1. ביום 15/4/04 הגיש התובע כתב תביעה נגד הנתבעים לתשלום שכר, עמלות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, החזר הוצאות דלק והחזר כספים אשר נוכו ממשכורתו בגין תשלום קנסות חניה. 2. בתביעתו טען התובע, בין השאר, כדלקמן: 2.1 התובע עבד אצל הנתבעים כשכיר בתחום עריכת מדורי פרסום ורכש מודעות לעיתונים, מיום 1/4/02 ועד ליום 12/1/04 (שנה ו- 10 חודשים). 2.2 התובע התקבל לעבודתו אצל הנתבעים ע"י הנתבע 4, לאחר שנכשל נסיון לשיתוף פעולה עסקי בין השניים. 2.3 בפגישה אשר נערכה בתחילת חודש 3/02 הציע הנתבע 4 לתובע להתחיל לעבוד כעובד שכיר בנתבעת 2, בתפקיד עורך מדורי פרסום. סוכם בפגישה, כי התובע יתחיל לעבוד ביום 10/3/02 אך מבחינת שלטונות המס ירשם יום העבודה הראשון של התובע ב- 1/4/02. 2.4 באותה פגישה הסכימו השניים על מהות תפקידו של התובע ועל תנאי עבודתו כדלקמן: (א) תפקידו - עורך מדורי פרסום ורוכש מודעות לכל העיתונים הקיימים בארץ. (ב) שכר - שכר מינימום + עמלות מכירה + נסיעות. (ג) עמלות ממדורי פרסום - 5% מהנטו. (ד) עמלות ממודעות אחרות - 10% מהרווח נטו. 2.5 למחרת, ביום 10/3/02, התייצב התובע אצל מנהל המחלקה, מר ברוך גבריאלי (להלן: "גבריאלי") אשר הדריך את התובע בצעדיו הראשונים בתפקיד ואשר הציג בפניו את תנאי העבודה והשכר הנהוגים במחלקה, הזהים לאלו עליהם סיכם התובע עם הנתבע 4. 2.6 בתאריך 10/5/02, עת היה אמור התובע לקבל את משכורתו הראשונה, קיבל צ'ק על סך 2,000 ש”ח בלבד. התובע פנה לגבריאלי וזה הרגיעו בהסבר, כי עקב "קשיי נזילות", כל עובדי המחלקה קיבלו אותו חודש משכורת חלקית בלבד. 2.7 התובע, אשר מצא עבודה לאחר תקופה ארוכה במהלכה היה מחוסר עבודה, החליט להבליג ולהמתין בסבלנות לתשלום המשכורת. 2.8 בתאריך 10/6/02 קיבל התובע משכורת, כולל הפרשים עבור החודש הקודם, אך ללא תשלומי עמלות (עבור החודשים 3/02 ו- 4/02). 2.9 שוב פנה התובע לגבריאלי וזה שוב הסביר לו, כי גם יתר עובדי המחלקה לא קיבלו תשלום עמלות עקב נזקים כספיים אשר גרמה אחת מעובדות המחלקה. 2.10 במהלך חודש 6/02 העלה התובע, יחד עם עובד נוסף, בפני הנתבע 4 את נושא אי תשלום העמלות והנתבע 4 התפרץ על השניים בצעקות. 2.11 בתאריך 10/7/02 קיבל התובע משכורת, בתוספת עמלות בסך 1,350, בעוד שלפי דוחות העמלות אשר הגיש, הגיע לו סך של 4,061 ש”ח בגין המכירות שביצע בחודשים 5/02- 3/02. 2.12 כך במשך החודשים 8/02 ו- 9/02 שוב לא שולמו לתובע עמלות והתובע הודיע לנתבע 4, כי אם ימשיך לעכב את תשלום העמלות, יאלץ להפסיק את עבודתו אצלו ואף מימש איום זה ולא הופיע לעבודה ביום 23/9/03. כתגובה, קיבל התובע צ'ק על סך 2,000 ש”ח על חשבון העמלות, אולם בהמשך גילה התובע כי סכום זה קוזז משכר חודש 9/03. התובע מחה שוב ושוב בפני הנתבע 4 על אי תשלום העמלות ועל מנת "להרוויח עוד קצת זמן" רשם הנתבע 4, ביום 10/10/02, צ'ק אישי שלו לפקודת התובע, בסך 2,000 ש”ח. 2.13 לאחר שגם ביום 10/11/02 קיבל התובע משכורת ללא תשלום עמלות, מסר לנתבע 4 ביום 17/11/02 מכתב בו פירט את טענותיו. ביום 22/12/02, קיבל התובע 4 צ'קים דחויים בסך 2,500 ש”ח כל אחד, על חשבון העמלות. 2.14 התובע שוב ביקש לשוחח עם הנתבע 4 ושוב קיבל תשובה כי המצב קשה וכי בהמשך תשולם לו היתרה ואף יקבל העלאה במשכורת. כן הודיע לו הנתבע 4, כי הוא עומד לפטר את גבריאלי וכתוצאה מכך יקבל התובע רכב לשימושו האישי. 