1.בפניי בקשה שהוגשה ע"י המבקשות (להלן: הנתבעות), להעברת הדיון בתובענה לביהמ"ש לעניינים מינהליים מהטעם שלביהמ"ש כאן אין סמכות עניינית לדון בה. 2.התובענה נשוא הבקשה היא לסעד הצהרתי אשר הגישו המשיבים (להלן: התובעים), לפיה אין מקום לחייבם בהיטל השבחה. 3.החלטה זו עניינה בשאלה האם לבימ"ש זה סמכות עניינית לדון בתובענה, או שמא הסוגייה השנוייה במחלוקת מצויה בתחום סמכותו העניינית של ביהמ"ש לעניינים מנהליים, ועל כן יש להיעתר לבקשת הנתבעות ולהעביר את הדיון. העובדות: 4.בין השנים 1987-1989 רכשו התובעים מחברת "גבעת נווה חבצלת" (להלן: החברה), את דירות מגוריהם בבית שנבנה על המקרקעין הידועים כגוש 10036 בחלקה 14 ברחוב ששת הימים בחדרה. (להלן: הבית). עקב בעיות אליהן נקלעה החברה והיעלמות של בעלי החברה, טרם נרשם הבית בפנקס הבתים המשותפים. התובעים פנו אל נתבעת 1 בבקשה לקבל אישור להעברת זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין. במענה לפנייתם הוברר להם כי רובץ היטל השבחה על החלקה, וכי לא יינתן להם אישור עד להסדרת תשלום היטל ההשבחה בסך של 9,000 ₪ לדירה. טענות התובעים: 5.התובעים טוענים כי אין מקום לחייבם בהיטל ההשבחה וזאת מהטעמים הבאים: א.התובעים טוענים, כי לפי סעיף 2 לתוספת השלישית לחוק לתכנון ובנייה התשכ"ה 1965 (להלן: התוספת השלישית), ולפי סעיף 1 לחוק התכנון והבנייה, נקבע כי החבות בהיטל השבחה נוצרת ביום שנעשה המעשה המשביח את המקרקעין, דהיינו אישורה של התוכנית המשביחה. ביום זה עלה שוויים של המקרקעין והבעלים שנהנה מההשבחה חייב בתשלום היטל השבחה, ועל כן מאחר ובעת אישורן של התוכניות המשביחות לא היו התובעים בעלי המקרקעין, והם רכשו את זכויותיהם במקרקעין רק שנים מאוחר יותר, אין העירייה רשאית לדרוש מהם לשלם את חוב היטל ההשבחה. ב.בנוסף, טוענים התובעים, כי לא הומצאה להם שומת היטל השבחה בהתאם לפרוצדורה הקבועה בתוספת השלישית, ולא ברור להם מהו הבסיס לדרישת סכום היטל ההשבחה. ג.עוד הם טוענים כי העירייה פעלה ברשלנות בכך שנתנה לחברה היתר בנייה (המהווה מימוש זכויות), למרות העובדה שהחברה לא שילמה את מלוא היטל ההשבחה וזאת בניגוד להוראת סעיף 10 לתוספת השלישית, אשר קובע כי לא יוצא היתר לבנייה כל עוד לא שולם ההיטל או שניתנה ערובה ותשלום להיטל. 6.על כן מבקשים התובעים מבימ"ש זה, מתן פס"ד הצהרתי לפיו דרישת התשלום שהומצאה להם אינה כדין, וכן להורות לנתבעות ליתן להם אישור לרישומו של הבית בגוש 10036 חלקה 14 בפנקס הבתים המשותפים על מנת שיוכלו להבטיח את זכויותיהם הקנייניות. טענות הנתבעות: 7.א.הנתבעות טוענות, כי על התובעים היה לבדוק אם קיים היטל השבחה או לא לפני שרכשו את הנכס. ב.בנוסף, לטענתן, הועדה המקומית רשאית לגבות היטל השבחה אף בשלב העברת הזכויות וזאת כל עוד החייב רשום כבעל הזכויות בנכס. 8.ואולם כטענה מקדמית, טוענות הנתבעות להעדר סמכות עניינית, ומבקשות לכן להעביר את הדיון לבית המשפט לעניינים מינהליים. לטעמן, אין בית משפט השלום מוסמך לדון בסוגייה זו של מתן אישורים להעברת זכויות במקרקעין, ובטענות לענין היטל ההשבחה, ואלה נמצאות לטענתן בגדר סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, וזאת לאור הוראות סעיפים 8 ו - 15(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. 9.