1. עניינה של הבקשה שבפנינו הוא בפרשנותו של סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית (להלן: התוספת) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק), המאפשר הענקת פטור מתשלום היטל השבחה לבעל נכס בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים" עבור מגורי האדם או קרובו בהיקף של עד 140 מ"ר. בתמצית, השאלה המתעוררת היא האם הפטור יינתן בגין כל בנייה של יחידה נוספת ובלבד ששטחה של היחידה נופל מ-140 מ"ר או שמא הפטור יינתן רק בגין בנייה עד להיקף של 140 מ"ר עבור הנכס הקיים והיחידה הנוספת במשותף? ברקע הדברים, נמצאת השאלה האם לצורך הענקת הפטור יש חשיבות לעובדת בעלותו של מקבל הפטור בנכסים נוספים והאם יש חשיבות למיקומם של אותם נכסים. רקע עובדתי 2. המבקשת היא בעלת זכויות בנכס בשכונת בית הכרם בירושלים - דירה בקומה הראשונה בבית משותף בן שתי קומות, שבמקורה הייתה שתי דירות שאוחדו. 3. ההיתר שמכוחו בוצעה הבנייה המקורית בנכס הוצא ביום 4.1.1993 ואפשר בנייה בשטח של 328.85 מ"ר. בשנת 2007 אושרה תוכנית נוספת (11349), נקודתית לנכס, אשר לגביה נטען כי היא תוכנית משביחה. תוכנית זו התירה להוסיף לבניין קומה נוספת, וכן להגדיל את שטחה של קומת הקרקע, כך ששטח הבנייה הכללי בבניין יעמוד על 665.36 מ"ר. דירתה של המבקשת (שמקורה כאמור בשתי דירות שאוחדו בשנת 2011 לדירה אחת) נבנתה על-פי שני היתרים אלו וגודלה עומד על 151.68 מ"ר. 4. ביום 3.10.2010 ניתן למבקשת היתר בנייה שאיפשר לה לבנות יחידת דיור נפרדת בקומה נוספת (להלן: יחידת הדיור) עבור ילדיה, בהתאם לתוכנית 11349. במקביל לכך, הוציאה לה המשיבה שומת היטל השבחה בסך של 341,200 שקל בגין התוספת. על שומה זו הגישה המבקשת ערר, במסגרתו טענה כי היא זכאית לפטור מתשלום היטל השבחה, על פי סעיף 19(ג)(1) לתוספת, בשים לב לכך שיחידת הדיור משתרעת על שטח שאינו עולה כדי 140 מ"ר. השאלה הפרשנית 5. המחלוקת בין הצדדים שבפנינו היא מחלוקת מובהקת של פרשנות החקיקה - כאמור, בכל הנוגע לסעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. וזו לשון הסעיף: "בניה או הרחבה של דירת מגורים לא ייראו כמימוש זכויות אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר; עם כל בנייה או הרחבה נוספת מעל השטח האמור ישולם היטל, בשיעור יחסי לגודל הבניה או ההרחבה הנוספת". 6. גדר הספקות הוא זה: האם הפטור הניתן בסעיף זה מתייחס לבנייתה של יחידה נוספת עד לשטח של 140 מ"ר, מבלי להביא בחשבון את שטחו של הנכס הקיים, או שיש להעניקו תוך הבאה בחשבון של שטח הנכס הקיים, כך שהפטור יינתן תוך התחשבות בשטחו של הנכס הקיים והבניה הנוספת יחדיו, עד היקף של 140 מ"ר שטח בנוי. ליתר דיוק, השאלה היא האם הסייג "ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר" מתייחס ליחידה הנוספת בלבד או לנכס הקיים וליחידה הנוספת יחדיו. ברקע הדברים, מתעוררת גם השאלה האם התיבה "על אותם מקרקעין" מכוונת לאפשרות של הבחנה בין מצב שבו הנכס הקיים והיחידה הנוספת ממוקמים באותם מקרקעין לבין מצב שבו היחידה הנוספת נמצאת במיקום אחר. הליכים קודמים 7. לאחר שהמשיבה הוציאה למבקשת שומת היטל השבחה, פנתה האחרונה לוועדת הערר המחוזית לפיצויים והיטלי השבחה (להלן: ועדת הערר או הוועדה). 