1. אנו מברכים על החלטת הנתבע שהחליט לקבל את התביעה ולאשר לתובעת גמלת סיעוד כמי שזקוקה להשגחה מתמדת, דהיינו קבלת גמלה בשיעור של 150% החל מחודש 3/06. 2. בכך תוקן עוול נוראי שנגרם לתובעת. 3. להודעה שהגישה באת כח הנתבע ביום 13/6/06, לפיה נתן הנתבע הסכמתו לקבל את התביעה, צורף מכתבה של גב' טובה הרשקוביץ - מנהלת במחלקת הסיעוד, אשר נימקה את הסכמתה לקבלת התביעה בכך שקראה את עדותו של בנה של התובעת ורק בשל כך ובשל הדברים שמסר לבית הדין לאחר שהיא כבר העידה, ניתנה ההסכמה. 4. לטעמנו הנימוקים עליהם התבסס הנתבע בהחלטתו לקבל את התביעה, הם חלקיים בלבד ומאחר ומצאנו פגמים מהותיים בדרך התנהלותו של הנתבע בתיק זה, ובשל חשיבות הדברים, רואים אנו לנכון להוסיף גם את הנימוקים שלטעמנו מצדיקים קבלתה של התביעה. 5. התובעת ילידת 1935, בודדה, סובלת ממחלת אלצהיימר מזה מספר שנים וקיבלה גמלת סיעוד חלקית עוד לפני הערכת התלות שנערכה ביום 15/2/06, שהיא הערכת התלות נשוא הדיון שלפנינו. 6. הערכת התלות מיום 15/2/06, בוצעה בעקבות בקשה לבדיקה מחדש שהגישה התובעת באמצעות ילדיה, כאשר בנה של התובעת העיד לפנינו, כיצד הגיע אל בית אימו, לא מצא אותה בבית ונאלץ לחפש אותה 10 שעות מחוץ לבית, עד שעלה בידו למצאה. 7. על מנת להגיש בקשה לבדיקה מחדש, היה על התובעת להמציא מסמך רפואי לגבי החמרת מצבה ובמקרה זה, שלא כברוב המקרים האחרים, שם ניתן אישור רפואי על החמרה מרופא משפחה, כאן הפנו ילדיה של התובעת את אימם לאבחון קוגנטיבי בבית חולים פלימן וזה התקיים ביום 31/1/06. 8. יודגש, כי הבקשה לבדיקה מחדש שהגישה התובעת, עקב טענת החמרה, התבססה על בדיקה קוגנטיבית מיום 31/1/06, שהתקיימה בבית חולים פלימן, המוכר כבית חולים המתמחה באבחונים מסוג זה ואותו אבחון קוגנטיבי קבע דברים ברורים, לפיהם התובעת סובלת מאלצהיימר המלווה בהבנה לקויה של השפה, זכרון לקוי לכל הטווחים, התמצאות לקויה במרחב, פרקסיס לקוי, רצף מוטורי פגוע, תוכן וצורת חשיבה דמיוני ולקוי, אינה מסוגלת להביע דעתה לגבי מצבה ועוד ממצאים חמורים נוספים. 9. האבחון הקוגנטיבי קובע חד משמעית, שהמדובר בתשושת נפש הזקוקה לעזרה והשגחה, 24 שעות, עם סיכון עצמי, נפילות, פגיעה בשיפוט ובהבנה ויש לשקול מינוי אפוטרופוס. הבדיקה הקוגנטיבית היא בדיקה מקצועית המתבצעת על ידי רופא ועורכת כ-5 שעות. 10. בהערכת התלות שביצעה לתובעת אחות בריאות הציבור גב' נטלה אוצרי, מיום 15/2/06, שנמשכה משעה 15:15 ועד השעה 16:15, אין כל התייחסות עניינית לאבחון הקוגנטיבי. האחות רק מציינת בהערכת התלות, את קיומו של האבחון הקוגנטיבי, אך לא מתייחסת לדברים האמורים בו. באופן תמוהה, מגיעה האחות למסקנה, כי התובעת אינה מסכנת את עצמה או אחרים, כאשר היא נשארת לבדה, וזאת למרות שאותה אחות עצמה, כותבת בהערכת התלות, כי נמסר לה שהתובעת שוכחת לכבות את הגז, או שוכחת לקחת תרופות, או שהיא לוקחת את אותה תרופה מספר פעמים שלא לצורך. 11. כאן נשאלת השאלה, האם לאותה אחות בריאות הציבור שמבצעת הערכת תלות לקשישה, יש כלל את הכלים המקצועיים להתמודד עם בדיקה קוגנטיבית שבוצעה לקשישה בבית חולים, שאגב אותה אחות העידה, כי היא עצמה עובדת מזה 27 שנה באותו בית חולים פלימן ובאיזו קלות, שללה האחות את ממצאי הבדיקה הקוגנטיבית. 