1. זוהי תביעתו של מר שאער שאדי (להלן - התובע), לתשלום פיצויי פיטורין, תשלום בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה המקיפה, תשלום תוספת וותק, ולפיצויי הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים מאת הנתבע. העובדות. 2. בדיון המוקדם מיום 7/11/02 בפני כב' הרשם קוגן נקבעו בין הצדדים המוסכמות העובדתיות כדלקמן: א. התובע עבד אצל הנתבע מיום 8.9.96 ועד ליום 10.3.02. ב. הנתבע עסק בעבודות אלומיניום. ג. הנתבע פיטר את התובע. ד. השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו 4,000 ₪. ה. בשנת עבודתו הראשונה של התובע אצל הנתבע, הנתבע לא הפריש עבור התובע לא לפיצויי פיטורים ולא לגמל, ואף לא ניכה מן התובע כספים בגין רכיבים אלו. ו. שכר עבודתו של התובע לחודש 3/02, שולם רק ביום 26.4.03. 3.המחלוקות בתיק זה כפי שנקבעו במהלך הדיון המוקדם הינן: א. האם בנוסף ל-12% היה על הנתבע לשלם פיצויי פיטורים. ב. האם זכאי התובע לתוספת ותק ומה שיעורה. ג. האם זכאי התובע לפיצויי הלנה בגין שכר עבודתו האחרון שהולן ובאיזה שיעור. בתום הדיון המוקדם הודיעו הצדדים כי אין ביניהם כל מחלוקת עובדתית אלא משפטית בלבד, והוגשו סיכומי הצדדים בכתב. דיון והכרעה 4. בטרם נדרש למחלוקות שבין הצדדים, נציין כי מתוך עיון בסיכומי הצדדים, עולה כי מעבר למוסכמות כאמור לעיל, אף אין מחלוקת בין הצדדים בנושאים הבאים: א. הנתבע ביטח את התובע בביטוח מנהלים בחברת שילוח החל מתאריך 1/9/97 (פוליסה מס' 2990782-01 ), וכעולה מנספח ד' לכתב התביעה אחוז ההפרשות והניכויים היה: תגמולים- 5% עובד ו-5% מעביד, וכן פיצויי פיטורין: 8.33% על חשבון המעביד. ב. עם סיום עבודתו, שוחררו לתובע כל הכספים שנצברו בגינו בביטוח המנהלים הנ"ל, כאשר לטענת התובע בסיכומיו סך כל הסכומים ששוחררו כאמור בגין תגמולים ופיצויים עמד על 26,300 ₪ (אולם לא צורפה כל אסמכתא המאשרת זאת), ואילו לטענת הנתבע סכום הפדיון של פיצויי הפיטורים הינו 17,614 ₪ בהתאם למכתב חברת שילוח מיום 8.5.02 (ברם, המכתב הנטען לא צורף לתיק). ג. על יחסי הצדדים חל הסכם עבודה קיבוצי כללי למקצועות המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מלאכה ותעשייה שבין התאחדות המלאכה והתעשייה וההסתדרות (להלן - ההסכם הקיבוצי). בין הצדדים יש מחלוקת לגבי מספרו של ההסכם הקיבוצי. התובע מצביע על הסכם כאמור מיום 1/6/98, ואילו הנתבע הצביע על ההסכם הקיבוצי שחל בענף זה רק על מחוז הצפון, אך הסכים כי אין הבדל בין נוסחי שני ההסכמים. 5. על האמור לעיל נוסיף, כי מעיון בסיכומי הנתבע וטענותיו בפנינו עולה כי למעשה הנתבע אינו מכחיש שחלה עליו החובה לשלם כספים לקרן פנסיה לשם ביטוח התובע בתכנית פנסיה מקיפה, אלא שלדבריו בשים לב לכך שביטח את התובע בביטוח מנהלים הרי שזכאות התובע מותנית בכך שישיב את הכספים שהופרשו על ידי המעביד לביטוח המנהלים, ובכל מקרה חב הוא לטענתו רק בגין ההפרשים בין שני סוגי הביטוחים, דהיינו הפרשי פיצויי פיטורים, הפרש תגמולים בגובה 6% בגין שנת העבודה הראשונה ו-1% בגין יתרת תקופת העבודה. האם זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים והפרשי תגמולים? 