8. ועדת הערר נדרשה לפרשנותו של סעיף 19(ג)(1) לתוספת ודחתה את טענות המבקשת בהחלטתה מיום 25.12.2012. הוועדה קבעה כי מאחר שהמבקשת היא בעלת נכס העולה על 140 מ"ר, היא אינה זכאית לפטור מהיטל השבחה בגין הרחבת דירתה מעבר ל-140 מ"ר, ומקל וחומר שאינה זכאית לפטור בגין בניית יחידת דיור נפרדת. בהמשך לכך, קבעה הוועדה כי כיוון שהמבקשת אינה זכאית לפטור כאמור, היא אינה יכולה להעניק פטור זה לקרוביה. ועדת הערר דחתה גם את טענתה החלופית של המבקשת ולפיה לצורך חישוב היטל ההשבחה יש לראות את יחידות הדיור בקומה הראשונה כאילו לא אוחדו, ולפיכך היא הייתה זכאית להרחיב לפחות את אחת מהן עד לשטח של 140 מ"ר ללא תשלום היטל השבחה. ועדת הערר דחתה טענה זו בקובעה כי כלל לא ברור שאזרח אשר לו שתי דירות בשטח של 80 מ"ר כל אחת זכאי לפטור מכוח סעיף 19(ג)(1) לתוספת שהוא פטור סוציאלי וכי בכל מקרה הזכאות לפטור נבחנת על פי זכויות המבקש בנכס במועד המימוש ולא במועד אישור התוכנית (תוכנית 11349), ובנסיבות העניין יחידות הדיור היו מאוחדות לכדי דירה אחת במועד המימוש. 9. המבקשת ערערה על החלטתה של ועדת הערר לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"נ 12754-02-13, השופט ד' מינץ). לטענתה, המגבלה הקבועה בחוק, לפיה שטח הדירה לא יעלה על 140 מ"ר, מתייחסת לדירה הנבנית בלבד. לביסוס טענתה התייחסה המבקשת לפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 3626/06 חמאיסי נ' הוועדה המקומית לתכנון מבוא העמקים (22.7.2008) (להלן: עניין חמאיסי) במסגרתו ניתן פטור מהיטל השבחה בבניית דירת מגורים על מגרש שהיה שייך לאב המערער. לטענת המבקשת, בית המשפט בעניין חמאיסי לא ייחס חשיבות לשאלה אילו נכסים נמצאים בבעלות אב המערער ומה היה שטחם והתמקד רק בשטח הדירה הנבנית. 10. בית המשפט קמא דחה את ערעור המבקשת בקובעו כי ממכלול ההלכות שנקבעו בעניין סעיף 19(ג)(1) לתוספת עולה כי לא קמה זכאות לפטור מהיטל השבחה כאשר לתא משפחתי דירה בשטח העולה על 140 מ"ר ב"אותם המקרקעין" שעליהם מבוקש להרחיב דירה קיימת או לבנות דירה חדשה. זאת, גם כאשר המשפחה לא נהנתה בעבר מפטור מכוח סעיף 19(ג)(1). בית המשפט קמא קבע כי אין נפקות לשאלה האם מדובר בבנייתה של יחידה נפרדת בבית המשותף שבו מצויה הדירה המקורית של התא המשפחתי, בשים לב לכך שעל-פי נוסח החוק, השאלה היחידה שיש להציג היא האם תוספת הבנייה היא ב"אותם מקרקעין" שבהם מצויה הדירה המקורית של התא המשפחתי (בין כיחידה נפרדת ובין אם לאו). טענות הצדדים 11. בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו של בית המשפט קמא. לטענת המבקשת, יש הצדקה להענקתה של רשות ערעור בהתחשב במקרים הרבים שבהם נדרשות הרשויות ליישומו של סעיף 19(ג)(1) ובמיוחד בשים לב לכך שבתי המשפט בכל הערכאות עומדים על כך שלשון הפטור הקבועה בו אינה נהירה כל עיקר. 12. לגופו של עניין, טוענת המבקשת, כפי שטענה אף בבית המשפט קמא, כי היא עומדת בתנאי הפטור כפי שהם מעוגנים בסעיף 19(ג)(1) לתוספת וכי בשים לב לעניין חמאיסי העובדה שבבעלותה דירה בשטח העולה על 140 מ"ר אינה רלוונטית להענקת הפטור. 