א. הרקע לתובענה והצגת בעלי הדין 1. בפני תביעה כספית אשר בגידרה העלתה התובעת שורה של האשמות נגד גורמים שונים בעיריית יבנה וכן נגד שמאי המקרקעין גורן גרשון אשר כמסתבר להלן, ידו היתה רבה בגלישתם של גילויי תככנות וצרות עין המאפיינים לא אחת את "הפוליטיקה" המקומית במקומותינו - לפולמוס משפטי בדבר נזקים שנגרמו כנטען לתובעת (להלן: "התובעת") העוסקת בניהול אולמי שמחות ביבנה ולבעליה אליהו שטרית (להלן: "שטרית"). 2. התובענה הוגשה מלכתחילה נגד ארבעה נתבעים אשר שניים מהם הנתבע 2 כיהן בתקופה הרלבנטית כראש עיריית יבנה והנתבע מס' 3 - מהנדס העיר יבנה - נמחקו מכתב התביעה. 3. בכתב התביעה נטען כי הנתבע מס' 4 (להלן: "ברבקוב") שהינו השמאי של הועדה המקומית לתכנון ובניה ביבנה (להלן: "הועדה") הוציא ביום 25.2.01 שומת היטל השבחה להלן: "שומת הועדה") בגין שינוי ייעוד של אולם תעשיה שהוחזק בידי התובעת (להלן: "הנכס") - לאולם שמחות בגידרה נקבע כי על התובעת לשלם היטל השבחה בסכום של 70,375 ₪. 4. התובעת השיגה על קביעה זו, ב"שומה אחרת" שנערכה על ידי השמאי בן-דוד מטעמה בגידרה נקבע כי שינוי היעוד של המבנה לאולם שמחות - אינה משביחה את הנכס ומכאן שאין עילה לתשלום היטל השבחה. לאור המחלוקת בין שמאי הועדה מזה ושמאי התובעת מזה, הסכימו התובעת והועדה על מינויו של הנתבע מס' 1 (להלן: "גורן") כשמאי מכריע. ב. טענות התובעת 1. התובעת טוענת כי גורן הודיע לשטרית במהלך ביקורו בנכס ביום 23.3.02 כי השתכנע מנימוקי שמאי התובעת וכי בדעתו להוציא שומה מכרעת לפיה לא חל היטל השבחה בגין הנכס. לבקשת גורן שילם לו שטרית בו ביום סך של 20,000 ₪ המהווה את סך כל שכר טרחתו של גורן הן מן התובעת והן מן הועדה. 2. להלן נטען כי משבושש גורן בהוצאת השומה המכרעת כשבועיים לאחר התשלום פנה אליו שטרית ונענה כי גורן מתלבט, בהמשך התחמק גורן מהתייצבות לפגישות שנקבעו עימו. התובעת מוסיפה וטוענת כי ביום 21.3.02 במהלך פגישה שקיים שטרית יחד עם חברו (להלן: "שדה") עם גורן טען האחרון כי הוא נתון למערכת לחצים מצד הועדה, וכי היא מתקשה להוציא את שומת ה-0 שהיה בדעתו להוציא באשר ברבקוב דורש ממנו להוציא שומה על סך 90,000 ₪. גורן אף הוסיף כי הוא מוכן לפצות את שטרית בגין הנזק הצפוי לו בסכום של 40,000 ₪. 3. כנטען, שטרית דחה הצעה זו וטען בפני גורן כי הוא מבקש לקבל את השומה המכרעת שהתגבשה אצל ברבקוב טרם מערכת הלחצים שכוונה נגדו דהיינו שומת אפס. 4. התובעת טוענת כי לימים הסתבר להם כי ברבקוב יצר קשר במספר הזדמנויות עם גורן וכי איים עליו כי אם לא יוציא שומת היטל השבחה בסכום שרצתה הועדה (בסך 90,000 ₪) תמנע ממנו הועדה המשך עבודה בעתיד. התובעת טוענת כי גורן נענה לדרישת ברבקוב לקבוע היטל השבחה בשיעור של 90,000 ₪ ובתמורה העניקה הועדה לגורן עבודת שמאות בעניין חברת אשטרום (להלן: "שומת אשטרום"). 5. התובעת טוענת כי משיחות עם גורן למדו כי עיריית יבנה מעורבת בתיק זה "באופן חזק" וכי ניתן להם להבין כי הסכסוך אינו על כסף אלא בבחינת "אתה נגד ראש העיר". 