אין עדות להעלאת המינון. לעניין ההקאות המרובות בשליש הראשון להיריון, ציין המומחה כי תופעה זו שכיחה בקרב נשים בהיריון, כאשר התובעת טופלה בנרות פרמין ומשכך המומחה לא ייחס תופעה זו למחלה הבסיסית. המומחה סיכם את תשובותיו לשאלות ההבהרה בכך שמנה את התסמינים הקליניים למחלת ה- FMF ממנה סובלת התובעת, כאשר במסמכיה הרפואיים של התובעת מזמן ההיריון, אין לדעת המומחה תיעוד להופעת סימנים אלה אצלה. נוכח כל המפורט לעיל, ומשנוכחנו כי המומחה נתן את חוות דעתו בהתייחס למכלול החומר הרפואי שהונח לפניו, עת פירט את תוכנן של כל אחת מהרשומות הרלבנטיות ובהסתמך עליהן הגיע למסקנה - כי מצבה הרפואי של התובעת לא היה כזה אשר סיכן אותה או את עוברה, אנו קובעים כי בדין נדחתה תביעת התובעת לתשלום גמלת שמירת היריון לתקופה שמיום 1/12/10 ועד למועד הלידה ביום 31/5/11. בטרם נחתום נבהיר, כי לא מצאנו כל הצדקה למינויו של מומחה רפואי נוסף בתיק, וזאת בהיעדר כל טעם המצדיק זאת מהטעמים המנויים בסעיף 17 להנחיות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כבוד השופטת נ. ארד, מיום 1.5.10, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים (להלן -הנחיות הנשיאה), כאשר בהנחיות אלה נקבע כדלקמן: "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. .. מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה." סעיף 17 להנחיות הנשיאה מונה את הטעמים המצדיקים מינוי מומחה רפואי נוסף, בזו הלשון: "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו." בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו כאמור כל טעם המצדיק מינויו של מומחה רפואי נוסף בתיק. סוף דבר על יסוד המפורט - התביעה נדחית. כמקובל - ללא צו להוצאות. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. החמרת מצב