2.15 בתאריך 30/3/03 הגיש התובע לנתבע 4 את ריכוז כל דוחות העמלות לתקופה 3/03-10/02, בסך 17,577 ש”ח. במהלך החודשים 5/03-4/03 הזכיר התובע לנתבע 4 אינספור פעמים את הבטחותיו, הנתבע 4 התחמק מלהפגש עם התובע ואף "ייבש" אותו ביום 18/5/03 מחוץ לחדרו במשך יום שלם, כאשר התובע המתין לפגישה עמו. 2.16 ביום 23/6/03, אחרי חודש של "ריצות" אחרי הנתבע 4, קיבל התובע 5 צ'קים דחויים לתאריכים 11/03-7/03 על סך 2,000 ש”ח, כל אחד. 2.17 אירועים אלו חזרו על עצמם במהלך החודשים 11/03-7/03 ובנוסף התובע נאלץ "לרדוף" אחרי הנתבע 4 על מנת לקבל החזר הוצאות דלק ועל מנת שיועבר תשלום למוסך עבור טיפול ותיקונים ברכב אשר הועמד לרשות התובע. בסופו של יום, התובע שילם למוסך מכספו ולאחר שהנתבע 4 דחה את התובע במשך שבועיים, הוא החזיר לו את התשלום עבור המוסך ב- 4 צ'קים דחויים. 2.18 בפגישה מיום 15/12/03 הודיע התובע לנתבע 4, כי "הגיעו מים עד נפש", והנתבע 4 מצדו הטיח לעבר התובע, כי הודיע לו כבר בשלהי שנת 2002, כי בשנת 2003 הוא אינו משלם עמלות. בהמשך לאותה פגישה, כתב הנתבע 4 מכתב לתובע בדבר אי תשלום העמלות ואף זימן אותו לפגישה, בה תחילה הודיע לתובע, כי הוא סוגר את הנתבעת 2 וכי התובע מפוטר, אך בהמשך הציע לתובע להמשיך בעבודתו בתנאי שישתנה אופן חישוב העמלות. התובע סירב להצעה ובתום הפגישה סוכם כי התובע יצא לחופשה עד לסוף החודש. 2.19 מעולם עד ליום 15/12/03 לא הודיע הנתבע 4 לתובע כי הוא משנה את הסכם השכר ביניהם והתובע מצדו לא היה ממשיך לעבוד ולו יום אחד נוסף, לוּ היה יודע כי ישתכר משכורת מינימום ללא עמלות. יתר על כן, לכל אורך שנת 2003 חזר הנתבע 4 ושיבח את שיטת השכר לעובדים. 2.20 על אף היות התובע בחופשה מיום 16/12/03, הוא הגיע למשרד מספר פעמים וביצע את עבודתו. 2.21 ביום 12/1/04 קיבל התובע צ'ק על סך 448 ש”ח בלבד (בשל קיזוזים שונים משכרו). מששאל התובע את הנתבע 4, אם הוא מפוטר, השיב לו הנתבע 4 "אני לא מפטר אותך... אתה הוא זה שלא רוצה להמשיך לעבוד..." ומסר לו מכתב בו כתוב כדלקמן: " 8.1.04 לכבוד מר משה גל רצ"ב צ'ק שכר עבודתך לחודש דצמבר, עד ליום האחרון בו הופעת לעבודה. הצ'ק עבור משכורתך + דמי הבראה, ע"ס 3,673.55 ש”ח בקיזוז 3,225 ש”ח, עבור דוחות תנועה על עבירות שעשית ברכב החברה, אותו אתה מחזיק. נוכח העובדה כי לא הופעת לעבודה מספר ימים בחודש דצמבר ומ- 23 בדצמבר לא הופעת בעבודה וניתקת עמנו כל קשר, נאלצנו לסגור את פעילות אד-מדיה. בהמשך לנסיבות שיצרת, הנך מתבקש להחזיר מיידית את רכב המשרד שברשותך. בכבוד רב, דוד אדמון" 2.22 התובע הודיע לנתבע 4 כי התנהגותו אינה מתאימה למעמדו וכי הוא ובני משפחתו נפגעים כתוצאה מהתנהגות זו. בתגובה התנפל הנתבע 4 על התובע בצעקות וסילק אותו. 2.23 התובע השאיר על שולחנו של הנתבע 4 את תיק העמלות לחודשים 31/1/03-10/3/02 וכן ביקש מהנתבע 4 כי יתאם עמו מועד להחזרת הרכב. 2.24 ביום 30/1/04 שלח התובע לנתבע 4 מכתב רשום המפרט את העמלות המגיעות לו לחודשים 12/03-11/03, את הדו"ח האחרון של הוצאות הדלק ובקשה כי נציג מטעם הנתבע 4 יגיע לקחת את הרכב. בתאריך 15/2/04 שלח התובע לנתבע 4 את מפתח הרכב ואת מסמכיו. ביום 23/2/04 נלקח הרכב ע"י בנו של הנתבע 4. 2.25 אשר על כן תביעתו של התובע הינה לסכומים הבאים: א. עמלות - 38,859 ש”ח. ב. 16 ימי היעדרות שנוכו ללא הצדקה - 2,428 ש”ח. ג. שכר עבור 12 ימי עבודה בחודש 1/04 - 1,820 ש”ח. ד. חלף הודעה מוקדמת - 3,790 ש”ח. ה. פיצויי פיטורים - 12,210 ש”ח. ו. ניכוי קנסות חניה ללא הצדקה - 3,225 ש”ח. ז. החזר הוצאות דלק - 310 ש”ח. ח. הוצאות משפט - 3,387 ש”ח. כמו כן מבקש התובע כי בית הדין יבחן האם ניכויי המס ממשכורותיו היו כדין וכן לחייב את הנתבעים להמציא לו מכתב פיטורים בו תצויין תקופת עבודתו. 3. בהגנתם לדחיית התביעה טענו הנתבעים, בין השאר, כדלקמן: 3.1 הנתבעת 1 אינה קיימת. 