6. אין חולק כי התובעת שילמה תחת מחאה את סכום היטל ההשבחה בסך 90,000 ₪ והגישה ערעור על חיובה (בש"א 1783/02 בבית המשפט השלום ברחובות) (להלן: "ערעור השומה") בגדרו טענה התובעת כי דין השומה להתבטל באשר היא הוצאה "בנסיבות פליליות" ואף נגועה בטעויות היורדות לשורשו של עניין. 7. לטענת התובעת, ראש העיר המשיך במסכת ההתנכלות לתובעת תוך ניצול סמכויותיו וגרם לכך שהתובעת לא קיבלה רישיון עסק לנכס וכי רק בעקבות ניסיונותיהם של גורמים פוליטיים לפשר בין שטרית לראש העיר נאות זה ליתן לתובעת רישיון זמני ובתנאי שהתובעת תמחק את ערעור השומה שהגישה וכי התובעת עשתה כן בדלית ברירה. 8. התובעת טוענת כי באופן פרדוקסלי גורן הינו העבריין העיקרי בפרשה זו בצד היותו אחד מקורבנותיה שכן גורן מעל באמון הניתן בו כמי שממלא תפקיד מעין שיפוטי והוציא תחת ידו שומה מכרעת "מוזמנת מראש". 9. אשר לברבקוב נטען כי בהיותו עובד ציבור רב כח וסמכויות, ניצל את כוחו לצורך הפעלתם על גורן של פעילות סחיטה ואיומים מחד גיסא ופיתוי ושוחד מאידך ושידל את גורן לעשות מלאכתו רמייה. 10. התובעת טוענת כי הנתבעים עוולו כלפיהם בהפרת חובה חקוקה בשל מעשים פליליים שביצעו ובשל כך נגרמו להם הנזקים כדלקמן: נזק ממוני בסך 132,969 ₪ הכולל הן את סכום שכר הטרחה ששילמה התובעת לגורן, והן את סכום היטל ההשבחה בסך 90,000 ₪, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין, נזק בלתי ממוני בסכום של 400,000 ₪ בשל מה שהוגדר כבזבוז זמן שנדרש על מנת להיאבק במעשה השחיתות של הנתבעים וכן עוגמת נפש וסבל ממשי בשל המאבק האמור. ג. טענות גורן 1. בכתב ההגנה שהגיש גורן נטען כי התובעת אשר התדיינה בפניו כממלא תפקיד מעין שיפוטי - מנועה מלהגיש נגדו תביעה בשל עוולה שביצע במסגרת תפקידו. 2. לעיצומו של עניין טען גורן כי התביעה הוגשה לצורך ניגוחו של נתבע 2 ולצורך קידום מטרתו של שטרית להיבחר לראשות העיר יבנה. 3. גורן הכחיש כי אמר לשטרית כי קיבל את עמדת שמאי התובעת לקביעת היטל השבחה בשיעור אפס וכי הגם ששטרית משך אותו בלשונו - לא התחייב גורן מראש לגבי תוצאות הכרעתו. 4. גורן הוסיף וטען כי הנימוקים להוצאתה על ידו של שומה מכרעת על סך 90,000 ₪ הינם מקצועיים גרידא. 5. גורן הוסיף וטען כי לחצים הופעלו עליו דווקא מצד התובעת אשר ניסו להשפיע עליו להוציא שומת אפס שאם לא כן - יבולע לו. 6. גורן טען כי מעבר למספר פניות בהן ביקש ברבקוב לדעת מדוע טרם הוצאה השומה המכרעת - לא הפעיל עליו ברבקוב כל מערכת לחצים. ד. טענות ברבקוב 1. ברבקוב הגיש כתב הגנה בגדרו הכחיש את טענות התובעת לפיהם נפגש עם גורן שלא בנוכחות התובעת ו/או לחץ על גורן להוציא את השומה בסכום 90,000 ₪. 2. להלן טען ברבקוב כי הוא מנהל משרד שמאות עצמאי ואינו בגדר עובד ציבור. 3. ברבקוב כפר והכחיש את הנזקים להם טענה התובעת בכתב התביעה ועתר לדחות את התביעה נגדו. ברבקוב כפר ברכיבי הנזק להם טענה התובעת ולסכומם. 