12. שמענו אף את דבריה של גב' טובה הרשקוביץ שהינה מנהלת בכירה במחלקת הסיעוד, וניסינו להבין ממנה אם בנסיבותיו של מקרה זה, אין הנתבע מכיר בקשישה כמי שזקוקה להשגחה, באילו מקרים קובע הנתבע שקשיש מסכן עצמו וזקוק להשגחה ולצערנו שמענו ממנה את הדברים הבאים: "לשאלת בית הדין באילו מקרים ניתן ניקוד על השגחה אני משיבה שראשית שאנו מחליטים על נושא ההשגחה על סמך מקרים שקרו. בית הדין מדגיש בפני שצריך להיות ארוע ממשי כדי שיקרה משהו, אני משיבה שצריכים להיות מקבץ של ארועים." (ראה עמ' 2 שורה 29 פרוטוקול מיום 5/6/06). בנוסף לדברים מקוממים אלו של גב' טובה הרשקוביץ, אישרה אחות בריאות הציבור שהעידה לפנינו, כי זו אכן המדיניות של הנתבע לקבוע שקשיש זקוק להשגחה, רק אם ארע לו מקרה בפועל. האחות העידה כדלקמן: "ש. האם צריך לחכות שמצב כזה יקרה? ת. לפי תדריך שאני מקבלת זה ארועים ממשיים שקרו. אם אין ארועים ממשיים שקרו אז אין השגחה ולא צריך השגחה זה לפי ההנחיות שיש לי ושאותן אני מקבלת." (ראה עמ' 8 שורה 15 פרוטוקול מיום 5/6/06). 13. מכאן אנו למדים, כי הנתבע אינו מסתפק באבחון קוגנטיבי של בית חולים, שקובע ממצאים קשים לגבי קשישה שהינה תשושת נפש וממליץ ליתן לה השגחה של 24 שעות בשל סיכון עצמי, ואין זה אף מספק את הנתבע, שהאחות עצמה רושמת בהערכת התלות שיש לתובעת בעיית זכרון בגינה היא שוכחת לקחת תרופות, או לוקחת את התרופות מספר פעמים ביום ללא צורך, ואף שוכחת את הגז פתוח, אלא לשיטתו של הנתבע, על מנת שיקבע, כי הקשישה זקוקה להשגחה, צריכים לקרות ארועים ממשיים. כלום אומר הדבר, כי לשיטתו של הנתבע, ארוע ממשי שיזכה את התובעת בהשגחה, הינו אותו ארוע כגון דליקה שחלילה עלולה להיגרם בעקבות העובדה שהגז נשכח דלוק? 14. סעיף 224 (א) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") קובע: "מבוטח שכתוצאה מליקוי נהיה תלוי במידה רבה בעזרת הזולת לביצוע רוב פעולות יום- יום, או הזקוק להשגחה - זכאי לגמלת סיעוד בשיעור השווה לקצבת יחיד מלאה." סעיף 223 לחוק מגדיר השגחה כדלקמן: "השגחה - השגחה ופיקוח על המבוטח למניעת נזק או סכנה לעצמו או לאחרים." 15. מכאן יוצא אפוא, שהחוק הגדיר את המונח "השגחה" ככזה הבא למנוע נזק לקשיש. הדעת אינה סובלת מצב שבו רק לאחר שהנזק או כהגדרת האחות ארוע ממשי נגרם לקשיש, רק אז הוא יהיה זכאי למלוא הנקודות בהערכת התלות בגין השגחה, שכן סבירות גבוהה שזה יכול להיות מאוחר מדי. 16. עלינו לזכור, את היעד הסוציאלי העומד בבסיס גמלת הסיעוד - ליתן סיוע מינימלי לאותם קשישים חסרי יכולת תפקודית ומניעת סיכון עצמי לקשיש ולאלה שסביבו. דומה, כי במקרה זה, פועל הנתבע בניגוד לתכלית אותה ביקש החוק להגשים, ככל שהמדובר בקשישים הסובלים מדימנסיה סנילית מסוג אלצהיימר. 17. יש להבחין בין קשיש שאינו מסוגל לבצע פעולות מוטוריות ותפקודו נבחן על ידי אחות בריאות הציבור במסגרת הערכת התלות שהיא מבצעת, לבין קשיש הסובל מבעיה נוירולוגית או פסיכיאטרית כגון מחלת האלצהיימר, שיכולה לסכן אותו או אחרים. 18. לאחות בריאות הציבור יש את הכלים לבחון את תפקודו המוטורי של הקשיש, אך אין לה את הכלים לדעת את מידת השפעת מחלת האלצהיימר ואת חומרתה. 19.על כן, טוב עשה הנתבע שבסופו של יום, הסכים לקבל את התביעה, אך לאור הדברים האמורים לעיל, רצוי שישקול שוב ומחדש את מדיניותו לגבי בחינת זכאותם של קשישים לגמלת סיעוד בנושא ההשגחה. 20. אין צו להוצאות. החמרת מצב