1. במסגרת תיק זה הגישה המבקשת בקשה שהוכתרה בכותרת: "בקשה להישפט בעניין קנס מינהלי קצוב, ו/או לחילופין - לדון בבקשה לביטול הרשעה שניתנה במעמד צד אחד". 2. מתוכן הבקשה ומהותה ומתגובת המשיבה עולה, שאין חולק ביחס לעובדה שהבקשה להישפט, הוגשה למשיבה כשלושה שבועות אחרי המועד הקבוע בסעיף 8 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "חוק העבירות המנהליות"). משכך, ברור כי כדי להיזקק לבקשה נשוא תיק זה, יש להכריע קודם בשאלה המקדמית והיא; האם בנסיבות העניין, הוכח קיומו של "טעם מיוחד", אשר מצדיק את הארכת המועד להגשת הבקשה להישפט על ידי המבקשת, בהתאם לסעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות. רקע ועובדות 3. ביום 15/4/05, הוטל על המבקשת קנס מינהלי קצוב בסך של 10,000 ש"ח, בשל העובדה שביום 25/4/04, היא העסיקה עובד זר, אבו דואסה ריאד, שלא כחוק, ובניגוד לסעיף 2(א) לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991. 4. הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום והתקבלה אצל המבקשת ביום 18/2/05. לטענת המבקשת ההודעה הזו נמסרה והובאה לידיעת מנהלה רק ביום 20/2/05. 5. ביום 10/4/05 נתקבלה אצל המשיבה, בקשת המבקשת להישפט. ביום 8/5/05, הודיעה המשיבה למבקשת על דחיית בקשתה בנימוק שזו הוגשה לאחר שחלף המועד שנקבע לכך בהתאם לסעיף 8א. לחוק העבירות המנהליות. 6. מר ישראל הוכמן מנהל המבקשת, והמצהיר מטעמה, הסביר בתצהירו כי הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, נעוצה בעובדה שהוא העביר את ההודעה על הטלת הקנס המנהלי הקצוב מיד לאחר קבלתו, לטיפול בא כוחו, עו"ד מיכאל דן, שסובל ממחלת עור קשה, ושעקב הטיפולים הרפואיים הדחופים שעבר, הוסחה דעתו, ואיחר במשלוח הבקשה להישפט. להוכחת טענה זו לא צורף תצהיר מטעם עו"ד מיכאל דן, אלא רק אישור רפואי מיום 13/2/05 המתאר כי עו"ד מיכאל סובל "מפסוריאזיס פלורוידית, באופן אנטרריגינוזי", וכולל אישור כללי בדבר הפנייה לים המלח. לגופו של עניין, טען מר הוכמן בתצהירו כי למבקשת הגנה טובה הואיל ומעולם היא לא העסיקה את העובד הנטען, הגם שהוא פנה ובקש להעסיקו במבקשת, אך נדחה על ידו לאחר שהתברר שאין לו היתר לעבוד בישראל. 7. לטענת המשיבה, ניתנת למבקשת זכות להגיש בקשה להישפט תוך זמן קצוב של 30 יום מיום קבלת ההודעה על הקנס המנהלי הקצוב, אך המבקשת החמיצה הזדמנות זו, עת השתהתה כשלושה שבועות מעבר למועד שנקבע בחוק, בהגשת בקשתה, ואף זאת מבלי שעמדה בדרישות החוק והפסיקה בהוכחת העובדה, שהיה בידיה אותו טעם מיוחד, ו/או אותה מניעה אובייקטיבית, שלה עצמה, שמנעה ממנה לחתום על הספח של הודעת הקנס והודעה על רצונה להישפט. עוד נטען כי בידי המשיבה ראיות, לרבות הודאתו של בעל החברה, מר הוכמן ניר בהעסקה של העובד הזר הנ"ל. משכן, בנסיבותיו של תיק זה, מתן ארכה ומתן אפשרות להישפט למבקשת, למרות שחלף המועד שהוקצה לכך בחוק, תהיה מנוגדת לתכלית החקיקה של חוק העבירות המנהליות. דיון והכרעה 8. הוראות החוק הרלבנטיות לענייננו, בחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו-1985, הן כדלקמן: א. "8. הטלת קנס מינהלי קצוב [תיקון: תשס"ג] (א) היה למפקח או לרשם יסוד סביר להניח כי אדם עבר עבירה שדינה קנס מינהלי קצוב לפי סעיף 2 (ב) או סעיף 2 (ג), רשאי הוא להטיל עליו את הקנס המינהלי שנקבע לאותה עבירה. ... (ג) הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה; ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי ; הודיע כאמור יחולו הוראות סעיפים 13 ו-14." ב. "8א. ביטול קנס מינהלי [תיקון: תשס"ג, תשס"ג(3)] (א) הומצאה לנקנס הודעה לפי סעיף 8 רשאי הוא להגיש לתובע, שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו לעניין סעיף זה (להלן - התובע המוסמך) בקשה לביטול ההודעה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה לו;נוכח התובע המוסמך כי התקיימה אחת מהעילות המפורטות להלן, רשאי הוא לבטל את ההודעה: .... (ד) הגשת בקשה לביטול הודעה אינה דוחה את המועד לתשלום הקנס. ג. חומר הראיות שהוגש לתיק מלמד כי המבקשת הגישה את בקשתה להישפט רק ביום 10/4/05, בעוד שהודעת הקנס המנהלי הקצוב נתקבלה אצל מנהלה לכל המאוחר ביום 20/2/05, ואף זאת מבלי שדאגה לתשלום הקנס המנהלי, כמתחייב מהוראת סעיף 8א.(ד) לחוק העבירות המנהליות. ד. בעפ"א 1004/01, קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ נ. מדינת ישראל, תק-אר 2002 (4), 52, קבע בית הדין הארצי במפורש כי לבית הדין אין סמכות להאריך את המועד להישפט, תוך הסתמכות על תכלית החוק, האבחנה בין הליך ברירת קנס מכוח הוראות סדר הדין הפלילי לבין הליך של הטלת קנס מנהלי, בהתאם לחוק העבירות המנהליות והתקנות על פיו, והעובדה שסמכות כזו לא הוקנתה לבית המשפט במפורש בחקיקה הראשית, ולא בחקיקת המשנה הרלבנטיים. ה. אולם, לאחר פסק הדין הנ"ל (שניתן ביום 1/12/02), נכנס לתוקף תיקון תשס"ג לחוק העבירות המנהליות, וסעיף 13(ב) שלו קבע לאמור: "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור." אשר על כן ומכוח סעיף זה אנו מוסמכים להידרש ולהכריע בשאלת הארכת המועד להגשת בקשה להישפט, אך זאת בכפוף לקיומם של נימוקים שירשמו. 9. כלל הוא כי עת מדובר בבקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק, דרוש טעם מיוחד להארכתו. כאמור, טענת המבקשת בהקשר זה, ואשר משום מה הועלתה רק בנימוקי הבקשה הייתה, כי העיכוב בהגשת הבקשה להישפט, נבע מהעובדה שבא כוחה, עו"ד מיכאל דן, סבל באותה תקופה ממחלת עור, שהצריכה טיפולים רפואיים דחופים, שגרמו להסחת דעתו, ולאי טיפל בהגשת הבקשה להישפט, במסגרת המועד שנקבע בחוק, הגם שזו הועברה לטיפולו מיד לאחר קבלתה ע"י מנהל המבקשת. חרף הטענה כנ"ל, לא דאגה המבקשת לתמוך אותה בתצהיר מטעם בא כוחה, כך המנהל מטעמה לא התייחס לנימוק זה בתצהיר שלו, וכל אשר הוגש בתמיכה בה, היה אישור רפואי שניתן לעו"ד מיכאל דן ביום 13/2/05, שמן הסתם, מועדו חל כשבוע לפני המועד שבו נתקבלה הודעת הקנס אצל מנהל המבקשת, שלטענתה היה ב-20/2/05. עיון באישור הרפואי שצורף לבקשה, מעלה על פניו שהוא כללי ביותר, ואין בו ציון של תאריכים או מועדים מומלצים כלשהם בהם צריך ב"כ המבקשת לקבל טיפול במחלתו. למעשה, מלבד כך שתאריך האישור הרפואי ומועד קבלת ההודעה על הקנס אצל המבקשת, היו באותו חודש (2/05), אם כי בהפרש של שבוע, אין באישור הרפואי דבר שקושר אותו למועד שנקבע בחוק להגשת הבקשה להישפט. 