4. ברבקוב טען למען הזהירות כי יש לזקוף לחובת התובעת אשם תורם בשל מחיקת ערעור השומה. עד כאן טענות בעלי הדין. ה. דיון וממצאים 1. נימוקי השומה המכרעת 1.1 אקדים ואומר כי לא אדרש לבחינת נימוקי השומה המכרעת שכן מקומה של בחינה זו לא יכירנה בהליך שבפני. התובעת אשר החליטה למחוק את ערעור השומה, קיפחה את זכותה להשיג עליה, במו ידיה. 1.2 עם זאת היבטים מסויימים הנוגעים לפן העובדתי של הליכי עריכתה של השומה המכרעת ייבחנו כחלק מסקירת חומר הראיות ובבחינת הכרח בל יגונה. 2. חומר החקירה במשטרה - כראיות במהלך הדיון בתובענה גורן ברבקוב שדה ואחרים נחקרו במשטרה בעקבות תלונתו של שטרית. בהחלטתי מיום 7.1.09 פסקתי כי קלטות המצויות בידי הפרקליטות והמתעדות שיחה שהתקיימה ביום 25.3.02 בין גורן מזה ובין שטרית מזה, וכן קלטת המתעדת עימות בין השניים מיום 13.2.05 יועברו לגורן בכך הוכשרה קבילותן של קלטות אלו כחומר ראיה בתובענה זו. כמו כן התקבלו כראיה על פי החלטתי מיום 1.7.09 (עמ' 61 לפרוטוקול) ההודעות שנגבו מן שטרית במשטרה ת/1, הודעות שנגבו משמאי התובעת (במ/2) והודעות שנגבו מ-ברבקוב (במ/8-9). 3. גירסתם העובדתית של התובעת לגבי התחייבות גורן לקביעת שומת אפס 3.1 שטרית טען בתצהיר עדותו הראשית כי בעקבות ביקור בנכס, הודיע לו גורן כי על פי התרשמותו "אין חל במקרה זה כל היטל השבחה" (סעיף 35 לתצהיר שטרית). גירסה זהה בעיקרה טען שטרית במסגרת הודעתו במשטרה (עמ' 5 להודעתו ת/1 שורות 127-128). 3.2 בחקירתו הנגדית חזר שטרית והעיד כי גורן הבטיח לו שומת אפס (עמ' 28 שורות 18-19) אך בהמשך חקירתו העיד שטרית: "הוא לא אמר לי חד משמעית שזה יהיה אפס, הוא אמר לי שלפי ההשקעות שאני רואה במקום, כל הסיכוי שזה יהיה אפס ואני אוציא שומה שתהיה אפס" (שם, שורות 26-29). 3.3 סדקים ראשונים בגירסה זו הפציעו במהלך שיחתם המתועדת של שטרית וגורן מיום 25.3.02 (מוצג ת/4) שם נשמע שטרית כמי שאומר לגורן כי זה נתן לו תחושה שהשומה תהיה אפס (עמ' 4 לתמלול שורות 12-14 - ההדגשה שלי-מ.ב.ח). 3.4 בהמשך השיחה האמורה מנהלים שטרית וגורן "מו"מ" בסוגיית גובה השומה המכרעת ובמהלכו אומר שטרית: "לא דיברנו על סכום אבל היה לי בראש סדר גודל של שלושים וחמש ארבעים אלף ₪ (עמ' 9 שורות 13-14). בעמ' 11 לתמלול אומר שטרית לגורן: "עזוב אפס, אני לא מדבר על אפס אז זה משהוא קטן אבל זה בין 70, 60 אחוז לבין אפס המרחק גדול". 3.5 לא זו אף זו: במהלך חקירתו הנגדית של שטרית בישיבת יום 1.7.09 התייחס שטרית לפתק ההתחייבות עליו חתם גורן ובגדרו הבטיח גורן לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪. שטרית התייחס בעדותו לעילה העומדת מאחורי מתן ההתחייבות: "הוא (גורן) ידע שאני מקופח ולכן אני מוכן לתת לך (לתובע) 40,000 ₪ (שם, בעמ' 52 שורות 26-29). 