6. בעניין זה עתר התובע לשניים: א. תשלום פיצויי פיטורים עבור שנת העבודה הראשונה של התובע בנתבע, ואשר בגינה לא הופרשו כספים ביטוח המנהלים. בכתב התביעה עתר התובע לתשלום הסך של 4,762 ₪, אלא שבסיכומיו ובשים לב לגובה המשכורת הקובעת שהוסכמה בין הצדדים העמיד את תביעתו בעילה זו, על סך של 4,000 ₪. ב. הפרשת תגמולים - לטענת התובע על פי הוראות ההסכם הקיבוצי, קמה החובה להפריש לקרן הפנסיה 12% משכרו של התובע בגין תגמולים, וזאת בנוסף לתשלומים בגין פיצויי פיטורים. אי לכך, עתר התובע לפיצויי בגובה 12% משכרו של התובע בגין השנה הראשונה לעבודת התובע, מחושב לפי משכורתו הקובעת האחרונה של התובע ובסה"כ: 5,760 ₪, ולפיצויי בגובה 7% משכרו של התובע (לאחר ניכוי התשלומים בגובה 5% ששולמו לביטוח מנהלים), בגין יתרת התקופה בסך כולל של 15,120 ₪, ודוק, כל זאת כאמור בנוסף לכספים המגיעים לתובע בגין פיצויי פיטורים. 7. בכל הנוגע לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים - הנתבע הודה בחבותו לשלם הפרשי פיצויי פיטורים לתובע. על פי חישובי הנתבע, סך כל פיצויי הפיטורים המגיע הוא 22,000 ₪ לפי שכר הקובע 4,000 ₪ במכפלת 5.5 שנים שנות עבודה. לדברי הנתבע שווי פדיון פיצויי הפיטורין שנצברו בביטוח המנהלים עמד על סך 17,614 ₪, ולפיכך היתרה המגיעה לתובע הינה 4,386 ₪. כאמור, באשר לסכום הפדיון, הפנה הנתבע למכתב חברת הביטוח מיום 8/5/02, אלא שמכתב זה לא צורף לתיק, כך שאין באפשרותנו להסתמך עליו. מאידך, התובע בסיכומיו עתר רק לסך של 4,000 ₪. לפיכך, בנסיבות אלו, בשים לב לכך שבכתב התביעה עתר התובע לסך של 4,762 ₪ בגין רכיב זה, ולאור הודאת הנתבע בחבותו לשלם את הסך של 4,386 ₪ אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 4,386 ₪, וזאת בין היתר בהסתמך על כך שדרך החישוב שערך הנתבע, היא הדרך הנכונה לחישוב ההפרשים בנסיבות העניין. 8. בכל הנוגע לתשלום הפרשי תגמולים - אף בעניין זה סבורים אנו כי הדין הוא עם הנתבע. לא מצאנו כל בסיס או אחיזה לטענת התובע לפיה כביכול הפרשות מעסיק לקרן פנסיה בסך של 12% באות בנוסף לתשלום או להפרשות בגין פיצויי פיטורים. כעקרון, ועניין זה מצוי בידיעתו השיפוטית של בית הדין, הפרשות המעביד לתכנית פנסיה מקיפה, כוללות בחובן גם את ההפרשות בגין פיצויי פיטורים. בענייננו, ס' ב(1) בפרק ו' להסכם הקיבוצי קובע: "המעסיק יבטח את עובדיו בקרן פנסיה מקיפה, יפריש 12% לקרן, וינכה משכר העובד 5.5%". ס' ב(2) קובע כי "השכר המבוטח לצורך סעיף קטן 1 וכן תנאי החזרת כספים יהיו על פי הקבוע בהסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות מיום 4/6/79 ". על פי הוראות סעיפים 11 ו-12 להסכם מיום 4.6.79, כפי שתוקנו מעת לעת, הפרשת המעביד לפנסיה מקיפה הינה בגובה 12% וכוללת בתוכה 6% לפיצויי פיטורים ו- 6% לתגמולים. כמו כן קמה חובה להפריש בתנאים הקבועים בהסכם 2.33% נוספים לפיצויי הפיטורין על מנת שכספי ההפרשות יבואו במקום פיצויי פיטורים ולא רק על חשבון פיצויי פיטורים (ראה לעניין זה: מ' פסטרנק/ הסכמים קיבוציים, פרק 11.10.1). 