13. המבקשת ממקדת את טיעונה בכך שפסק דינו של בית המשפט קמא מוביל לתוצאה בלתי צודקת. לשיטתה, על-פי פסק הדין, מי שבבעלותו דירה ששטחה עולה על 140 מ"ר לא ייהנה כלל מפטור מהיטל השבחה בקשר לבנייתה של יחידת דיור "על אותם מקרקעין", בה בשעה שבעניין חמאיסי הוכרה תחולתו של הפטור על אדם שניתן היה להניח כי יש בבעלות משפחתו נכסים נוספים, מבלי לבחון את היקף הבינוי בהם. לשיטת המבקשת, תוצאה זו אינה מתיישבת עם התכלית הסוציאלית של החוק, כפי שהוכרה בפסיקתו של בית משפט זה בע"א 7417/01 צרי נ' הועדה המקומית גבעתיים, פ"ד נז(4) 879 (2003) (להלן: עניין צרי). 14. מנגד, טוענת המשיבה כי אין ליתן רשות ערעור במקרה דנן בשים לב לכך שמדובר אך ביישום עקרונות שנקבעו כבר על ידי בית משפט זה (בעניין צרי ובעניין חמאיסי) על נסיבות המקרה הספציפי, ובהתחשב בכך שבית המשפט קמא נתן פסק דין מפורט ומנומק, לאחר שנדרש לסוגייה לעומקה. 15. לגופו של עניין, המשיבה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא. היא מוסיפה ומדגישה כי על-פי ההלכה הפסוקה יש לפרש את הפטורים הקבועים בסעיף 19(ג) על דרך הצמצום, מאחר שהענקתם ביד רחבה פוגעת בעקרון הצדק החלוקתי שעליו מבוסס החיוב בהיטל ההשבחה (בהפנייה לרע"א 10472/07 דאהוד נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה מבוא העמקים (10.11.2009) (להלן: עניין דאהוד) ולעניין צרי). 16. ביום 4.2.2014 התבקש היועץ המשפטי לממשלה לבחון האם ברצונו להתייצב ולהביע עמדה בשאלה האם הפטור מהיטל השבחה המוענק בגין "בניה או הרחבה של דירת מגורים" עבור מגורי אדם או קרובו ומוגבל לבנייה בהיקף של 140 מ"ר, לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת, חל גם על מי שבבעלותו (או בבעלות התא המשפחתי שלו) נכס אחר, המשמש למגורים, ששטחו עולה על 140 מ"ר, בין אם באותם מקרקעין ובין אם במקרקעין אחרים. 17. ביום 4.3.2014 הודיע היועץ המשפטי לממשלה כי אינו רואה לנכון להתייצב בהליך זה, מאחר שלשיטתו המחלוקת בין הצדדים נסבה על יישום ההלכות שכבר נקבעו בנושא (בעניין צרי ובעניין חמאיסי). דיון והכרעה 18. לאחר שבחנו את הדברים הגענו לכלל דעה כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולדחות את הערעור לגופו. 19. על מנת לבחון את עניינה של המבקשת, יש להקדים ולהעמידו בהקשר הרחב של דיני היטל השבחה ותכליותיהם. כידוע, גבייתו של היטל ההשבחה מעוגנת בסעיף 196א לחוק (המפנה לתוספת) והיא חלה מקום בו התרחשה "השבחה" של מקרקעין, היינו, מקום בו שווי המקרקעין עלה עקב אישור תכנית, מתן הקלה או התרת שימוש חורג (כאמור בסעיף 1 לתוספת). על הטעם להטלתו של מס זה עמדה השופטת ד' דורנר בעניין צרי: "ההצדקה המקובלת להיטל היא שההשבחה, כל כולה, היא התוספת בשווי הקרקע הנובעת מהחלטות גופי התכנון הציבוריים, ועל-כן מן הראוי הוא שמקום שבו התעשרו בעלי הקרקע או חוכריה מפעילות נורמטיבית שכזאת, ישתפו הם את קהילתם בעושרם, לאמור: כאשר מאושרת תכנית בנייה הגורמת לעלייה בערך הקרקע, הפרט מקבל הטבה מהוועדה. הטבה זו, המוענקת מטיבה בצורה לא שוויונית (אך לנהנים מהתכנית החדשה), ראוי שתחולק בין פרטים רבים" (שם, בעמ' 886). 