1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 29/12/08 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי אין החמרה במצבו של המערער (להלן: ההחלטה). 2. תמצית טענות המערער: 2.1 מקריאת הפרוטוקול עולה כי הוועדה החליטה שמצבו של המערער החמיר, אך לא בקשר עם התאונה. מכאן שהיה על הוועדה לערוך חשבון עובר ושב, או להכיר במגבלה. 2.2 למרות החומר שעמד בפני הוועדה, לרבות פרוטוקולים שהצביעו גם על ממצאים פתולוגים ב-L2-3 כדוגמת C.T משנת 2004, קבעה זו כי היתה למערער פריצת דיסק בחוליות L4-5, כאשר בפועל החומר הצביע על פגיעה בחוליות L2-3. למערער נקבעה נכות בגין הגבלה קלה בעמוד שידרה מותני, כאשר הנכות אינה מסווגת לחוליות. 2.3 הוועדה התרשמה מהמגבלות שהפגין המערער וקבעה כי אלה לא מתיישבות עם פריצת דיסק אחר ואכן אירעו לו מספר פריצות דיסק שכולן הודגמו בעבר. כל שיכלה הוועדה לעשות הוא לקבוע כי הפריצה ב-L2-3, אותה מצאה, לא החמירה את הפגיעה ב-L4-5, אך לא בסמכותה לקבוע כי הפגיעה ב-L2-3 חדשה ולא קשורה לתאונה. 3. תמצית טענות המשיב: 3.1 כל החומר הרפואי שעמד בפני הוועדה התייחס לחוליות L4-5. על סמך בדיקת EMG ובדיקה קלינית בהליך החמרת מצב ב-11/07 נקבע כי חלה החמרה בשורש S1,L5. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכוח החמרת מצב נוספת על סמך מכתב אורטופדי ו-C.T שהראו פריצה ב-L2-3 ובלט בגובה S1,L5,L3-4. קביעת הוועדה, כי הפריצה ב-L2-3, שלא היתה חלק מהחלטות קודמות, לא יכולה היתה לגרום לפגיעה ב-S1,L5 והוסיפה כי ההגבלה בתנועות לא מתיישבת עם הפגיעה. הוועדה ביצעה בדיקה קלינית וקבעה שאין עדות להחמרה והבהירה כי אם היתה החמרה, זו קשורה לפריצה של הדיסק ב-L4-5 שתוארה בעבר ולא ל-L2-3 שמופיע היום. 3.2 הוועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר ראיק סעיד והסבירה מדוע אינה מקבלת אותה. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-29/12/08 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין: "כאבים בגב, בתנועות, רגל שמאל כל הזמן נרדמת". 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "לא משתמש בתומך לגב המותני ולא במקל הליכה אך מפגין סבל רב. בעמידה זקופה אין לראות סטיה ואין כווץ שרירים. התבקש לבצע כיפוף לצדדים מראה כיפוף מוגבל לימין ולשמאל בגלל כאבים בגב מותני משמאל אך לא מדבר על קרינה לרגל. גם בכיפוף לאחור מפגין הגבלה בתנועה אך ללא קרינה לרגל. בכיפוף גו בעמידה קצה אצבעות מגיע למרחק 89 ס"מ מהריצפה. מוסר שאינו מסוגל לעמוד על אצבעות אך מראה שמסוגל לעמוד על עקבים. התבקש לעלות על מיטת הבדיקה וטען שאינו מסוגל וב"ס היה צריך לעזור לו. בשכיבה על הגב: SLR משמאל בזוית של °50, אך SLR מימין. החזרים הופקו תקינים ושווים אין חסר תחושה ואין חסר מוטרי. בסיום הבדיקה מסוגל לשבת על המיטה כשהוא נשען לאחור ורגליו מחוץ למיטה, אין כל התנגדות או כאב כשמיישרים את הרגליים בו זמנית. MRI מ-28.3.08 פריצת דיסק ב-L2-L3 עם לחץ קשה על השק הטקאלי ועל השורש L3 מימין. בלט אנולרי שטוח בגובה L3-4 בלט אנולוס קל בגובה L5-S1. EMG מיום 22.8.07 עדות לפגיעה שורשית L5-S1 משמאל". (ההדגשה אינה במקור - א.ק). 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "פריצת הדיסק הקשה ב-L2-3 אינה יכולה לגרום לפגיעה ב-L5-S1..." (ההדגשה אינה במקור - א.