1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לעניין חוק פיצוי לנפגעי פוליו- התשס"ז - 2007 (להלן: "החוק") מיום 9.1.09. הועדה הותירה על כנה את החלטת הועדה מדרג ראשון מיום 24.11.08, במסגרתה נקבעו למערער בגין ליקוי הפוליו 100% נכות החל מיום 5.5.08. 2. המערער, יליד 29.11.50, נולד בישראל וחלה במחלת הפוליו בהיותו בן שנתיים וחצי. המערער מוכר כמוגבל בניידות מאז 7.11.79 בדרגה של 80%. בשנת 2007, לאחר חקיקת החוק, הגיש המערער תביעה למוסד לפיצוי על פי הוראותיו. ועדה מדרג ראשון מיום 2.12.07 קבעה למערער 80% נכות בגין מחלת הפוליו בהתאם לאחוזי הניידות שנקבעו למערער מאז שנת 1979 ומבלי שהמערער נבדק. בהתאם שולמה למערער קצבה חודשית למפרע בגין התקופה שמיום 1.1.07 ועד ליום 30.11.07. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה אולם ביום 30.5.08, מועד התכנסות הועדה בנוכחותו, ביקש המערער למחוק את הערר לאור הסברי רופאי הועדה. ביום 8.6.08 הגיש המערער תביעה לקביעת דרגת נכות לועדה רפואית - דין וחשבון של מס הכנסה. הועדה הרפואית של מס הכנסה קבעה למערער 100% נכות בגין מחלת הפוליו החל מיום 1.11.02. המערער פנה למוסד ביום 22.9.08 והודיע כי בידיו מסמכים המצביעים על דרגת נכות בשיעור 100% בגין מחלת הפוליו החל מיום 11.2.02. המערער הסביר בפנייתו כי מחק ערר שהגיש על החלטת הועדה מדרג ראשון לאור הסברי רופא הועדה ומאחר ובאותו זמן לא היו בידיו תוצאות הבדיקה העדכניות. ביום 24.11.08 נקבעו למערער בועדה מדרג ראשון 100% נכות בתחולה מיום 5.5.08. ביום 5.12.08 הגיש המערער ערר על החלטת הועדה במסגרתו ביקש לקבוע את מועד תחילת הנכות מחודש 11/02 ואת תאריך הזכאות לקצבה בשיעור 100% מיום 1.1.07. ביום 9.1.09 דחתה ועדה לעררים את ערר המערער בהתבסס על הוראות סעיף 5 לחוק. 3. לטענת המערער, הועדה מדרג ראשון דנה בעניינו כאילו הגיש תביעה לקביעה מחדש של דרגת נכותו עקב החמרה במצב בריאותו ועל כן הגבילה את תחולת הנכות מיום 5.5.08, שישה חודשים קודם להגשת התביעה לקביעת דרגת נכות מחדש. לטענתו, טעתה הועדה בכך שדחתה עררו בטענה כי העילה להגשת התביעה לקביעת דרגת נכות מחדש הינה החמרת מצבו, משהמסמכים הרפואיים שעמדו בפניה מצביעים כי הליקויים מהם סובל המערער בגין מחלת הפוליו קיימים זמן רב לפני מועד תחילת החוק ולכל הפחות מאז 11/02, כקביעת הועדה של מס הכנסה. עוד טען המערער כי טעתה הועדה בהחלטתה לקבוע את תחילת נכותו מיום 5.5.08 על אף שהגיש תביעתו קודם ליום 31.12.08, כאשר בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק, תשלומים לפי החוק ישולמו למפרע בעד התקופה שמיום תחילת החוק (1.1.07) ובלבד שהנפגע הגיש תביעה לפני יום 31.12.08. כן טען המערער כי טעתה הועדה בהתעלמה מקביעת הועדה הרפואית של מס הכנסה לעניין מועד תחולת הנכות, כאשר בהתאם להלכה מן הראוי שועדה תעיין בקביעת ועדות אחרות שישבו בעניינו של המערער בטרם קבלת החלטתה. לאור האמור עתר המערער להחזיר עניינו לועדה על מנת שתשקול מחדש החלטתה באשר למועד תחילת הנכות בעניינו ותנמק מדוע אין לקבוע את דרגת הנכות החל מיום תחילת החוק (1.1.07), תוך התייחסות להחלטת הועדה הרפואית של מס הכנסה. בדיון המקדמי שקויים בפני כב' הרשמת ויסמן ביום 13.7.09 חזר ב"כ המערער על נימוקי הערעור. 