4. גירסתו של גורן לגבי שומת אפס 4.1 בסעיף 35 לתצהירו טען גורן כי לא אמר לתובע שלא חל היטל השבחה וכי כל מה שאמר הוא שבמידה ויגיע למסקנה מקצועית כי אין השבחה - לא אהסס לפסוק כך. 4.2 בהודעתו במשטרה מיום 31.1.05 העיד גורן: "פה עשיתי כנאה טעות ואמרתי לו (לתובע) שאם אולם השמחות לא מרוויח, אז יכול להיות שאני אקח את זה בחשבון ואוציא שומה אפס" (עמ' 58 שורות 41-43 וכן שם, שורות 57-58). 4.3 בהידרשו למניע מאחורי חתימתו על פתק ההתחייבות טען גורן בהודעתו: "התשלום הזה נועד להוריד את הקרציה שנקראת שטרית מהצוואר שלי, אני מתכוון שכבר בשלב הזה של הלחצים שהופעלו עלי להוציא שומה 0...המטרה שלי בלתת לו 40,000 ₪ היתה שיפסיק לאיים עלי" (עמ' 59 שורות 75-83). 4.4 בהמשך הודעתו טען גורן. "עוד בביקור שלי באולם דיברתי עם שטרית ושאלתי אותו איזה סכום בכל זאת הוא יהיה מוכן לשלם והוא אמר לי שאם יהיה 40 או חמישים אלף אז זה לא נורא מבחינתו" (עמ' 64 שורות 234-236). גורן הבהיר בהודעתו כי אמר לשטרית: "אני אשקול לעשות לך אפס, אמרתי אבל לא התחייבתי" (עמ' 65 שורות 261-263). למעשה טען גורן בפני חוקריו כי הרעיון של הוצאת שומת אפס מקורו בהבטחה של שדה לתובע (עמ' 67 שורות 340-341) אך מיהר להבהיר כי הוא לא הבטיח לשדה או לתובע כי יוציא שומת אפס ולו ברמז (עמ' 69 שורות 402-403). 4.5 בהמשך הילוך הודעתו הבדיל גורן בין אמירה לבין הבטחה: "אני לא מתכחש שאמרתי שהשומה תהיה אפס באשר שטרית הציג לי את הדוחות של מס הכנסה בביקור שלי אולם. אני חוזר ואומר לך שאני לא הבטחתי שתצא שומת אפס או נמוכה בשום שלב" (עמ' 78 שורות 125-129). 4.6 בהיותו מודע מן הסתם להסבר המתחייב לנוכח הצעתו ליתן לתובע פיצוי בסך 40,000 ₪ לשטרית, טען גורן: "אני לאורך כל החקירה שלכם ההסבר שנתתי היא שההצעה הזו קשורה יותר לשדה ולא לשטרית. במחשבה שנייה אני חושב שאני פשוט ריחמתי על שטרית, אני פשוט פחדתי שיקבל התקף לב בחיוב הזה שאני מטיל עליו והתנדבתי לשלם במקומו ממש ככה" (עמ' 116 שורות 30-35). 4.7 בחקירתו הנגדית במהלך הדיון בתובענה התנער גורן לחלוטין מתוכן השיחה המתועדת בינו ובין שטרית וטען כי לא דיבר בה אמת (עמ' 3 לפרוטוקול ישיבת 10.5.10 שורות 1-2) עם זאת בהמשך חקירתו הוא מעיד: "כל הנושא של שומת אפס הועלת (על ידי) בהקשר של מס הכנסה, זה היה כשהוא הראה לי את שומות מס הכנסה" (שם, בעמ' 4 שורות 8-9). 4.8 בהמשך חקירתו העיד גורן כי שטרית לא הניח לו ולו לרגע ודרש ממנו להוציא שומת אפס (עמ' 6 שורות 23-24 עמ' 3-4). 4.9 גורן עומת בשאלות בסוגיית מתן פתק ההתחייבות והשיב: "זה היה דמי חסות, הייתי נתון לאיומים של אלפרון לפטר אותי". בתשובה לשאלה מי לחץ עליו ליתן את הפתק משיב גורן: "שזה היה השליח של שטרית" (עמ' 15 שורות 1-5 וכן שורות 23-28). גם בעדותו במשפט חזר גורן על גירסתו לפיה שטרית הסכים לשומה על סך 40,000 ₪ ואף הציע סכום זה (עדותו בעמ' 15 שורות 23-26). 5. גירסתו של גורן לגבי מעורבותם של שטרית וברבקוב בשלב הכנת השומה המכרעת 5.1 תשובותיו של גורן לחוקרי המשטרה בסוגיה הנ"ל, לא היו עקביות; בתחילת חקירתו טען גורן: "מהצד של שטרית (שטרית-מ.ב.