עניינה של התביעה הוא דרישת התובע להשבת סכום היטל השבחה ששילם על פי שומת היטל השבחה מיום 16.11.10. הצדדים הינם בעלים במשותף של חלק מקרקע ובניין ברחוב בלפור 34א בתל אביב (להלן: "הנכס"). התובע הוא הבעלים של 45.17% מהזכויות בנכס; הנתבעת 1 היא הבעלים של 21.92% מהזכויות בנכס והנתבע 2 הוא הבעלים של 6.58% מהזכויות בנכס (26.33% מהזכויות בנכס הינן בבעלות צד שלישי שאינו חלק מההליך שלפני). בין הצדדים לתובענה זו התנהל הליך של פירוק שיתוף בתיק א 14763/06 וביום 17.6.10 ניתן פסק דין בו הורה בית המשפט על פירוק שיתוף בנכס בדרך של רישום בית משותף. על פי פסק הדין, וחוות דעת השמאית שמונתה לצורך כך על ידי בית המשפט בהליך פירוק השיתוף, יוחדו לצדדים חלקים בנכס כך: לתובע - הדירה הבנויה על הגג וזכויות הבניה לנתבעת 1 - 2 דירות לנתבע 2 - דירה אחת התובע הגיש בקשה להיתר בניה על מנת לממש את זכויות הבניה, ובמסגרת בקשה זו הוצאה שומת היטל השבחה. לאחר קבלת שומת היטל ההשבחה פנה התובע לנתבעים בדרישה כי ישאו בחלקם בתשלום היטל ההשבחה, וזאת בהתבססו על תשובתו מיום 22.12.10 של מנהל תחום השגות ועררים בעיריית תל אביב במענה לפניית ב"כ התובע כי "החבות בהיטל ההשבחה מוטלת על מי שהיה הבעלים/חוכר לדורות ביום אישור התוכנית". הנתבעים סירבו לשלם את התשלום, והתובע שילמו בעצמו, על מנת שלא לעכב את הוצאת היתר הבניה והגיש תובענה זו. דינה של התובענה להדחות. שומת היטל ההשבחה נערכה בעקבות מימוש זכויות התובע בדרך של קבלת היתר בנייה. המחלוקת בין הצדדים היא באשר להגדרת המונח "העברה על פי דין" בתוספת השלישית לחוק התכנון הבניה בה נקבע שהעברה מכח דין לא תיחשב למימוש זכויות הגורר עמו לאחר מכן תשלום היטל השבחה. התובע טוען שפסק דין המפרק שיתוף על ידי רישום בית משותף אינו מהווה העברה על פי דין, וזאת לטענתו כי הוראות חוק הפרשנות קובעות מגדירות "דין", ואין מקום להרחיב את ההגדות המצמצמות הקבועות בו. התובע מפנה לספרו של המלומד נמדר בספרו היטל השבחה, בו מצויין שאין פירוט של התיבה "העברה על פי דין" ולכן יש לפרשה בלשון בני אדם כהעברה שהדין מצווה עליה או שהדין מורה עליה, מבלי שהיא תהא תלויה ברצון הצדדים (וכדדוגמאות מביא המחבר העברה לנאמן או לכנס נכסים או הפקעה). דעתי אינה כדעת התובע. אכן יש צורך בפרשנות התיבה "העברה על פי דין", ואכן אני מסכים שיש לפרשה בלשון בני אדם, כהעברה הדין מורה עליה - היינו - העברה שאינה תלוייה ברצונו של צד או צדדים, בין כי הוראות החוק מצוות זאת (למשל הפקעה), ובין במסגרת הליך אותו מתווה חוק מסויים - ורישום בית משותף, שהינו הליך מכח חוק המקרקעין, הוא העברה על פי דין, ואינו מהווה מימוש זכויות. משכך, על אחת כמה וכמה עת עסקינן בפסק דין, שלמעשה כופה את רישום הבית המשותף, ומשכך ברי שמדובר בהעברה על פי דין. לעניין זה מופנים הצדדים לדברי המלומד ה. רוסטוביץ בספרו היטל השבחה, הוצאת אורין, עמוד 179. יצויין שהן המלומד רוסטוביץ והן המלומד נמדר סבורים שרישום בית משותף מהווה העברה על פי דין, וראוי לשים לב לעמדת הועדה המקומית לתכנון ולבניה שהובאה במסגרת תיק זה - שאף היא תומכת בגישה זו. אמור מעתה - העברת זכויות על פי פסק דין מהווה העברה מכח דין, ואינה מהווה מימוש. התובע נסמך על נספח ז' לכתב התביעה, כאמור, אולם אין במכתב זה כדי לקבוע חובות על צד כאשר אלה אינן חלות עליו על פי דין, מה גם המדובר במכתב תשובה למכתב התובע (ויש לקרוא היטב את ניסוח המכתב) ושאין בו כדי להוות כל קביעה נורמטיבית מחייבת . גם אם הייתי קובע שעל הנתבעים לשלם את חלקם בהיטל ההשבחה, ואינני עושה כך לאור הקביעה כי המדובר בהעדרה על פי דין, הרי בהתנהגותו של התובע בשלמו את מלוא היטל ההשבחה בלא לאפשר לנתבעים להשיג הן על עצם החבות, והן ביחס לסכום ההיטל, ולמצות את זכויותיהם היה בו כדי לגרום לנתבעים נזק, שבמידת הצורך ראוי היה לקחת אותו בחשבון, והתנהלותו זו, שנעשתה אך ורק על מנת לקדם את היתר הבנייה שלו עצמו, פגע בנתבעים באופן של ממש, וגם אם היה עליהם לשלם את חלקם, הרי סכום זה היה מופחת באופן משמעותי (עד לכדי שיעור השתתפות אפסי) לאור התנהגות זו. לסיכום - התביעה נדחית. אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בסכום של 7,500 ₪ לכל אחד מהם. היטל השבחהבתים משותפים