3.2 התובע לא הצביע על כל עילה בגינה יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבע 4 באופן אישי ואף לא טען לכך במפורש. 3.3 הנתבעת 2 היתה מעבידתו היחידה של התובע. אולם, בעקבות חקירתו הנגדית של הנתבע 4, חזרו בהם הנתבעים והודו בכך כי הנתבעת 2 והנתבעת 3 היו שתיהן מעבידותיו של התובע. 3.4 בראשית שנת 2003 הודיעה הנתבעת 2 לכל עובדיה, כי עקב המצב הקשה אליו נקלעה, לא ישולמו לעובדים עמלות אלא משכורות בלבד. 3.5 התובע הסכים לאופן בו שולם לו שכרו, שאם לא כן היה מתפטר מעבודתו. התובע נהג "לבכות" בפני הנתבע 4 על מצבו הקשה ובעקבות זאת קיבל מקדמות שונות בזמנים שונים. 3.6 הנתבעים שילמו את הקנסות בגין עבירות התנועה אשר ביצע התובע. 3.7 החל מחודש 10/03 החל התובע להיעדר מעבודתו, להופיע בעבודה רק בשעות הצהריים ולהפר את התחייבויותיו בעבודתו וכתוצאה מכך, הביא את הנתבעת למצב קשה ביותר. 3.8 לא היה כל סיכום בין הנתבע 4 לבין התובע, כי התובע יצא לחופשה בתשלום מיום 15/12/03 עד סוף אותו חודש. 3.9 התובע החזיק את רכבה של הנתבעים ברשותו במשך חודשיים נוספים לאחר הפסקת עבודתו. בסופו של דבר, נאלצה הנתבעת לשלוח אדם מטעמה על מנת לקבל את הרכב. 4. בכתב התשובה שהגיש התובע, טען באשר לעילות התביעה נגד כל אחד מהנתבעים, כדלקמן: 4.1 חלק מתלושי השכר שניתנו לתובע ניתנו ע"י הנתבעת 3, כך שאין מקום לטענת הנתבעים, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הנתבעת 3 לבין התובע. 4.2 הנתבע 4 הלין את שכרו של התובע, הוליך אותו שולל, שילם לתובע בצ'ק פרטי שלו ובכך, ערבב בין הישויות המשפטיות. 4.3 התובע אינו מתנגד למחיקתה של הנתבעת 1 מכתב התביעה. 5. מטעם התובע העידו התובע, גבריאלי וגב' ורדה גליקסברג (להלן: "גליקסברג") אשר עודנה עובדת אצל הנתבעים. מטעם הנתבעים העיד הנתבע 4. לאחר שעיינו בחומר שלפנינו, להלן הכרעתנו: 6. עמלות 6.1 תנאי עבודתו של התובע לא סוכמו בכתב. לגרסת התובע, מנהל המחלקה אצלו החל לעבוד, גבריאלי, חזר בפניו על אותם תנאי שכר עליהם סיכם עמו הנתבע 4 ואף הוסיף והסביר לו, כי כל אנשי המכירות במחלקה משתכרים באופן זהה. תימוכין לגרסתו של התובע באשר לתנאי השכר אשר סוכמו עמו עם תחילת עבודתו, מוצאים אנו בעדותו של גבריאלי אשר העיד בחקירתו הראשית, כי תנאי שכרו של התובע היו: "משכורת מינימום + 5% עמלה + נסיעות כמו לכולם. היה מודעות שטח ולוח, זה היה 10% על רווח של החברה, זה שונה מ- 5% שהיה על סה"כ המודעה ברוטו" (עמ' 11, שורות 11-9, ההדגשות הוספו). ובהמשך הבהיר: "התובע הגיע אלי לאחר שסיכם עם אדמון את התנאים. הוא בדק איתי אם מה שסיכם עם אדמון זה נכון." ( עמ' 11, שורות 21-20). למעשה, אף הנתבע 4 אישר בעדותו כי תנאי שכרו של התובע היו: "משכורת כמו לעובדים אחרים במח' פלוס אחוזים ממודעות ששולמו" (עמ' 24, שורות 21-20) ואף מהראיות עולה כי עם תחילת עבודתו של התובע שולמו לו עמלות, ולוּ באופן חלקי. כך למשל, בתלוש שכר חודש 6/02 שולמו לתובע עמלות (נספח 5 לתצהיר התובע) וביום 23/9/02 שולמו לתובע 2,000 ש”ח על חשבון עמלות (נספח 8 לתצהיר התובע). 6.2 כעולה מעדותו של התובע, במהלך כל תקופת עבודתו אצל הנתבעים הגיש דוחות עמלות לתשלום. כן עולה מהראיות כי במהלך כל תקופת עבודתו פנה התובע שוב ושוב לנתבע 4 בדרישה כי ישולמו לו עמלות: פניות כאמור היו ב- 17/11/02 (נספח 11 לתצהיר התובע), 30/3/03 (נספחים 14א ו- 14 ב לתצהיר התובע), 18/5/03 (נספח 15 לתצהיר התובע), 23/6/03 (נספח 17 לתצהיר התובע), 15/12/03 (נספח 23 לתצהיר התובע). גבריאלי העיד בחקירתו הראשית, כי העמלות אשר שולמו לתובע מפעם לפעם לא היו הסכומים המלאים אשר הגיעו לתובע: "לשאלתך, האם הסכומים שהוא שילם לך היו מלוא הסכומים- עד כמה שאני יודע זה על החשבון" (עמ' 13, שורות 5-4). כן אישר גבריאלי בעדותו, כי בסביבות חודש 5/03, פנה אליו הנתבע 4 וביקש ממנו כי ישוחח עם העובדים על הקשיים הכלכליים אליהם נקלע ועל כך כי העמלות יפרסו על פני 3 חודשים (עמ' 12, שורות 25-23). 