ח) נעשו ניסיונות בלתי נלאים להשפיע על חוות הדעת, ניסיונות אלו לא צלחו" (במ/2 עמ' 57 שורות 11-12). להלן העיד: "90% מהלחצים הגיעו מהצד של שטרית (שם בעמ' 60 שורה 112). 5.2 במהלך אותו יום חקירה טען גורן: "גם ברבקוב התקשר כמה פעמים, פעמיים שלוש כדי לשאול מדוע השומה לא יוצאת" (שם, עמ' 59 שורות 94-96). 5.3 ככל שנמשכה החקירה טען גורן למעורבות בוטה יותר של ברבקוב. הנה כי כן אומר גורן לחוקריו: "אחרי מספר טלפונים נוספים של ברבקוב שהוא אמר לי בהם שמדובר בתיק רגיש...במסגרת שיחות אלו דיברנו גם על סכום השומה הסופית ולבסוף הגענו להבנה שהשומה תצא על סכום של 90,000 ₪ (עמ' 60 שורות 124-126). 5.4 בהמשך חקירתו התייחס גורן לאיומים מרומזים שהופנו כלפיו על ידי ברבקוב: "באחת השיחות אמרתי לו שאולי אוציא שומה 0 הוא (ברבקוב) אמר לי מה פתאום...זו תהיה פדיחה מקצועית ואני לא קבל יותר בוררויות ביבנה...בסופו של דין ודברים הגעתי לסכום של 90,000 ₪ לגביו היתה לי הבנה עם ברבקוב" (עמ' 61 שורות 147-150 וכן בעמ' 63 שורות 207-209). 5.5 לשאלת חוקריו מדוע היה חשוב לו (לגורן) להגיע להבנה עם ברבקוב על סכום של 90,000 ₪ משיב גורן: "היתה מערכת לחצים שהופעלה עלי מטעם שני הצדדים. בעיקר על ידי שטרית, אבל גם על ידי ברבקוב" (עמ' 62 שורות 169-171). 5.6 בחקירתו הנגדית במהלך הדיון בתובענה, חל מיפנה בולט בגירסתו של גורן באשר למידת ההתערבות של ברבקוב, תוך ניסיון לעקר אותה מתוכן מאיים (עמ' 5 שורות 15-17, עמ' 7 שורות 18-21). 6. מינויו של גורן כשמאי מכריע בעסקת אשטרום 6.1 אין חולק כי בעיצומו של תהליך הכנת השומה המכרעת לגבי הנכס נשוא התביעה - מונה גורן כשמאי מכריע בעסקת אשטרום. 6.2 בחקירתו בפני, בתשובה לשאלה, מי מינה אותו הוא משיב: "תמיד שניים בוחרים, את הרשימה הגיש ארז כהן מטעם אשטרום, אני הייתי ברשימה של ארז וברבקוב לאחר מכן, בחר אותי מתוך כלל הרשימה...ארז הביא רשימה של חמישה שמאים וברבקוב בחר אותי" (עמ' 8 שורות 18-26). 6.3 בהתייחסו לשכר טרחתו בעניין שומת אשטרום הודה גורן כי שכר הטרחה היה גבוה בעשרות אלפי ₪ משכרו משומת הנכס נשוא התביעה (שם, שורות 27-31). 7. גירסתו של ברבקוב 7.1 ברבקוב טען בתצהיר עדותו כי מעולם לא איים או לחץ על גורן וכי למעט 2-3 שיחות טלפוניות עם גורן במהלכן ביקש מגורן לזרז את הוצאת השומה המכרעת, לא דיבר עימו כלל. 7.2 ברבקוב הוסיף והכחיש קיומו של קשר כלשהוא בין מינויו של גורן כשמאי מכריע בסוגיית הנכס מזה, ובין מינויו כבורר מכריע בעניין אשטרום. 7.3 במהלך חקירתו במשטרה הדף ברבקוב כל ניסיון של חוקריו לייחס לו מעורבות בהכנת השומה המכרעת; לטענתו הוא לא דיבר עם גורן לגופה של השמאות (עמ' 87 שורות 158-159) וכי לא ידע כלל ועיקר מה תהיה קביעתו של גורן עד ליום שבו קיבל לידיו את השומה המכרעת (עמ' 88 שורות 164-166). משעומת ברבקוב באופן חוזר ונשנה עם גירסתו של גורן בחקירה לפיה ברבקוב הפעיל עליו לחץ - דחה ברבקוב גירסה זו בתקיפות (עמ' 90 שורות 247-259) או כי תיאם עם גורן את סיכום השומה המכרעת (עמ' 267-91, עמ' 92 שורה 304). 