ק) - קביעה זו של הוועדה הינה רפואית ובית-הדין לא יתערב בה. "...גם ההגבלה בתנועות אשר הפגין בכיפוף בהטיה לצדדים ולאחור לא מתיישבת עם בעיה של פריצת דיסק אחת ויחידה. אי לכך אין מקום לקבל את המימצא ב-EMG מאחר ולא נמצא תמוכין קליניים, ההגבלה נראית לא מציאותית בזמן הבדיקה ולכן יש לקבל אותה בהסתייגות..." (ההדגשה אינה במקור - א.ק) - גם קביעה זו הינה רפואית, הנובעת מהתרשמות הוועדה את מצבו של המערער, שנאמד על פי בדיקה מיקפה שביצעה לו. ".... אי לכך הוועדה לא רואה עדות ממשית רפואית להחמרה במצבו. הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר סעיד ראיק מיום 22.6.08. ד"ר ראיק כתב בבדיקתו דלדול שרירים פרה ורטברליים. בשורה לאחר מכן הוא כותב ספזם שרירים פרה ורטברליים אם יש ספזם לא יכול להיות דלדול כי השריר מתכווץ באופן תמידי. היום לא נמצא כל ירידה בתחושה ברגל השמאלית ולא ירידה בכח הרגל. בדיון ד"ר ראיק מזכיר שב-2004 אובחנה אצלו פריצת דיסק ב-L4-5 עם לחץ על העצב משמאל וכיום ב-MRI ישנה פריצת דיסק ב-L2-3. נשאלת השאלה איפה נעלמה פריצת הדיסק ב-L4-5 אשר אובחנה בשנת 2004. הוועדה אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר ראיק ודוחה את הערר - אין החמרה אם היתה החמרת מצב אזי היתה קשורה לפריצת דיסק ב-L4-5 כפי שתוארה בעבר ולא ב-L2-3 כפי שהודגם ב-MRI וגם התקבלה בחוו"ד של ד"ר ראוק". 11. לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה סבורים אנו כי טענותיו של המערער הינן רפואיות. הוועדה שעל הרכבה נימנה אורטופד מתחום הפגימה של המערער, אשר על פי הפסיקה מוסמך לנתח בדיקות הדמייתיות ניתחה בדיקות אלה שעמדו בפני ועדות קודמות בשלב ההכרה, לרבות בהליך החמרת מצב קודם. את הממצאים ניתחה הוועדה במסגרת הפרוטוקול וקבעה כי הממצאים שעמדו בפני וועדות קודמות הצביעו על כך כי בעבר דובר בפריצת דיסק שאירעה בחוליות L4-5, לעומת בדיקות הדמייתיות נשוא הערעור המצביעות על פגיעה חדשה בחוליות L2-3 קביעות אלה הן רפואיות ובית-הדין לא יתערב באלה. 12. הוועדה דוחה את חוות הדעת של ד"ר ראיק, לאור העובדה כי ממצאיה, על סמך בדיקתה את המערער, נמצאו שונים מהממצאים שהיוו תשתית לחוות הדעת, כאשר הוועדה פעלה על פי ההלכה הפסוקה, לפיה שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת 'חובת הנמקה עניינית ומנומקת'".(דב"ע נא/122-99 חיים רייזלר נ' המוסד פד"ע כג 169). 13. לציין כי אין כל משמעות לכך כי בהליך ההכרה לא צויינו החוליות שהוכרו שכן אך סביר הוא כי חברי הוועדה ישכילו לקרוא הבדיקות וממצאי הועדות הקודמות שהתקיימו בעניינו של המערער אשר בהתייחס לאלה נקבעו הנכויות בעבר. קביעת הוועדה כי בעבר הן בהליך ההכרה וההחמרה נצפו פריצות דיסק בחוליות L4-5 ולא L2-3 המהווה פריצה חדשה, שאינה קשורה לפגיעה, תוך התייחסות לבדיקות המצביעות על כך - היא קביעה רפואית ובית-הדין לא יתערב בה. 14. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות על הצורך בניתוח הצילומים שהיו בפני הוועדה - שעה שקיימת הנמקה מספקת של הוועדה ביחס לצילומים אלה בהשוואה אל מול צילומים עדכניים/אחרים - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 15. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. 16. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. עמוד השדרההחמרת מצבפריצת דיסק