9. כמבואר לעיל, לא מצאנו בהסכם הקיבוצי החל על הצדדים כל הוראה, הקובעת אחרת מן הנהוג בכלל המשק בעניין הפרשות לפנסיה מקיפה, אלא נהפוך הוא ההסכם מפנה לתנאי הסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיה מקיפה בתעשייה שבין התאחדות התעשיינים וההסתדרות. אשר על כן, דין טענת התובע בדבר זכאותו להפרשות לתגמולים בגובה 12% בנוסף לתשלומים בגין פיצויי פיטורים - להדחות מכל מכל. כפי העולה מהוראות ההסכם הקיבוצי זכאות התובע הינה ל-6% תגמולים, בלבד, כאשר ה-6% הנוספים הם בגין פיצויי פיטורים שכאמור חלקם הארי כבר שולם על ידי הנתבע במסגרת שחרור הכספים מביטוח המנהלים, ואילו ביתרה, חייבנו את הנתבע כאמור בסעיף 7 לעיל. 10. כאמור, אין חולק בין הצדדים שלא בוצעו כל הפרשות לתגמולים עבור התובע בשנת עבודתו הראשונה ובגין יתרת תקופת עבודתו בוצעו הפרשות לתגמולים בגובה 5% בלבד וזאת כאמור במסגרת תכנית ביטוח מנהלים. על פי פסיקת בית הדין הארצי נקבע זה מכבר, כי הפרשות לביטוח מנהלים אינן באות במקום הסדר פנסיוני, באשר מדובר בשני מסלולים שונים, עם זאת, העובדה שמדובר בשני הסדרים שונים אין פרושה שהעובד זכאי להנות משני המסלולים לעניין התגמולים (ראה: דב"ע נב/40-3 רחל פדידה ואח' - סטיב וייז ואח', פד"ע כה, 87). זאת ועוד, כבר נפסק כי: "על פי ההלכה הפסוקה, כפי שנקבעה בבית דין זה "בבוא בית-הדין לפסוק בתביעה לתשלום פיצוי ממעביד עקב אי העברת תשלומים שוטפים לקופת גמל, עליו לברר תחילה אם ניתן ללכת בדרך המלך, ולשלם את חוב התשלומים לקופת הגמל... רק אם מתברר כי הדרך האמורה אינה ישימה, יובאו בפני בית הדין ההוכחות הנדרשות על הנזק שנגרם לעובד עקב אי-העברת התשלומים..." (ראה: ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי כרך לג (23) 32, פסקאות ח'-ט', וכן ראה: דב"ע שן/66-3 שקריאת נאצר - צבי רחמים פד"ע כ"ב 13, 16; דב"ע נב/40-3 רחל פדידה ואח' הנ"ל; דב"ע נד/243-3 ישעיהו פוקס - אלסינט בע"מ, פד"ע כ"ח 83, 86). נציין, כי בענייננו התובע לא עתר לביטוחו בקרן הפנסיה אלא מלכתחילה עתר לפיצוי בגובה הסכומים שלטענתו אמור היה מעסיק להפריש בגינו לקרן הפנסיה. משקבענו כי התובע זכאי בנוסף לפיצויי הפיטורים, גם לתגמולים בגובה 6% משכרו, התוצאה היא שנזקו של התובע בענייננו, הינו בגובה 6% משכרו בגין שנת עבודתו הראשונה ו-1% משכרו (דהיינו, 6% בניכוי 5% שהופרשו לביטוח מנהלים), בגין יתרת תקופת עבודתו, ודוק חישוב זה אף מקובל על הנתבע כעולה מסיכומיו, אלא שבענייננו טוען הנתבע כי התובע לא הוכיח את גובה משכורותיו לכל חודש וחודש מתקופת עבודתו. 