7.4 ברבקוב חזר ועמד על גירסתו גם במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט (עמ' 18 שורות 9-10, שם, שורות 23-25). 7.5 עם זאת, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי במהלך חקירתו הודה ברבקוב כמעט מבלי משים בעניין שהיה לו בהתאמת סכום השומה המכרעת לסכום שומת הועדה ולדבריו: "ככל שהשמאי המכריע מפחית משומתי, אז זה נוגע במוניטין שלי, כמו במקרה של אולמי מנהטן שגורן הפחית מן השוכר שלי 40% וזה לא נעים" (עמ' 89 שורות 211-215). 7.6 בניסיון למעט מן העניין שיש לו לגבי גודל שומות ההיטל ביבנה טען ברבקוב: "אני רוצה להגיד לכם שאני מרוויח מעיריית יבנה סכום לא משמעותי, איזה אינטרס יש לי שם?" (עמ' 92 שורות 305-308). אפס, בשלב מאוחר יותר בחקירתו שינה מטעמו ואמר לחוקריו: "למרות שאני לא מרוויח מעיריית יבנה סכום משמעותי...לפיכך יש לי תחושה שאני רוצה להישאר בענף...אני הרבה שנים בעיריית יבנה והיה חשוב לי להישאר בעבודה הזאת. לאור הרצון שלי להישאר ביבנה, חששתי באותה סיטואציה שהטעות שמועלות נגדי על ידי אלי שטרית (שטרית-מ.ב.ח) יגרמו לכך שאני אסולק על ידי עיריית יבנה. אם אתה מסולק מעבודה בעירייה, הרי אין סודות, אתה עלול לסבול גם בעיריות אחרות" (עמ' 98 שורות 74-80). ובהמשך: "ברור שכל שמאי רוצה להצליח. נכון שאני רוצה שהעירייה תהיה מרוצה מהעבודה שאני עושה, אבל מכאן ועד לעשות את מה שמיוחס לי, המרחק הוא מכאן ועד קמצ'טקה" (שם, שורות 94-97). ו. ממצאים ומסקנות בחנתי את הראיות שבפני, עימתתי בין גירסאות הצדדים והצלבתי את גירסאות כל אחד מהם כפי שהובאו בהזדמנויות שונות ואלו ממצאי: (1) אין בידי לקבל את הטענה הבסיסית שבפי התובעת ולפיה גורן התחייב או אפילו הבטיח לה כי יערוך שומה מכרעת בסכום אפס. הראיות שבפני מפרנסות ממצא שלפיו, גם בהנחה המטיבה ביותר עם גירסת התובעת, גורן אמר לשטרית, תחת רישומם של דוחות מס הכנסה של התובעת ששיקפו רווחיות נמוכה, - כי ישקול לקבוע שומת אפס. לא זו אף זו, הוכח להנחת דעתי כי התובעת ושטרית השלימו ואף הסכימו בשלב מוקדם יחסית וטרם הוצאת השומה המכרעת כי זו תועמד על סך של של כ-40,000 ₪. (2) הוכח בפני כי שטרית קיים מגע שוטף ומוכוון מטרה עם גורן, בשלב שלאחר מינויו של האחרון כשמאי מכריע, על מנת להבטיח כי השומה המכרעת תעמוד על הסכום הנמוך ביותר האפשרי. (3) בהערכה כוללת של גירסת גורן מצאתי כי זה חזר בו מעמדתו העקבית במהלך חקירת המשטרה לפיה ברבקוב גילה מעורבות פעילה בקביעת השומה המכרעת הן בהשאת הבטחות והן בהשמעת איומים - וכי במהלך חקירתו בפני ייחס גורן לשטרית הפעלת מערכת לחצים בוטה וממושכת יותר. (4) אני מאמין לגירסתו של גורן לפיה לא התחייב בפני התובעת להוציא שומת אפס; בה בעת איני נותן אמון בגירסתו במהלך המשפט שעה שניסה לגמד עד למינימום את מעורבותו של ברבקוב בהליכי עריכת השומה המכרעת, ונחה דעתי כי גם ברבקוב לא משך