20. משזוהי תכליתו של היטל ההשבחה, קבע המחוקק בצידו גם פטורים. כשם שלמס תכלית חברתית, כך גם לרבים מן הפטורים הנלווים לו תכליות חברתיות. גם סעיף 19(ג)(1) הוא סעיף המעניק פטור מתשלום היטל השבחה מטעמים סוציאליים שעניינם עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם והקלה על מצוקת הדיור (ראו: עניין צרי, בעמ' 888; עניין דאהוד, פסקאות כ"ד-כ"ה). ביסודו, מונח הרעיון של התחשבות במי שמבצע בנייה בהיקף נמוך יחסית, ועל כן דירת מגוריו אינה נחשבת לנכס יוקרה (ראו גם: עניין חמאיסי, בפסקה 5). 21. בנסיבות אלה, ומבלי להידרש עדיין להשוואה למקרים אחרים שנדונו בפסיקה, הפרשנות שבה מחזיקה המשיבה - אי-תחולת הפטור כאשר יחידת המגורים שהבנייה מוסיפה עליה עולה על 140 מ"ר - נראית סבירה. כאמור, פרשנות זו מבטאת לכאורה הבחנה מותרת (בהקשר של מיסוי) בין נכסי יוקרה לנכסים צנועים יותר. אכן, ההבחנה המבוססת על שטחה של דירת המגורים מהווה "כלל אצבע" לא מדויק, שהרי שווי הדירה עשוי להיות מושפע לא רק מגודלה אלא גם ממיקומה וממאפיינים נוספים שלה. אולם, זוהי הכללה מן הסוג שהחקיקה עושה בו שימוש מעת לעת מטעמים מעשיים. 22. בשים לב לדברים אלה, וכפי שכבר צוין לעיל, המבקשת משליכה את עיקר יהבה על ההשוואה לעניין חמאיסי. באותו מקרה, בית המשפט החיל את הפטור על אדם שביקש לבנות על מגרש ריק בבעלות אביו מבלי שבחן את כמות הנכסים והיקף הנכסים שבבעלות האב או התא המשפחתי בכללותו (בחלקות מקרקעין אחרות). לטענתה, במקרה זה לכאורה הפטור חל על שטח של 140 מ"ר ביחידה החדשה הנבנית מבלי לקחת בחשבון את גודל הדירה שבה מתגוררת המשפחה. 23. לכאורה, טענתה של המבקשת היא טענה השובה את הלב. ככל שעסקינן בפטור בעל תכלית סוציאלית, מצב בו הוא חל גם על מי שבבעלותו נכסים רבים ואינו חל על מי שבבעלותו אך דירה אחת ששטחה עולה על 140 מ"ר, הוא קשה. אולם, לאמיתו של דבר, אין יסוד לקבלת עמדתה של המבקשת, כפי שיוסבר להלן. 24. ככל שעמדתה של המבקשת מבוססת על שיקולי צדק והבחנה בלתי צודקת בהשוואה למקרה שנדון בעניין חמאיסי, יש לשים לב לכך שלו הייתה מתקבלת עמדתה של המבקשת היה הדבר מוביל ליצירת הבחנה בלתי צודקת אחרת. עמדתה של המבקשת מבחינה בין מי שהיו בונים יחידה נוספת ומבקשים לקבל פטור מהיטל השבחה בגינה, לבין מי שהיו מוסיפים שטח לנכס הקיים. הרי, אין ספק שלפי לשון החוק הפטור מהיטל השבחה אינו חל כאשר שטחו של הנכס שבו מתבצעת הבנייה עולה על 140 מ"ר. לא ניתן להלום שבחירת הנישום בין הרחבת הנכס ללא יצירתה של יחידת דיור נפרדת לבין הרחבתו תוך יצירת הפרדה כזו היא שתכריע בשאלת החיוב במס. כך גם בענייננו, אילו פעלה המבקשת להרחבת דירתה הקיימת אין ספק ששטחה של הדירה היה מובא בחשבון ולנוכח העובדה ששטחה של זו עומד על 151.68 מ"ר, היא לא הייתה זכאית לפטור. העובדה שהמבקשת