11. התובע חישב את הסכום המגיע לו לטענתו בגין רכיב זה, לפי גובה המשכורת הקובעת כפי שהוסכמה בין הצדדים, דהיינו 4,000 ₪, ואולם חישוב ההפרשות לתגמולים צריך להיות מבוסס על גובה המשכורת השוטפת. מתוך שכר זה יש לחשב את אחוז התגמולים לו זכאי התובע, ולהוסיף עליו הצמדה וריבית מהמועד שבו היה צריך לבצע כל תשלום, מדי חודש בחודשו, ועד התשלום המלא בפעל. נטל ההוכחה להוכחת כל רכיבי תביעתו, ובכלל זה חישוב גובה הנזק הנטען, מוטל על התובע. לעניין זה, למעט תלושים של מספר משכורות לשנת 2001, התובע לא הציג כל נתון ממנו ניתן ללמוד מה היה שכרו השוטף במשך כל התקופה בגינה נתבע התשלום. אי הוכחת גובה משכורותיו של התובע למשך כל תקופת עבודתו, מובילה לכאורה לתוצאה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ברכיב זה, אלא שבשוותנו לנגד עינינו את מכלול נסיבות המקרה שבנדון, ובכלל זה את העובדה שגובה משכורותיו של התובע הינו מידע שבידיעת הנתבע, שהנתבע הכיר בחבותו ברכיב זה, וכי הצדדים הודיעו כי אין ביניהם מחלוקות עובדתיות בתיק זה - סבורים אנו כי לא יהיה זה צודק ונכון לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה. בנסיבות כפי שתוארו לעיל, סבורים אנו כי הדרך הראוייה לחישוב גובה נזקו של התובע בעילה זו, היא הסתמכות על גובה המשכורת הקובעת (אשר בענייננו משקפת את ממוצע המשכורות ל-12 חודשי העבודה האחרונים של התובע), ללא ריבית והצמדה עד למועד תשלום המשכורת האחרונה בגין חודש 3/02. אי לכך ולאור האמור לעיל התובע זכאי בגין רכיב זה לתשלום כדלקמן: 4000 ₪ X 12 משכורות X 6% (בגין שנת העבודה הראשונה) = 2,880 ₪. וכן: 4000 ₪ X 54 משכורות X 1% (בגין יתרת שנות העבודה) = 2,160 ₪. ובסה"כ: 5,040 ₪ כפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובע עקב אי ביטוחו בתכנית פנסיה מקיפה. האם זכאי התובע לתוספת ותק? 12. לטענת התובע, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי הוא זכאי היה לתשלום תוספת וותק בגובה 0.5% מהשכר המשולב עבור כל שנת וותק. התובע הפנה בעניין זה לפרק ה' חלק להסכם הקיבוצי. ס' ג(1) לפרק ה' להסכם הקיבוצי קובע: "חישוב תוספת הותק יהיה לפי שיטה אחוזית 0.5% מהשכר המשולב עבור כל שנת ותק ממועד תחילת עבודת העובד, עד תקרת ותק של 30 שנים". ס' ג(3) קובע: "תוספת הוותק תצוין בסעיף נפרד בתלוש השכר וזאת החל מ- 1/6/98". 13. בכתב הגנתו טען הנתבע טענה כללית לפיה שכרו של התובע עלה בהרבה על השכר התעריפי מכח ההסכם הקיבוצי ועל כן שכר זה כלל גם את תוספת הותק. בסיכומיו נזנחה טענה זו. הנתבע הודה בזכאות התובע לתוספת ותק על פי ההסכם הקיבוצי, תוך ציון כי חישובו של הנתבע מוטעה באשר הוא לוקח בחשבון גם את השנה הראשונה לעבודת התובע, שרק בסופה קמה הזכאות לתוספת ותק. כן חזר הנתבע על טענתו כאמור לעיל בעניין התגמולים, ולפיה יש לחשב את תוספת הותק משכרו השוטף של התובע, והתובע לא הוכיח את שכרו השוטף. 14.