4. במעמד הדיון המקדמי טען ב"כ המוסד כי מדובר בתביעה שהוגשה במסלול של החמרת מצב, כעולה מהטפסים שהוגשו על ידי המערער עצמו. משכך, משעל פי הנטען מדובר בהחמרת מצב - חל סעיף 5(2) לחוק לפיו הקצבה תשולם לפי אחוזי הנכות שנקבעו עקב ההחמרה, בעד התקופה שתחילתה במועד בו החלה ההחמרה או בעד השישה חודשים שקדמו למועד בו הוגשה הבקשה להחמרת המצב, המוקדם מביניהם. לפיכך, בדין קבעה הועדה כי מועד התחולה הוא מיום 5.5.08. עוד טען ב"כ המוסד כי אין רלוונטיות לקביעת ועדת מס הכנסה שכן מדובר בחוק שתחולתו היא לכל המוקדם מיום 1.1.07 ובעניין המערער מדובר בהליך של החמרה בו חל סעיף 5(2) לחוק. לאור האמור ביקש ב"כ המוסד לדחות את הערעור אולם לפנים משורת הדין, הודיע כי ייוועץ בשנית ויודיע עמדתו. בהודעה שהגיש ביום 6.8.09 הודיע ב"כ המוסד כי הוא עומד על טענותיו לפיהן דין הערעור להידחות. 5. בתשובת המערער להודעת המוסד חזר המערער על כל טענותיו כמפורט בכתב הערעור. ב"כ המערער הוסיף וטען כי הותרת החלטות הועדות הרפואיות על כנן בנימוק כי מדובר בתביעה להחמרת מצב נוגדת את מטרת החוק שהיא, על פי סעיף 1 לחוק, "לפצות את נפגעי הפוליו שלקו בישראל במחלת שיתוק ילדים ובכך לבטא את מחויבותה של מדינת ישראל כלפיהם". לטענתו, הואיל והמסמכים הרפואיים שצירף מצביעים על כי דרגת נכותו היתה ונותרה 100% לפחות מאז שנת 2002, אין מדובר בהחמרה אלא בקביעת דרגת נכות בגין מחלת הפוליו בהתאם לסעיפים 7(ב) ו- 7(ג) לחוק. 6. בהחלטת בית הדין מיום 1.11.09 התבקשה עמדת ב"כ הצדדים, בטרם מתן פסק הדין, לאפשרות, בהסכמה, להאריך למערער את המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון (2.12.07) או לחילופין לאפשר לו, לפנים משורת הדין, לחדש את הדיון בערר שהגיש על אותה החלטה (ישיבת ועדה מיום 30.5.08) ונמחק לבקשתו, לאור ההסבר שניתן לו לדבריו ומשלא היו אז בידיו תוצאות הבדיקות התומכות בטענתו בדבר נכות בשיעור של 100% בתוקף עוד מיום 1.11.02. ב"כ המערער הסכים להצעת בית הדין אולם ב"כ המוסד התנגד להצעה. הכרעה 7. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995, החל מכוח סעיף 7 לחוק נפגעי פוליו, בשינויים המחויבים על ועדה רפואית לעררים לפי חוק זה, החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין בשאלה משפטית בלבד. על כן, בית הדין לא יתערב בממצאיה הרפואיים של הוועדה לעררים, כל עוד היא ממלאה את תפקידיה בהתאם לחוק ולתקנות וכנדרש מוועדה מעין-שיפוטית [עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213]. 8. ביום 2.12.07 קבעה ועדה מדרג ראשון 80% נכות למערער בגין מחלת הפוליו בהתאם לאחוזי הניידות שנקבעו לו מאז שנת 1979. המערער הגיש ערר על החלטת הועדה אולם ביום 30.5.08, מועד התכנסות הועדה בנוכחותו, ביקש המערער למחוק את הערר לאור הסברי רופאי הועדה. ביום 22.9.08 פנה המערער למוסד בבקשה שכותרתה "שינוי אחוזי נכות בעניין קצבת פוליו עקב החמרה במצב הבריאותי" וביקש לדון בעניינו בשנית לאור מסמכים המעידים על נכות רפואית מחודש 11/02. המוסד התייחס לבקשה זו כאל בקשה לקביעת אחוזי נכות עקב החמרת מצב ומשכך נקבעו למערער ביום 24.11.08 100% נכות החל מיום 5.5.08 - בעד שישה החודשים שקדמו למועד בו הוגשה הבקשה. ערעורו של המערער על החלטה זו נדחה בהחלטת הועדה לעררים מיום 9.1.09. 