מעוניינת לבנות יחידת דיור נפרדת באותה חלקת מקרקעין, מכוח זכויות בנייה שהוצמדו לדירתה המקורית, אינה אמורה להיטיב את מצבה. 25. לעומת זאת, עמדתה הפרשנית של המשיבה עולה בקנה אחד גם עם האיזון הראוי בין התכלית הסוציאלית של הפטור לבין התכלית הכללית של דיני היטל ההשבחה - שעניינם תרומה לקופת הציבור באותם מצבים שבהם אדם מקבל בפועל "מתת" נוספת על דרך הרחבת זכויות בנייה קיימות מבלי שהשקיע ברכישתן דבר. כפי שציינה השופטת ד' דורנר בעניין צרי: "האיזון הראוי מחייב מתן פירוש מצמצם להטבות המתקבלות, שכן מההיסטוריה החקיקתית ברור כי תכלית הסעיף אינה להעשיר את הזוכה בהטבה על חשבון רווחת קהילתו, אלא אך לאפשר לו להרחיב את ביתו, אף אם אין ידו משגת לשלם את דמי ההשבחה" (שם, בעמ' 888). 26. לשיטתי, הגם שהדין אינו עם המבקשת, דומה שנדרשת הבהרה באשר לפרשנותו של סעיף 19(ג)(1) בהשוואה למקרה מן הסוג שנדון בעניין חמאיסי, על מנת שיישומו יוביל לתוצאות קוהרנטיות. על מנת להבין את מקור הקושי יש להבהיר מהי השאלה שעמדה בפני בית משפט זה בעניין חמאיסי, אשר לאמיתו של דבר התמקד בשאלה אחרת מזו שהועלתה על-ידי המבקשת. השאלה שבה נדרש בית המשפט להכריע בעניין חמאיסי הייתה האם הפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ג)(1) חל רק במקרה שבו הנישום מרחיב דירה קיימת או בונה במקומה של דירה קודמת (שנהרסה) (המצב הגרעיני שעמד נגד עיני המחוקק, כפי שניתן ללמוד גם מן ההיסטוריה החקיקתית. ראו למשל: הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון מס' 21), התשמ"ד-1984 (קריאה ראשונה), ד"כ 99-98, בעמ' 1640) או גם במקרה שבו הבנייה היא במגרש ריק שבבעלותו, שבו לא עמד קודם לכן מבנה. במרכזו של פסק הדין עמדה פרשנות תכליתית של סעיף 19(ג)(1) אשר הכירה בתחולתו של הפטור גם במצבים שבהם הבנייה היא במגרש ריק שבו טרם עמדה דירה קודמת, והכול כדי לשרת את התכלית הסוציאלית של הפטור. 27. אם כן, בעניין חמאיסי לא נבחנה במישרין השאלה מהו היקף הבנייה שבגינה יקבל הנישום פטור מהיטל השבחה, וליתר דיוק לא נבחנה השאלה האם יש להביא בחשבון - לצורך חישוב השטח של 140 מ"ר - גם את שטחו של הנכס המקורי שבגינו מבוקש הפטור. השאלה שנדונה הייתה האם בכלל יחול הפטור כאשר הבנייה היא במגרש ריק. בנסיבות אותו עניין הפטור שניתן לנישום היה בהיקף של 120 מ"ר (שהוא המקבילה לפטור בהיקף של 140 מ"ר בהתאם למצב המשפטי דהיום). אולם, למעשה, השאלה האם ראוי היה להפחית משטח זה בגין נכסים או בנייה אחרת של המשפחה, שבגינה מבוקש הפטור, לא נבחנה כלל, משום שלא עליה נסבה המחלוקת בין הצדדים באותו מקרה. 28. בענייננו, בית המשפט קמא סבר כי ההבחנה בין עניינה של המבקשת לבין עניין חמאיסי נעוצה בכך שלפי סעיף 19(ג)(1) יש להביא בחשבון רק בנייה קיימת ב"אותם מקרקעין". אני איני סבורה כן. החלתו של סעיף 19(ג)(1) על בנייה במגרש ריק, כפי שזו הוכרה בעניין חמאיסי, אמורה להיעשות בהתאם לסייגים שלהם הייתה כפופה הרחבת נכס קיים או בנייה המחליפה נכס, אותם "מצבי גרעין" שעמדו נגד עיני המחוקק. סוגיה זו לא התבררה למעשה