6.3 מהימנה עלינו טענת התובע, כי מחה פעם אחר פעם נגד אי תשלום העמלות כמוסכם. עולה מהראיות, כי התובע, אשר כאמור היה מובטל עובר לעבודתו אצל הנתבעים, האמין, לכל אורך תקופת עבודתו אצל הנתבעים, כי ישולמו לו העמלות המגיעות לו. למעשה, עולה מהראיות, כי החל מתחילת עבודתו של התובע, נהגו הנתבעים להתחמק מלשלם לתובע את העמלות, אולם לאחר שהתובע התלונן, מחה ועמד על שלו, קיבל סכומי כסף מסוימים על חשבון העמלות. אשר על כן, אמינה עלינו עדות התובע, כי האמין שימשיך לקבל תשלומי עמלות, גם אם יהיה זה לאחר מאמצים ומחאות וכפי שהעיד: "הוא הוליך אותי שולל כל יום וכל חודש, משך אותי ורואים זאת במסמכים, רואים שכתבתי, ומיד אחר כך קיבלתי חלק" (עמ' 4, שורות 8-7). 6.4 תימוכין לגרסת התובע מוצאים אנו בעדותו של גבריאלי: "האם סיפרת לי שאתה מסכים וממשיך לעבוד על אף שאדמון מתנהג אליך ככה- לא היתה הסכמה אבל היו הבטחות שיהיו עוד שבועיים ועוד חודש." (עמ' 13, שורות 23-21). גם גליקסברג אישרה בחקירתה, כי התובע התלונן בפניה לא פעם על אי תשלום עמלות (עמ' 16, עמ' 19) וכי התובע "העריך את מר אדמון והוא האמין שיקבל. נכון שכשעשו איתו הסדרי תשלומים הוא הסכים להם." (עמ' 19, שורות 14-12). 6.5 לטענת הנתבעים, העמלות אשר הגיעו לתובע במהלך שנת 2002 לא הגיעו לו עוד במהלך שנת 2003. כאשר נשאל מתי נעשה השינוי, השיב הנתבע 4: "בסוף 2003. בשנת 2003. סליחה, 2002... בסוף 2002 כתוצאה מקשיים כספיים שהחברה נכנסה אליהם... בסוף 2002 קיימתי שיחה עם עורך דין וסוכם שעם הרצון של חלק מהעובדים להמשיך לעבוד, יש דרך אחת, לעבוד בתנאי משכורת בלבד ואכן בשנת 2003 העובדים קיבלו משכורת בלבד. נותרו חובות לחלק מן העובדים על העמלות משנים קודמות, הן מתוך זה שלא היה כסף לחברה והן מזה שחלק גדול מהלקוחות לא שילמו, אז חלק מהכסף שולם ב- 2003." (עמ' 25-24). בהמשך הוסיף והעיד, כי: "המחלקה התכנסה בשלהי 2002, בנוכחותך, בשאלה האם נחיה או נחדל ואז סוכם באותה ישיבה שלמרות המצב הקשה, המח' תמשיך לעבוד ב- 2003 במשכורת מינימום בלי עמלות" (עמ' 32, שורות 24-22). 6.6 לגרסת התובע, מעולם, עד למכתב אשר קיבל ביום 15/12/03, בו נכתב: "סוכם שבשנת 2003 יעבדו כל עובדי החברה במשכורת מינימום בלבד" (נספח 24 לתצהיר התובע) - לא הודיעו הנתבעים לתובע על הפסקת תשלום עמלות, כשחיזוק לגרסתו מוצאים אנו הן בעדותו של גבריאלי והן בעדותה של גליקסברג: גבריאלי מסר בעדותו: "לשאלתך, האם בערך בחודשים מאי, יוני, יולי שפנינו למר אדמון, הוא הודיע על הסדר חדש של העמלות- לא, הוא ביקש לחלק לשלושה פעם אחת ומעבר לזה לא. לשאלתך, האם הוא עמד בחלוקה לשלש- בדיבור, בפועל לא עמד בזה." (עמ' 13, שורות 11-9). גם גליקסברג העידה בחקירתה הנגדית, כי נכחה בישיבות אשר התקיימו במהלך שנת 2003 בהן דיבר הנתבע 4 על תשלום עמלות לעובדים ופירטה: "לשאלתך, מה היה הפירוט, מה היית אמור לקבל עבור המודעות- 5%. לשאלתך, האם זה כלל את מדור ברכות שאתה יזמת- כן. לא זכור לי כמה עבור מודעות לוח. נכון שהוא אמר שתקבל עמלות עבור מודעות לוח. זה היה בשנת 2003." (עמ' 16, שורות 23-21). מעבר לאותו מכתב, כאמור, מטעם הנתבע 4, מיום 15/12/03 (נספח 24 לתצהיר התובע) לא הציגו הנתבעים כל מכתב או ראיה אחרת לכך, כי הודע לתובע בראשית שנת 2003, כי לא יקבל עמלות. אשר על כן, גרסת הנתבע 4, לפיה החל משנת 2003 הופסקו