10. זאת ועוד, אין להתעלם מהעובדה כי מכותרת הבקשה נשוא תיק זה ואשר הוגשה באמצעות ב"כ המבקשת, עו"ד מיכאל דן, עולה כי הוא אינו עורך דין יחיד במשרדו, ולכן לא ברור, וגם לא ניתן הסבר מדוע הטיפול בבקשה להישפט לא הוטל מן הסתם, על עורך הדין האחר במשרדו של עו"ד מיכאל דן, או עו"ד אחר בכלל. בנסיבות העניין, לא השתכנענו בצדקת הנימוק לפיו, מחלת העור ממנה סבל בא כוח המבקשת היא זו שמנעה ממנו לטפל בבקשה בתוך המועד שנקבע בחוק. אולם גם אם כן, הרי לא הוכח שנעשה מאמץ כלשהו מצד המבקשת; אם לטפל בעצמה בהגשת הבקשה במועד ואם בהעברת הטיפול בבקשה לעורך דין אחר, אפילו באותו משרד, לאחר שהוברר לה שבא כוחה סובל ממחלת עור, זאת בשים לב לכך שתאריך האישור הרפואי לעניין מחלת העור של עו"ד מיכאל דן, חל כשבוע לפני מועד קבלת הודעת הקנס על ידי מנהל המבקשת, דבר שמשמעו שהמבקשת או מנהלה ידעו או חייבים היו לדעת על מחלת ב"כ במועד מסירת העניין לטיפולו ולכלכל את צעדיהם בהתאם. 11. לאור כל האמור לעיל, ונוכח ההלכה הפסוקה לפיה, ה"טעם מיוחד" להארכת המועד להישפט, מחייב הוכחה שהאיחור שנגרם היה בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהחומץ (ראה בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רשל"צ נ. מיכקאשווילי, פ"ד נ(3), 209) - הרי בנסיבות העניין כפי שאלו התבררו בפנינו, ולאור מהות ההליך המנהלי ותכליתו, לא ניתן לקבל את הטענה שמחלת ב"כ המבקשת הנטענת, יכלה להוות, בנסיבות העניין טעם מיוחד להארכת המועד שנקבע בחיקוק והוחמץ ע"י המבקשת, מה גם שהמבקשת לא טרחה לשלם את הקנס בתוך המועד שנקבע בסעיף 8א.(ד) לחוק העבירות המנהליות, למרות שהחובה לעשות כן, צוינה במפורש בדף ההסבר (ההוראות החלות בגין הטלת קנס מנהלי), שצורף להודעת הקנס המנהלי, (ראה נספח לבקשה). טענתה הנוספת של המבקשת, כי העובד אבו חאסב ריאד לא עבד בחברה שלה, אינה ממין העניין, שכן המשיבה מייחסת למבקשת העסקת עובד זר בעל שם אחר, והוא אבו דואסה ריאד (ראה: נספח לתביעה), לגביו נטען לקיומה של הודאה מטעם בעל החברה המבקשת, מר הוכמן ניר, בעניין העסקתו במבקשת. 12. באשר לבקשתה החילופית של המבקשת, לראות בבקשתה כבקשה לביטול הרשעה שניתנה במעמד צד אחד, אף זו דינה להידחות מהטעם שהעבירה המנהלית נשוא דיוננו לא נמצאת במסלול הפלילי. בהקשר זה די אם נפנה לקביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, בדבר ההבדל בין הליך של הטלת קנס מינהלי מכוח חוק העבירות המנהליות, ובין הליך ברירת קנס, בפסק הדין בעניין, עפ"א 1004/01 קשת היפרטוי שותפות מוגבלת בע"מ נ. מדינת ישראל, תק-אר 2002 (4), 52, עמ' 56, שם נקבע: "ההבחנה בין הליך ברירת קנס וההליך של הטלת קנס מינהלי ברורה: ההליך של קנס מינהלי הוא במסלול המנהלי, להבדיל מהליך ברירת הקנס אשר מצוי במסלול הפלילי. בהתאם לכך, אי תשלום קנס מינהלי במועד גורר אחריו תוספת הפרשי הצמדה וכן תוספת פיגור (סעיף 17). קיימים גם אמצעים נוספים בידי בית המשפט במקרה של אי תשלום הקנס.... אך במקרה של אי תשלום קנס מינהלי, ככלל, לא עומד נגד העובר עבירה מנהלית מסלול פלילי, כשם שהוא עומד במקרה של ברירת קנס. אי תשלום קנס מינהלי אינו מעלה את העבירה למסלול פלילי. המסלול הפלילי קיים במקרה של עבירות מנהליות, רק במקרה שמי שמייחסים לו עבירה כזו בוחר במסלול הפלילי.... לא זה המצב במקרה של ברירת קנס. המסלול במקרה כזה הוא פלילי: מצד אחד, אי תשלום הקנס תוך התקופה הקבועה בחוק, מעלה את הדיון למסלול של הליך פלילי, וההזמנה שניתנה במסגרת ההודעה של ברירת קנס תחשב כהזמנה לדין פלילי...;מצד שני, תשלום של הקנס רואים אותה כאילו הודה מי שקיבל את ברירת הקנס באשמה בפני בית המשפט, הורשע בדין ונשא את עונשו...". הווה אומר, שעצם הבקשה להישפט על עבירה מנהלית אינה הופכת אותה לעבירת ברירת קנס... " סוף דבר 13. על סמך כל האמור לעיל, דינה של הבקשה נשוא תיק זה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קנס מנהליקנס