ערר היטל השבחה הנוגע להיטל ההשבחה שנקבע לנכס הידוע כגוש 10111 חלקה 189 בפרדס חנה. רקע: נשוא השומה והערר הינו מגרש המצוי במושבה פרדס חנה - כרכור. ה"ה בן שימול מרים ויעקב (להלן ולשם הנוחות: "ההורים") הינם בעלי הזכויות במגרש, ולהם בית מגורים הקיים על המגרש. על המגרש נתבקשה בקשה להיתר הכוללת הקלות להקמת בית נוסף. הבקשה חתומה על ידי ההורים כבעלי הזכויות. הבקשה להיתר וכן ההקלות אושרו ולפיכך הנפיקה המשיבה שומת היטל השבחה לאור ההשבחה הנובעת מתכנית ש/1123א'. היטל ההשבחה נאמד בסך של 20,410 ₪ למועד הקובע. העוררים, אשר הינם בנם וכלתם של ההורים הגישו ערר על עצם החיוב. העוררים טוענים כי עוד ביום 30.3.09 הועבר להם ללא תמורה חלק מסוים מהמגרש. לטענתם, הבקשה להיתר הוגשה למעשה על ידם, והם רק הונחו על ידי המשיבה לרשום את ההורים כמבקשי הבקשה לאור היותם של אלו הבעלים הרשום. העוררים מסבירים כי שילמו למינהל סכום משמעותי בגין פיצול המגרש. לאור האמור לעיל, לטענת העוררים, הם זכאים לפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), היות והם ביקשו היתר על מקרקעין השייכים להם, לדירת המגורים שלהם, בה יתגוררו בעתיד. המשיבה הגישה תשובה לערר במסגרתה הסבירה כי בהתאם להלכות הקיימות לעניין סעיף 19(ג)(1) אין העוררים זכאים לפטור. כמו כן הסבירה המשיבה כי בהעדר תשריט חלוקה מאושר לפי סעיף 137 לחוק התכנון והבניה, לא ניתן להתייחס למגרשים כמגרשים נפרדים. דיון כללי: 12. הערר שבפנינו מעלה שתי סוגיות: 13. הסוגיה הראשונה הינה האם העוררים הינם אכן בעלי הזכויות במגרש במועד המימוש והאם הם מבקשי הבקשה להיתר על מגרש שפוצל מחלקת ההורים. 14. בהקשר זה יובהר, כי היה וייקבע כי אין מדובר במגרש מפוצל או כי אין מדובר במגרש של העוררים, העוררים אינם זכאים לפטור על יחידת דיור נוספת מעבר ליחידת הדיור הקיימת במגרש. 15. הלכה זו, על פיה, בהינתן מגרש אחד, קיימת זכאות לפטור אחד, נקבעה באופן מפורש בעניין ר' ע"א 7417/01 צרי ואח' נ. הועדה המקומית גבעתיים (להלן: "עניין צרי"): "מתכלית החוק ברור גם כי הפטור הוא רק לדירתו העיקרית של המחזיק או קרובו, ששימשה ושתשמש בפועל למגוריו. מספר החלקות שעליהן יושבת דירה זו, כמו גם מספר הבעלים, החוכרים או המחזיקים, מאחר שאינם משפיעים על מגבלת המטרים שבסעיף, אינם יכולים להשפיע גם על מספר הפטורים שיינתנו להם, לבד או במצטבר." (הדגשה שלי - ג.ה.). 16. לפיכך, בהתאם להלכת צרי ההורים אינם זכאים לפטור בגין היחידה הנוספת, וזכאותם לפטור מתמצת לדירה בה הם גרים. 17. פסק הדין בעניין רעא 3626/06 ד"ר זיאד חמאיסי נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, מבוא העמקים אכן סייג את הלכת צרי לגבי האפשרות לקבל פטור גם בבניה על מגרש ריק, אך באופן מפורש הותיר על כנה את ההלכה כי לתא המשפחתי מגיע פטור אחד ויחיד במגרש אחד: "אין בדברים שאמרנו כדי לשנות מאומה ממסקנת פסק דין צרי לעניין פרשנותו