תשלומי העמלות לעובדים, בלי שהוכח כי כך סוכם עם התובע בע"פ או במסמך המעגן שינוי זה, לא הוכחה. מה גם שגרסתו אינה מתיישבת עם גרסאותיהם של עדי התביעה כפי שהובאו לעיל. ראוי להזכיר כי גם עדות נתבע 4 עצמו - כלשונה - אינה תומכת בגרסת הנתבעים. משאין חולק, כי במהלך שנת 2002 הגיעו לתובע עמלות, כעולה מהראיות ואף מעדותו של הנתבע 4 עצמו (עמ' 31, שורות 10-9) ומשאין כל ראיה לכך כי הנתבעים הודיעו לתובע, בתחילת שנת 2003 על כך כי לא ישולמו לו עמלות במהלך שנת 2003, אנו קובעים, כי לא נמסר לתובע בדבר השינוי בתנאי שכרו (וספק אם היה שינוי כאמור) ולפיכך, זכאי התובע לתשלום עמלות גם עבור שנת 2003. 6.7 ערים אנו לכך, כי גבריאלי פוטר על ידי הנתבע 4 והוא אף אישר בחקירתו הנגדית: "לשאלתך, האם זה נכון להניח שיש לי די הרבה בליבי עליו- כן" אולם בכך, ואולי אף דווקא בשל כנותו ואמינותו, אין כדי לפגוע בעדותו אשר היתה מהימנה ועקבית, מה גם שעדותו עולה בקנה אחד עם עדותה של גליקסברג, אשר כאמור, עדיין עבדה בנתבעת בעת מתן עדותה. 6.8 טענתו של הנתבע 4 בעדותו, כי סיכם עם התובע, כי העמלות ישולמו לו רק לאחר גביית הכספים מהלקוחות, לא זו בלבד שאינה עולה בקנה אחד עם עדותו של גבריאלי, אשר מסר, כי העמלות משולמות כחודש לאחר המכירה (עמ' 12) אלא אין לה כל זכר בכתב ההגנה. 6.9 אין אנו סבורים, כי בכך שדוחות העמלות לא אושרו על ידי הנתבע 4 או על ידי מי מטעם הנתבעים, יש כדי לפגוע באמינותם. התובע הגיש דוחות מפורטים ומדויקים ואין אנו סבורים, כי יהא זה נכון כי העובדה שהדוחות לא אושרו ע"י הנתבעים תפעל כנגד התובע. נהפוך הוא. יש בכך כדי לחזק את טענות התובע בדבר ההתנהלות הלקויה של הנתבעים, בדבר הזלזול בדרישותיו לעמלות המגיעות לו ובדבר התלאות אשר נאלץ לעבור במהלך עבודתו. בפועל, לא הוצגה לנו גרסה עובדתית - מדוייקת מאת הנתבעים הסותרת דוחות התובע. 6.10 כפי שעולה מדוחות העמלות המפורטים אשר צירף התובע לכתב התשובה, עבור שנת 2002 הגיע לתובע תשלום עמלות בסך 26,776 ש”ח. כפי שעולה מנספחים 5, 8 ו- 13 לתצהירו של התובע, שולמו לו עמלות במהלך שנת 2002 בסך כולל של 13,350 ש”ח. הנתבעים לא הציגו בפנינו כל ראיה לפיה שולמו לתובע סכומים נוספים כעמלות ולפיכך, זכאי התובע להפרש עמלות, עבור שנת 2002, בסך 13,426 ש”ח. 6.11 כפי שעולה מדוחות העמלה המפורטים אשר הגיש התובע בשנת 2003, הגיעו לו עמלות מכירה בסך כולל של 34,117 ש”ח. הואיל ובמהלך שנת 2003 שולמו לתובע 10,000 ש”ח על חשבון העמלות (נספח 16 לתצהיר התובע) נותר התובע זכאי להפרשי עמלות עבור שנת 2003, בסך 24,117 ש”ח. 7. פיצויי פיטורים 7.1 לתצהירו צירף התובע מכתב מטעם הנתבע 4, מיום 8/1/04 (נספח 29 לתצהירו) בו נכתב: "נוכח העובדה כי לא הופעת לעבודה מספר ימים בחודש דצמבר ומ- 23 בדצמבר לא הופעת בעבודה וניתקת עמנו קשר, נאלצנו לסגור את פעילות אד- מדיה. בהמשך לנסיבות שיצרת, הנך מתבקש להחזיר מיידית את רכב המשרד שברשותך." בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי הנתבע 4 פיטר אותו מעבודתו (עמ' 6, שורה 25). 7.2 עם זאת, כפי שעולה מתצהירו של התובע, כאשר אמר לנתבע 4 בפגישתם מיום 12/1/04 (המאוחרת למכתב לעיל) כי הוא מבין כי הוא מפוטר, השיב לו הנתבע 4: "אני לא מפטר אותך... אתה הוא זה שלא רוצה להמשיך לעבוד..." (סעיפים 68 ו- 69 לתצהיר התובע). כן מסר התובע בתצהירו, כי בהמשך אותה פגישה, לאחר שהתובע טען בפני הנתבע 4 כי הוא פוגע קשה בו ובבני משפחתו, סילק אותו הנתבע 4. 7.3 לטענת הנתבע 4, התובע הוא אשר החל להיעדר מהעבודה מפעם לפעם עד אשר חדל לגמרי להתייצב בעבודה ואף ביקש מהנתבע 4, כי יפטר אותו (עמ' 26-25). 