9. המערער מבקש במסגרת הליך זה שבפני להורות על החזרת עניינו לועדה על מנת שתשקול מחדש את החלטתה לעניין תחולת דרגת הנכות, כאשר לטענתו, היה על המוסד לקבוע את תחילת נכותו בשיעור של 100% החל מיום 1.1.07, מועד תחילת הנכות על פי החוק ולא החל מיום 5.5.08, המועד שנקבע בשל התייחסות הועדה אל ערעורו כאל קביעה מחדש של דרגת נכות עקב החמרת מצב. למעשה מבקש המערער לערער על החלטת הועדה מיום 2.12.07 או לחדש את הדיון בערר שהגיש על אותה החלטה, אלא שעררו על החלטה זו נמחק לבקשתו ביום 30.5.08. 10. מכח סעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי נקבעו בתקנות המועדים להגשת תובענות וערעורים לעניין חוק הביטוח הלאומי לפני בית הדין לעבודה. תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות), התשל"ז-1977 קובעת כי ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים יוגש לביה"ד לעבודה תוך 30 יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער. כבר נפסק כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועדים שננקבו בתקנות בדבר מועדים להגשת תובענות וערעורים, מאחר ושעה שמדובר במועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לביה"ד, לא חלה תקנה 123 לתקנות סדר הדין בבית הדין לעבודה בדבר הארכת מועדים מטעמים מיוחדים שירשמו, להבדיל מעשיית פעולה בזמן המשפט עצמו. (ראה: עב"ל 1281/00 אחמד אבו גאמע נ' המוסד, פד"ע לח 853 ופסקי דין הרבים שקדמו לו וכן עב"ל 27/03 המוסד נ' אליאס חזן , ניתן ביום 2.6.04, מפי דעת הרוב). 11. בהחלטת הועדה מדרג ראשון מיום 2.12.07 נקבעו למערער 80% נכות בניידות מ- 7.11.79. משהמערער מחק ערעורו על החלטת הועדה מיום 2.12.07, חלף זה מכבר המועד להשיג על ההחלטה אשר הפכה כבר לחלוטה ולא ניתן להגיש ערעור על החלטה זו כיום. 12. אמנם מבחינה מהותית ביקש המערער בפנייתו מיום 22.9.08 לדון מחדש בדרגת נכותו, וזאת לאור מסמכים רפואיים אשר לא היו בידיו קודם לכן ולאור החלטת הועדה לעניין מס הכנסה שקבעה בעניינו ביום 8.6.08 נכות בשיעור של 100% מיום 1.11.02, אולם בהיעדר הליך כאמור, כדין התייחס המוסד לבקשתו כאל בקשה לבדיקה מחדש בשל החמרה במצב בריאותו וכדין קבע את מועד תחולת הנכות בשיעור 100% מיום 5.5.08. אין מנוס אפוא מהקביעה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה המצדיקה התערבותו של בית הדין בה. 13. אכן, דעתו של בית הדין אינה נוחה עם תוצאה זו ועל כן, אף הציע בית הדין לצדדים להסכים להאריך למערער את המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון (2.12.07) או לחילופין לאפשר לו, לפנים משורת הדין, לחדש את הדיון בערר שהגיש על אותה החלטה (ישיבת ועדה מיום 30.5.08) ונמחק לבקשתו, לאור ההסבר שניתן לו לדבריו ומשלא היו אז בידיו תוצאות הבדיקות התומכות בטענתו בדבר נכות בשיעור של 100% בתוקף עוד מיום 1.11.02. אולם משבא כוח המוסד סירב להצעה, לא ניתן להאריך למערער את המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה מיום 2.12.07 ואף לא לחדש את הדיון בערר שהגיש המערער על ההחלטה, ועל כן - דין הערעור להידחות. 14. בנסיבות אלו אין מנוס איפוא, לצערי, מדחייתו של הערעור. סוף דבר 15. א. הערעור נדחה. ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו. ג. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות, על אף דחיית הערעור. החמרת מצבפוליו