לאחר מספר דיונים שהתקיימו בפנינו ולאחר כמה סבבי השלמות ותגובות של הצדדים, להלן החלטתנו: העורר, קיבוץ עינת, קיבל דרישת היטל השבחה מאת המשיבה בסכום של 1,457,086 ש"ח, ביום 1.8.10. לטענת העורר הוא איננו חייב בהיטל השבחה שכן חל בעניין סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. יצויין כי בערר נטענו טענות נוספות כנגד החיוב (טענות לעניין תכנית בינוי) אולם נוכח הודעת הצדדים בדיון מיום 31.1.12 על חזרה מהטענות בעניין זה, התייתר הצורך לדון בטענות אלה. נוכח הסוגיה שהונחה לפתחנו, החלטנו לצרף לערר את רשות מקרקעי ישראל כמשיבה מס' 2 וניתנה תגובתה לערר. בהחלטה מיום 11.3.14, ביקשנו הבהרות נוספות ממשיבה מס' 2. ביום 2.4.14 התקבלו הבהרות נוספות. בין היתר, נאמר בהן כי בהתאם לתכנית שד/470/ 1, המקרקעין נשוא הערר סווגו כאזור א' מגורים ושירותים קהילתיים. תכנית שד/470/ 21 הוסיפה למקרקעין תכלית של אולם אירועים ובהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל 949 נחתם עם העורר חוזה חכירה חדש. במסגרת זו גבה מינהל מקרקעי ישראל תשלום בשיעור של 91% מערך הקרקע ושולם חלף היטל השבחה ע"י המינהל. בדיון בפנינו תוקן הסכום בסעיף 6 להודעה, על ידי ב"כ משיבה מס' 2, ונאמר כי: "מינהל מקרקעי ישראל העביר לרשות המקומית חלף היטל השבחה בסך של 852,521 ₪". בדיון בפנינו לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי מוצג ע/1 - "היטל ההשבחה בשיעור של 10%" שהועבר בעניין קיבוץ עינת, הינו חלף היטל ההשבחה עליו מדובר בסעיף 6 לתשובת מינהל מקרקעי ישראל. במהלך הדיונים הוצג בפנינו מסמך ע/1, מיום 7.3.12 ממינהל מקרקעי ישראל למועצה אזורית דרום השרון, שהינו: "דיווח מפורט לגבי עסקאות שבגינן הועבר אליכם היטל השבחה בשיעור של 10% לתקופת 2/10" וכן צורף דיווח מפורט נוסף לתקופת 5/07. למכתבים מצורפים דפי חשבון ובהם מופיע במפורש העורר - קיבוץ עינת, ופירוט מדוייק של "סכומי מס השבחה". על פי הדיון שהתקיים בפנינו ביום 20.5.14, אין מחלוקת בין הצדדים כי הסכומים הללו הועברו בגין חוזה החכירה נשוא ערר זה. ב"כ משיבה מס' 1, הוועדה המקומית, טוען, כי גם אם הועברו לוועדה המקומית סכומים על פי סעיף 21 לתוספת השלישית, אין היא יודעת לייחס אותם להיטל השבחה כזה או אחר, ובכל מקרה מדובר בכספים כלליים המועברים אליה במסגרת הסכם כולל עם מינהל מקרקעי ישראל ושאין לקושרם עם היטל השבחה ועם חובת הוועדה המקומית לדרוש היטל השבחה מהחייב על פי דין. בעניין זה מסתמך ב"כ משיבה מס' 1 גם על פסק הדין ב-ת"א 1142/04. ב"כ המשיבה 2 טענה בדיון בפנינו, כי מאחר ושונה או הוסף שימוש של אולם אירועים, נחתם חוזה חכירה חדש עם העורר ובשל כך העביר המינהל חלף היטל השבחה למשיבה מס' 1. לטענתה, מינהל מקרקעי ישראל בודק את חוזה החכירה ומתייחס אליו כמכלול, ובשל כך העביר על פי סעיף 21 לתוספת השלישית חלף היטל השבחה. במקרה שלפנינו אמנם לא הובהר לנו עד תום האם אכן חל סעיף 21 לתוספת השלישית אם לאו, בכל הנוגע לשימוש ולייעוד הקודם של המקרקעין. אולם, ברור מהעובדות ומהמסמכים כפי שהוצגו בפנינו הוא, כי בפועל עמדת המינהל למקרקעי ישראל היתה כי סעיף 21 חל ובפועל הועבר חלף היטל השבחה ע"י מינהל מקרקעי ישראל בגין האירוע מחולל ההשבחה נשוא הערר שבפנינו, לוועדה המקומית, משיבה מס' 1. לו לדעת משיבה מס' 1, הוועדה המקומית, לא חל כאן סעיף 21, הרי שהיה עליה להשיב את הכספים למשיבה מס' 2, רשות מקרקעי ישראל, אך היא לא עשתה כן. (פרוטוקול הדיון מיום 20.5.14). משכך, לא ניתן לאחוז במקל משתי קצותיו במובן זה, שהמשיבה טוענת כי לא חל כאן סעיף 21 לתוספת השלישית, אולם בפועל היא קיבלה חלף היטל השבחה בגין האירוע מחולל ההשבחה נשוא ערר זה. כפי שכבר קבענו בהחלטות רבות, לא ניתן לגבות פעמיים בגין אותו אירוע מחולל השבחה וכפי שכבר קבענו, כאשר שולם חלף היטל השבחה, אין מקום לדרישה נוספת של היטל השבחה. בעניין זה נפנה בין היתר, לערר 8141/13 עזרא גבריאלי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה כפר סבא ורשות מקרקעי ישראל (עמ' 8 ו- 11 להחלטה); ערר 8158/10 ק.ג.ס אינווסטמנט בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה ; ערר 8037/11 מגדלי לוד סנטר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה לוד (עמ' 5 להחלטה) וכן נפנה לערר (ת"א) 85043/10 נוה שוסטר בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גבעתיים. אשר על כן, משהתברר בפנינו כי כבר שולם חלף היטל השבחה, לא ניתן לגבות שוב היטל השבחה בגין אותו אירוע מחולל השבחה, ואשר על כן במובן זה דין הערר להתקבל ודין דרישת היטל ההשבחה להתבטל. עניין אחר ונפרד הוא כאמור, השאלה האם כלל חל סעיף 21 לתוספת השלישית, אולם כל עוד המשיבה לא פעלה להחזר הכספים אשר קיבלה בפועל על פיו, הרי שסוגיה זו חורגת ממסגרת הערר והדיון שבפנינו. בנסיבות אלה, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. ההחלטה התקבלה פה אחד. היטל השבחה