מאותם טעמים שציינו לעיל, סבורים אנו כי אף בעניין זה, לא יהיה זה צודק ונכון לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה, אלא הדרך הראוייה לחישוב גובה תוספת הותק המגיעה לתובע, היא הסתמכות על גובה המשכורת הקובעת, ללא ריבית והצמדה עד מועד תשלום משכורת 3/02 כמבואר לעיל. זאת ועוד, צודק הנתבע בטענתו לפיה את תוספת הותק יש לחשב רק לאחר תום השנה הראשונה, ולפיכך ולאור האמור לעיל, התובע זכאי ברכיב זה לתשלום כדלקמן: 4,000 ₪ X 0.5% X 54 חודשים (מספר חודשי העבודה שלאחר תום השנה הראשונה לעבודת התובע) = 1,080 ₪. האם זכאי התובע לפיצויי הלנת שכר ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים? 15. בכתב התביעה עתר התובע לחיובו של הנתבע בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, בגין אי תשלום הפרשי פיצויי פיטורים, לפיצויי הלנת שכר בגין אי תשלום משכורת חודש 3/02 במועד, ובגין אי ביצוע הפרשות לקרן הפנסיה. בסיכומיו, זנח התובע את הדרישה לתשלום פיצויי הלנה בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, וטוב שכך, באשר הפיצוי בו מדובר עת משתלם הוא לידי העובד אינו בר הלנה על פי הדין. כמו כן, צמצם התובע את תביעתו בעניין זה לחשבם של פיצויי ההלנה מיום 7.11.02 בלבד, מועד הדיון המוקדם בו הוגדרו המוסכמות בין הצדדים. ככל שהדברים נוגעים לתשלום פיצויי להנת שכר בגין הפרשי תוספת הותק, הרי שהתובע לא עתר לתשלום זה בכתב תביעתו, הגם שעתר לו במסגרת סיכומיו. 16. יש לזכור בענייננו, כי כל הרכיבים בגינם נתבעו פיצויי ההלנה הינם רכיבים בהם הודה הנתבע למעשה, אלא שבכתב הגנתו הבהיר כי אינו מסוגל לשלם את פיצויי הפיטורים. לדברי הנתבע, בהתאם להחלטת כב' יו"ר ההוצאה לפעל בלשכת הוצל"פ קריות מיום 5.6.02 נמצא הנתבע בהליך של איחוד תיקים ומשלם על סך חובותיו בגובה 800,000 ₪ תשלום חודשי של 2,500 ₪, ולפיכך עותר הוא כי יופחתו פיצויי ההלנה בגין רכיב זה. לאחרונה נפסק על ידי בית הדין הארצי, בדונו בשיקול הדעת שעל בית הדין להפעיל בעניין הפחתת פיצויי הלנה כי: "אין בית הדין חותמת גומי. עליו להפעיל את שיקול דעתו בצורה מדודה. עליו לבחון את תום ליבו של המעביד והעובד, את הנסיבות האובייקטיביות ולתת משקל לתכליתו של החוק שקבע סנקציה דרקונית זו". (ראה: ע"ע 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים נ' ג'וליה מימון, עבודה ארצי, כרך לג (36), 25). וכך נקבע באותו מקרה: "לא מדובר במעביד שידע מראש על מצבו הקשה אך התעלם מכך והעסיק עובדים. קשייה של המערערת היו זמניים. המשיבה עבדה זמן ממושך אצלה. הקשיים הכספיים התעוררו לקראת סיום היחסים בין הצדדים וזו אכן הייתה הסיבה לפיטוריה של המשיבה. לאור כל האמור נראה לי שזה המקרה בו על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו ולהפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין" 17. בענייננו, בשים לב למצבו הכלכלי של הנתבע כפי שנטען בכתב ההגנה וכאמור לא הוכחש בין הצדדים, ולאחר שלקחנו בחשבון כי במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת לא התלונן על עיכובים בתשלום שכרו, כי הקשיים הכספיים התעוררו לקראת סיום היחסים בין הצדדים, אשר גם הובילו לפיטורי התובע, וכי הנתבע שיחרר לתובע את מרבית כספי הפיצויים - סבורים אנו כי זהו המקרה בו על בית הדין להפעיל את שיקול דעתו ולהפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין. לפיכך, החלטנו להפחית את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים ולהעמידם על גובה הפרשי הצמדה וריבית מהיום שאמור היה התשלום להשתלם ועד לתשלום המלא בפעל. אלא שבסיכומיו מעלה התובע טענה כי הנתבע למעשה פתח את אותו עסק שסגר עם פיטורי התובע, תחת שם חברה בע"מ, ולפיכך, אין לטענתו לקבל את טענת הנתבע שמצבו הכלכלי הקשה הוא שהביא להלנת שכרו של התובע, וכי לדבריו הנתבע מתנהג בחוסר תום לב. הנתבע דוחה טענות אלו בסיכומיו. כאמור, בענייננו, הצדדים הודיעו במהלך הדיון המוקדם כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית. בנסיבות אלו העלאת טענות עובדתיות חדשות בסיכומי התובע בדבר מצבו הכלכלי של הנתבע, אין לה מקום, בפרט ומיוחד כאשר מדובר בטענה מורכבת של "הרמת מסך", כמשתמע מטענות התובע בסיכומיו. אי לכך אין בידינו לקבל טענות התובע בעניין זה, וכאמור פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים יופחתו ויעמדו על גובה הפרשי הצמדה וריבית מהיום שאמור היה התשלום להשתלם ועד לתשלום המלא בפעל. 18. ככל שהדברים נוגעים לתשלום שכרו האחרון של התובע באיחור, הרי שבעניין זה הנתבע הודה בתשלום השכר באיחור, אלא שבשונה מעניין פיצויי הפיטורים, הנתבע לא העלה כל טענת הגנה באשר לסיבות שהביאו לאיחור בתשלום במסגרת כתב הגנתו. אי לכך, ומאחר והנתבע הודה בתשלום השכר באיחור, אנו מוצאים לנכון לחייבו בפיצויי הלנת שכר מלאים החל מיום 1.4.02 המועד לתשלום השכר לחודש מרץ 2002 ועד ליום 26.4.02 מועד תשלום השכר בפעל. אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע פיצויי הלנת שכר לתקופה דלעיל, בסכומים כמפורט להלן: 35% בגין 26 יום X 3,418 ₪ (השכר האחרון) = 1,196 ש"ח. ככל שהדברים נוגעים להפרשי שכר בגין תוספת ותק, הרי שכאמור, בגין רכיב זה לא תבע התובע פיצויי הלנה בכתב תביעתו, וליכך אין בידינו להענות לעתירה זו, גם אם הועלתה מאוחר יותר בסיכומיו. 19. סוף דבר - אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי פיצויי פיטורים בסך 4,368 ₪. ב. פיצוי בגין אי תשלום תגמולים לקרן פנסיה בסך 5,040 ₪. ג. תוספת ותק בסך 1,080 ₪. ד. פיצויי הלנת שכר בגין האיחור בתשלום משכורת חודש מרץ 2002 בסך 1,196 ש"ח. הסכומים כמבואר לעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מירבית כחוק מיום 1.4.02 ועד לתשלום המלא בפעל. כמו כן, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כולל מע"מ, בסך כולל של 2,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מירבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפעל. 20.הלנת שכרפנסיה