של סעיף 19(ג)(1) בסוגיה שהתעוררה באותו העניין (ריבוי הדירות הנבנות). אין בהם גם לשנות מבחינת התכלית החקיקתית של סעיפי הפטור שבתוספת השלישית והפירוש המצמצם המתבקש לאותם הסעיפים כל אימת שפירוש שכזה מתבקש מנוסח הכתוב או שיש לו אחיזה בת ממש בו." 18. הסוגיה השנייה, בהנחה כי אכן המגרש פוצל וכי אכן העוררים הינם בעלי הזכויות ומבקשי ההיתר בפועל בחלק המגרש שפוצל - האם עדיין קיימת להם זכות לפטור וזאת לאור פסיקת בית המשפט המחוזי בעניין ע"א 14301-12-09 זיו הצופה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון (להלן: "עניין זיו הצופה"). העדר זכאות לפטור לאור הלכת זיו הצופה: 19. לטעמנו, אף אם נניח לצורך הדיון כי המגרש עליו בוצעה הבניה אכן פוצל ממגרש ההורים, ואף אם נניח כי יש לראות בעוררים כבעלי הזכויות ומבקשי ההיתר (מדובר בהנחה שאינה נקייה מספקות - לאור סעיף 137 לחוק התכנון והבניה), הרי לאור הלכת זיו הצופה לא זכאים העוררים לפטור, ונבאר: 20. עובדות פסק הדין בענין זיו הצופה, דומות לעובדות המקרה שבפנינו, כאשר מדובר בהורים אשר נתנו במתנה מגרש לילדיהם. ונצטט: "המערערים הם בני זוג, בעלי מגרש בשטח 490 מ"ר שהוא חלק מחלקה 127 (לשעבר- חלקה 34) בגוש 6444 בהוד השרון (להלן: "החלקה"), שאותו קיבלו במתנה מאמה של המערערת, גב' תקווה רובינזון (להלן: "האם" או "תקווה") בשנת 2006. " 21. במאמר מוסגר נציין, כי בענין זיו הצופה הילדים נרשמו כבר כבעלים של המגרש והם אלו שהגישו את הבקשה להיתר, וזאת בניגוד למקרה שבפנינו. 22. העוררים בעניין זיו הצופה ביקשו פטור מהיטל השבחה, בין היתר, לאור סעיף 19(ג)(1), כאשר הוועדה המקומית סירבה ליתן פטור. 23. וכך הגדיר בית המשפט המחוזי את המחלוקת: "הצדדים חלוקים באשר לפרשנותה של הלכת צרי, שהגדירה את היקף הוראת הפטור, ולאופן יישומה בענייננו. לדעת המערערים, מוקד הפטור הוא חלקת הקרקע, ומכיוון שבעלי החלקה טרם ניצלו את הפטור בגין החלקה, הם זכאים לקבלו בהתקיים תנאיו. לדעתם, אין רלוונטיות לכך שהאם קיבלה פטור בגין הרחבת דירתה בחלקה 40. מאידך גיסא, המשיבה גורסת כי הפטור ניתן בגין היחידה המשפחתית - פטור לדירה אחת בלבד למשפחה; מכיוון שהאם קיבלה כבר פטור בגין הרחבת דירתה בחלקה 40, והמערערים קיבלו את זכותם בחלקה ממנה ללא תמורה, הרי שאין הם זכאים לפטור נוסף" 24. הן בית המשפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו כי בנסיבות אלו, כאשר האם ניצלה פטור לפי סעיף 19(ג)(1), הרי העוררים אשר הינם חלק מהתא המשפחתי וקיבלו את המגרש ללא תמורה אינם זכאים לפטור נוסף. 25. וכך קובע בית המשפט המחוזי: "אנו סבורים כי פרשנותה של המשיבה היא הפרשנות הראויה בענייננו, והיא עולה בקנה אחד עם הלכת צרי שקבעה שיש לפרש את הפטור שבסעיף 19(ג) באופן מצמצם. האם מימשה את הזכות לפטור בעת הרחבת דירתה בשנת 2001, ואין מקום להעניק לבנותיה ולחתניה פטור נוסף, בגין חלקה שקיבלו ממנה