כמו כן טוענות הנתבעות כי סירובן ליתן את האישור המבוקש ע"י המשיבים נכנס לגדרו של סעיף 8 לתוספת הראשונה אשר קובע כי החלטה של רשות מקומית כמו גם החלטה שלא לאשר, מצויה בסמכות ביהמ"ש לעניינים מנהליים. דיון: 10.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה, וזאת לנוכח הוראות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965. 11.סעיף 14(ג) קובע את שאלת הסמכות לעניין סכסוכים הנוגעים לחבות בתשלום היטל השבחה. בהתאם לסעיף זה מוקנית הסמכות לדון בנושא ההיטל, לבית משפט השלום כדלקמן: "על חיוב בהיטל ועל הכרעת שמאי מכריע כאמור בסעיף קטן (ב) ניתן לערער בנקודה משפטית בלבד, או בעילה שלא ניתנה לועדה המקומית או לבעל המקרקעין או לשמאים מטעמם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיות בפני השמאי המכריע; הערעור יוגש לבית משפט השלום שבאזור שיפוטו נמצאים המקרקעין, תוך 45 ימים מהיום שבו הודעה ההחלטה שעליה מערערים". 12.חילוקי דעות בנושא של היטל השבחה בין בעלי זכויות במקרקעין לבין ועדה מקומית, יכולים להיות בשני מישורים: א.קיומה של חבות בהיטל השבחה (אישור תוכנית, תקלה וכיו"ב). ב.מה גובהה של ההשבחה שנוצרה עקב התוכנית. 13.הסמכות לדון בשאלות אלו נתונה לבימ"ש השלום, וזאת לאור הפסיקה אשר קבעה כי סעיף 14(ג) מעניק זכות ערעור לבימ"ש השלום הן על עצם החבות בהיטל השבחה והן על היקף גובה החבות, כך שאין מקום לאבחנה בין מצב בו המחלוקת היא על עצם הסמכות להטיל היטל השבחה ובין מצב בו המחלוקת היא על שיעור היטל ההשבחה. והשווה: ה"פ (י-ם) 2062/85 אהרוני נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה "המרכז" לא פורסם. ה"פ (חי') 30337/97 סלקום ישראל בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה חדרה, פד"י ב' (1) 293. 14.עוד נקבע: "הקמת בתי משפט לעניינים מינהליים אינה משנה את התמונה ואין היא מחייבת מתן פרשנות צרה לסמכות בתי משפט השלום. נוכח קיומה של סמכות עניינית בידי בימ"ש השלום בענייננו, ממילא אין לבהמ"ש לעניינים מנהליים סמכות לדון בה". (ראה פסק דינה של כב' השופטת דורנר בענין אהרוני הנ"ל). 15.בית המשפט העליון קבע כי בימ"ש השלום, דווקא הוא, ולא כל בית משפט אחר, הפורום המתאים להכרעה בעצם החיוב בהיטל. והשווה: בג"צ 7129/00 דון יחיא ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, פד"י נ"ד (5) 218. 16.במקרה דנן, ההבדל היחיד הוא שבתביעה שלפניי מדובר בתביעה לסעד הצהרתי ולא בערעור כהגדרתו בסעיף 14(ג) לתוספת. ואולם, הלכה היא שמבחן הסעד ולא מבחן העילה הוא הקובע בשאלת הסמכות העניינית. והשווה: בש"א (נצרת) 1128/03 - המועצה האזורית עמק יזרעאל נ' הוליס מטל אינדסטריס בע"מ. תק - מח 2003 (3), 5069. ע"א 613/77 פאני לאה אדלר נ' שומרי אמונים בע"מ ואח'. פ"ד לב (1) 788. 17.מעיון בכתב התביעה עולה כי על אף העובדה שהוגשה התביעה כסעד הצהרתי, נראה כי אכן מדובר בערעור על עצם החיוב בהיטל השבחה - ומשכך מצוי זה בסמכותו של ביהמ"ש כאן. 18.מעבר לכך - ביהמ"ש פסק יותר מפעם אחת, כי בית המשפט האזרחי מוסמך ליתן סעד הצהרתי גם בעניינים הנוגעים לתחום המשפט הציבורי. וראה בש"א (נצרת) 1128/03) הנ"ל. 19.לפיכך תידון התביעה בבימ"ש זה. הבקשה נדחית. המבקשות תישאנה בהוצאות המשיבים בגין הבקשה, בסכום של 2,000 ₪ ומע"מ. היטל השבחה