7.4 נטל ההוכחה מוטל על הטוען לפיטורים (דב"ע נז/32-3 מוחמד רוחמי נ' פלקו בע"מ, לא פורסם מיום 8/9/97). הלכה פסוקה היא כי על המפטר ליתן ביטוי אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי סיום (ראו למשל דב"ע ל/1-3 הרמין נ' דואיב, פד"ע א 18; דב"ע נד/62-3 מ"י נ' זינגר, פד"ע כז 391) וכי על ההודעה על הפסקת העבודה להיעשות בצורה ברורה (ע"ע 300317/98 מיטל נ' איגוד ערים, מיום 26/11/00). עצם האמירה לתובע "תסתלק מכאן..", בנסיבות שנאמרה (ויכוח אשר הגיע לטונים גבוהים) - אין בה כדי להעיד על כוונה ברורה לפטר את התובע ואין בה כדי ללמד על פיטורי התובע. מהראיות עולה איפוא, כי הנתבע 4 לא פיטר את התובע, וודאי לא בצורה חד משמעית וברורה. הואיל ועילת התביעה לפיצויי פיטורים הינה פיטורי התובע (כשהתובע לא טען להתפטרות בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים) ומשלא הוכח בפנינו כי התובע אכן פוטר ע"י הנתבעים - נדחית התביעה לפיצויי פיטורים. משכך, ממילא נדחית תביעתו של התובע לחייב את הנתבעים להמציא לו מכתב פיטורים. 8. הודעה מוקדמת משקבענו לעיל, כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי פוטר מעבודתו, נדחית תביעתו לתשלום דמי הודעה מוקדמת. 9. 16 ימי היעדרות אשר נוכו ממשכורת התובע לטענת התובע, בטעות צוין בתלוש משכורת חודש 11/03 (כעולה ממכתבי התובע - נספחים 14 ו- 23 לתצהירו), כי ניצל 6 ימי חופשה. הנתבעים מצדם לא טענו כי התובע אכן יצא לחופשה ולא הציגו כל פנקס חופשה, כנדרש מהם על פי הפסיקה. אשר על כן, מתקבלת טענתו של התובע, כי הרישום בתלוש שכר חודש 11/03 היה שגוי. אמנם לא נוכה כל סכום ממשכורתו בגין טעות זו אולם, משלמעשה נותרו לזכותו של התובע ימי חופשה, זכותו לפדותם. לפיכך מגיע לתובע פדיון חופשה עבור 6 ימים אלו. באשר להיעדרותו של התובע במהלך התקופה 31/12/03-16/12/03, מעדיפים אנו את גרסתו של התובע, כי שהה בחופשה שנתית במהלך תקופה זו בהתאם לסיכום בינו לבין הנתבע 4, על פני עדותו של הנתבע 4. בנוסף לכך שלא הוצג פנקס חופשה, הנתבע 4 לא הרשים אותנו באמינותו ועדותו בכללותה לא הייתה מדוייקת/ברורה ועמדה בסתירה לעדויותיהם של עדי התביעה. משכך ומשהנתבעים לא הציגו כל חישוב נגדי לחישובו של התובע, מתקבלת תביעתו של התובע לתשלום בסך 2,428 ש”ח. 10. תשלום עבור 12 ימי עבודה בחודש 1/04 התובע לא הביא כל ראיה לכך כי עבד 12 יום במהלך חודש 1/04. ממכתבו של הנתבע 4 מיום 8/1/04 (נספח 29 לתצהיר התובע) עולה, כי התובע לא עבד כלל במהלך חודש 1/04 ובחקירתו הנגדית אף השיב התובע במפורש, כי לא עבד במהלך חודש 1/04 (עמ' 7, שורה 18). אשר על כן נדחית תביעתו של התובע לתשלום שכר חודש 1/04. 11. ניכוי קנסות חניה לטענת התובע, הנתבעים קיזזו משכרו את התשלומים אשר שילמו עבור דוחות החניה בלי שנתנו לו הזדמנות לכתוב מכתבי ערעור לעירית תל אביב נגד אותם דוחות. אנו סבורים, כי משהגיעו דרישות תשלום לנתבעים בגין עבירות תנועה אשר ביצע התובע, היתה זו חובתם לשלם את הקנסות ללא דיחוי ולגבות את הכסף בגינם, מהתובע. נזכיר כי דוחות חניה, בדר"כ הם דוחות המונחים על שמשת הרכב, עם הנתנם. משמדובר ברכב ששימש את התובע - לא נמנעה ממנו, בזמנו, זכות הפנייה לרשות, מה גם שמדובר בחבות אישית שלו. עם זאת, ביום 17/7/05 (לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק) הגיש התובע בקשה להגיש "ראיה חדשה" ממנה עולה, כי הנתבעים העבירו חלק מדוחות החניה על שמו, למרות שניכו משכרו את התשלום עבור אותם דוחות. דוחות החניה אשר עברו על שמו של התובע למרות שהתשלום בגינם נוכה משכרו הינם דוחות מספר 4-2-738130, 6-2-684274, 3-3-025867, 9-2- ביום 