ידיו וגילה מעורבות פעילה ובלתי חוקית בניסיון להשפיע על קביעת סכום השומה המכרעת באמצעות מקל (איומים מרומזים על גורן) וגזר (תמיכה במינויו בעיסקת אשטרום) תימוכין למסקנה זו אני מוצא גם בעובדה שברבקוב נתפש על גירסתו כמי שהיה לו עניין אישי ומקצועי רב בהגדלת סכום השומה המכרעת וקרובה, ככל הניתן, לגובה שומת הוועדה. (5) הגעתי למסקנה כי ברבקוב הרים תרומה משמעותית למינויו של גורן כבורר מכריע בשומת אשטרום. בהינתן כי מינוי זה נעשה בשלבים הרגישים של עריכת שומת הנכס, וכן לאור העובדה כי מינוי זה הניב לגורן הכנסה נאה, היה על ברבקוב לספק הסבר למינוי תמוה זה - אך לא מצאתי בעדותו הסבר נאות לכך. ז. הבסיס הנורמטיבי 1. גורן כנושא תפקיד מעין שיפוטי 1.1 מעמדו של גורן כשמאי מכריע הינו תפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי (השוו: עת"מ (ת"א) 7172-05-10 ריטמן נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעתיים(ולקט האסמכתאות שם - ). 1.2 מעמדו זה של גורן חייב אותו ביישום נורמות של הוגנות, העדר משוא פנים והימנעות מחשיפה להשפעות חיצוניות בכלל וקיום קשר עם מי מבין הצדדים שלא במעמד הצד האחר - בפרט. 1.3 בנסיבות התובענה שבפני - נרמסו מושכלות יסוד אלו ברגל גסה הן על ידי התובעת (באמצעות שטרית) הן על ידי ברבקוב והן ואולי בעיקר על ידי גורן אשר חרף היותו מודע לאופי תפקידו וכהונתו - איפשר הן לשטרית והן לברבקוב לקיים עמו שיח ושיג נפרדים, כשאלה נושאים פניהם להשפיע על גובה היטל ההשבחה במסגרת השומה המכרעת; שטרית על מנת להקטינו וברבקוב במגמה להגדילו. 2. טענת גורן לפטור מאחריות לעוולה 2.1 טענתו של גורן לפיה הוא רשאי לחסות בצילה של הוראת סעיף 8 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שאינה מאפשרת הגשת תובענה בגין עוולה נגד אדם שהוא גופו בית משפט..או שהוא ממלא כדין חובות של אדם כאמור וכל "אדם אחר המבצע פעולות שיפוט", אינה מתקבלת על דעתי שכן על פי הפסיקה, עוולות בגין מעשים או מחדלים שכרוך בהם מניע פסול המגיע כדי מעילה באמון, מוחרגת מגדר הפטור האמור (השוו: רע"א 6830/00 ברנוביץ נ. תאומים (פ"ד נ"ז (5) 691 בעמ' 703 פיסקה ה'). 2.2 אין צורך להכביר מילים על כך שהחרות שנטל לעצמו גורן לנהל מעין משא ומתן על גובה השומה עם כל אחד מן הצדדים בנפרד - עולה כדי מעילה באמון. 3. בחינת טענת התובעת נגד גורן 3.1 כזכור , עילת המסגרת בכתב התביעה מתבססת על הטענה לפי עוולו הנתבעים כלפי התובעת בהפרת חובה חקוקה. 3.2 הגם שברמת העיקרון קרוב לוודאי כי אין מניעה לטעון כי מעשיהם של גורן וברבקוב כמפורט בכתב התביעה עולים כדי הפרת חובות חקוקות, הלכה פסוקה היא כי עוולת הפרת חובה חקוקה תקום רק מקום שהפרת החובה עולה כדי גורם בלעדיו אין דהיינו כי בהעדרה לא היה הנזק נגרם (השוו: ע"א 119/86 קני בתים בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה (פ"ד מ"ו (5) 727 בעמ' 748). 