במתנה בנסיבות דנן. נסביר את מסקנתנו. בשנת 2001 החזיקה האם בשתי חלקות - חלקה 40 שבה היא מתגוררת והחלקה נושא הדיון. באותה עת, הרחיבה האם את ביתה בהוספת שטח בנוי בן כ- 46 מ"ר. בגין ההרחבה ביקשה האם וקיבלה פטור מהיטל השבחה לפי ס' 19(ג)(1) (להלן ה"פטור הקודם"). כאמור, בשנת 2006 העבירה האם כמחצית מחלקה בחלקה לשתי בנותיה וחתניה והותירה בידה את הבעלות במחצית החלקה, כשמחצית זו "מרוקנת" מזכויות בניה, שאת כולן העבירה לבנותיה ולחתניה. צירוף המלים "מימוש זכויות" שבסעיף 1 בתוספת השלישית, שהוא הקובע את מועד תשלום ההיטל, מחריג "העברה ללא תמורה מאדם לקרובו". לכן, העברת הזכויות בחלקה מהאם לבנותיה לא היוותה אירוע מס המחייב בתשלום ההיטל. השאלה היא האם קיימת למערערים זכאות לפטור לפי ס' 19(ג)(1) בתוספת השלישית בעבור החלקה, נוכח הפטור הקודם שקיבלה האם בחלקה 40 ? קרי, האם האופן שבו קיבלו המערערים את החלקה, ללא תמורה וללא תשלום היטל בקשר עם ההעברה אליהם, אינו שולל את זכותם לפטור? במילים אחרות, האם דינם כדין האם לצורך הפטור או שזכותם לפטור היא עצמאית? בהלכת צרי נקבע כאמור כי יש לתת פירוש מצמצם להטבות הניתנות באמצעות הפטור, שכן "מטרת הפטור - סוציאלית, עזרה לאזרחים בשיפור תנאי מגוריהם". פירוש מצמצם מאזן בין הצורך לסייע לפרט להרחיב את דירת מגוריו, על ידי ניצול הטבות שהוא קיבל מהרשות, לבין צורכי הרשות לגייס מקורות תקציביים לצורכי הקהילה כולה. עוד נקבע כי "מההיסטוריה החקיקתית ברור כי תכלית הסעיף אינה להעשיר את הזוכה בהטבה על חשבון רווחת קהילתו, אלא אך לאפשר לו להרחיב את ביתו, אף אם אין ידו משגת לשלם את דמי ההשבחה." הפרשנות המצמצמת הובילה את בית המשפט למסקנתו בהלכת צרי שיש להעניק פטור לדירה אחת בלבד על המקרקעין, בהתאם למגבלות השטח שבהוראת הפטור, וכי אין להעניק פטורים כמספר המחזיקים בדירת המגורים וקרוביהם. סעיף 19(ג)(1) מתנה תנאי נוסף למתן הפטור לפיו "השטח הכולל של דירת המגורים האמורה לאחר בנייתה או הרחבתה אינו עולה על 140 מ"ר". הוראה זו תומכת בפרשנות שמדובר בפטור סוציאלי לאדם אחד. מכך שהמחוקק הגביל את הפטור לדירה ששטחה לא יעלה על 140 מ"ר, עולה שמדובר בדירה אחת ולא יותר, ושאין מקום ליתן פטור ליותר ממחזיק אחד. הפרשנות המצמצמת מחייבת גם בענייננו: משבחרה האם לנצל את הפטור בחלקה 40, נתחמה ההטבה שהיא זכאית לה, לשיפור מגוריה באותה חלקה. צדק אפוא בית משפט קמא במסקנתו כי "לאור האמור בפס"ד צרי כי חברי הקהילה כלשונה של כב' השופטת (בדימוס) דורנר בהוד השרון העניקו פטור למשפחת רובינזון בגין דירתה של האם, ואין סיבה כי יעניקו פטור נוסף ע"ח קופתם הציבורית בשל העבודה שהאם העבירה חלק מזכויותיה הקנייניות במקרקעין למבקשים". בהרחבת דירת האם בשנת 2001, בגינה ניתן פטור, מימשה האם את זכותה לפטור מההיטל, על חשבון בני קהילתה, ולפיכך לא היה בכוחה להעביר זכות לפטור פוטנציאלי נוסף לבנותיה ובעליהן - זכות