14/2/06 הגישו הנתבעים את התנגדותם לבקשתו של התובע להגשת הראיה החדשה, בטענה, כי התובע לא היה רשאי לעשות כן לאחר שקבעה השופטת הראשית ביום 12/9/04, כי על הצדדים היה להגיש לבית הדין, זה מכבר, את כל המסמכים בהם היה בכוונתם לעשות שימוש בדיון (יצויין, כי הנתבעים הגישו את תגובתם לבקשה רק לאחר שנדרשו לעשות כן בפעם השלישית, לאחר החלטות בית הדין מיום31/7/05, 6/1/06, 12/2/06). אכן הראיה החדשה הוגשה על ידי התובע לאחר שהסתיים הליך הראיות בתיק, אולם לא זו בלבד שהראיה נשלחה לתובע רק במהלך חודש 7/05 אלא שהנתבעים, בתגובתם, לא טענו כל טענה לגופו של עניין. לזאת נוסיף את הוראות סעיפים 32 ו- 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ו- 1969 הקובעים, כי בית הדין אינו קשור בדיני הראיות וינהג בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק. לא נוכל לקבל מחד - מצב בו הנתבעים ניכו משכר התובע ומאידך, הועברו הדוחות על שמו לתשלום. לפיכך, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 2,092.5 ש”ח. באשר ליתרת הסכום (ויתר הדוחות) אשר נוכה משכרו של התובע (בגין קנסות חניה אשר לא הועברו על שמו) - אם אכן ערעורו של התובע יתקבל ותשלומי הקנסות אשר הוטלו יופחתו או יבוטלו, יחזירו הנתבעים לתובע את הסכומים אשר גבו ממנו ביתר. 12. החזר הוצאות דלק לכתב התביעה צירף התובע קבלות על הוצאות דלק על סך של 320 ש”ח (נספח 33 לכתב התביעה). הנתבעים לא הציגו כל ראיה לפיה הסכום הנ"ל הוחזר לתובע ולפיכך זכאי התובע להחזר הוצאות בסך 320 ש”ח, כנתבע על ידו. 13. חבות כל אחד מהנתבעים 13.1 בכתב תשובתו לכתב ההגנה, כמו גם בחקירתו הנגדית, הסכים התובע למחוק את הנתבעת 1 מכתב התביעה (עמ' 5, שורות 5-3). 13.2 בחקירתו הנגדית, אישר הנתבע 4, כי הנתבעות 2 ו- 3 היו המעסיקות של התובע (עמ' 24, שורה 2). 13.3 אשר על כן נותרה בפנינו שאלת חבותו של הנתבע 4. לטענת התובע, יש להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבע 4 ולחייבו באופן אישי בחובות הנתבעים; בכתב התביעה טען התובע, כי הנתבע 4 שילם לו צ'ק מכספו האישי ובסיכומיו הוסיף וטען, כי הנתבע 4 הוא אשר קיבל את התובע לעבודה, סיכם עמו את תנאי העבודה והפר את הבטחותיו. כעולה מהראיות, אכן שילם הנתבע 4 לתובע סכום של 2,000 ש”ח מחשבונו הפרטי (נספח 10 לתצהיר התובע), אולם בחקירתו הראשית, העיד הנתבע 4, כי שילם צ'ק זה כהלוואה אישית לתובע (עמ' 25). מעבר לכך, טען הנתבע 4 כי אין בהיותו בעל מניות בנתבעות 2 ו- 3, כדי לחייבו באופן אישי בחובותיהן. הרמת מסך ההתאגדות הינה חריג לכלל ומשמש לאותם מקרים מיוחדים בהם הפרדת האישיות המשפטית או הגבלת האחריות של בעלי המניות מביאים לתוצאה בלתי צודקת ומקוממת. בהתאם לפסיקה, על מנת להכריע בשאלה אם יש לחייב את בעלי המניות או אורגנים אחרים של החברה בעילה של הרמת מסך, יש לבחון אם נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, כגון במקרים של תרמית, ערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן ביותר, יחס מינוף גדול במיוחד, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה, או התערבות בחיי החברה המונעת ממנה לתפקד כמוקד רווחים עצמאי. כמו כן, לעיתים ישא אורגן של החברה באחריות אישית שלא מכוח הרמת מסך, אלא בשל מעשיו ומחדליו, כגון במקרה של התנהגות הנגועה בחוסר תום לב, או ביצוע עוולה בנזיקין [ראו: ע"ע 1170/00 פרידמן נ' יוניוב ירחמיאל ובניו (לא פורסם), ע"ע 1017/04 ענבר נ' אפרים בן מנשה (מיום 27/10/05) והאסמכתאות שם, ע"ע 1138/04 מאיר נ' שחר ידגר (מיום 7/11/05) והאסמכתאות שם, ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה, מיום 