3.3 סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כי מעשיהם של גורן וברבקוב, הם בלבד, גרמו לנזקיה, די בממצאים שקבעתי בדבר מעורבותו העמוקה של שטרית מזה, והביטול היזום של ערעור השומה מזה שסיכל אפשרות לבחון את נימוקי השומה מזה - כדי להטיל ספק בהתקיימותו של תנאי הבלעדיות האמור. 3.4 טענתה של התובעת לפיה גורן הבטיח ו/או התחייב כלפיה להוציא שומת אפס - נדחתה על ידי לגופה כבלתי מוכחת, אולם גם אם הייתי נכון לקבלה, דומה בעיני כי הניסיון לבסס תביעה לדמי נזק שהורתה בהבטחה מוקדמת שנתן גורן כבעל סמכות מעין שיפוטית באשר לפסיקתו העתידית - נגועה בבסיסה לאור העיקרון הגדול לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". 3.5 ביישום העיקרון על נסיבות העניין, יש לקחת בחשבון את עוצמת הפליליות וחוסר המוסריות הטמונים בהתנהגות הניזוק וכן השיקול בדבר הקשר הסיבתי שבין ההתנהגות הבלתי חוקית או הבלתי מוסרית של הניזוק לבין התרחשות הנזק. (השוו: ע"א 11172/05 זיו אלון נ. נועם חדד. 3.6 בנסיבות העניין נובעת עוצמת הפליליות וחוסר המוסריות שדבקה בשטרית שפעל בשם התובעת - מעצם ניסיונותיו החוזרים ונשנים של שטרית ללחוץ על גורן בהוצאת שומת אפס ולמיצער, שומה נמוכה - נסיונות העולים כדי עבירה לכאורה על סעיף 250 לחוק העונשין לפיו; "המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל השופט או אל פקיד בית משפט - דינו מאסר שנה אחת". אשר לקשר הסיבתי שבין התנהגות התובעת ובין התרחשות הנזק - אין ספק כי מתקיים קשר סיבתי הדוק בינה ובין הנזק שנגרם לתובעת כפי שהוגדר ותואר בכתב התביעה. די באמור עד כאן, כדי לדחות את תביעת התובעת נגד גורן. 4. אשר לתביעה נגד ברבקוב 4.1 בבסיסה של עילת התביעה נגד ברבקוב ניצבת הטענה כי לולא התערבותו הבוטה במלאכת עריכת השומה המכרעת על ידי גורן - היתה התובעת זוכה ליהנות משומת אפס. 4.2 הגעתי למסקנה כי אין ממש בטענה זו. הגם שהוכח בפני כי ידו של ברבקוב היתה רבה בניסיון להשפיע על תוצאות השומה המכרעת וקביעת סכום היטל ההשבחה, על הצד הגבוה עד כדי עבירה לכאורה על סעיף 250 לחוק העונשין- אין בפני כל ראיה שיש בה כדי לבסס ממצא כי אילולא התערבותו הבלתי חוקית של ברבקוב - היה גורן מוציא שומת אפס שכן, כאמור לעיל, חומר הראיות שבפני מלמד כי התובעת לא ציפו למעשה לשומת אפס. לא זו אף זו; הניסיון לבסס את אחריותו של ברבקוב לנזק הנובע מהוצאת שומה מכרעת מוטה ובלתי מבוססת בסך 90,000 ₪, נתקל בקושי ראייתי ניכר בשל העובדה שהתובעת מחקה את ערעור השומה ובכך מנעה במו ידיה את האפשרות להוכיח כי השומה המכרעת בסכום בו הוצאה נגועה במשוא פנים או אפילו מוטעית. השוו: ע"א 989/03 א. חוטר ישי משרד עו"ד נ. יעקב חיננזון (פ"ד נ"ט (4) 796 בעמ' 814). מכאן שאני רואה לדחות גם את התביעה נגד ברבקוב. ח. הכרעה 1. אני דוחה את התביעה. 2. לאור הממצאים החמורים אשר קבעתי גם לחובתם של גורן וברבקוב, איני רואה מקום לפסוק הוצאות לזכותם, ופוסק כי כל צד ישא בהוצאותיו. הודעה זכות ערעור. היטל השבחהאולם / גן אירועים