במישרין בעניין חמאיסי, והיא אכן טעונה הבהרה. אני סבורה כי מהיבט תכליותיו של סעיף 19(ג)(1) יש להחיל את הפטור מהיטל השבחה (שממילא ניתן רק פעם אחת לכל משפחה, כפי שנקבע בעניין צרי) כך שיובא בחשבון היקפו של הנכס שבו מתגוררת המשפחה עובר לבנייה ונמצא בבעלותה (דירת המגורים העיקרית), ושבגינו מבוקש הפטור מתשלום היטל ההשבחה. היטל ההשבחה אמור להינתן רק לגבי שטח המשלים היקף בנייה זה עד לגבול של 140 מ"ר. החלת הפטור על בנייה במגרש ריק אמורה להיות כפופה אף היא לאותן מגבלות שקבועות בסעיף 19(ג)(1) וקשורות לתכליתו הסוציאלית. אם לא כן, ייווצר מעשה "שעטנז" שאין בו היגיון פנימי וממילא עלול להוביל להפליה בין נישומים, כפי שטענה אף המבקשת. ההגבלה שבה בחר המחוקק למתן ההטבה היא הגבלה שעניינה שטח מגורים בן 140 מ"ר (לכל היותר) העומד לרשותה של משפחה. הגבלה זו יש להחיל בכל המקרים שבהם מוחל סעיף 19(ג)(1) - תהא ההיסטוריה של הבנייה אשר תהא: הרחבת דירה קיימת, הריסתה ובנייה מחדש תחתיה או בנייה על מגרש ריק. 29. התוצאה היא אפוא זו: צודקת המבקשת בטענתה שאין מקום להבחין בינה לבין מי שבונה עבור ילדיו במגרש ריק. אולם, לאמיתו של דבר, ההיסק המתחייב מטיעון זה אינו הענקת הפטור למבקשת ולדומיה, אלא קביעה שהפטור לא יינתן אף למי שבונה במגרש ריק ומבקש פטור מתשלום היטל השבחה במקרה שבו שטח הנכס שבו הוא מתגורר עולה על 140 מ"ר. כאשר שטח דירת המגורים העיקרית אינו עולה על 140 מ"ר, יינתן פטור מהיטל השבחה לבנייה במגרש הריק עד להיקף המשלים את שטח דירת המגורים העיקרית ושטח הבנייה החדשה יחדיו ל-140 מ"ר. 30. אני מוצאת לנכון להוסיף כי ברקע הדברים הטרידה אותי העובדה כי הוראות החוק, ופירושן הנוהג, מביאות למצב שבו יינתן פטור מהיטל השבחה למי שבבעלותו נכסים נוספים רבים שאינם משמשים למגורים, כאשר הנישום מתגורר בפועל בדירה קטנה (ששטחה נופל מ-140 מ"ר), שהיא דירת המגורים העיקרית שלו. לכאורה, במצב דברים זה ייתכן ויינתן לנישום פטור מתשלום היטל השבחה אם ירצה להרחיב את דירת המגורים שלו או לבנות דירה נוספת על קרקע ריקה, על אף שיש בבעלותו נכסים נוספים. זאת, למרות שתכלית החקיקה - הענקת הפטור מטעמים חברתיים על מנת לסייע לאנשים הזקוקים להרחבה של דירת מגוריהם - אינה חלה כאן. תוצאה זו אינה נובעת מן ההכרעה במקרה זה, אלא מבחירתו של המחוקק להגדיר את הזכאות להיטל השבחה רק על בסיס של הגבלת שטח ובאופן שאינו תלוי בשאלות שעניינן היקף הנכסים הכללי של הנישום - בשונה מן הכללים בכל הנוגע למס שבח מקרקעין (חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 עוסק במסגרת הפרק החמישי 1 שכותרתו היא פטור לדירת מגורים מזכה (סעיפים 49-49ח) בהסדרה רחבה של הפטור בגין דירת מגורים מזכה ומגבלותיו). בבחירה חקיקתית זו לא ניתן להתערב - הן מאחר שהיא עניין שבמדיניות המסור למחוקק עצמו והן משום שיישום שלה מחייב הסדרה חקיקתית של פרטיה (למשל, הגדרה של תקופת הזמן שביחס אליה נבחן היקף הבעלות בנכסים נוספים). יחד עם זאת, לשיטתי הגיעה העת שהמחוקק ייתן דעתו על סוגיה זו לצורך הגשמת המטרות החברתיות של הפטור וחתירה להרמוניה חקיקתית. 