שלא הייתה קיימת לה מלכתחילה. אין לקבל את הטענה שהייתה לאם זכות לפטור בכל אחת מחלקות הקרקע שהיו בבעלותה. אם תתקבל הטענה תהיה משמעות הדבר הענקת הטבה לאותם פרטים שהם לכאורה בעלי אמצעים (אלו שיש בבעלותם מספר חלקות) והגדלת עושרם על חשבון בני קהילתם. תוצאה שכזו אינה מתיישבת עם הלכת צרי ועם תכלית החוק, שנועד לסייע לבעל דירה או מחזיק בה המתקשה בהשגת פתרון דיור הולם לצרכיו, ואשר הקהילה מתגייסת לעזרתו בדרך של מתן הפטור." 26. ואנו מאמצים דברים אלו גם לעניין שבפנינו. 27. ההורים, יעקב ומרים בן שימול, הינם בעלי הזכויות בחלקה 189 בגוש 10111. על חלקה זו בנוי ביתם, ולגבי בית זה אין מחלוקת כי הם זכאים לפטור לפי סעיף 19(ג)(1), בין אם פטור זה ניתן כבר בעבר ובן אם ינוצל בעתיד. 28. פטור זה על ביתם של ההורים יעקב ומרים בן שימול (כאמור בין אם נוצל כבר ובין אם ינוצל בעתיד), הינה ההטבה שהקהילה נותנת למשפחת בן שימול. אולם החוק אינו מאפשר לקהילה מתן הטבה נוספת למשפחת בן שימול על ידי מתן פטור נוסף בחלק אחר של המגרש או אף במגרש אחר לגמרי (כפי שהיה בעניין זיו הצופה). 29. במילים אחרות: אילו ההורים היו מבקשים לבנות בית נוסף בחלקה (כפי שלמעשה מבוקש בהיתר הבניה) הרי ברור כי לא הייתה להם הזכות לקבלת הפטור לפי סעיף 19(ג)(1) (לאור הלכת צרי כפי שהובהר לעיל) בגין הבית הנוסף. לפיכך, בהתאם לפסק הדין בעניין זיו הצופה, בעצם העובדה כי אילו שאינם זכאים לפטור נוסף מעבירים את המגרש לקרוב משפחה וזאת בהעברה ללא תמורה שאינה מחייבת תשלום היטל השבחה, לא ניתן ליצור פטור נוסף שלא היה קיים טרם ההעברה. 30. במקרה שבפנינו אין מחלוקת כי העוררים הינם קרובים של ההורים והם קיבלו את המגרש ללא תמורה (ר' סעיף 3 לתצהיר ההעברה שצורף לערר), כלומר העוררים קיבלו את המגרש בהליך שאינו מהווה מימוש לפי התוספת השלישית לחוק התכנון והבניה ואינו מחייב בתשלום היטל השבחה. 31. מכאן, היות וההורים במקרה שבפנינו לא היו זכאים לפטור בגין הבניה המבוקשת אלא רק על דירתם שלהם, גם העוררים, אשר קיבלו את המגרש ללא תמורה ומבלי שהמעביר יישא בתשלום היטל השבחה, אינם זכאים לפטור זה (פטור שכאמור לא עמד לרשות ההורים). 32. במילים פשוטות, הליך העברה של מגרש (או חלק ממנו) ללא תמורה מאדם לקרובו אין בכוחו ליצור פטור חדש לפי ס' 19(ג)(1), פטור שלא היה ניתן לקבל טרם ההעברה. 33. במאמר מוסגר נציין, כי אילו המגרש היו מועבר בהליך של מכר הכולל תמורה, הרי ניתן היה לחייב את ההורים בתשלום היטל השבחה בגין מימוש על דרך מכר, כאשר אין חולק כי אלו לא היו זכאים לפטור בגין המגרש הנמכר. סיכום: 34. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר. 35. למען הסר ספק, אין בערר קביעה כי אכן העוררים היו בעלי הזכויות בעת הבקשה להיתר וכי יש לראות במגרש כמפוצל, אלא שלאור קביעתנו כי גם בהנחה שאילו פני הדברים אין זכאות לפטור, לא מצאנו לנכון להכריע בשאלות הללו. היטל השבחה