16/10/05). אין די בראיות שבפנינו כדי לקבוע כי התקיימו הנסיבות החריגות בהן נעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות ואשר בגינן מתקיימת עילה לחיוב הנתבע 4 באופן אישי. עצם העובדה כי הנתבע 4 קיבל את התובע לעבודה וסיכם עמו על תנאי עבודתו אינה מטילה עליו חבות אישית כלשהי. יתר על כן, התובע לא הוכיח בפנינו כי הנתבע 4 היה מנהל בנתבעות 2 ו- 3, אף כי אין חולק כי היה בעל מניות בהן. הנתבע 4 פעל בעניין זה כאורגן של הנתבעות ולא יצר מצג לפיו התובע מועסק על ידו אישית. כן אין אנו סבורים, כי בכך שהנתבע 4 שילם לתובע באופן חד פעמי מכספו הפרטי (בין אם היה התשלום הלוואה אישית ובין אם היה זה על חשבון השכר, נוכח מצבן הכלכלי הקשה של הנתבעות) יש כדי להוות נסיבה המצדיקה הרמת מסך. נזכיר כי מדובר בפעולה שהינה לטובת התובע - מחד ומאידך - לטובת החברה המעסיקה ולא לטובת האורגן (נתבע 4)! (די אם נזכיר את תגובתו של הנתבע 4 לתובע, בסיפא ח.נ.). משלא הונחה, כאמור, תשתית עובדתית המצדיקה הרמת מסך אנו דוחים את תביעתו של התובע נגד הנתבע 4. 14. אין בית הדין פוסק פיצויי הלנת שכר אם התובע לא תבעם במפורש (דב"ע נג/226-3 קירט אבטחה ושמירה בע"מ נ' לרוז, פד"ע כז 133; דב"ע לב/15-3 אורבך נ' סמו, פד"ע ג 468). אשר על כן, משהתובע לא תבע פיצויי הלנה, הגם שציין בכתב תביעתו כי הולן שכרו ותבע בתביעתו המפורטת אך ה"ה וריבית כחוק (ס' 85 לתביעתו) - לא נפסוק לטובתו אלא הפרשי הצמדה וריבית. העובדה כי נקבעה פלוגתא כללית - אינה יוצרת זכות לתובע, שלא עתר במפורש לפצויי הלנה. 15. באשר לבקשתו של התובע, כי ביה"ד יבחן את תלושי משכורתו - לא לנו לבחון האם ניכויי המס משכרו של התובע היו כדין. אין הדבר מצוי בתחום סמכותנו ומומחיותנו (ובפועל, אין בפנינו נתונים לבחון הענין לגופו). 16. ניכר היה כי הנתבע 4, לא כ"כ בקי בפרטי התביעה - מחד. מאידך - ניכר היה בתובע כי שבוי הוא בטיעוניו הוא, עד כי, לביסוס טענותיו ראה לתאר נסיון לשותפות עסקית, שקדמה להתקשרותו עם הנתבעים - ממנה למד שלא ניתן לסמוך על הנתבע 4 - אך הדבר לא מנע ממנו, "לסמוך עליו" בעצם ההתקשרות ובמהלכה. תמימותו הנטענת - נדמתה בעינינו אחרת. התובע כפי שהובהר בעדותו ובניהול ההליך (ראה עמ' 5, התנהלותו בהליך), בקי בענייני משפט ובמונחים משפטיים, אך פעל באופן אחר, היכן שסבר כי יהא בכך כדי לקדמו. כך - אף שנקבע היקף הסיכומים, על רקע המלל הרב שבכתבי טענותיו ונספחיו - חרג מההיקף שנקבע ואף צרף אסמכתאות שהינן ראיות ובנגוד להסבר שקיבל בתום הדיון. לכך יש להוסיף טענות כאלה ואחרות שראה לטעון בכתב התגובה מ- 22.6.04 באשר לשותפות שקדמה לנשוא ההליך. 17. סוף דבר הנתבעות 2 ו- 3 יחד ולחוד, תשלמנה לתובע את הסכומים הבאים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין: (א) 13,426 ש”ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/02 ועד יום התשלום בפועל. (ב) 24,117 ש”ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/03 ועד יום התשלום בפועל. (ג) 2,428 ש”ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/03 ועד יום התשלום בפועל. (ד) 320 ש”ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31/12/03 ועד יום התשלום בפועל. (ה) 2,092.5 ש”ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 5/7/05 ועד יום התשלום בפועל. (ו) התביעה כנגד הנתבע 4 - נדחית. התביעה כנגד הנתבעת 1 - נדחית משנמחקה בדיון מחד ולאור התייחסות התובע אליה בסיכומיו, כאילו "חזרה" להיות נתבעת בהליך (נזכיר כי אין בפנינו ראייה כי קיימת חברה כנתבעת 1) מאידך, אין לנו אלא לדחות התביעה כנגדה. עמלת מכירות