31. אשר על כן, הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט ת הנשיא א' גרוניס: 1. אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי, אולם ברצוני להעיר מספר הערות. סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - התוספת לחוק) קובע כי יינתן פטור מתשלום היטל השבחה על "בניה או הרחבה של דירת מגורים... אם המחזיק במקרקעין או קרובו הגיש בקשה להיתר בניה על אותם מקרקעין שישמשו למגוריו או למגורי קרובו ובלבד שהשטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר..." [ההדגשות הוספו - א' ג']. 2. בע"א 7417/01 צרי נ' הועדה המקומית גבעתיים, פ"ד נז(4) 879 (2003) (להלן - עניין צרי) קבע בית משפט זה כי לא יינתן פטור מתשלום היטל השבחה על בנייה במקרקעין מכוח סעיף 19(ג)(1) לתוספת לחוק, מקום שבו קיימת למבקש הפטור דירת מגורים ששיטחה עולה על 140 מ"ר, אף אם דירה זו נמצאת במקרקעין אחרים. ברע"א 3626/06 חמאיסי נ' הוועדה המקומית לתכנון מבוא העמקים (22.7.2008) (להלן - עניין חמאיסי) נקבע כי יינתן פטור מתשלום היטל השבחה על בנייה של דירה ששטחה אינו עולה על 140 מ"ר במקרקעין ריקים, מכוח אותו הסעיף. כפי שציינה חברתי, אין זה ברור מפסק הדין בעניין חמאיסי האם היו למבקש דשם דירות מגורים נוספות על מקרקעין אחרים וסוגיה זו לא נדונה. 3. בענייננו, המבקשת מעוניינת לקבל פטור מתשלום היטל השבחה על בנייתה של יחידת דיור נוספת על אותם המקרקעין בהם יש בבעלותה דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר. חברתי קובעת כי במקרים בהם קיימת דירת מגורים ששטחה עולה על 140 מ"ר באותם המקרקעין, אין לתת פטור, ואין נפקות לשאלה האם מדובר ביחידת דיור נפרדת או בהרחבה לדירה הקיימת. למסקנתה הפרשנית בנושא זה אני מצטרף. 4. חברתי מוסיפה ומתייחסת בפסק דינה למקרה בו קיימת דירת מגורים ששטחה אינו עולה על 140 מ"ר, ומתבצעת בנייה במגרש ריק, קרי, במקרקעין אחרים. לגישתה, במקרה זה יינתן פטור מהיטל השבחה לבנייה במגרש הריק עד להיקף המשלים את שטח דירת המגורים ושטח הבנייה החדשה יחדיו ל-140 מ"ר. סוגיה זו לא נדונה בפסקי הדין בעניין צרי ובעניין חמאיסי, והיא אף אינה טעונה הכרעה במקרה דנא. כאמור, בעניינו דירת המגורים העיקרית בבעלות המבקשת עולה בשטחה על 140 מ"ר, והיא נמצאת באותם המקרקעין. לכן, אין צורך להשקפתי לטעת מסמרות בסוגיה אליה נדרשה חברתי בנושא זה. 5. סיכומו של דבר, אני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי ביחס לעניינה של המבקשת ובנוגע לסוגיה הפרשנית שעמדה להכרעתנו (ראו פיסקה 3 לעיל). עם זאת, סבורני כי יש להשאיר לעת מצוא את הסוגייה הנוגעת לשאלת מתן פטור כאשר מדובר על בניית דירת מגורים נוספת, שלא באותם המקרקעין. ה נ ש י א השופט ע' פוגלמן: אני מסכים להכרעתה של חברתי השופטת ד' ברק-ארז בעניינה של המבקשת. אף אני, כחברי הנשיא א' גרוניס, לא רואה לנקוט עמדה בסוגייה של בניית דירת מגורים נוספת, שלא באותם המקרקעין. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז. היטל השבחהמקרקעין